ארכיון תג: נתן אשל

נתן אשל מילכד את שלי יחימוביץ'

עיון בפרשת פרסום המייל של נתן אשל ע"י שלי יחימוביץ' עשוי להוביל למסקנה שיחימוביץ' נקלעה כאן למילכוד מסויים, שממנו נחלצה רק כאשר פירסמה את המייל.

זאת כיוון שהמייל הזה, שנשלח בטעות גם ליחימוביץ', הפך אותה –  שלא בטובתה – למעין שותפת סוד לתוכנו.

ושותפות הסוד הכפוייה הזו נוצרה, יש לזכור – לא רק בין יחימוביץ' לבין אשל, אלא גם בינם לבין הנמענת המקורית של המייל, שלומית ברנע, שהיא היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה.

במילים אחרות, גם אם נתן אשל לא הבחין בעצמו בטעות שעשה, כי אז סביר להניח ששלומית ברנע הסבה תשומת לבו לכך ששלי יחימוביץ' נמענת אף היא.

על פני הדברים ברור, ששותפות הסוד הכפוייה הזו לא היתה לרוחה של שלי יחימוביץ', וזאת בין היתר לאור חילופי המיילים הקודמים בינה לבין אשל, שתוכנם, כך פורסם, לא היה ממש מלבב, אלא להיפך: היה טעון מתחים.
במילים אחרות, מהרגע הראשון לא ממש התאים לשלי יחימוביץ' לשתוק ולהיות למעשה שותפת סוד עם אדם שנאלץ לפרוש מתפקידיו הציבוריים בנסיבות לא מחמיאות.

וכך, ברגע ששאלת שיתופו של אשל בצוות המשא ומתן צפה ועלתה בתקשורת – שלי יחימוביץ' שוב לא היתה יכולה להחריש והיתה חייבת לגלות דבר המייל ביוזמתה, וזאת משתי סיבות לפחות:

א. גבר החשש, שכתוצאה מהעיסוק התקשורתי בעניין יתגלה דבר קיומו של המייל, ואז שלי יחימוביץ' היתה נקלעת למבוכה – באשר היה עליה לספק הסברים למה שתקה, ובמיוחד כיצד זה שלא הפריכה ההכחשות בדבר הכוונה לשלב את אשל במו"מ הקואליציוני – למרות שידעה על כך היטב למקרא המייל שהתגלגל לידיה.

ב. המשך שתיקתה של יחימוביץ' בעניין קיומו של המייל היה למעשה מנטרל אותה מלתקוף את הכוונה לשתף את אשל במו"מ.

הנה כי כן, שלי יחימוביץ', כאשת ציבור ומנהיגת מפלגה, לא היתה יכולה ליטול על עצמה סיכון להמשיך ולהיות שותפת סוד לדבר קיומו של המייל, וזאת מחשש שברגע שעניין שיתופו של אשל במו"מ יגיע לתקשורת – גם המייל יגיע לתקשורת איכשהו, ואז יתגלה שהיא נתנה למעשה יד להסתרת הכוונה לשתף את אשל במו"מ ואף החרישה לנוכח ההכחשות בדבר קיומה של כוונה כזו.

אשר לשאלות אם יש בגילוי המייל משום עבירה על החוק או הפרה של ציווי מוסרי כלשהו – שאלות אלה איבדו במקרה זה מערכן וממשקלן – בוודאי מנקודת מבטה של שלי יחימוביץ' לנוכח הפגיעה האפשרית בתדמיתה – אילו היה העניין מתגלה שלא מפיה.

פרשת נתן אשל – נתניהו צודק

בפרשת נתן אשל כשלו שלושת היועצים של נתניהו בדבר הבסיסי ביותר שהחיים מזמנים לנו ללא הרף: הפעלת שיקול דעת ראוי לצורך בחירה בין אפשרויות פעולה.

משכך, חייבים כל השלושה ללכת הביתה – לא רק כי הם לא סיפרו לנתניהו בזמן על העניין, אלא גם משום שהפגינו שיקול דעת לקוי.

