ארכיון תג: ציפי לבני

החלום הרטוב של ביבי ובוז'י

אין צורך להיות פרשן על כדי להעריך שלנתניהו ולהרצוג יש בימים אלה חלום אחד משותף: להקים ממשלת אחדות.
לשניהם כאחד יש יותר מדיי סיבות טובות ליפול איש על צוואר רעהו ולצאת יחדיו לדרך.

נמנה כמה מהן:

נתניהו:

  • ממשלת ימין צרה, שבה נתניהו יהיה הסמן השמאלי תביא תוך זמן קצר לבידוד וללחצים בינלאומיים – על כל הנובע מכך.
  • נתניהו לא ממש משתגע על נפתלי בנט ובוודאי שלא על הדרישות שלו לקבל תיק בכיר. במילים אחרות, האפשרות להשאיר את בנט בחוץ קורצת לנתניהו הן מהבחינה העניינית והן מהבחינה המשפחתית.
  • האפשרות שכחלון יקבל את תיק האוצר נראית – בוודאי לנתניהו – כהרפתקה יותר מדיי מסוכנת. כחלון מחוייב ציבורית לשינויים דרמטיים, תוך זמן קצר, מול הבנקים ובמיוחד בעניין משבר הדיור, ואין זה בטוח כלל כי ההצלחה מול חברות הסלולר תחזור על עצמה גם בתחומים הכבדים של הבנקים והדיור, שהשפעתם על כל המשק היא קריטית, ומדיניות לא זהירה כלפיהם עלולה להכניס את כל המשק לחוסר שליטה.
  • נתניהו לא יתאבל אם החיבור שלו עם הרצוג יגרום להחלשת המחנה הציוני – עקב התנגדות של כמה איתן כבלים, שאולי יפרשו בעקבות כך מהמפלגה.
  • נתניהו היה רוצה – מאד רוצה – שהרצוג יקבל את תיק החוץ כדי לנסות ולהסדיר איכשהו את היחסים עם אובמה בפרט ועם העולם בכלל.

הרצוג:

  • מהבחינה האישית גם הרצוג מבין שעליו להשתפשף בתיק בכיר דוגמת תיק החוץ – אם הוא רוצה להתמודד פעם נוספת על תפקיד ראש הממשלה (לא שהוא מתאים להיות ראש הממשלה – אבל זהו כבר עניין אחר).
  • הצטרפות לממשלת אחדות וחלוקת ג'ובים לדמויות הבולטות במפלגה – תדחה, או לפחות תקהה, את הדרישה לחשבון נפש ואת שליפת הסכינים הארוכות (בנקודה זו דומה, שאם הרצוג יצליח לרכוש את תמיכתה של שלי יחימוביץ', באמצעות תיק ממשלתי נחשב, הזעזועים במפלגה לא יהיו הרסניים).
  • שותפות בממשלת אחדות תשפר את סיכוייו של הרצוג לצלוח בבוא היום את הבחירות הפנימיות לראשות מפלגתו.
  • לבני תחזור לתפקיד האהוב עליה: ניהול משא ומתן עקר עם הפלסטינאים.

אז מה הבעייה בעצם?

למעשה אין בעייה של ממש. רק צריך לאפסן כמה טקסטים ארסיים, שהיו בשימוש בעת מערכת הבחירות, ולהחליפם בטקסטים רכים וערבים לאוזן.
כמו כן יש להפר כמה הבטחות שנרשמו על הקרח ולבטל התחייבויות שניתנו ערב הבחירות (עניין של מה בכך עבור  ביבי).
ואז לא נותר אלא לצרף עוד מפלגה או שתיים מהקטנות שנותרו בחוץ –  כדי להשלים את הקואליציה, והרי לך ממשלת אחדות יציבה ואטרקטיבית – לתפארת מדינת ישראל.

 

פוטושופ לראשות הממשלה

 

בוזיביבי נתניהו יכול להתחיל לארוז. באמת.

וזה לא בגלל הבקבוקים ולא בגלל הגלידה פיסטוק.

וזה אפילו לא בגלל שאנחנו ישנים עדיין באוהלי סיירים בהמתנה לדיור בר השגה.

כי גאון, פשוט גאון הוא מי שכך מולל והינדס את תוכנת הפוטושופ – עד שהוציא מתחת ידו את הדמות הזו הניבטת מהתמונה.

הרי הכריזמה שנוטפת מהתמונה – ממש מערפלת את החושים.

