ארכיון תג: שלי יחימוביץ'

החלום הרטוב של ביבי ובוז'י

אין צורך להיות פרשן על כדי להעריך שלנתניהו ולהרצוג יש בימים אלה חלום אחד משותף: להקים ממשלת אחדות.
לשניהם כאחד יש יותר מדיי סיבות טובות ליפול איש על צוואר רעהו ולצאת יחדיו לדרך.

נמנה כמה מהן:

נתניהו:

  • ממשלת ימין צרה, שבה נתניהו יהיה הסמן השמאלי תביא תוך זמן קצר לבידוד וללחצים בינלאומיים – על כל הנובע מכך.
  • נתניהו לא ממש משתגע על נפתלי בנט ובוודאי שלא על הדרישות שלו לקבל תיק בכיר. במילים אחרות, האפשרות להשאיר את בנט בחוץ קורצת לנתניהו הן מהבחינה העניינית והן מהבחינה המשפחתית.
  • האפשרות שכחלון יקבל את תיק האוצר נראית – בוודאי לנתניהו – כהרפתקה יותר מדיי מסוכנת. כחלון מחוייב ציבורית לשינויים דרמטיים, תוך זמן קצר, מול הבנקים ובמיוחד בעניין משבר הדיור, ואין זה בטוח כלל כי ההצלחה מול חברות הסלולר תחזור על עצמה גם בתחומים הכבדים של הבנקים והדיור, שהשפעתם על כל המשק היא קריטית, ומדיניות לא זהירה כלפיהם עלולה להכניס את כל המשק לחוסר שליטה.
  • נתניהו לא יתאבל אם החיבור שלו עם הרצוג יגרום להחלשת המחנה הציוני – עקב התנגדות של כמה איתן כבלים, שאולי יפרשו בעקבות כך מהמפלגה.
  • נתניהו היה רוצה – מאד רוצה – שהרצוג יקבל את תיק החוץ כדי לנסות ולהסדיר איכשהו את היחסים עם אובמה בפרט ועם העולם בכלל.

הרצוג:

  • מהבחינה האישית גם הרצוג מבין שעליו להשתפשף בתיק בכיר דוגמת תיק החוץ – אם הוא רוצה להתמודד פעם נוספת על תפקיד ראש הממשלה (לא שהוא מתאים להיות ראש הממשלה – אבל זהו כבר עניין אחר).
  • הצטרפות לממשלת אחדות וחלוקת ג'ובים לדמויות הבולטות במפלגה – תדחה, או לפחות תקהה, את הדרישה לחשבון נפש ואת שליפת הסכינים הארוכות (בנקודה זו דומה, שאם הרצוג יצליח לרכוש את תמיכתה של שלי יחימוביץ', באמצעות תיק ממשלתי נחשב, הזעזועים במפלגה לא יהיו הרסניים).
  • שותפות בממשלת אחדות תשפר את סיכוייו של הרצוג לצלוח בבוא היום את הבחירות הפנימיות לראשות מפלגתו.
  • לבני תחזור לתפקיד האהוב עליה: ניהול משא ומתן עקר עם הפלסטינאים.

אז מה הבעייה בעצם?

למעשה אין בעייה של ממש. רק צריך לאפסן כמה טקסטים ארסיים, שהיו בשימוש בעת מערכת הבחירות, ולהחליפם בטקסטים רכים וערבים לאוזן.
כמו כן יש להפר כמה הבטחות שנרשמו על הקרח ולבטל התחייבויות שניתנו ערב הבחירות (עניין של מה בכך עבור  ביבי).
ואז לא נותר אלא לצרף עוד מפלגה או שתיים מהקטנות שנותרו בחוץ –  כדי להשלים את הקואליציה, והרי לך ממשלת אחדות יציבה ואטרקטיבית – לתפארת מדינת ישראל.

 

נתן אשל מילכד את שלי יחימוביץ'

עיון בפרשת פרסום המייל של נתן אשל ע"י שלי יחימוביץ' עשוי להוביל למסקנה שיחימוביץ' נקלעה כאן למילכוד מסויים, שממנו נחלצה רק כאשר פירסמה את המייל.

זאת כיוון שהמייל הזה, שנשלח בטעות גם ליחימוביץ', הפך אותה –  שלא בטובתה – למעין שותפת סוד לתוכנו.

ושותפות הסוד הכפוייה הזו נוצרה, יש לזכור – לא רק בין יחימוביץ' לבין אשל, אלא גם בינם לבין הנמענת המקורית של המייל, שלומית ברנע, שהיא היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה.

