ארכיון תג: שוחד

השתפרו סיכוייו של אולמרט בעקבות מות עד המדינה

פטירתו של עד המדינה מערימה קושי להרשיע את אהוד אולמרט בקבלת שוחד.

טוען עד המדינה בחקירתו הראשית, שלבקשת אהוד אולמרט הוא מסר לאחיו, יוסי אולמרט, חצי מיליון שקל.

יוסי אולמרט, שטרם העיד במשפט, מאשר בחקירתו המשטרתית שאכן קיבל מעד המדינה צ'קים "בסכום משמעותי", אך טוען שאינו יודע מי ביקש מעד המדינה לעשות כן.

אהוד אולמרט מכחיש שביקש מעד המדינה להעביר לאחיו את הכסף.

אדם מהרחוב יתייחס אל טענות שני האחים אולמרט בהרמת שתי גבותיו.

שהרי ברור לכאורה, שעד המדינה מסר ליוסי אולמרט חצי מיליון שקל – לא כמעשה צדקה לשמו, אלא לבקשת מישהו.

ומי יכול להיות המישהו הזה אם לא אחיו של יוסי, אהוד?

במילים אחרות, אם להשתמש במונח מעולם המשפט, מתקיימת כאן ראייה נסיבתית לכך שאהוד אולמרט הוא זה שביקש מעד המדינה למסור הכסף לאחיו.

האם גם השופט במשפט יסבור כך? לא בטוח.

כי עולה על הדעת אפשרות נוספת, לא בלתי סבירה אף היא, שמכרסמת קשות בראייה הנסיבתית הנ"ל.

והאפשרות הנוספת היא שמי שביקש מעד המדינה להעביר ליוסי אולמרט את הכסף היא שולה זקן.

על הקשרים ההדוקים בין שולה זקן לבין עד המדינה ניתן ללמוד מחומר הראיות שהתפרסם עד כה. הדבר מתבטא בסכומי כסף גדולים וכן במתנות יקרות ערך שהעביר עד המדינה לשולה זקן. אפילו העובדה שעד המדינה נתלווה לשולה זקן לבחור סלון לביתה אומרת משהו.

על היחסים בין שולה זקן לאהוד אולמרט אין צורך להכביר במילים. מדובר בעשרות שנות נאמנות בלתי מסוייגת מצד שולה זקן כלפי אהוד אולמרט – נאמנות שעד כה עמדה במבחנים קשים ביותר.

אם יש דבר שבמיוחד מתסכל את רשויות החוק הוא נכונותה של שולה זקן לשכב למען אהוד אולמרט על הגדר ללא תנאי.

וכשזו מערכת היחסים בין שולה זקן לבין עד המדינה מצד אחד, ובין שולה זקן ואהוד אולמרט מצד שני – האם יהיה זה מופרך להעלות על הדעת אפשרות ששולה זקן, במסגרת יחסיה ההדוקים עם עד המדינה, אמרה לו שאהוד אולמרט מבקש להעביר לאחיו יוסי חצי מיליון שקל?

נוכחותה הפעילה של שולה זקן בצומת חשוב של פרשת השוחד ונכונותה להגן בגופה ממש על אהוד אולמרט – אינם מאפשרים לבטל מכל וכל את האפשרות ששולה זקן היא זו שקשרה את הקצוות בסיפור העברת הכסף ליוסי אולמרט.

עד המדינה, שכאמור טען בחקירה ראשית שאהוד אולמרט הוא זה שביקשו להעביר הכסף לאחיו, נפטר קודם שניתנה לפרקליטו של אולמרט לחקור אותו בנקודה זו בחקירה נגדית – דבר שמטבע הדברים מפחית ממשקל העדות.

הנה כי כן, צירוף של כל הנסיבות הללו בכוחו להחדיר ספק סביר לאפשרות שאהוד אולמרט הוא זה שביקש מעד המדינה להעביר הכסף לאחיו, ודי בכך לזכותו מחמת הספק.

אורגיית השוחד בהולילנד

כדאי לאהוד אולמרט לאכול הרבה גזר – כדי שיתחיל להתרגל לכתום.

אתה קורא את כתב האישום עמוד אחר עמוד ולא מאמין שאורגיית שוחד שכזו (לכאורה כמובן) התנהלה בישראל.

כלומר, אתה נדהם לא מהקטע של השחיתות אלא מההפקרות.