אתה מתבונן בדיוקן של הפלמ"חניק הזה, שכאילו התפנה לרגע מהקרב על הקסטל, ואתה מבין מיד שהתמונה הזו היא היא זו שתבריא באחת את כל תחלואי המדינה, ועוד יישאר לה עודף למדינה נוספת.

אני אישית מפקיד ללא היסוס את גורלם של ילדיי ונכדיי, ואפילו את החתולה שלי, בידיו האמונות של הפלמ"חניק הזה שכך ממקד מבטו באופק הוורוד הבלתי נגמר.

כי מעתה שוב אין ספק: האיש שבע הקרבות הזה הוא האיש להרים את הטלפון בשלוש לפנות בוקר ולטפל במצב חרום כאילו היה קלינט איסטווד הטוב.

אבל ציפי, מה יהיה עכשיו על ציפי?

אל דאגה, ציפי לא הולכת לשום מקום.

כי במעבדות המשוכללות של המחנה הציוני עובדים בשעות אלה ממש על דמותה של ציפי כדי לשכנע אותנו שהיא זו שצנחה מאחורי קווי האוייב במצנח אחד ביחד עם חנה סנש.

 

 

 

un → en
ם

מי מטגן את יאיר לפיד

הבעייה הקשה ביותר של יאיר לפיד בימים אלה היא שאין לו (ולנו) מושג מתי תתקיימנה הבחירות. ברור מאליו שלפיד היה מאד רוצה שהבחירות יוקדמו ככל שרק ניתן – כדי שיוכל לנצל באופן מירבי את הפופולריות שצבר עם השנים כאיש טלוויזיה ולתרגם את הפופולריות הזו למנדטים.

אלא שכידוע מי שלמעשה מחליט כיום מתי יתקיימו הבחירות הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושיקוליו בעניין זה לא ממש תואמים את אלה של לפיד.

 סביר להניח שנתניהו רוצה לשחוק את הפופולריות של לפיד באי אלו אחוזים – אבל לא יותר מדיי, וזאת כדי שיוותר בידי לפיד הכוח לזנב במפלגת העבודה ובקדימה ולקצץ מהן כמה מנדטים באופן שבצד השמאלי מרכזי של המפה תתייצבנה שלוש רשימות מוחלשות שוות פחות או יותר בגודלן.

במילים אחרות, כל זמן שלפיד נוגס מנדטים משלי ומציפי ואינו מתקרב לשוליים הרכים של הליכוד – ביבי יכול להמשיך בהתנהלות אפופת אי ודאות באשר למועד הבחירות.

וכשזו תמונת המצב, לפיד מבין שהזמן לא עובד לטובתו והוא נשחק והולך מיום ליום.

אחת התופעות המוזרות בהקשר זה היא שלפיד בורח מכלי התקשורת כמו מאש ומוותר כליל על ראיונות ועל זמן מסך ששוויים לא יסולא בפז. בשלב זה לא ברור אם יאיר לפיד בורח מהתקשורת כיוון שהוא נעדר ביטחון עצמי מספיק כדי להתייצב מול מראיינים שעלולים, לשם שינוי, להקשות עליו, או שהדבר נעוץ בכך שאין לו עדיין מה למכור לציבור – לא מבחינת מצע מסודר ולא מבחינת שמות מועמדים שיקשטו את רשימתו.

כך או כך, ספק אם יאיר לפיד ציפה לקבלת פנים כל כך לא מפרגנת (בלשון המעטה) כפי שהוא נתקל בה בימים אלה – עד כדי כך שהוא נאלץ לחסום תגובות באינטרנט ובכך לשבש את הדו-שיח בינו לבין הציבור. ברור שנסיונו של לפיד להידחק היכן שהוא בין העבודה וקדימה ולגזול מהן מנדטים מדאיג אותן וגורם לקמפיין שלילי מצידן כלפיו.

אבל דומה שחלק לא מבוטל מהיחס השלילי כלפי יאיר לפיד נובע ממקום אחר לחלוטין: אנשים שתעבו את טומי לפיד המנוח בשל דעותיו, או כאלה שלא סבלו אותו עקב אישיותו התוקפנית – מפרקים עתה את תסכוליהם על הראש של בנו.

לא הוגן אבל מאד אנושי.

—————————————————————-

הספין האיראני של ברק וביבי

העיסוק בגרעין האיראני הוא תרנגולת המטילה ביצי זהב ממש, ואין מי שלא מפיק תועלת מכך.

