ארכיון תג: משה לדור

שחר גרינשפן – הפרקליטות כן יכולה לערער

פרקליט המדינה משה לדור שיגר מכתב תשובה להוריה של שחר גרינשפן והודיע להם שהוא לא יכול לערער על העונש הקל שגזר בית המשפט על הנהג השיכור שפגע בילדתם, פצע אותה קשה והותיר אותה משותקת.

אומר לדור במכתבו אל ההורים: "הגם שברור לנו כבר עתה כי הסדר הטיעון היה שגוי ביותר, על-פי הדין כיום אין זה אפשרי לצערי להגיש ערעור על גזר הדין".

האם צדק לדור כשהשיב את פני הוריה של שחר גרינשפן ריקם?  מיד נראה.

לפני שש שנים ניתן בבית המשפט העליון, בדיון נוסף, בהרכב של תשעה שופטים, פסק דין מקיף ויסודי, שדן בסוגיית הסדר טיעון בהליך ערעור (דנ"פ 1187/03 – מדינת ישראל נ' אופיר פרץ).
פסק הדין העיקרי ניתן ע"י השופטת (כיום הנשיאה) דורית ביניש.

אכן, פסק הדין הנ"ל עוסק בסוגייה שונה בהיבט אחד מזו של המקרה של שחר גרינשפן – באשר, להבדיל ממקרה גרינשפן, שם המדובר בעמדת הפרקליטות בערעור במקרה שבית המשפט של הערכאה הראשונה אינו מכבד את הסדר הטיעון לעניין העונש ומטיל על הנאשם עונש כבד יותר מזה שהוסכם עליו, ואז הנאשם המורשע מערער על העונש.
השופטת ביניש קובעת שם את אמות המידה והשיקולים השונים שלפיהם על הפרקליטות לנהוג בערעור – אם לדבוק בעמדתה בערכאה הראשונה או לזנוח את עמדתה לאור פסק הדין של הערכאה הראשונה שדחה את ההסדר – הכל על פי מה שבית המשפט מכנה "מבחן האיזון" כמפורט באותו פסק הדין.

ואולם, בסע' 27 לפסק הדין הנ"ל, בפרק העוסק במשפט משווה, מביאה השופטת ביניש פסק דין קנדי (בעניין Roy), העוסק אף הוא בהסדר טיעון, ושם המדובר במקרה שבו לא הנאשם, אלא דווקא הפרקליטות היא זו שמערערת על פסק הדין של הערכאה הראשונה – מה שבהחלט רלוונטי למקרה של שחר גרינשפן.

השופטת ביניש מצטטת בפסק דינה קטע מפסק הדין הקנדי הנ"ל ומיד בהמשך מפרשת את הדברים כך:

"על פי פסק דין Roy, צריכים להתקיים נימוקים כבדי משקל כדי להצדיק חזרה של התביעה בערעור מעמדתה בערכאה הדיונית ונימוקים כאלה מתקיימים בעיקר בשלושה מצבים: כאשר גזר הדין שהוטל היה בלתי חוקי; כאשר פרקליט התביעה הוטעה; ובמקרה שבו ההסדרים המשפטיים המקובלים נדחים בשל העדר ההלימה בין העבירה שבוצעה וחומרתה לבין העונש המוסכם. במקרים כאלה אינטרס הציבור גובר על החובה שלא להפר את ההסדר שהושג עם הנאשם. הלכה זו אומצה גם בדו"ח הועדה הקנדית שבחנה את נושא הסדרי הטיעון… מההנחיות עולה כי התביעה יכולה אמנם לשנות מעמדתה בערעור ואף לערער על גזר הדין תוך סטיה מההסדר אך זאת, רק אם מתקיימות נסיבות חריגות ביותר ובכל מקרה, שינוי גישה מעין זה צריך לעבור אישור בדרגים הגבוהים של התביעה. ניתן, איפוא, לראות שבקנדה נקבע כלל דומה באופן עקרוני לעמדה שהצגנו, לפיו התביעה אינה מנועה מלחזור בה בערכאת הערעור מהסדר טיעון שערכה בערכאה הדיונית אולם יכולתה לעשות כן היא מצומצמת ומוגבלת למקרים חריגים בהם העמדה המקורית שהציגה התביעה עומדת בסתירה חמורה לאינטרס הציבורי.".