איך, לעזאזל, ניתן לנהל מערכת שיחוד גרנדיוזית ומסועפת שכזו מבלי שיעלה על הדעת של מי מאדריכליה למנות לעצמם קב"ט שידאג לכל ענייני הביטחון, הקשר והמידור של הרשת העבריינית הזו?!

שהרי בדרך כלל עיסקת שוחד נעשית בשניים – נותן ומקבל שוחד – וכך כל אחד מהשניים אוחז את רעהו במקום רגיש ומבטיח בכך את סודיות העיסקה.

אבל כשיש אורגיה רבת משתתפים – הרי אין לך מספיק ידיים כדי לבצע כהלכה את מלאכת האחיזה במקומות הרגישים של כל משתתפי האורגייה, ואתה חייב לסמוך על אחרים שיעשו עבורך את המלאכה החיונית הזו, הלא כן?

אבל יותר מכך: בדרך כלל התוצאות של עסקות שוחד אינן מתגלות לעין השמש. כלומר, שלא רק העסקות עצמן נעשות בחדרים אפלים, אלא גם רישומן ותוצאתן אינם מושכים את העין.

ומה היה לנו כאן? מפלצת ארכיטקטונית שאי אפשר שלא להשגיח בה. אילו נניח היה השוחד מתבטא בהענקת רישיון לבניית שכונת מגורים רגילה – לא היה בכך לדקור את העין.

אבל בהולילנד התבצע אונס לאור היום של קו הרקיע.

וכך, מה שחסר עכשיו לאולמרט וחבריו הוא, שמי שינהל את משפטם בבית המשפט בתל אביב יהיו שופטיו של משה קצב, שכידוע מבינים דבר או שניים בענייני אונס.

 ———————————————————–

האם השופטים בישראל לוקחים שוחד?

מי שהזדמן לו לייצג לקוחות ממוצא כזה או אחר – מן הסתם נתקל, בעת קביעת שכר הטירחה, בשאלה מצד הלקוח: "וכמה מזה הולך לשופט?".

ניתוח מימצאים של הסקר האירופי חברתי, שכלל מדגם מייצג של 1700 נבדקים מישראל, מעלה שרק 22 אחוזים מהישראלים סבורים שהשופטים בישראל לא לוקחים שוחד.

הניתוח הזה מעורר כמובן את השאלה מי הם 78 האחוזים של הישראלים הסבורים שהשופטים שלנו כן נוטלים שוחד.

התשובה ברורה: חלק הארי של הישראלים הללו הסבורים ששופטי ישראל נוטלים שוחד הם אמנם ישראלים באופן פורמלי, אלא שלאמיתו של דבר הם לא מעורים מספיק בהוויה הישראלית כדי שדעותיהם ישקפו את המציאות כאן.

וכך, מסיבות שונות – לרבות דעותיהם על מערכות המשפט בארצות מוצאם – סבורים אותם 78 אחוזים ששופטי ישראל לוקחים שוחד.

זה לא שאין מה לתקן במערכת המשפט שלנו. יש והרבה.

אבל בעניין השוחד אפשר לישון בשקט.

—————————————————————

המילכוד של עו"ד יעקב וינרוט במשפט השוחד

עבירת השוחד היא כידוע עבירה דו צדדית, שבה יש נותן שוחד ומולו מקבל השוחד שהוא עובד הציבור.

אכן, בדרך כלל הנותן והמקבל "נעשים לב אחד" לצורך ביצוע עבירת השוחד ושניהם כאחד מורשעים ונענשים.

אבל אפילו החוק אינו רואה סימטריה גמורה בין הנותן ובין המקבל – באשר עונשו של הנותן הוא שבע שנות מאסר ושל המקבל עשר שנים (בהקשר זה יצויין אגב, שרמת הענישה הנוכחית מהווה החמרה לעומת המצב ששרר עד לאחרונה שבו עונשו של מקבל השוחד היה שבע שנות מאסר ושל הנותן – מחצית מעונשו של המקבל).

מרמת הענישה השונה שבין המקבל לבין הנותן, וכן מאופן ניסוח החוק, ברור איפוא שהמחוקק ממקד את שבטו במקבל השוחד. הסיבות לכך שהמחוקק מחמיר יותר עם המקבל, שהוא עובד הציבור, ברורות על פניהן, ועל כל פנים לא נרחיב בהן כאן.