גם אם נקבל את הטענה שהשלושה לא דיווחו לראש הממשלה על העניין, לפני שפנו אל היועץ המשפטי לממשלה, משום שרצו להגן ציבורית על ראש הממשלה, או כי הם חששו שראש הממשלה ילחץ עליהם כדי למסמס העניין – שוב לא ניתן לקבל את הנימוק הזה לאחר שכבר פנו אל היועץ המשפטי.

מה שהשלושה היו חייבים לעשות, הן על פי השכל הישר והן על פי כללי הגינות בסיסית, היה זה: לקבוע ביניהם ששניים מהם פונים אל היועץ המשפטי לממשלה, והשלישי פונה – בו זמנית – אל ראש הממשלה ומספר לו על העניין תוך ציון העובדה כי השניים האחרים יושבים במקביל אצל היועץ המשפטי.

לא היתה שום הצדקה ממשית לעכב הדיווח לראש הממשלה, אפילו לא לרגע אחד, לאחר הפנייה אל היועץ המשפטי לממשלה. הטענה שהשלושה לא דיווחו לראש הממשלה על התלונה, גם לאחר שהוגשה, משום שחששו שהוא יסתבך בשיבוש הליכים – הטענה הזו היא עלבון לאינטלגנציה – לא רק של ראש הממשלה, אלא של הציבור כולו.
ובכלל, גם אילו היה ממש בחשש שראש הממשלה יבצע עבירת שיבוש – השלושה אינם פטרונים שלו עד כדי כך שהיו מחוייבים לשמור על צעדיו כאילו היה קטין.
ומכל מקום, החובה לדווח מיד לראש הממשלה על הגשת התלונה גוברת בעליל על חשש מעין זה.

השלושה, אילו היו נאמנים לראש הממשלה ורגישים למעמדו הציבורי, היו חייבים להביא בחשבון שכל עיכוב בדיווח עלול לגרום לכך שראש הממשלה יידע על הפרשה מהתקשורת – דבר שעלול להביכו קשות, ובשפת המקום: להוציא אותו טמבל.

שלא לדבר על כך שבהימנעות המתמשכת והמיותרת בדיווח לראש הממשלה על דבר הגשת התלונה, הפגינו השלושה כלפי ראש הממשלה שאין הם נותנים בו אמון ברמה הבסיסית ביותר.

כיוון שכך, טוב יעשו השניים אם יילכו – ללא דיחוי – בעקבות האחד שכבר הלך וישחררו את ראש הממשלה מנוכחותם.

———————————————————–

האם נתן אשל התכוון לסחוט את ר'?

מתרבים הפירסומים שלפיהם נתן אשל צילם במכשיר הסלולרי שלו אזורים מוצנעים בגופה של ר'. כך למשל, אתר ynet  טוען כי "לנציבות הגיעו כמה עדויות התומכות ומאשרות כי ר' סיפרה לכמה אנשים כי אשל צילם אותה בסלולרי מתחת לחצאית".

אם אכן יש דברים בגו, נשאלת השאלה מה היתה מטרתו של אשל שעה שהוא צילם כך את ר'.

מצד אחד ניתן להניח שהוא עשה כן כדי לספק את יצר המציצנות שלו ותו לא.

מצד שני נשאלת השאלה כיצד ולמה הגיעו הדברים לידיעתה של ר'. הרי אם בסיפוק יצר המציצנות גרידא המדובר, כי אז ניתן היה לצפות מנתן אשל שישמור העניין בינו לבין עצמו ולא יספר על כך לאיש.

כך או כך, אם ר' יודעת שנתן אשל אוחז בידיו תמונה או תמונות מביכות שלה, כי אז יש בכך להדאיג כפל כפליים – גם אם נניח שלכתחילה לא היו לנתן אשל כל כוונות זדון.

במה דברים אמורים?

הכרוניקה הפלילית לא חסרה מקרים שבהם צולמו אנשים – גברים ו/או נשים – במצבים אינטימיים או מביכים, וזאת למטרות סחיטה מינית או אחרת.

