Tag Archives: שרה נתניהו

המכבש הפלילי נגד שרה נתניהו

אני מכיר היטב את הקלישאות האומרות שדין פרוטה כדין מאה או מי שסוחב גיר מהכיתה סופו שיהיה שודד בנקים.

אבל איכשהו יש תחושה של חוסר נוחות נוכח הכוונה המסתמנת להעמיד את שרה נתניהו לדין פלילי בגין העבירות המיוחסות לה.

למען האמת, הטהרנות של כמה פרשנים וחרטומי משפט בעניינה של שרה נתניהו מעוררת תחושת בחילה.

אני מכיר יועץ משפטי לממשלה אחד או יותר, ואני מנחש שאהרן ברק בתוכם, שהיו גומרים את העניין ב- "נו נו נו ותחזירי את הכסף".

לא כל עבירה פלילית מחייבת להפעיל מיד את המכבש האימתני הזה של החוק הפלילי, ואני לא סבור ששרה נתניהו ראוייה להידרס תחת גלגליו של המכבש הזה בשל איזו מהעבירות המיוחסות לה. יש כאן גם שאלה של מידתיות.

אלא שהיועץ מנדלבליט אמור לקבל החלטה בעניינה של שרה נתניהו שעה שהוא עצמו נתון ללחצים של מכבש מסוג אחר אבל אימתני לא פחות: המפגינים נגדו בדבקות זה שבועות ארוכים וכמו מזהירים אותו: חסר לך שתקבל החלטה שאיננה לרוחנו.

לא ברור אם יש למנדלבליט תעצומות נפש לקבל החלטה עניינית ושקולה בעניינה של שרה נתניהו לנוכח ההפגנות הללו. העובדה שהתיק מסתובב זה למעלה משנה בין הרשויות ללא החלטה – לא מבשרת טובות בעניין זה (שלא לדבר על עינוי הדין שעובר על שרה נתניהו עקב כך)

הודעה של היועץ המשפטי ששרה נתניהו עברה לכאורה את העבירות המיוחסות לה, ובצמוד לה הודעה – על בסיס משפטי מתאים – שהוא החליט שלא להעמידה לדין, אלא לחייב אותה להחזיר הכסף (או את כפל הכסף) – תתקבל בתשואות על ידי מעטים או רבים שסבורים שבנסיבות העניין יש להסתפק בכך.

 

סרנה הפסיד הרבה יותר ממאה אלף

כשמישהו מספר לך סיפור שנראה על פניו הזוי, הנטייה הראשונה שלך היא להסיק שהמספר הוא אדם תמהוני.

וזה בדיוק מה שקרה ליגאל סרנה.

וכדי שלא נחשוב שהוא תמהוני הוא הקפיד לציין ולהדגיש שהסיפור אמיתי.

ועכשיו הוא לא רק תמהוני אלא גם קצת טמבל.

סרנה חשב שבאמצעות כמה קלישאות חבוטות על חופש הביטוי, הסיפור ההזוי שלו יוכל להידחק איכשהו אל מתחת לכנפיו של חופש הביטוי המקודש הזה.

אבל בית המשפט סרב לעבור לדום.

סרנה מבקש גם לשכנע אותנו שאנשי יחידת האבטחה של נתניהו מצופפים את השורות כדי לחסום את דרכה של האמת אל האור. אני מכיר כמה יושבי קרנות ומחשבי קונספירציות שממליחים את הסלט שלהם עם הקשקוש הזה.

ועכשיו, כמו אותו לוחם יפני שמתרוצץ עדיין ביערות כי לא סיפרו לו שהמלחמה נגמרה, סרנה מספר לנו שהוא הולך לערעור.

איפה החברים של סרנה כשצריך אותם?

בלוף ושמו גדעון סער

גדעון סער איז בק אין טאון.

סוף סוף.

שנתיים וחצי היינו כעדר ללא רועה.

מופקרים לקפריזות של הביבי ושרתו.

מגיע לנו לחזור לשפיות.

אני פותח חרך בתריס ומציץ אל הרחוב בעיניים מפוחדות כדי שאוכל לספר לנכדיי שהייתי שם ברגע ההסטורי כשגדעון סער חזר לעיירה.

כי גדעון לא יחזור אלינו לבד. הוא יבוא אלינו עם גאולתו שהפכה באחת פליטת התאגיד.

"גדעון סער יחזק את הליכוד, גדעון סער יחזק את עמישראל" – זה מה שמבטיח לנו ליכודניק שנראה שפוי.