אלא שבנוסף לחוסר הסימטריה לעיל, ייתכנו מצבים שבהם יורשע רק אחד מהשניים (המקבל או הנותן) ואילו חברו יזוכה. בעיני הדיוטות תוצאה שכזו נראית ממבט ראשון בלתי סבירה ואולי אף לא צודקת, שכן לכאורה היכן שיש נותן שוחד יש גם מקבל שוחד ולהיפך. אבל כאמור התוצאה הזו שבה מרשיעים רק צד אחד ומזכים את חברו היא אפשרית בהחלט מבחינה משפטית. תוצאה בלתי סימטרית שכזו יכולה לנבוע ממגוון גורמים הנוגעים לקבילות ראיות או לכך שלא ניתן להוכיח את הכוונה הפלילית של אחד הצדדים, וכיוצא באלה.

וכאן בעצם טמון המילכוד של עו"ד וינרוט (ומבחינה עיונית גם של שוקי ויטה המואשם יחד עימו): נניח שהשופט היושב בדינם של השניים יגיע למסקנה, על בסיס הראיות שהצטברו בתיק, שניתן להרשיע רק את שוקי ויטה בקבלת שוחד, ואילו את וינרוט יש לזכות כיוון שהראיות נגדו, ככל שהן נוגעות לכוונה הפלילית, לא עברו את הרף הדרוש להרשעה. ובכן, האם הציבור הרחב יקבל תוצאה שכזו? האם התקשורת תעבור על כך לסדר היום? והרי תוצאה שכזו, כשלעצמה, היא סיפור עיתונאי, הלא כן?

ומכאן לשאלת השאלות: האם השופט, שעה שיכתוב את פסק הדין, יוכל לנתק עצמו ולהתעלם מהמתקפה ומההמולה הציבורית והתקשורתית הצפוייה במקרה חריג שכזה?

והרי כידוע, המשפט אינו מדע מדוייק – עד ששופט מנוסה יכול לכתוב פסק דין משכנע, ובו זמנית לכתוב פסק דין עם תוצאה הפוכה – משכנע באותה מידה.

ובכן, היוכל השופט להיות עבד למצפונו ולכתוב פסק דין במשפט מתוקשר שכזה – תוך התעלמות מוחלטת מהצפוי לו בבית הדין של התקשורת? אשרי המאמין.

————————————————————-

משפט השוחד של עו"ד יעקב וינרוט

ברשימה קודמת טענתי שאין להרשיע את עו"ד וינרוט בעבירת שוחד וזאת מנימוקים שפורטו באותה רשימה.

ועכשיו, עו"ד וינרוט טוען ביום הראשון של סיכומיו בבית המשפט כי יש לזכות אותו, וזאת, בין היתר, כיוון ששכר הטירחה הנמוך שהוא גבה משוקי ויטה לא היה מקרה ייחודי. לדברי וינרוט, הוא נהג במקרים שונים, ושוקי ויטה היה אחד מהם, לגבות שכר טירחה נמוך (או לא לגבות שכר טירחה כלל).

טוען וינרוט כי משהחליט לקבל על עצמו לטפל בלקוח כזה או אחר, הוא היה קובע את גובה שכר הטירחה בהתאם ליכולתו של כל לקוח ולקוח.

במילים אחרות, משהחליט וינרוט לטפל בעניינו של שוקי ויטה – לא כוונת שוחד היא זו שהניעה את וינרוט לגבות משוקי ויטה שכר טירחה נמוך, אלא יכולתו הכספית של ויטה.

האם טענתו זו של וינרוט מחזיקה מים? השאלה לא נקייה מספקות, וזאת לאור הסיטואציה הדו-צדדית הטבועה בעבירת השוחד.

כי השאלה היא האם, לצורך קביעת המחשבה הפלילית של הנותן, מספיק לבחון אך ורק את כוונותיו של הנותן, או שמא יש לצפות מהנותן להתחשב גם בשאלה כיצד הנתינה תתפרש אצל המקבל.

ולענייננו, השאלה היא אם וינרוט היה צריך לשאול עצמו שמא, בנסיבות העניין, שוקי ויטה היה רשאי לפרש את שכר הטירחה הנמוך כרצון לשחד אותו – גם אם וינרוט עצמו לא התכוון לכך.

