ארכיון תג: עמיר פרץ

אהוד ברק כשחקן פוקר

אתה יוצא מתל אביב ורואה שלטי חוצות ענקיים עם דיוקנו של אהוד ברק והחיוך הכאילו ממזרי שלו – בתוספת לאיזו אמירה פירסומאית על סוף העולם המצפה לנו עם נתניהו לעומת האור הגדול שיסנוור אותנו לדקות ארוכות אם רק נאמין לברק שאין מלבדו להוליך אותנו לגן העדן.

ואתה תוהה: הרי אנחנו רחוקים מרחק רב מהמאני טיים של מערכת הבחירות שיתקיימו בעוד יותר מחדשיים, ואם כך בשביל מה לשפוך הון כסף כבר עכשיו?

 התשובה ברורה כשמש: אם יש מי שמקללים את אהוד ברק בימים אלה ללא הרף אלה הם מנהיגי העבודה ומרצ, עמיר פרץ וניצן הורוביץ, שמרגישים כיצד אהוד ברק מסובב להם את הזרוע ומוליך אותם לאיחוד משולש – שניהם והוא.

פרץ והורוביץ מבינים היטב את המהלך הסחטני הזה של ברק שמשמעותו: אם לא תתאחדו איתי אני אוריד אחד מכם אל מתחת לאחוז החסימה.   

והאיחוד הזה מטרתו אחת: להוריד את מפלס המנדטים של מפלגת הרמטכ"לים שטעו לחשוב שאהוד ברק כבר נושם את נשימותיו האחרונות בתחתית פח האשפה של ההיסטוריה.

ובמילה אחת: נקמה.

תשאלו, איפה אנחנו הציבור בכל הסיפור הזה? גם כאן התשובה ברורה: אהוד ברק רואה בנו סתם גוש בשר חסר תבונה והבנה, שיש לשנע אותו מפה לשם ובחזרה לפי הקפריזות והצרכים הכי אגואיסטיים שלו.

יש להניח, או לפחות לקוות, שפרץ והורוביץ מקיימים ביניהם סיעור מוחות מושכל כיצד לא להיכנע לגחמותיו של ברק, שאין ביניהן לבין טובת הציבור ולא כלום.  

למה האמריקאים רוצים את בוז'י

אחת התכונות השולטות בבוז'י הרצוג ללא מיצרים היא הצורך הכפייתי שלו לשאת חן בעיני כולם ולהיות בסדר עם כל מה שזז, ומבחינה זו – אם הוא ייבחר לראשות הממשלה – הוא צפוי להפוך לדמות טראגית של ממש, והדברים ברורים ומובנים מאליהם.

הצורך של הרצוג לשאת חן בעיני זולתו – עד כדי התבטלות עצמית – עלול להעבירו על דעתו. שאחרת – קשה להבין מה דחף אותו בזמנו לזרועות האמריקאים כדי לשתף אותם בצפונות היותר אפלות של ליבו – משל היה סוכן CIA לכל דבר.

הכוונה כמובן לדברים המביכים והמעליבים – אם לא גזעניים – של הרצוג כלפי בן מפלגתו עמיר פרץ, שפורסמו במסמכי ויקיליקס.

הדברים המחפירים הללו של הרצוג באוזני האמריקאים – לא רק שהם פוגעים בכבוד הזולת, אלא שהם גם מעידים על קלות דעת, חוסר בשלות, ורצון עז לקנות אהדה אישית בכל מחיר, ולעזאזל הזולת וכבודו.

אבל היום הרצוג כמובן שלא היה נוהג כך – כי בינתיים ראובן אדלר הפך אותו למנהיג שקול ואחראי, אתם יודעים.

בוז'י הרצוג מבטיח לנו השכם והערב, שאחת המשימות הראשונות שלו – אם ייבחר לראשות הממשלה – תהיה לשקם את מערכת היחסים עם הממשל האמריקאי, ועל כך יש כמובן להריע לו מקיר לקיר.

אלא שהרצוג, בשל מבנה אישיותו הפייסני והצורך הכפייתי שלו להיות בסדר עם כולם, עלול להחשד תדיר כמי שהתמסר לאמריקאים באופן טוטאלי, ופועל בתחום המדיני על פי אינטרסים ותכתיבים שנרשמו בבית הלבן.

וכשזו תמונת המצב בכללותה, לא נותר לאמריקאים אלא לתפעל את הרצוג בזהירות רבה, על פי חוברת ההפעלה המצוייה בידיהם, שאם לא ינהגו בו בזהירות – הוא עלול להתפרק להם בין הידיים.

 

עמיר פרץ מכוון גבוה

עמיר פרץ מנופף בהכרזה שראוי לבחור בו כיוון שהוא, בניגוד לשלי יחימוביץ', מתכוון להתמודד ישירות מול בנימין נתניהו על הנהגת המדינה וכי ביכולתו להוות אלטרנטיבה לנתניהו.