ומירי רגב כבר מחשבת את הקץ: היא לא תניח לאיש מלבדה לחזק את עמישראל. זה התפקיד שלה מאז שנולדה.

כי גם מירי רגב יודעת שפסק הזמן (עאלק) שגדעון סער לקח – לא היה אלא בריחה מחום המטבח של ביבי ושרה.

מי זה בכלל גדעון סער? מה הוא יודע לעשות האיש הזה שמוציא שם רע לצבע האפור?

למה אנחנו לא מבחינים באישיות הסוחפת של הפקיד הזה?

ביבי, שרה, יאיר, קאיה הכלבה – אנחנו עוד נתגעגע אליכם.

 

העוול שנגרם לשרה נתניהו

רשם בית הדין הארצי לעבודה, כבוד השופט כאמל אבו קאעוד, חוסם את דרכה של שרה נתניהו לערער על פסק הדין שניתן בעניינו של מני נפתלי, ומנמק זאת בין היתר בכך, שהממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין לחובתה של שרה נתניהו אינם חמורים כדי כך שיצדיקו מתן אפשרות לערער על פסק הדין מצד הגב' נתניהו, שכידוע לא היתה צד להליך בערכאה הראשונה.

במילים אחרות, המחסום להגשת הערעור איננו טכני פרוצדוראלי, אלא מחסום הנתון לקביעה ערכית של השופט, ואילו היה השופט קובע שהממצאים כנגד שרה נתניהו נמצאים בדרגת חומרה גבוהה יותר – לא מן הנמנע שהיה בכך להכריע את הכף לטובת מתן רשות לערער.

יתרה מכך, מדברי כבוד הנשיא לשעבר של בית הדין הארצי לעבודה, השופט אדלר, עולה (במקרה אחר) שייתכנו מצבים שהטענות הנטענות כנגד מי שאינו צד להליך הן "כה קשות" – עד שיש בכך לחייב את השופט להפעיל את סמכותו החוקית וליזום מצידו הוא את צירופו של אותו אדם להליך.

למקרא פסק הדין בעניינו של מני נפתלי קשה להימלט מהתחושה שחלק נכבד מהמעשים הנטענים כלפי שרה נתניהו מטילים צל כבד על כושר השיפוט שלה, שלא לומר על שפיותה ממש.

והצל הכבד הזה על אישיותה של שרה נתניהו מוטל כאמור – לא ע"י התקשורת אלא על ידי שופט בפסק דין.

כך למשל, וזו רק דוגמה אחת, האם כבוד השופטת פרוז'ינין, שכתבה וניסחה את פסק הדין בערכאה הראשונה, באמת סבורה שדרישה כלפי העובדים שיחליפו בגדים בתדירות גבוהה כדי לשמור על היגיינה, או טענות לעובדים שהם אינם סטריליים – האם השופטת באמת סבורה שהדרישות הללו מצד גב' נתניהו באות ממקום של העסקה פוגענית גרידא? האם זה העניין כאן? העסקה פוגענית?

אבל כבוד הרשם, שחסם את דרכה של שרה נתניהו לבית הדין הארצי, לא הבחין מן הסתם ולא ראה את פניה המרוטשים – שעה שהיא באה אליו להתחנן על זכותה.

יש משהו בדבריו של עו"ד יוסי כהן

אתה קורא את שני פסקי הדין של כבוד השופטת דיתה פרוז'ינין בעניינם של מני נפתלי וגיא אליהו ותוהה אם שרה נתניהו היא הסוס המתאים לרכוב עליו כדי לבשר לנו הלכות בעניין העסקה פוגענית.

השופטת מספרת לנו על אשה שבאה לעובדיה בטענות שהם אינם סטריליים ודורשת מהם להחליף בגדים בתדירות גבוהה כדי לשמור על היגיינה.

ומוסיפה השופטת ומספרת על מקרה שבו דורשת שרה נתניהו מעובדיה לפנות את שולחן האוכל ולערוך אותו מחדש (מטעמי ניקיון כמובן –  חשש שנשר עליו אבק) אלא שהבן אבנר מעיר לאמו שאין בכך צורך, ואז – מושכת גב' נתניהו את המפה ומשליכה את הכלים ודורשת מהעובדים לאסוף הכל ולערוך השולחן מחדש תוך חמש דקות.