במילים אחרות, גם אם נתן אשל לא הבחין בעצמו בטעות שעשה, כי אז סביר להניח ששלומית ברנע הסבה תשומת לבו לכך ששלי יחימוביץ' נמענת אף היא.

על פני הדברים ברור, ששותפות הסוד הכפוייה הזו לא היתה לרוחה של שלי יחימוביץ', וזאת בין היתר לאור חילופי המיילים הקודמים בינה לבין אשל, שתוכנם, כך פורסם, לא היה ממש מלבב, אלא להיפך: היה טעון מתחים.
במילים אחרות, מהרגע הראשון לא ממש התאים לשלי יחימוביץ' לשתוק ולהיות למעשה שותפת סוד עם אדם שנאלץ לפרוש מתפקידיו הציבוריים בנסיבות לא מחמיאות.

וכך, ברגע ששאלת שיתופו של אשל בצוות המשא ומתן צפה ועלתה בתקשורת – שלי יחימוביץ' שוב לא היתה יכולה להחריש והיתה חייבת לגלות דבר המייל ביוזמתה, וזאת משתי סיבות לפחות:

א. גבר החשש, שכתוצאה מהעיסוק התקשורתי בעניין יתגלה דבר קיומו של המייל, ואז שלי יחימוביץ' היתה נקלעת למבוכה – באשר היה עליה לספק הסברים למה שתקה, ובמיוחד כיצד זה שלא הפריכה ההכחשות בדבר הכוונה לשלב את אשל במו"מ הקואליציוני – למרות שידעה על כך היטב למקרא המייל שהתגלגל לידיה.

ב. המשך שתיקתה של יחימוביץ' בעניין קיומו של המייל היה למעשה מנטרל אותה מלתקוף את הכוונה לשתף את אשל במו"מ.

הנה כי כן, שלי יחימוביץ', כאשת ציבור ומנהיגת מפלגה, לא היתה יכולה ליטול על עצמה סיכון להמשיך ולהיות שותפת סוד לדבר קיומו של המייל, וזאת מחשש שברגע שעניין שיתופו של אשל במו"מ יגיע לתקשורת – גם המייל יגיע לתקשורת איכשהו, ואז יתגלה שהיא נתנה למעשה יד להסתרת הכוונה לשתף את אשל במו"מ ואף החרישה לנוכח ההכחשות בדבר קיומה של כוונה כזו.

אשר לשאלות אם יש בגילוי המייל משום עבירה על החוק או הפרה של ציווי מוסרי כלשהו – שאלות אלה איבדו במקרה זה מערכן וממשקלן – בוודאי מנקודת מבטה של שלי יחימוביץ' לנוכח הפגיעה האפשרית בתדמיתה – אילו היה העניין מתגלה שלא מפיה.

התקלה של שלי יחימוביץ'

שלי יחימוביץ' יודעת היטב שהתקלה החמורה ביותר שקרתה לה ערב הבחירות היא הסתלקותו המאולצת של האלוף (מיל) אורי שגיא מרשימתה – הסתלקות שהשאירה את שלי ומפלגתה בפני שוקת שבורה ממש.

אורי שגיא, בצדק או שלא, שידרג עצמו עם השנים לדרגה כזו, שהיה באפשרותו להשלים את מה שכל כך חסר לשלי יחימוביץ' בתחום המדיני בטחוני – תחום שבלעדיו כל מפלגה במקומותנו גוזרת על עצמה להיות מפלגה סקטוריאלית.

וכך נותרה שלי עם עומר בר לב היבשושי שלא באמת נחשב למישהו שחשוב להמתין למוצא פיו.

שלי יחימוביץ' מקוננת כנגד נתניהו וליברמן על שהם בורחים מהשיח החברתי, שהוא הבטן הרכה שלהם, אל השיח המדיני בטחוני, שהוא מה שיחימוביץ' מגדירה "אזור הנוחות" שלהם.

ובכן, למה בדיוק שלי ציפתה? שהם ישארו ב"אזור הנוחות" שלה? מה זה, תוכנית כבקשתך?

ובכלל, למה שהם ישארו ב"אזור הנוחות" של שלי אם בבריחתם אל השיח המדיני והבטחוני הם זוכים בבונוס נוסף מן המוכן: הם חושפים שוב ושוב את הבטן הרכה של שלי עצמה.