ולענייננו, גם אם לנתן אשל עצמו לא היו כוונות זדון כשצילם את ר' – אין אנחנו פטורים מלבחון את מצבה של ר', מנקודת מבטה, נוכח הסיטואציה הזו. כלומר, לבד מתחושת ההשפלה שבאופן טבעי מתלווה למצב שכזה, מתעוררת השאלה אם, מנקודת מבטה של ר', נתן אשל לא השיג כלפיה שליטה והיא נקלעה לעמדת נחיתות כלפיו, ולו בשל העובדה, לכאורה, שהוא אוחז בידיו תמונות מביכות שלה.

במילים אחרות, סביר מאד להניח שעצם העובדה, לכאורה, שנתן אשל אוחז בידיו תמונות מביכות של ר' – עצם העובדה הזו יש בה להוות איום מתמיד כלפי ר' – גם אם נתן אשל לא יגיד לה או ירמוז לה דבר בקשר לכך, ואפילו אם הוא ינסה להרגיעה שאין לו כל כוונה לעשות שימוש בתמונות. הרי טבע הדברים הוא ש-ר' תהיה במתח מתמיד ותעשה כל מאמץ שלא להתעמת או לעצבן את נתן אשל מכל סיבה שהיא – שעה שהיא יודעת שהוא אוחז בידיו תמונות מביכות שלה. הרי ברור מאליו, שבמצב עניינים מעין זה ר' תעשה כל מאמץ להענות לבקשות כאלה או אחרות של נתן אשל – בקשות שהיא לא היתה נענית להן אלמלא אחז בתמונות מביכות שלה.

הוא שאמרנו: אם אכן נתן אשל אוחז בידיו בתמונות מביכות של ר', כי אז הוא השיג בכך שליטה כלפיה, והיא מצידה נתונה כלפיו בתחושה מתמדת של השפלה ואיום – גם אם לו עצמו אין כל כוונות זדון בקשר לתמונות – באשר עצם יכולתו לעשות בתמונות שימוש זדוני הוא הדבר שמכרסם ללא הרף בנפשה של ר'.

———————————————————————

הסיפור שמאחורי החדירה לפרטיות בלשכת נתניהו

אם יתברר שנתן אשל, ראש לשכת ראש הממשלה, אכן חדר לפרטיותה של ר' העובדת בלשכה – או אז תישאל השאלה החשובה באמת: מה היה המניע של אשל לעשות כן?

ניתן לפטור העניין במשיכת כתפיים ולטעון שהוא עשה כן למטרות סיפוק סקרנותו או יצרים אישיים אחרים, אבל מי שיעשה כן יעשה לעצמו חיים קלים מדיי.

כי על פניו, נתן אשל עצמו לא נראה האיש להתענג על כגון אלה.

ובמילים אחרות, יש לנו כאן "חומר טוב" לסיפור עסיסי יותר, שאלו הם מרכיביו:

אשה, גרושה "טרייה" – עם כל המיתוס על זמינותן של גרושות "טריות" – העובדת בלשכת נתניהו.

בנימין נתניהו, שהודה בעבר בשידור חי בטלוויזיה כי הוא בגד באשתו וכך הפך אותה לאשה המושפלת ביותר במזרח התיכון והסביבה.

שרה נתניהו, הנבגדת והמושפלת, שאין להתפלא אם בעקבות הבגידה היא פיתחה פרנוייה קלה כלפי בעלה.

ראש הלשכה, נתן אשל, שעל פי הפרסומים הוא איש סודה הקרוב של שרה נתניהו ולמעשה הוא התמנה לתפקידו כדי לדווח לגב' נתניהו על המתרחש בלשכה, ובמקרה הצורך לבצע עבורה משימות כאלה ואחרות.

וכך, על רקע כל אלה, אם לפתח הלאה את התסריט, לא ניפול מהכיסא אם יתגלה ששרה נתניהו הטילה על נתן אשל משימה לפקח על תנועותיה של ר' הנ"ל כדי לוודא שבינה לבין ביבי לא מתבשל משהו – אפילו לא משהו אפלטוני.

אלא שנתן אשל, שמן הסתם ראה עצמו נאמן ללא גבול ומחוייב ללא סייג למלא המשימה, התלהב יתר על המידה ונכשל במה שרבים וטובים נכשלים בו: עשיית יתר.

זהו, אם כן, זה יכול להיות הסיפור שמאחורי הסיפור – גם אם אין בו גרם אחד של אמת.

——————————————————–