ועוד מספרת השופטת על מקרים שבהם דורשת נתניהו מאחד מעובדיה לחזור בלילה אל מעון ראש הממשלה כדי לומר לה לילה טוב ולהביא לה מרק.

ונסתפק באלה.

ובכן, האם מדובר כאן בהעסקה פוגענית?

כמובן שכן, אבל זאת רק לכאורה.

כי ההתנהגות הזו שהשופטת מייחסת לשרה נתניהו היא בלתי שפיטה.

החסינות המוחלטת של מני נפתלי

סביר להניח שפרקליטיו של מני נפתלי הבהירו לו שיש לו חסינות מוחלטת מתביעת לשון הרע בתביעה שהוא מנהל כיום בבית הדין לעבודה.

במילים אחרות, האיש יכול לספר בבית המשפט בדותות ככל העולה בדעתו ולהכפיש את זולתו עד כמה שהדמיון הפרוע יוביל אותו, וכל מה שיאמר – לא ישמש עילה לתביעת לשון הרע כנגדו.

ויתרה מכך, יכול אדם להכפיש את זולתו בכתב, כיד הדמיון הטובה עליו, גם לפני תחילת המשפט, והדברים לא ישמשו עילה לתביעת לשון הרע כנגדו – אם יתברר שהדברים נכתבו כהכנה למשפט (גם אם בסופו של דבר לא יתקיים משפט).

וכל כך למה? בשל עמדתו כיום של בית המשפט העליון, שמסביר כי: "המטרה היא למנוע מצב שבו הגורמים המעורבים בהליך ירסנו את עצמם יתר על המידה באופן שיחבל בתקינות ההליך" (דברי המשנה לנשיאה, השופט ריבלין ב-רע"א  1104/07)

במילים אחרות, על פי גישת בית המשפט העליון, יכול אדם – אם להיזקק לדוגמה שוביניסטית – להגיש תביעה על סך מאה שקל נגד אישה בטענה שהיא שרטה את מכוניתו תוך כדי חיפוש חנייה בחניון, ואז, בבית המשפט, יכול אותו אדם לטעון שאותה אשה עוסקת בזמנה הפנוי בזנות, ולא ניתן יהיה לתבוע אותו בלשון הרע – גם אם יתברר שאותו אדם בדה הדברים מלבו.

השופט אליקים רובינשטיין ניסה לסייג את העמדה המוחלטת והנוקשה הנ"ל של בית המשפט העליון, ולאפשר תביעת לשון הרע אם מתברר שדבר השקר נאמר בזדון או ברשעות, אך השופט רובינשטיין נמצא בעניין זה בדעת מיעוט.

בית המשפט העליון גורס, שהעמדה הנוקשה הנ"ל, שאינה מאפשרת בשום אופן להגיש תביעת לשון הרע בשל הכפשות שקריות שנאמרו במשפט – עמדה זו היא פרי פרשנות נכונה של החוק, ואם המחוקק רוצה לשנות החוק – יתכבד ויעשה כן.

אשתו של בוז'י

אשתו של בוז'י לא ממחזרת בקבוקים (כלומר, היא כן ממחזרת: היא מגדלת בהם גלעינים של אבוקדו).

אשתו של בוז'י יודעת להתלבש.

אשתו של בוז'י לא זורקת נעליים משומשות על המשרתות שלה.

אשתו של בוז'י לא שותה יין (בקושי שותה מים וגם הם ממוחזרים מהבריכה של ביבי).

אשתו של בוז'י לא מוציאה את הכביסה המלוכלכת החוצה (הכוונה לחו"ל).

אשתו של בוז'י לא מכריחה אותו לארוז כל ביצה בנפרד (מה זה הסיפור הזה?).

אשתו של בוז'י יודעת לשמור על שתיקה (או לפחות על זכות השתיקה).

אשתו של בוז'י לא מפעילה סוכנים על בעלה.

אשתו של בוז'י משעממת עד מוות.

אבל מי זה בוז'י?

איפה שרה כשצריך אותה?

בקבוק באשפה

הסיפור שמאחורי החדירה לפרטיות בלשכת נתניהו

אם יתברר שנתן אשל, ראש לשכת ראש הממשלה, אכן חדר לפרטיותה של ר' העובדת בלשכה – או אז תישאל השאלה החשובה באמת: מה היה המניע של אשל לעשות כן?

ניתן לפטור העניין במשיכת כתפיים ולטעון שהוא עשה כן למטרות סיפוק סקרנותו או יצרים אישיים אחרים, אבל מי שיעשה כן יעשה לעצמו חיים קלים מדיי.