ההצהרה שובה את הלב ומגרה כהוגן את הדמיון של אנשי הפירסום ותעמולת הבחירות של נתניהו.

שהרי אם אנשי התעמולה של שלי יחימוביץ' היו חייבים להתאפק ולהימנע מתעמולת כאסח – אחרי הכל המדובר בבחירות בתוך המשפחה – מה יעצור את אנשיו של נתניהו מלהתנפל על עמיר פרץ בבוא היום?

כי עמיר פרץ אולי שכח, אבל מאז מערכת הבחירות שבה הוא הנהיג את המפלגה נוספו אי אלו פרטים מעניינים ועסיסיים לרזומה העשיר שלו.

כך למשל, סיפור המשקפת. היש מי שמסוגל להעריך כמה מיליוני פלקטים יציפו את הארץ עם התמונה האלמותית הזו? היש דרך מוחשית יותר להסביר לציבור עד כמה עמיר פרץ הוא איש של חזון הרואה לטווח רחוק?

או למשל, הנאום הבלתי נשכח ההוא שנשא עמיר פרץ בשפה האנגלית במבטא סיני. כמה פעמים נחזה בנאום ההיסטורי הזה אם במערכת הבחירות יעמוד פרץ בראש העבודה? אחרי ככלות הכל אין כמו הנאום הזה להראות לציבור כיצד עמיר פרץ מתמודד בהצלחה עם קשיים, הלא כן?

והעיקר כמובן, הרגע הגורלי ההוא שבו התפתה פרץ לקבל את תפקיד שר הביטחון – למרות שהדגל החברתי הוא זה שהיה עד אז חלק מתעודת הזהות שלו. ובכן, היש דרך מתאימה יותר להראות לציבור עד כמה העניין החברתי מפעפע בדמו של עמיר פרץ?

בדבר אחד אין ספק: אם עמיר פרץ יזכה היום – מערכת הבחירות הבאה תהיה ההצגה הטובה בעיר.

———————————————————-

עמיר פרץ משגע את השד העדתי

בתום הסיבוב הראשון בפריימריז של מפלגת העבודה ולקראת הסיבוב השני שיחרר השבוע עמיר פרץ את ההצהרה הבאה:

"הרצוג עבד תחת ספינים לא פשוטים שהופעלו נגדו על-ידי יחימוביץ' והוכיח שהוא בעל אחיזה משמעותית במפלגה. יש להעריך גם את עמרם מצנע שהלך עם אמונתו עד הסוף. אני רואה בשניהם שותפים לדרך הצדק החברתי והשלום"  

והנה דברים שהוסיף ואמר פרץ השבוע בתום פגישתו עם מצנע:

"יחד אנחנו התשובה לכל מה שישראל צריכה…נחשפתי יותר לעמרם מצנע. מדובר באיש ראוי, בעל כריזמה וחשוב שיעמוד בשדרה הבכירה של המפלגה כדי להנהיג אותה יחד בשנים הבאות".

אי אפשר להכחיש שהדברים הכנים והמשכנעים הללו של פרץ נחצבו מקירות ליבו ממש – אם שוכחים לרגע את מה שאמרו מצנע והרצוג על פרץ.

הנה מה שאמר מצנע על פרץ אך לפני חדשיים שלושה:

"עמיר פרץ בא מארץ אחרת. הוא מביא אנשים שבכלל לא שייכים למפלגת העבודה. הוא מביא את החמולות"

והנה מה שאמר בוז'י על פרץ:

"בלתי מנוסה, אגרסיבי ומרוקאי… הרשימה המצויינת של העבודה כוללת חברים אשכנזים כדי לאזן את הרקע הספרדי של פרץ".

וכשזו התמונה, המילכוד של הרצוג ומצנע ברור: אסור להם אפילו להרהר באפשרות לתמוך בשלי יחימוביץ', שהרי בכך הם יאשרו את נכונות הציטוטים המיוחסים להם.

ולהיזכר בטקס ההזוי ההוא שבו עמיר פרץ ניצח על קבורתו הסופית בהחלט של השד העדתי.

———————————————————

עמרם מצנע – אנטומיה של תמהונות

אם ילחצו אותי אל הקיר וישאלו אותי מי זה עמרם מצנע, אבקש רבע שעה למחשבה כדי להיזכר שהאיש היה פעם ראש מועצת ירוחם.

העובדה שהמדובר באלוף בצה"ל (כמדומני עם צל"ש או שניים), בראש עיריית חיפה, במנהיג מפלגת העבודה לשעבר – כל הרזומה המכובד הזה רובץ תחת שכבה עבה של אבק שיכחה.

כי אמרת עמרם מצנע אמרת נרקוזה.

