ארכיון תג: עמית סגל

האם אמנון אברמוביץ' מנסה לסחוט את ראש הממשלה

אין זה סוד שאמנון אברמוביץ' נלחץ והובך כהוגן בעקבות פירסום שיחתו עם יוסי וידר שהתחזה לאהוד ברק.

מה שבמיוחד מלחיץ את אברמוביץ' בסיפור הזה נעוץ מן הסתם בכך שראש הממשלה בנימין נתניהו פירסם בעמוד הפייסבוק שלו את השיחה שבין אברמוביץ' לבין יוסי וידר – דבר שמטבע הדברים מעצים עשרות מונים את התקלה המביכה הזו.

אבל אברמוביץ', כך הרושם, איננו מתכוון לוותר לנתניהו. שאם לא כן הוא לא היה משחרר אמירות שנראות על פניהן כניסיון ליצור מעין "מאזן אימה" בינו לבין נתניהו ולשכנעו בדרך זו להוריד את הקטע המדובר מעמוד הפייסבוק שלו.

הנה מה שאומר אברמוביץ' בטלוויזיה, בחדשות 2, לעמית סגל ולסיוון רהב מאיר:

"בנימין נתניהו שיתף את הפייק ניוז הזה אצלו בפייסבוק… אני חושב שבנימין נתניהו לוקח את הדבר הזה ושם אותו אצלו, הוא בונה לא רק על האיפוק שלי אלא גם על אתוס עיתונאי. כי אילו אני הייתי נוטל לעצמי חרות לנפץ את האתוס העיתונאי ומפרסם מה בנימין נתניהו הציע, מה הוא ביקש, מה הוא התחנן, היתה נגרמת לו מבוכה לא קלה".

ואם נתניהו לא קלט את המסר הזה, הנה בא אברמוביץ' ובמאמר כתוב שמפרסם בעניין הוא כותב כך:

"כאשר ראש הממשלה לוקח הקלטה בידורית ומצמיד אותה לפייסבוק שלו, זה סימן, עוד סימן, שהוא איבד עשתונות. שהוא החליט לשבור את כללי המשחק. האם זה אומר שגם לנו העיתונאים מותר להשתגע? האם רשאי עיתונאי לפרסם את שיחותיו עם ביבי – מה הציע, מה ביקש, על מה התחנן?"

הציטוטים הללו של אברמוביץ' מדאיגים כיוון שכאמור הם עלולים להתפרש כניסיון לסחוט את ראש הממשלה. אברמוביץ' מנסה לשדרג את חומרת מעשהו של ראש הממשלה בכך שטוען שנתניהו "החליט לשבור את כללי המשחק". ובכן, אפילו לשיטת אברמוביץ' אלו כללי משחק נשברו כאן? הרי נתניהו לא השתמש כאן בחומר עיתונאי חסוי. הוא השתמש במה שממילא פורסם והציף את הרשת. ועכשיו, לשיטת אברמוביץ' כשנתניהו שבר, כביכול, את כללי המשחק – הוא כאילו שיחרר את אברמוביץ' מחובותיו לאותו "אתוס עיתונאי" (עאלק)

הרי עצם אמירותיו הפומביות של אברמוביץ' שהוא אוחז בחומר מביך על ראש הממשלה יכולות להתפרש, בנסיבות העניין, כניסיון סחיטה במטרה לסתום את פיו של ראש הממשלה.

וכמו כל בריון שכונתי מצוי – לא מהסס אברמוביץ' להצהיר כאמור לעיל, שראש הממשלה בונה על האיפוק שלו (של אברמוביץ').

מה לעזאזל זה צריך להיות?!

אכן, ראש הממשלה צריך להודות לאלילת המזל שיש לו עסק עם אדם מאופק כמו אמנון אברמוביץ', ולא עם איזה לוחם דאע"ש.

ובכן, האם מי שאיבד כאן את העשתונות הוא נתניהו?

כנראה שזה חום יולי אוגוסט שעושה שמות בעשתונותיו של אמנון אברמוביץ'.

הגיהינום של אורן חזן

אורן חזן בא בטרוניה על שמעדיפים להאמין לזונות של בורגאס ולא לו.

מה שמזכיר את אותו מבריח סמים שנתפס בעזרת כלב משטרתי, ותוך שהוא מכחיש מכל וכל את המיוחס לו – פונה אל החוקר בשאלת היגיון: למי אתה מאמין לכלב או לבן אדם?

ועכשיו אורן חזן קובע עם עמית סגל פגישה בבית המשפט.

אם אורן חזן יגיש תביעת לשון הרע – הוא עוד יתגעגע לגיהינום שעובר עליו בימים אלה.

אורן חזן עלול לגלות שהתביעה חוזרת אליו כמו בומרנג, והנתבעים מוצצים לו – והפעם בעזרת בית המשפט – את שארית הדם שעוד נותרה בגופו.