כי על פניו, נתן אשל עצמו לא נראה האיש להתענג על כגון אלה.

ובמילים אחרות, יש לנו כאן "חומר טוב" לסיפור עסיסי יותר, שאלו הם מרכיביו:

אשה, גרושה "טרייה" – עם כל המיתוס על זמינותן של גרושות "טריות" – העובדת בלשכת נתניהו.

בנימין נתניהו, שהודה בעבר בשידור חי בטלוויזיה כי הוא בגד באשתו וכך הפך אותה לאשה המושפלת ביותר במזרח התיכון והסביבה.

שרה נתניהו, הנבגדת והמושפלת, שאין להתפלא אם בעקבות הבגידה היא פיתחה פרנוייה קלה כלפי בעלה.

ראש הלשכה, נתן אשל, שעל פי הפרסומים הוא איש סודה הקרוב של שרה נתניהו ולמעשה הוא התמנה לתפקידו כדי לדווח לגב' נתניהו על המתרחש בלשכה, ובמקרה הצורך לבצע עבורה משימות כאלה ואחרות.

וכך, על רקע כל אלה, אם לפתח הלאה את התסריט, לא ניפול מהכיסא אם יתגלה ששרה נתניהו הטילה על נתן אשל משימה לפקח על תנועותיה של ר' הנ"ל כדי לוודא שבינה לבין ביבי לא מתבשל משהו – אפילו לא משהו אפלטוני.

אלא שנתן אשל, שמן הסתם ראה עצמו נאמן ללא גבול ומחוייב ללא סייג למלא המשימה, התלהב יתר על המידה ונכשל במה שרבים וטובים נכשלים בו: עשיית יתר.

זהו, אם כן, זה יכול להיות הסיפור שמאחורי הסיפור – גם אם אין בו גרם אחד של אמת.

——————————————————–

המילכוד של שרה נתניהו

"הפרשה מסתעפת" מבשרים לנו כלי התקשורת בעניין שרה נתניהו והעובדת הזרה שדפקה לעצמה אצבע.

ולאן היא מסתעפת? לחקירת תלונה נגד גב' נתניהו שתטופל ביחידה האמונה על פשעי עבדות.

כיוון שאני שולט לא רע בנפאלית מדוברת אני מתנדב לחקור את העובדת ואני מתחייב לקבל ממנה עדות מוקלטת שלפיה היא היתה כלואה במשך 25 שעות ביממה באחד המרתפים האפלים של שרה נתניהו, וכי כל מזונה היה קערית מרק צהבהב שהוכנסה אליה מתחת לדלת.

לא יודע היכן בדיוק מונחת האמת בסיפור ההזוי הזה שנפל עלינו בשלהי עונת המלפפונים, אבל בדבר אחד אין ספק: התקשורת מסקרת את הסיפור הזה באופן חולני ממש.

כי התקשורת החליטה כבר מזמן שבמרתפים האפלים של שרה נתניהו פותחה נוסחה משוכללת שבכוחה להאפיל על דימונה וסביבותיה. והנוסחה הזו אומרת שאם מערבבים שרה נתניהו אחת עם חצי עובדת זרה מקבלים מיד ריאקציה כימית ופיצוץ אטומי.

שהרי לא יתכן שהעובדת הנפאלית פשוט לא התאימה לעבודה.

אבל שרה נתניהו לא היתה יכולה להרשות לעצמה מה שכל אחד מאתנו היה עושה במצב דומה: לדרוש להחליף את העובדת. שכן, אילו גב' נתניהו רק היתה מעזה להרהר באפשרות שכזו – או אז היה העניין מגיע בתוך פחות מרבע שעה לכלי התקשורת, שהיו חוגגים על העניין עד טירוף חושים.

וכך, שרה נתניהו נאלצה להמשיך ולהעסיק את העובדת הנפאלית כמי שכפאה שד, ובלבד שלא יתפתח שוב סקנדל.

אבל מתברר מה שהיה ברור מלכתחילה: שהסקנדל בסך הכל נידחה.

אתם יודעים מה? עכשיו פתאום עליתי על הטריק של שרה נתניהו כשפעלה למנוע את הגירוש של הילדה אופק. תרשמו, תרשמו: המזימה של שרה היתה לטפח את אופק לפי טעמה וצרכיה כדי שבעתיד היא תהיה עובדת זרה שלה.

—————————————————-