העובדה שהאיש ירד לירוחם – מעשה פטריוטי כשלעצמו – מעוררת רושם כבד, שהוא בעצם ברח אז כמה שיותר רחוק מהמולת הפוליטיקה והתככנות המפלגתית, שנמאסו עליו סמוך מאד לאחר שנבחר ליו"ר מפלגת העבודה בגלגול הקודם שלו.

אז מה בעצם הוא מחפש עכשיו? למה הוא צריך את ההתבזות הזו בפריימריז של מפלגת העבודה לכשיפתחו הקלפיות וייוודעו התוצאות?

מדהים איך זה שאלוף בצה"ל אינו מסוגל לקרוא מפה ולהעריך נכונה את מצבו ומשקלו האלקטוראלי.

איך בדיוק הוא רוצה להתמודד מול שני קניבלים מסוגם של עמיר פרץ ושלי יחימוביץ'? מהם הכלים הנפשיים שלו? מיהם הלגיונות שלו?

וקצב ההילוך המדוד הזה – כמו יש לו את כל הזמן שבעולם.

וחיתוך הדיבור הזה שמשדר את ארץ ישראל הישנה והטובה.

חבל שעמרם מצנע אינו מבחין שישנו כיום ג'וב אחד שמתאים לו כמו כפפה ליד: להיות מדריך בנוער העובד.

————————————————–

בוז'י הרצוג – אנטומיה של שטינקר

מתברר ששיחתו של בוז'י הרצוג עם הדיפלומט האמריקאי על הנעשה בפוליטיקה בישראל ועל מבנה אישיותם ואופיים ומצב בריאותם של אישים שונים בהנהגה – לא היתה שיחה חד פעמית .

משכך, צצה ועולה השאלה מה עובי התיק של הרצוג אצל סוכנות הביון המרכזית (CIA) האמריקאית.

במילים אחרות, השאלה היא על מי ועל מה עוד דיווח הרצוג לאמריקאים.

האם עלינו לסמוך על שיקול דעתו של הרצוג שהוא לא גלש עם האמריקאים לענייני מדינה רגישים ממש?

ושאלה נוספת: מה יצא להרצוג מכל הדיווחים הללו? מה הוא עצמו הפיק מכך? ציפייה לתמורה כלשהי? רצון למצוא חן? סתם יצר רכילות?

בכל אופן, מומלץ עכשיו לכל יריביו של הרצוג שבזמן שהם הולכים לישון שיבדקו היטב עם מטאטא מתחת למיטה – שמא בוז'י שוכב שם.

ועוד המלצה: כדאי אולי שמדינת ישראל תשקול להציע לאמריקאים עיסקת חילופים הוגנת: תנו את יונתן פולארד וקחו את בוז'י הרצוג.

———————————————–

בוז'י הרצוג בין המרוקאי והאמריקאי

האיש הרץ לראשות מפלגת העבודה, יצחק הרצוג, אמר לדיפלומט אמריקאי, כך פורסם במסמכי ויקיליקס, ש"עמיר פרץ נתפס בציבור כבלתי מנוסה, אגרסיבי ומרוקאי" וכי הרשימה של מפלגת העבודה לכנסת "כוללת חברים אשכנזים כדי לאזן את הרקע הספרדי של פרץ"

לטובתו של בוז'י ניתן אולי לנחש, שהוא אמר את הדברים הללו על דרך הבדיחה והחידוד.

מין הומור שכזה של חדרים סגורים.

אבל בוז'י שלנו הכחיש מיד את הדברים מכל וכל וטען שהתבטאויות שלו היו תמיד בכיוון ההפוך.

מה שכמובן אומר, שכמה מהחברים הטובים ביותר של הרצוג הם מרוקאים…

אבל מה שבאמת משגע כאן הוא איך זה וכיצד הצליח החננה הזה בתוך דקות לגייס לצידו את הדיפלומט האמריקאי ההוא ולשכנעו להכחיש שהדברים נאמרו, וזאת – למרות שהם כתובים שחור על גבי לבן במסמך דיפלומטי סודי שנערך בידי אותו דיפלומט ממש.

ניחוש שלי: הדיפלומט האמריקאי הזה הוא בן להורים מפא"יניקים.

כי בעולם המסובך של היום רק המפא"יניקים, שהם כידוע אבותיהם של בוז'י וחבריו, שולטים במיומנות של ההוקוס פוקוס הזה שבעזרתו ניתן לרבע כל מעגל.

הרי ככה הם הקימו את המדינה (וכי אפשר היה אחרת?).

העיקר שעמיר פרץ, כך פורסם, קיבל את הסבריו של הרצוג והסכים לבלוע את הלוקש המפא"יניקי הזה.

כי השד העדתי אמנם אוכל מופלטה – אבל הוא מכור לגפילטע פיש.

———————————————