ואם ייקבע שוינרוט היה אמור להביא בחשבון אפשרות ששכר הטירחה הנמוך עלול להתפרש אצל שוקי ויטה כרצון לשחדו – או אז עלול הדבר להשליך על שאלה הכוונה הפלילית גם של וינרוט עצמו.

בית המשפט העליון התייחס בעבר לסוגייה (אם כי בהיפוך יוצרות) וקבע כי:

"המודעות הנדרשת מלוקח השוחד מתייחסת לכוונה של נותן השוחד…במודעות לכוונת הנותן טמונה השחיתות של הלוקח".

משכך, אין סיבה עיונית שלא לקבוע שגם ההיפך הוא הנכון, כלומר, שהמודעות הנדרשת מהנותן מתייחסת לכוונה של המקבל וגו'.

ולענייננו, אם ייקבע ששוקי ויטה פירש את שכר הטירחה הנמוך כרצון לשחד אותו ובהתאם לכך הוא פעל, כפקיד שומה, לטובת וינרוט כפי שפעל, ואם ייקבע שוינרוט היה אמור להיות מודע לאפשרות ששוקי ויטה כך יפרש את שכר הטירחה הנמוך – עלול הדבר להשליך גם על כוונתו הפלילית של וינרוט.

—————————————————-

ראש ממשלה עם הכנה לשוחד

אולי מישהו יכול להסביר לי את הקטע הזה של ההוצאות המטורפות של ראש הממשלה על כביסות וניקוי יבש כשהוא בנסיעותיו לחו"ל?

אחד ההסברים שניתן בתכנית של רביב דרוקר היה, ששרה לוקחת איתה לחו"ל את הכביסה המלוכלכת כדי לנצל את שירותי הכביסה של בתי המלון.

מה שנקרא להוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת.

ראש הממשלה טוען שרביב דרוקר רודף אחריו כבר המון זמן. אילו רביב דרוקר היה רודף אחרי ביבי בגלל שהוא, דרוקר, רוצה להחליפו כראש ממשלה – זה היה באמת לא בסדר. אבל זה הרי לא כך. דרוקר עושה כאן עבודה עיתונאית – ללא כל שאיפות פוליטיות ככל הידוע.

ראש הממשלה, שספג חלק נכבד מהתרבות האמריקאית, יודע היטב שבארצות הברית פוליטיקאים ואנשי ציבור חייבים להגיש אחת לשנה הצהרת הון ודו"ח הוצאות.

והדו"חות הללו של הפוליטיקאים האמריקאים חייבים להיות מפורטים עד כאב.

בהצהרה על הפוליטיקאי האמריקאי לדווח, בין היתר, באלו מלונות הוא התאכסן במהלך השנה האחרונה, לאיזו מטרה, כמה ימים, באיזו עלות, על חשבון מי, וכיוצא באלה פרטים ונתונים שמוציאים לך את החשק להשתכן אפילו במלון שני כוכבים ליד התחנה המרכזית.

אבל יותר מכך וזה העניין: בארצות הברית, הדו"חות המפורטים של הפוליטיקאים לא מופקדים באיזה ארון אפלולי של מבקר המדינה, אלא מתפרסמים באינטרנט – מה שכמובן משפר באופן משמעותי את הסיכויים להתנהג כיאות ולמסור דיווחי אמת.

אז מה? האמריקאים מטומטמים?

ובכן, לא ממש.

כי בראש של האמריקאים מובנה חשד בריא האומר, ששקיפות מירבית חוסכת כאבי ראש מהסוג שראש הממשלה שלנו סובל מהם עכשיו.

——————————————————-

האם השופט דנציגר מתאם עדויות?

נתחיל מכך, שאם שופט בית המשפט העליון נאלץ לבשר לציבור כי הוא ידידו של מי שהמשטרה ממליצה להעמידו לדין בעבירות שוחד, מירמה, גניבה, מרמה והפרת אמונים, עבירות מס והלבנת הון – כי אז אותו שופט בית המשפט העליון, שמבשר לציבור על הידידות הזו – נקלע למצב לא ממש סימפאטי.

השופט יורם דנציגר פירסם לאחרונה – באמצעות הודעה מיוחדת של דוברת בתי המשפט – כי הוא ידידו מזה כ- 20 שנה של ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני (שלגביו ממליצה המשטרה לעמידו לדין בעבירות הנ"ל).