אילו האגו של יחימוביץ' לא היה מסתיר לה את האור והאוויר – היא היתה מוצאת אישיות מדינית בטחונית בכירה שתשמש לה יועץ ודובר בתחום החיוני הזה.

אלא ששלי מעדיפה את האיש שלה לכל משימה – האיש הנאמן לה עד אין קץ בעל האישיות הכריזמטית והסוחפת – הלא הוא בוז'י הרצוג, שביום טוב מסוגל לדברר אפילו את הקציצות כוזברה שלה.

———————————————————————–

אורי שגיא והפליק פלאק של שלי יחימוביץ'

שלי יחימוביץ' עשתה את המצופה ממנה כמנהיגה: היא טאטאה החוצה מרשימת מפלגתה את האלוף במיל. אורי שגיא שנחשד על ידה במעשים מיניים בלתי חוקיים.

אבל הדרך המזוגזגת שבה יצאו הדברים אל התקשורת משאירה בפה טעם חמצמץ.

בתחילת הדרך הודיעה יחימוביץ' שהיא מכבדת את החלטת אורי שגיא לפרוש מסיבות בריאותיות.
בהקשר זה קשה להבין כיצד זה יחימוביץ', אשת תקשורת מנוסה, התפתתה לתת יד לנימוק השקרי של אורי שגיא לפרישתו. הייתכן ששלי, העיתונאית המיומנת, האמינה לרגע שהסיבה האמיתית לפרישתו של שגיא לא תתגלה?

ואכן, הסיבה האמיתית לפרישת שגיא נחשפה בתקשורת תוך אפס זמן.

ואז בא סיבוב הפרסה של שלי: שוב אין היא מכבדת את החלטתו של שגיא לפרוש מסיבות בריאותיות. הפעם הסיבה לפרישתו היא כי "אי אפשר להפנות עורף לקורבן".

במילים אחרות, ברגע שיחימוביץ' החליטה שיש כאן קורבן – היא גם החליטה שיש עבריין.
כלומר, שאורי שגיא, כעולה מדברי שלי יחימוביץ' – הוא עבריין מין. בלי כביכול ובלי לכאורה.

כמו שאמר לי אחד שלא ממש שולט ברזי השפה: מישהו כאן ניסה לאכול את העוגה משני הקצוות.

—————————————————————-

מי מטגן את יאיר לפיד

הבעייה הקשה ביותר של יאיר לפיד בימים אלה היא שאין לו (ולנו) מושג מתי תתקיימנה הבחירות. ברור מאליו שלפיד היה מאד רוצה שהבחירות יוקדמו ככל שרק ניתן – כדי שיוכל לנצל באופן מירבי את הפופולריות שצבר עם השנים כאיש טלוויזיה ולתרגם את הפופולריות הזו למנדטים.

אלא שכידוע מי שלמעשה מחליט כיום מתי יתקיימו הבחירות הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושיקוליו בעניין זה לא ממש תואמים את אלה של לפיד.

 סביר להניח שנתניהו רוצה לשחוק את הפופולריות של לפיד באי אלו אחוזים – אבל לא יותר מדיי, וזאת כדי שיוותר בידי לפיד הכוח לזנב במפלגת העבודה ובקדימה ולקצץ מהן כמה מנדטים באופן שבצד השמאלי מרכזי של המפה תתייצבנה שלוש רשימות מוחלשות שוות פחות או יותר בגודלן.

במילים אחרות, כל זמן שלפיד נוגס מנדטים משלי ומציפי ואינו מתקרב לשוליים הרכים של הליכוד – ביבי יכול להמשיך בהתנהלות אפופת אי ודאות באשר למועד הבחירות.

וכשזו תמונת המצב, לפיד מבין שהזמן לא עובד לטובתו והוא נשחק והולך מיום ליום.

אחת התופעות המוזרות בהקשר זה היא שלפיד בורח מכלי התקשורת כמו מאש ומוותר כליל על ראיונות ועל זמן מסך ששוויים לא יסולא בפז. בשלב זה לא ברור אם יאיר לפיד בורח מהתקשורת כיוון שהוא נעדר ביטחון עצמי מספיק כדי להתייצב מול מראיינים שעלולים, לשם שינוי, להקשות עליו, או שהדבר נעוץ בכך שאין לו עדיין מה למכור לציבור – לא מבחינת מצע מסודר ולא מבחינת שמות מועמדים שיקשטו את רשימתו.

