Tag Archives: שמעון פרס

כשיוסי ביילין מחליט להשתגע

כשאתה רואה את יוסי ביילין כך מתנפל בטירוף על גופתו החמה של פואד, אתה מיד נזכר בפרשיה ישנה נושנה מימי הטוריה והשבריה על החייל שביצע מעשה סדום בילד קטן, ואתה תוהה: היתכן שהחייל הוא בעצם פואד והילד הוא יוסי ביילין? יש מצב.

כי כל התנהלותו של ביילין בימים האחרונים אומרת סגירת חשבון אישי נוקב וכואב עם פואד.

אבל אני מכיר את הראש של ביילין: הוא רואה בהתנפלות שלו על פואד מעשה היסטורי. משהו ברמה של הסכמי אוסלו. לא פחות.

ועכשיו לך תשכנע את נביא הזעם הזה מטעם עצמו שהוא טועה. אין מצב.

יוסי ביילין חייב לעבור בהקדם טיפול כדי לנקות את הגוף מהרעלים שהשתלטו עליו ועל תודעתו.

כי היום זה פואד ומחר זה עלול להיות שמעון פרס.

פרס עושה לביתו

כשפרסמו ששמעון פרס הולך לעבוד בבנק הפועלים, הייתי בטוח שהוא מתכוון לעבוד כשומר בכניסה לבנק – כמו הרבה פנסיונרים במקומותינו.

אבל לא! הלוזר הנצחי יעבוד בתוך הסניף ממש, ובשביל 1000 דולר ליום הוא ינסה לשכנע אותנו שעמלת שורה בבנק – חיונית למדינת ישראל כמו צנטריפוגה קטנה בדימונה.

תהרגו אותי אם אני מבין בשביל מה פרס היה צריך את הנפיחה הזו.

האיש שפותח חלונות ונוגע בכוכבי השמים גילה לנו, שבתוך תוכו יושב לו פקיד בנק קטן, שיודע לספור שטרות של כסף במהירות האור – כמו היה חלפן דולרים בלילנבלום.

כמה שהיא צודקת אותה אשה חכמה, שמתחננת בוקר בוקר לאלוהים, שיקח לה את החיים – רגע לפני שהוא לוקח לה את השכל.

שהרי זו תמצית חייו של פרס: למצוא מקום עבודה בטוח, ואין כמו בנק כדי להגשים את החלום הנשגב הזה.

כי מי כמו פרס יודע, שעבודה במקום בטוח כמו בנק – תגרום סוף סוף מעט נחת לאמא הערביה שלו.

היכונו לחגיגות המאה של פרס

אין צורך להמתין עשר שנים תמימות לחגיגות המאה של הנשיא התשיעי שלנו. אם את חגיגות התשעים הקדימו בחודשיים (פרס נולד מתישהו באמצע אוגוסט), מה ימנע מכל אנשי הנשיא להקדים את חגיגות המאה ולערוך אותן נניח בשנה הבאה? מה שבטוח בטוח.

ואז שוב נוכל להתבסם מקסמו של האיש הכי מקסים בוושינגטון והסביבה – הלא הוא ביל קלינטון, שבזכות שתי מילים אלמותיות התנחל לנו בצנטרום של הלב. כשאני שומע את השלום חבר הזה במבטא האנגלוסקסי המרטיט והקול הצרוד והסקסי – אני מרגיש כמו הייתי לרגע מוניקה לווינסקי.

אפרופו קלינטון, עדי אשכנזי מקוננת על כך שצנזרו לה כמה פנצ'ים. לא יתכן שצנזרו. כלומר, איך זה שלא צינזרו לה את הקטע שבו היא ירדה על פרס על כך שלאורך כל מאות שנות פעילותו הציבורית הוא לא סיפק לנו איזו שערוריית מין לתאבון כמו ברלוסקוני עם הבונגה בונגה שלו?
ובכן, למה זה היתה אשכנזי חייבת להיתלות באילן גבוה כמו ברלוסקוני כאשר לימינו של פרס יושב קלינטון שכמעט עף מהבית הלבן בגלל הסיגר והכתם ההוא על השמלה הכחולה.

ובכלל, למה היתה עדי חייבת להרחיק עד לארץ המגף כאשר הנשיא השמיני שלנו, זה שקדם לפרס, סופר כיום את שנותיו במעשיהו בזכות בונגה בונגה כחול לבן.

וברברה סטרייסנד. האישה עם הכלבלב. סירופ סוכר בכמויות מסחריות שכאלה כבר מזמן לא שתינו. ממש סכנה לבריאות.

וכל ההפקה הזו המתוקתקת בקצב של ננו טכנולוגיה. כמו שפרס אוהב.

פרס גורם לי להרגיש זקן ועל כך אני לעולם לא אסלח לו.

בוז'י הרצוג – אנטומיה של שטינקר

מתברר ששיחתו של בוז'י הרצוג עם הדיפלומט האמריקאי על הנעשה בפוליטיקה בישראל ועל מבנה אישיותם ואופיים ומצב בריאותם של אישים שונים בהנהגה – לא היתה שיחה חד פעמית .

משכך, צצה ועולה השאלה מה עובי התיק של הרצוג אצל סוכנות הביון המרכזית (CIA) האמריקאית.

במילים אחרות, השאלה היא על מי ועל מה עוד דיווח הרצוג לאמריקאים.

האם עלינו לסמוך על שיקול דעתו של הרצוג שהוא לא גלש עם האמריקאים לענייני מדינה רגישים ממש?

ושאלה נוספת: מה יצא להרצוג מכל הדיווחים הללו? מה הוא עצמו הפיק מכך? ציפייה לתמורה כלשהי? רצון למצוא חן? סתם יצר רכילות?

בכל אופן, מומלץ עכשיו לכל יריביו של הרצוג שבזמן שהם הולכים לישון שיבדקו היטב עם מטאטא מתחת למיטה – שמא בוז'י שוכב שם.

ועוד המלצה: כדאי אולי שמדינת ישראל תשקול להציע לאמריקאים עיסקת חילופים הוגנת: תנו את יונתן פולארד וקחו את בוז'י הרצוג.

———————————————–