ראשית כמובן העיתונאים והפרשנים לרגע, שמוזמנים לכל פורום או מושב ליצים כדי לחוות דעות מלומדות על הצפוי לנו אם חיל האוויר יפציץ את הכורים האיראנים מכיוון השמש או מכיוון הירח. ובכלל, כשפצצה איראנית מתקתקת אין צורך לדאוג לכותרות הראשיות של מחר בבוקר, הלא כן?

אחרי העיתונים באים הפוליטיקאים: תגידו לי ברצינות, האם אתם מוכנים להפקיר את המדינה לידיה של ציפי לבני כשאחמדיניג'אד עוסק במלוא הקיטור במרקחת הפצצה? האם אתם מוכנים לוותר לשנייה אחת על אהוד ברק ליד הגה הביטחון במצב הרה גורל שכזה? הנוכל להרדם בלילה בלי איזה מתן וילנאי שישמור לנו על העורף בעזרת קומפרסים חמים וקרים?

ובקיצור, ברור לכל חפץ חיים שבימים טרופים שכאלה, ולמרות הסקרים הלא מחמיאים, אסור לאזרחי המדינה ומצביעיה לוותר בשום אופן על שירותיה של מפלגת עצמאות המונהגת על ידי אהוד ברק. כי הרי ידוע, שרק אהוד ברק יודע כיצד לפרק את השעון שיפעיל את הפצצה האיראנית.

וכך, כשביום בהיר ניתן לראות כיצד האיראנים כבר מותחים את הקפיץ של הפצצה – הדבר האחרון שאפשר לחשוב עליו הוא קיצוץ בתקציב הביטחון. הרי בדיוק להיפך: מצווה עכשיו להגדיל ולהאדיר את התקציב הזה, ואין זה הזמן לצבוט עכשיו בשומן המרפד את מותניהם של הפרזיטים שאוכלים מהתקציב הזה בכל פה.

ודבר נוסף – לא פחות חשוב: עיסוק אינטנסיבי בפצצה האיראנית דוחה מטבע הדברים טיפול בסוגייה הפלסטינאית המונחת לפתחנו כבר יותר משעה.

ובאחת: אם לא היתה פצצה איראנית – היינו חייבים להמציא אותה.

וכשזה המצב, מי המטומטם שיחליט להוריד את הנושא מסדר היום ולהמיט בכך כיליון על המפלגה של אהוד ברק ומתן וילנאי?

————————————————

השטיקים של מאיר דגן

ביום בהיר כבר ניתן לראות איך ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, גוזר קופון ומספר לנו שרק בזכות אזהרותיו נמנעו ראש הממשלה ושר הביטחון מלתקוף את איראן.

מה שמזכיר את החמור שעמד על מסילת הברזל והיה משוכנע שרק לשמע נעירותיו סטה הקטר ממסלולו ומשך את הרכבת לתל אביב במקום לחיפה. העובדה שהרכבת ממילא התכוונה לנסוע לתל אביב – עם או בלי נעירות החמור – היא כבר עניין אחר.

האם מאיר דגן באמת מאמין שביבי וברק מתכוונים לתקוף את איראן? קשה להאמין.

הוא יודע היטב, מאיר דגן, שראש הממשלה ושר הביטחון מדברים על איראן בוקר צהרים וערב כדי לדרבן את העולם – בעיקר את האמריקאים – שלא להניח לבעייה האיראנית ולהגביר עוד ועוד את הלחץ על משטר האייתולות.

ואולי יש גם סיבה נוספת שביבי וברק מספיק חכמים להבין אותה בחילופי קריצות ביניהם: אם הם ידברו כל היום על איראן ועל סכנותיה נגיע למסקנה – כך הם רוצים שנחשוב – שמוטב להשאיר עניינים גורליים שכאלה בידיהם האמונות של שני הגברברים הללו ולא נתפתה להצביע בבחירות הבאות עבור הגברת ציפי לבני.

כך או כך, אנחנו האחרונים לחשוב שמאיר דגן מנסה להציג את ראש הממשלה ואת שר הביטחון כחמומי מוח – בשל איזה חשבון אישי שיש לו עקב העובדה שכהונתו כראש המוסד לא הוארכה בשנה נוספת.    

———————————————————

ושוב הלשון של חיים רמון

לאחר כמה ימי שתיקה ומבוכה והסברים מטעם הואיל חיים רמון להתראיין לרדיו ולמסור בקולו הוא את גירסתו באשר לטענה שבשיחה עם סאאב עריקאת הוא ניסה לשכנע אותו להימנע מקיום שיחות ישירות עם ישראל.