כי בתביעות לשון הרע קיימת טעות אופטית אכזרית מאין כמותה: מישהו אומר עליך שאתה סרסור של זונות, ואתה, לתומך, סבור שאם תגיש נגדו תביעת דיבה – יהיה עליו לבוא לבית המשפט ולהביא עימו את ההוכחות לדברים שאמר עליך. ואם אין לו הוכחות לדברים שאמר – הוא יפסיד במשפט. יותר פשוט מפשוט.

אבל כבר אמרנו: זו טעות אופטית. המציאות קשה ואכזרית הרבה יותר.

כי בתביעות מסוג זה אין כלל צורך, שבזמן שמישהו אומר עליך שאתה סרסור, שתהיינה ברשותו הוכחות זמינות לדברים שאמר.

קובע בעניין זה בית המשפט העליון (דנ"א 7325/95):

"בגדרי הגנת האמת בפרסום אין כל הכרח כי הראיות להוכחת אמיתות הפרסום יהיו בידי המפרסם לפני הפרסום".

ובמילים אחרות:
יכול מישהו לומר עליך שאתה סרסור, בלא שיהיה לו בדל ראייה לכך, ורק לאחר שתגיש נגדו תביעת דיבה, רק אז – הוא יוכל להתחיל לחפש הוכחות לדברים שאמר בגנותך.

וכאן נמצא שער הכניסה לגהינום:

כי מי שאמור לעזור לנתבע לחפש במרץ אחר ההוכחות לדברים שהוא אמר בגנותו של התובע, הינו – כמה אכזרי – התובע עצמו.

הדבר נשמע אבסורדי ממש, אבל זו המציאות: התובע, שנפגע כתוצאה מדברים שפירסם עליו הנתבע, הוא זה שיעזור לנתבע לחפש בכל פינה אחר ההוכחות לאמיתות הדברים שהנתבע פירסם עליו.

ולמכשיר החיפוש הקטלני קוראים שאלון.

עוד בטרם שיתחיל המשפט יקבל אורן חזן מעמית סגל ומערוץ 2 מין חוברת ספירלית עבה ומאיימת, ובתוכה ים גדול ורחב, סעיפים סעיפים, של שאלות ותת-שאלות.

וככל שיתקדם בקריאת השאלון יתברר לאורן חזן, שאין כמו השאלות הללו מכשיר יעיל למריטת עצבים.

אורן חזן יגלה, שבעצם הוא זה שצריך לספק לעמית סגל את חבל התלייה כדי שסגל יתלה אותו עליו.

יתברר לאורן חזן שעמית סגל בעצם עומד להפשיט אותו ערום ועריה, ובעזרת השאלון לגלות אודותיו כל פרט בעברו, ככל שרק ניתן להעלות על הדעת – לרבות, כמובן, סיפורי בורגאס.

גם צדיקים גמורים יתקשו לעמוד בסטריפטיז פומבי ומשפיל שכזה.

ואז, בצר לו, יפנה אורן חזן בזעקה מרה אל מי שאמור לעשות סדר וצדק – אל השופט.

וכאן, אם לא יקרה הבלתי צפוי, יגלה אורן חזן שיש לו אוייב חדש: השופט בכבודו ובעצמו!

כי יתברר לאורן חזן, שלא רק עמית סגל דורש תשובות לשאלות הנוקבות, אלא גם השופט קובע, שכדי שהאמת תצא אל האור – עליו, על אורן חזן, להשיב על רבות מהשאלות החטטניות הללו.

ובמקרה המיוחד שלו, יתברר לאורן חזן שתשובותיו לחלק מהשאלות עשויות לעניין גם את רשויות החוק.

נדגיש: גם בהנחה שאורן חזן צח כשלג – כל יישותו תתקומם כנגד השאלות שהוא יידרש להשיב עליהן. אין איש – גם לא צדיק גמור – שישמח לחיטוט פולשני ומשפיל שכזה.

כי זאת לדעת:
מי שמנסח את השאלות – ועורכי הדין של כלי התקשורת מיומנים בכך – עושה כן באופן שבן אנוש, באשר הוא, יתקשה להשיב עליהן מבלי לספוג פגיעה קשה – הרבה יותר קשה מזו שנגרמה לו בתחילת הדרך כשפורסם הדבר המכפיש.

ובית המשפט, אם אין בליבו חמלה מופלגת כלפי התובע, מאשר בדרך כלל את השאלות ומחייב את התובע להשיב על רבות מהן.

ואם התובע מסרב להשיב לשאלות – כפי שצפוי שיעשה גם אורן חזן – אחת דתו: בית המשפט מוחק את כתב התביעה, כלומר: התובע מפסיד במשפט וגם נדרש במפגיע לשלם את הוצאותיו של הנתבע.

קיימת, איפוא, אפשרות לא מבוטלת, שסגן יושב ראש הכנסת אורן חזן ייצא מבית המשפט במצב גרוע בהרבה מכפי שנכנס אליו – עד שגם שיניו הבוהקות יצהיבו ללא תקנה.