כך או כך, ספק אם יאיר לפיד ציפה לקבלת פנים כל כך לא מפרגנת (בלשון המעטה) כפי שהוא נתקל בה בימים אלה – עד כדי כך שהוא נאלץ לחסום תגובות באינטרנט ובכך לשבש את הדו-שיח בינו לבין הציבור. ברור שנסיונו של לפיד להידחק היכן שהוא בין העבודה וקדימה ולגזול מהן מנדטים מדאיג אותן וגורם לקמפיין שלילי מצידן כלפיו.

אבל דומה שחלק לא מבוטל מהיחס השלילי כלפי יאיר לפיד נובע ממקום אחר לחלוטין: אנשים שתעבו את טומי לפיד המנוח בשל דעותיו, או כאלה שלא סבלו אותו עקב אישיותו התוקפנית – מפרקים עתה את תסכוליהם על הראש של בנו.

לא הוגן אבל מאד אנושי.

—————————————————————-

עמיר פרץ מכוון גבוה

עמיר פרץ מנופף בהכרזה שראוי לבחור בו כיוון שהוא, בניגוד לשלי יחימוביץ', מתכוון להתמודד ישירות מול בנימין נתניהו על הנהגת המדינה וכי ביכולתו להוות אלטרנטיבה לנתניהו.

ההצהרה שובה את הלב ומגרה כהוגן את הדמיון של אנשי הפירסום ותעמולת הבחירות של נתניהו.

שהרי אם אנשי התעמולה של שלי יחימוביץ' היו חייבים להתאפק ולהימנע מתעמולת כאסח – אחרי הכל המדובר בבחירות בתוך המשפחה – מה יעצור את אנשיו של נתניהו מלהתנפל על עמיר פרץ בבוא היום?

כי עמיר פרץ אולי שכח, אבל מאז מערכת הבחירות שבה הוא הנהיג את המפלגה נוספו אי אלו פרטים מעניינים ועסיסיים לרזומה העשיר שלו.

כך למשל, סיפור המשקפת. היש מי שמסוגל להעריך כמה מיליוני פלקטים יציפו את הארץ עם התמונה האלמותית הזו? היש דרך מוחשית יותר להסביר לציבור עד כמה עמיר פרץ הוא איש של חזון הרואה לטווח רחוק?

או למשל, הנאום הבלתי נשכח ההוא שנשא עמיר פרץ בשפה האנגלית במבטא סיני. כמה פעמים נחזה בנאום ההיסטורי הזה אם במערכת הבחירות יעמוד פרץ בראש העבודה? אחרי ככלות הכל אין כמו הנאום הזה להראות לציבור כיצד עמיר פרץ מתמודד בהצלחה עם קשיים, הלא כן?

והעיקר כמובן, הרגע הגורלי ההוא שבו התפתה פרץ לקבל את תפקיד שר הביטחון – למרות שהדגל החברתי הוא זה שהיה עד אז חלק מתעודת הזהות שלו. ובכן, היש דרך מתאימה יותר להראות לציבור עד כמה העניין החברתי מפעפע בדמו של עמיר פרץ?

בדבר אחד אין ספק: אם עמיר פרץ יזכה היום – מערכת הבחירות הבאה תהיה ההצגה הטובה בעיר.

———————————————————-

עמיר פרץ משגע את השד העדתי

בתום הסיבוב הראשון בפריימריז של מפלגת העבודה ולקראת הסיבוב השני שיחרר השבוע עמיר פרץ את ההצהרה הבאה:

"הרצוג עבד תחת ספינים לא פשוטים שהופעלו נגדו על-ידי יחימוביץ' והוכיח שהוא בעל אחיזה משמעותית במפלגה. יש להעריך גם את עמרם מצנע שהלך עם אמונתו עד הסוף. אני רואה בשניהם שותפים לדרך הצדק החברתי והשלום"  

והנה דברים שהוסיף ואמר פרץ השבוע בתום פגישתו עם מצנע:

"יחד אנחנו התשובה לכל מה שישראל צריכה…נחשפתי יותר לעמרם מצנע. מדובר באיש ראוי, בעל כריזמה וחשוב שיעמוד בשדרה הבכירה של המפלגה כדי להנהיג אותה יחד בשנים הבאות".

אי אפשר להכחיש שהדברים הכנים והמשכנעים הללו של פרץ נחצבו מקירות ליבו ממש – אם שוכחים לרגע את מה שאמרו מצנע והרצוג על פרץ.