נשאלת מיד השאלה מה פשר ההודעה המיוחדת הזו של השופט דנציגר? ולמה חשוב לו לשופט לציין כי הידידות בינו לבין לחיאני נמשכת 20 שנה?

ובכן, השופט דנציגר נמצא בימים אלה בעיצומה של מה שקרוי "בדיקה" משטרתית הבוחנת, בין היתר, את שאלת היחסים העסקיים במישור האישי בין דנציגר לבין לחיאני – יחסים שהתנהלו במקביל לכך שדנציגר, בהיותו עורך דין, ייצג את עיריית בת ים, שבראשה עומד כאמור שלומי לחיאני.

על פני הדברים, שלומי לחיאני, כעובד ציבור, נקלע כאן לניגוד עניינים – ניגוד אשר עלול בנסיבות מסויימות להתגבש לכדי עבירת שוחד.

ואם בעבירת שוחד עסקינן, כי אז המדובר כידוע בעבירה דו-צדדית, כלומר – היכן שנמצא מקבל שוחד – נמצא בדרך כלל גם נותן שוחד.

ולענייננו, אם שלומי לחיאני, במסגרת יחסיו המקבילים עם יורם דנציגר, נחשד בקבלת שוחד, כי אז עלולה להתקבל תמונת מצב, שדנציגר נחשד בנתינתו.

אלא שידידות אישית בין הנותן לבין המקבל יכולה, בנסיבות מסויימות, לשמש קו הגנה אל מול חשדות השוחד.

האם זהו אמנם הרקע לכך שהשופט דנציגר הודיע על ידידותו עם לחיאני?

ומדוע 20 שנה? התשובה לכך נעוצה מן הסתם בעובדה, שבשנת 95 הקים משרדו של דנציגר חברה עבור שלומי לחיאני – חברה שבאמצעותה רכש לחיאני, כנאמן, קרקע לטובת משקיעים שונים – בהם יורם דנציגר עצמו (אגב, העובדה שלחיאני שימש נאמנו של דנציגר ברכישת הקרקע נתגלתה רק כעבור שנים במסגרת הליך משפטי שהתנהל נגד מינהל מקרקעי ישראל).

והשאלה על מקומה עומדת: האם השופט דנציגר ביקש, באמצעות התקשורת, ליישר קו עם עדים אחרים כדי שכולם ייאחזו – במשותף – בגירסה כי ידידות בת 20 שנה היא זו שמפרנסת את יחסיו העיסקיים של עם לחיאני?

אם זו תמונת המצב, כי אז שיטת תאום העדויות באמצעות התקשורת עולה מדרגה: אם עד היום היינו רגילים לתופעה שחשוד נחקר במשטרה ומבשר לתקשורת מהו קו ההגנה שלו, וזאת כדי שעדים פוטנציאלים יאמצו אף הם את קו ההגנה הזה – הנה מתברר כי מי שמשמש, לכאורה, כלי לתאום עדויות היא דוברת בתי המשפט בכבודה ובעצמה.

כך או כך, דומה שבנסיבות אלה – כהונתו של השופט דנציגר בבית המשפט העליון מתחילה להעיק, והיה רצוי אולי שהשופט ישקול יציאה לחופשה עד שהעננה תוסר – מה גם שהשופט דנציגר ודאי מודע לכך, שחקירת שופט עליון מכהן מקשה במידה מסויימת על חוקרי המשטרה.

—————————————————

 

וינרוט לא נתן שוחד

עו"ד יעקב וינרוט מואשם במתן שוחד לפקיד השומה שוקי ויטה – בכך שהעניק לויטה טיפול משפטי בשכר טירחה מופחת, ובתמורה לכך קבע ויטה שומות מופחתות ללקוחותיו של וינרוט.

חוק העונשין קובע כי "עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו – מאסר שבע שנים".

נשאלת השאלה מה משמעות התיבה "בעד" המופיעה לעיל.

התשובה ברורה ונקבעה באין ספור פסקי דין: "בעד" – פירושו שצריך להתקיים קשר סיבתי בין נתינת המתת לבין הפעולה של מקבל המתת.

ולענייננו, גם בהנחה שיוכח שוינרוט גבה מויטה שכר טירחה מופחת מצד אחד, ויוכח גם ששוקי ויטה קבע ללקוחותיו של וינרוט שומות מופחתות מצד שני – גם אז צריך שיתקיים קשר סיבתי בין שכר הטירחה המופחת שעו"ד וינרוט גבה מויטה לבין קביעת השומות המופחתות מצד ויטה.

