ארכיון תג: נשיא המדינה

ההסבר הצולע של הנשיא ריבלין

"אין תחליף לכיכרות העיר האמיתיות, הפיזיות" אמר כבוד הנשיא ראובן ריבלין, ועורר חמתם של רבים שטענו שהוא מעודד יציאה להפגנות.

הנשיא לא נשאר חייב לאותם אלה שחמתם בערה בהם, והטעים: "אין לי אלא להצטער שבעת הרגישה הזאת השתמשו בדבריי מחוץ להקשרם על מנת להוסיף שמן למדורה"

אני מאמין לנשיא. אני חייב להאמין לו. הוא הרי הנשיא שלי.

אלא מה? כאשר הנשיא עצמו מדבר על עת רגישה ועל שמן למדורה – לא ייתכן שהוא יטיל את כל האשמה כולה על אלה שטענו כלפיו מה שטענו, ולא יקח על עצמו איזה אחוז או שניים של אחריות.

יש כמובן לדחות מכל וכל אפשרות שהנשיא בעצם התכוון שדבריו יוצאו מהקשרם.

ומכל מקום, המהפך האישי המדהים שרובי ריבלין שלנו עובר מאז היה לנשיא עוד עלול יום אחד להביאו לידי הכחשה שהוא זה שטבע בזמנו את הביטוי "כנופיית שלטון החוק" כאשר בעבר נמנע מינויו לתפקיד שר המשפטים.

כי בקצב הזה הנשיא עצמו כבר מתחיל לצאת מהקשרו.

 

רובי ריבלין מירושלים

ליושב ראש הכנסת רובי ריבלין קרה משהו שאפשר רק להתקנא בו: האיש התבגר בגיל מבוגר.

ועכשיו הוא לא סתם מבוגר: הוא גם מינה עצמו למבוגר האחראי.

וכך, הוא מצליף ללא רחם בהנהגת המדינה – כלומר בראש הממשלה – ואף משסה במנהיגים את הכלבים שלו.

האוהד האולטימטיבי של בית"ר ירושלים מתקין עצמו לתפקיד הגבוה מכל גבוה: נשיא המדינה.

הוא כבר הולך במסדרונות במהירות (כמו אהוד ברק למשל) כי הוא יודע שזו דרכם של מנהיגים – למהר במסדרונות בזריזות ובנחישות. 

ואם כך, מדוע הוא תוקף את הנהגת המפלגה שלו? מה ההיגיון בכך? אין זאת אלא שריבלין הגיע לכלל הערכה מוצקה, או שמא גונבה לאזניו שמועה, שסר חינו בעיני ביבי ואין סיכוי שביבי יתמוך בו לנשיאות.

ואם זו תמונת המצב, מן הראוי כמובן לנסות ולקושש תומכים בקרב יריביו של ביבי.

זהו, אם כן, התן וקח: אני מידי פעם אשבור לביבי כיסא על הראש ואתם, יריביו, תזכרו לי זאת ביום הבחירות לנשיאות.

האם הפטנט יעבוד? אין מצב.

אבל רובי לא בונה רק על השינאה לביבי. הוא מבקש כבר שנים להצטייר כשומר החומות של העיר שחוברה לה יחדיו. אין ריאיון לכלי התקשורת שהוא לא יפתח ב"בוקר טוב מירושלים" או ב"ערב טוב מירושלים".

מין כרטיס ביקור שכזה.

כמה פאתטי. כמה מביך.

וכמה נמאס!

מספיק כבר עם הירושלים הזה! מספיק לדלל ולהוזיל את ירושלים!

אין צורך לדחוף את ירושלים לכל גיהוק.

פאתטי, כבר אמרנו?

——————————————————