הנה מה שאמר מצנע על פרץ אך לפני חדשיים שלושה:

"עמיר פרץ בא מארץ אחרת. הוא מביא אנשים שבכלל לא שייכים למפלגת העבודה. הוא מביא את החמולות"

והנה מה שאמר בוז'י על פרץ:

"בלתי מנוסה, אגרסיבי ומרוקאי… הרשימה המצויינת של העבודה כוללת חברים אשכנזים כדי לאזן את הרקע הספרדי של פרץ".

וכשזו התמונה, המילכוד של הרצוג ומצנע ברור: אסור להם אפילו להרהר באפשרות לתמוך בשלי יחימוביץ', שהרי בכך הם יאשרו את נכונות הציטוטים המיוחסים להם.

ולהיזכר בטקס ההזוי ההוא שבו עמיר פרץ ניצח על קבורתו הסופית בהחלט של השד העדתי.

———————————————————

עמרם מצנע – אנטומיה של תמהונות

אם ילחצו אותי אל הקיר וישאלו אותי מי זה עמרם מצנע, אבקש רבע שעה למחשבה כדי להיזכר שהאיש היה פעם ראש מועצת ירוחם.

העובדה שהמדובר באלוף בצה"ל (כמדומני עם צל"ש או שניים), בראש עיריית חיפה, במנהיג מפלגת העבודה לשעבר – כל הרזומה המכובד הזה רובץ תחת שכבה עבה של אבק שיכחה.

כי אמרת עמרם מצנע אמרת נרקוזה.

העובדה שהאיש ירד לירוחם – מעשה פטריוטי כשלעצמו – מעוררת רושם כבד, שהוא בעצם ברח אז כמה שיותר רחוק מהמולת הפוליטיקה והתככנות המפלגתית, שנמאסו עליו סמוך מאד לאחר שנבחר ליו"ר מפלגת העבודה בגלגול הקודם שלו.

אז מה בעצם הוא מחפש עכשיו? למה הוא צריך את ההתבזות הזו בפריימריז של מפלגת העבודה לכשיפתחו הקלפיות וייוודעו התוצאות?

מדהים איך זה שאלוף בצה"ל אינו מסוגל לקרוא מפה ולהעריך נכונה את מצבו ומשקלו האלקטוראלי.

איך בדיוק הוא רוצה להתמודד מול שני קניבלים מסוגם של עמיר פרץ ושלי יחימוביץ'? מהם הכלים הנפשיים שלו? מיהם הלגיונות שלו?

וקצב ההילוך המדוד הזה – כמו יש לו את כל הזמן שבעולם.

וחיתוך הדיבור הזה שמשדר את ארץ ישראל הישנה והטובה.

חבל שעמרם מצנע אינו מבחין שישנו כיום ג'וב אחד שמתאים לו כמו כפפה ליד: להיות מדריך בנוער העובד.

————————————————–

הסקס מתעתע בנחום ברנע

חתן פרס ישראל (להלן: חפ"י) נחום ברנע קובע במאמרו מיום שישי האחרון כי "הלקח מהפרשה (פרשת קצב) לא יכול להיות שנשים הן תמיד מסכנות, חסרות ישע, מופקרות לגורלן. יש להן רצון משלהן. יש להן כוח"

ספק אם חפ"י ברנע העלה בדעתו שהתובנה הזו תחזור אליו כבומרנג במהירות כזו, ותכה בו בעוצמה כפי שהיכתה.

כי באותו מאמר ממש, כמה שורות יותר למעלה, ביצע ברנע בשלי יחימוביץ' מעשה מגונה, ובתגובה מהירה מצידה – חטף ממנה בעיטה הגונה הישר באזור המפשעה.

ועכשיו נחום ברנע שוכב מקופל ונאנק מכאבים כמו שחקן כדורגל חסר מזל שחטף כדור עונשין במקום ההוא.

נחום ברנע, שזכה לכינוי "האיש שנולד עם העט ביד", יצא כאן טמבל ברמות שרק נחום ברנע יודע להעריך.

הרמה כזו להנחתה עין טרם ראתה.

ואגב, כבר היה עיתונאי שכתב לפני שנים שלנחום ברנע יש בעייה אישית כלשהי בהתייחסות לענייני מין. המאמר האחרון של ברנע די מאשר את דבריו של אותו עיתונאי.

אם נותר מעט שכל בקודקודו של חפ"י נחום ברנע, כדאי לו שייצא במהירות מתעלת הביוב שאליה נפל, ויתנצל מלוא פיו בפני שלי יחימוביץ' על המעשה המגונה שביצע בה.

———————————————————-