Tag Archives: סלים ג'ובראן

מבחנו של השופט ג'ורג' קרא

השופט המחוזי ג'ורג' קרא נבחר לאחרונה לכהונת שופט בבית המשפט העליון, ובתפקידו זה הוא יתפוס את "הכיסא הערבי" במקומו של השופט סלים ג'ובראן שעומד לפרוש בקרוב.

יש להניח ששופט ערבי נאלץ לא פעם לעמוד במבחן אישי לא פשוט כאשר עליו לדון ולהכריע בעניינים הנוגעים כך או אחרת לסכסוך הישראלי פלסטינאי.

כזה הוא המקרה (עמ"מ  1623/16) שהתגלגל אל שולחנו של השופט ג'ובראן, שבו מסופר על תושב עזה שהגיע משטח הרצועה למעבר ארז, כשבידיו היתר כניסה כדין לשם טיפול רפואי בבית חולים בישראל. האיש נעצר ע"י כוחות הביטחון ונחקר בחשד לחברות בהתאגדות בלתי חוקית, מגע עם סוכן חוץ וקשירת קשר לפשע במטרה לפגוע בביטחון המדינה.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע אישר את צו הכליאה שהוצא כנגד העצור, וזאת נוכח היותו פעיל בכיר של ארגון הג'יהאד האיסלאמי.
השופט ג'ובראן נדרש לבחון את תקפותו של צו הכליאה האמור.

להלן ציטוטים מפסק הדין של השופט ג'ובראן בעניינו של פעיל הג'יהאד, והדברים ידברו בעד עצמם:

 "לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החסוי, הגעתי לכלל מסקנה כי צו הכליאה הוצא כדין וכי דין הערעור להידחות…

…עיינתי בקפידה בחומר החסוי, ומצאתי כי במקרה שלפניי קיימות ראיות טובות להתקיימות תנאי סעיף 3(ב)(1) לחוק (הכוונה לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים) כך, בחומר החסוי יש כדי לבסס מסקנה סבירה כי המערער עצמו – ולא בן משפחה כלשהו – הוא לוחם בלתי חוקי בדרג ארגוני בארגון, ומשכך הוא "נמנה עם כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל"…

…החומר הסודי שהוצג לעיוני אכן מבסס את מסוכנותו של המערער באופן אינדיבידואלי, במובן זה שעולה ממנו כי שחרורו בשלב הנוכחי עלול לסכן את ביטחון המדינה…"

עד כאן ציטוטים מפסק הדין של השופט ג'ובראן בעניינו של פעיל הג'יהאד האיסלאמי.

ונשאלת השאלה: הרי איש איננו מצפה מהשופט ג'ובראן שישיר את ההמנון.

ובכן, למה לחייבו לשאת במעמסה הכבדה הכרוכה בכתיבת פסק הדין לעיל?

מה רוצים מהשופט סלים ג'ובראן

כשנבחר השופט סלים ג'ובראן לבית המשפט העליון העליתי חשש בפני משפטן, פרופסור מכובד מאד מהאקדמיה המשפטית, שהשופט עלול להיקלע לדיון בתיקים בעייתיים, במיוחד כאלה הנוגעים למגזר הערבי, שעלולים להעמידו במבחנים אישיים קשים מנשוא.

הפרופסור הנכבד התייחס לחשש בביטול וטען שהשופט ג'ובראן הוא מהערבים שנטמעו עמוק בתוך החברה היהודית.

והנה אתמול, בסיום טקס השבעת הנשיא החדש גרוניס, בעת שכל השופטים עמדו ושרו בעיניים בורקות את ההמנון הלאומי – נפש יהודי לא המתה בלבבו של ג'ובראן פנימה. השופט ג'ובראן עמד דום כשאר חבריו – אך פיו נשאר חתום.

לעניות דעתי הדרישה שערבי – גם אם הוא שופט עליון – ישיר את התקווה היא לא פחות מהזוייה.

וזאת נוסף על העובדה שיש בה, בדרישה שכזו, משום פגיעה קשה בכבוד האדם.

אבל יותר מכך: ערבי ששר את מילות התקווה – לא רק שהוא עושה שקר עמוק בנפשו, אלא שהוא גם גורם בכך לזילות ההמנון. ממש כך.

———————————————————–

השעון של בג"צ

קורה לא פעם שאדם עותר לבג"צ ומבקש סעד כלשהו המחייב הענות מהירה מצד בג"צ, שאם לא כן יחלוף הזמן והסעד שהתבקש כבר לא יהיה אקטואלי.

במקרים שכאלה נוהג בג"צ להחליט תוך זמן קצר בדבר הסעד, ומודיע שהמדובר בחלק האופרטיבי של ההחלטה, כלומר רק בשורה התחתונה, וכי פסק הדין המלא יינתן במועד אחר.

נשאלה השאלה מהו אותו מועד אחר? כמה זמן אמור לחלוף מאז ההחלטה המקורית של בג"צ ועד מתן פסק הדין המלא? חודש? חדשיים? חצי שנה? שנה? מיד נראה:

עופר נמרודי עתר לבג"צ בבקשה לקצר את תקופת פסילתו מלכהן כדירקטור בחברה ציבורית.

בג"צ, בהרכב השופטים פרוקצ'יה, אדמונד לוי וסלים ג'ובראן, החליט ביום 8 יוני 2005, ברוב דעות, לקבל את העתירה ולקצר את תקופת הפסילה של נמרודי – תוך הודעה שנימוקי פסק הדין ינתנו במועד אחר.

ובכן, כמה זמן עבר ממועד ההחלטה (8 יוני 2005) ועד שפורסמו הנימוקים?

עברו לא פחות מ-5 (חמש!) שנים.

פסק הדין המלא פורסם ביום 9 יוני 2010.

יודגש: לפסקי הדין של בית המשפט העליון יש ערך תקדימי עבור מערכת המשפט ועבור הציבור בכלל, שאמור לכלכל את ענייניו על פי הנימוקים של פסקי הדין.
כך למשל, אם קיים אדם נוסף במצבו של נמרודי, אותו אדם יודע שבג"צ קיצר את תקופת פסילתו, אך בהעדר נימוקים לכך – אין ביכולתו של אותו אדם להסתמך על אותם נימוקים לצורך עניינו הוא.

חמש שנים תמימות נאלץ איפוא נמרודי, ועמו הציבור כולו, להמתין מיום שבג"צ פסק לקצר את תקופת פסילתו של נמרודי ועד שבג"צ כתב את פסק הדין ופירסם את נימוקיו.

אכן, אין להתעלם מכך שבית המשפט נתון בסד של אילוצי זמן. אבל האם פיגור של חמש שנים בכתיבת פסק דין הוא זמן סביר ומתקבל על הדעת? האם פיגור של חמש שנים הוא דוגמא טובה לשופטים אחרים?

ישפוט הקורא.

—————————————————————-