במילים אחרות, צריך להראות ששכר הטירחה המופחת הוא זה שהניע את ויטה לקבוע שומות מופחתות ללקוחותיו של וינרוט.

כך למשל, נניח לרגע שעו"ד וינרוט ושוקי ויטה הם אחים וכי וינרוט טיפל וייצג את ויטה – לא תמורת שכר טירחה מופחת אלא בחינם ממש. ובכן, הניתן אז לקבוע שמה שהניע את ויטה לקבוע ללקוחותיו של וינרוט שומות מופחתות הוא העובדה שוינרוט ייצג אותו בחינם? ברור שלא. שהרי ברור מאליו במקרה כזה, כי מה שהניע את ויטה לקבוע ללקוחותיו של וינרוט שומות מופחתות אינו העובדה שוינרוט ייצג אותו בחינם, אלא העובדה המכרעת של היותם אחים וקשר הדם ביניהם.      

הנה כי כן, יש להתחקות אחר המניע האמיתי שגרם לויטה לקבוע ללקוחותיו של וינרוט שומות מופחתות.

וכך, נשאלת השאלה: אילו וינרוט היה מייצג את שוקי ויטה תמורת שכר טרחה מלא – האם במקרה כזה היה נעלם המניע של ויטה לקבוע ללקוחותיו של וינרוט שומות מופחתות?

התשובה לכך היא שלילית. המניע לא היה נעלם, ולפחות קיים ספק ממשי בעניין זה.

כלומר, מה שהניע את ויטה לקבוע שומות מופחתות לא היה שכר הטירחה המופחת שוינרוט גבה ממנו, אלא עצם העובדה שוינרוט, בכבודו ובעצמו, טיפל בו.

במילים אחרות, המתת של וינרוט במקרה זה לא היה כסף או שווה כסף, אלא… וינרוט עצמו.

וינרוט נתן כאן את עצמו, את המוניטין שלו, את המותג שלו וזה היה המתת הייחודי שויטה קיבל ממנו.

בעניין זה אין לנו אלא לפנות ללא אחר מאשר לכתב האישום נגד וינרוט – שם מתארת התביעה את וינרוט כך:   

"כישוריו ולקוחותיו, כפי שהציבור התוודע אליהם במהלך השנים, העניקו לנאשם 2 (לוינרוט) מוניטין רב, והפכוהו לאחד מבכירי עורכי הדין בקהילה המשפטית"

עינינו הרואות: וינרוט, כפי שהוא מתואר כאן על ידי התביעה עצמה, הוא הוא המתת שויטה קיבל ממנו, ואילו שכר הטירחה המופחת – גם אם היה כזה – אינו אלא דבר שולי ואגבי שלא השפיע על שיקוליו של ויטה אם להעניק ללקוחותיו של וינרוט שומה מופחתת.

ובכלל, ניתן להרחיק לכת ולקבוע, שהטיפול המשפטי שמעניק עורך דין, באשר הוא, ללקוח הוא לפעמים כה אישי וכה קריטי ורגיש – עד שניתן לומר כי מה ש"משתלט" על מערכת היחסים וקובע את טיב הקשר ההדדי שבין לקוח לעורך דינו – אינו גובה שכר הטירחה, אלא עוצמת הרגישות האישית, ולפעמים גם עצם הסודיות, של העניין המסויים שעורך הדין מטפל בו עבור הלקוח.  

ומקל וחומר הדברים כאשר הלקוח מטופל על ידי עורך דין רב מוניטין הנמנה על בכירי עורכי הדין בקהילה המשפטית.

ניתן, איפוא, לקבוע במידה רבה של ודאות כי מה שהניע את שוקי ויטה להעניק ללקוחותיו של וינרוט שומות מופחתות – לא היה גובה שכר הטירחה שוינרוט גבה ממנו, אלא עצם העובדה שעורך דין בדמותו ובמעמדו של וינרוט טיפל בו והיה שותף סוד לענייניו האישיים הרגישים.

הנה כי כן, בהנחה שעצם הייצוג, ללא קשר לגובה שכר הטירחה, אינו מהווה מתת אסורה בדיני השוחד – המסקנה היא שעו"ד וינרוט לא נתן שוחד לשוקי ויטה.    

————————————————–