הכחשה חד משמעית מצידו של רמון לא שמענו.

מה שכן שמענו אלה הם דברי רקע נפתלים, שבהם רמון עידכן אותנו על מצב השלום באזור ובכלל. בהמשך שמענו מפי רמון דברי הסבר ארכניים שבהם הוא פירשן עבורנו את דברי הרקע שהשמיע קודם לכן. וכשהמראיינים דחקו בו שוב ושוב להגיע לנקודה – האם באמת אמר לעריקאת את מה שנטען – חזר רמון להתפתל וללעלע בלשונו כמו היה צלופח של ממש.

המילכוד של רמון ברור: הוא חושש שהכחשה חד משמעית של הדברים תגרור אחריה פירסום הקלטה שתעמיד אותו – ואת מפלגתו – במצב מביך מאין כמותו.

וכשזה החשש אין עצה אלא לספר סיפורי מעשיות ולטחון הגיגים – ובלבד שלא לומר דבר כלשהו שיש בו גם שורה תחתונה.

אז מה למדנו מכל הפרשה?

שחיים רמון, יושב ראש קדימה, איש פחז רב מעללים ופרחח עם דיפלומה, מרגיש מחוייבות אישית של ממש כלפי ציפי לבני להושיב אותה על כיסא ראש הממשלה.

כי חיים רמון – מי אם לא הוא – יודע היטב, שאם אך יעלה בידיו להמליך עלינו את ציפי לבני – או אז הוא עצמו ישוב אל מרכז הזירה כאיש החזק של הפוליטיקה.

וכדי להגשים את מטרתו זו, מבין רמון, שיש לפרק קודם את רגלי הכיסא שעליו יושב ראש הממשלה המכהן נתניהו.

וכזוהי המטרה וזהו הכיסא – וזהו חיים רמון – זה התבשיל.

——————————————————–

עדות השמיעה נגד חיים רמון

"מדובר בעדות שמיעה מסולפת" – טוען חיים רמון להגנתו בעניין האדם שמספר כי שמע את חיים רמון מדבר על לבו של עריקאת להימנע משיחות ישירות עם ישראל.

"מדובר בעדות שמיעה מאדם לא מזוהה" – משחררת לשכת ציפי לבני תגובה מצידה לדברים הנ"ל.

והרי עדות שמיעה, יודע כל דרדק, אינה קבילה בבית המשפט – באשר מהימנותה מוטלת כידוע בספק.

אז זהו, שלא.

חיים רמון וציפי לבני, שני משפטנים בזכות עצמם, יודעים היטב, או לפחות אמורים לדעת, שעדות שמיעה, זו שאינה קבילה בבית המשפט, היא עדות עקיפה של אדם שלא נכח בארוע המדובר, אך הוא מעיד על מה ששמע מפי אדם אחר שכן נכח בארוע.

וכך, באופן טבעי, כאשר אדם מעיד על מה ששמע מפי אדם אחר אודות ארוע מסויים – ברור מאליו שיש להטיל ספק אפריורי במהימנות הדברים, וככלל הם אינם קבילים בבית המשפט. די אם נציין בהקשר זה, שאחת הסיבות שבגינן יש להטיל ספק בדברים של אדם ששמע אודות מה שהתרחש בארוע מסויים אך לא נכח בו – אחת הסיבות להטלת ספק שכזה נעוצה בכך שלא ניתן לחקור בחקירה נגדית את אותו אדם על אודות הארוע המדובר, שהרי הוא לא נכח בו.

מה שאין כן לענייננו: כאן המדובר בעדות ישירה של אדם שנכח בארוע המדובר ושמע את מה ששמע. כלומר, המדובר באדם שנכח בארוע וקלט – בעזרת אחד מחושיו: חוש השמיעה – את אשר ארע שם.

אלא שחיים רמון וציפי לבני, כאמור שני משפטנים, צריכים איכשהו להחלץ מן המיצר שאליו נקלעו, ולכן הם תופסים טרמפ על המונח המשפטי עדות שמיעה – מונח שכאמור אפוף בחוסר מהימנות.

והם עושים כן כדי לשדר לציבור הרחב, וכדי שהציבור הרחב יתפתה להאמין, שגם האיש שמעיד בעניין הפגישה של רמון ועריקאת הוא כביכול עד שמיעה, וגם משום כך יש להטיל ספק בדבריו.

———————————————————–