עד כאן הציטוט מדבריה של השופטת ביניש.

עיננו הרואות: המצב השלישי לעיל מדבר על כך, שיש ואינטרס הציבור מחייב את הפרקליטות להפר הסדר טיעון שהושג עם הנאשם ואף לערער ביוזמתה על גזר הדין, וכל זאת – במקרה של "העדר ההלימה בין העבירה שבוצעה וחומרתה לבין העונש המוסכם" – כאמור בדבריה של השופטת ביניש.

אם נתבונן גם בסיפת הדברים הללו שהביאה השופטת ביניש, נבחין על נקלה בכך שהשופטת מדגישה את הדמיון העקרוני בין הדין הקנדי והדין הישראלי בהקשר להסדרי טיעון – דמיון שמאפשר, כך נראים הדברים, שגם הפרקליטות אצלנו תוכל, במקרים חריגים, לחזור בה ממה שהוסכם עליו בינה לבין הנאשם, ולערער מצידה היא על גזר הדין של הערכאה הראשונה – אם אינטרס הציבור מחייב זאת.

לסיכום:
נראה שעל פרקליט המדינה לשקול שוב בכובד ראש את האפשרות לערער על פסק הדין – תוך מתן משקל ראוי לדבריה של השופטת ביניש כפי שהובאו לעיל, ובמיוחד בשים לב לעובדה שפרקליט המדינה עצמו אומר במכתבו להוריה של שחר גרינשפן, ש"הסדר הטיעון היה שגוי ביותר".

היה ופרקליט המדינה יימנע מלעשות כן – על משפחתה של שחר גרינשפן לעתור נגדו לבג"צ.

—————————————————–

התרגיל המבריק של אהוד אולמרט

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט צריך להיות אחד מ-ל"ו צדיקים, או שוטה גמור, כדי שלא לקפוץ על המציאה שפרקליט המדינה משה לדור גילגל לידיו.

אבל נקדים עם ארוע אחר שימחיש היטב במה דברים אמורים:

לפני שנים אחדות הועמד אדם לדין פלילי, ולרוע מזלו שובץ התיק שלו לדיון אצל שופטת הידועה כשופטת מחמירה במיוחד. כיוון שאותו נאשם התקשה למצוא בדין עילה לפסול את השופטת ולהעביר התיק לשופט אחר, הוא הגה רעיון די ממזרי: האיש איתר את מכוניתה של השופטת בחניון של בית המשפט ואז יזם התנגשות בין מכוניתו לבין המכונית החונה של השופטת – דבר שגרם נזק למכוניתה.
ואז, ככל אזרח טוב, השאיר אותו אדם פתק על שמשת מכוניתה של השופטת. בפתק הביע האיש התנצלות על הנזק שגרם למכונית, וכן השאיר מס' טלפון להתקשרות כדי שיוכל לפצות את השופטת על נזקיה. השופטת התקשרה על פי מספר הטלפון, ואז התברר לה שהמדובר בנאשם שתיקו מתברר אצלה.
מטרתו של אותו נאשם הושגה במלואה: מחמת הפגיעה של מכונית הנאשם במכוניתה נוצר סכסוך אישי בין השופטת לבין אותו נאשם, והשופטת נאלצה לפסול עצמה ולהעביר התיק לשופט אחר. השופטת פסלה עצמה בחירוק שיניים תוך שהיא מציינת שברור לה שהנאשם עשה במתכוון את שעשה, וזאת כדי ליצור את אותו סכסוך אישי ביניהם וכך להביא לפסילתה.

ומכאן לענייננו:

פרקליט המדינה משה לדור התראיין לאחרונה לעיתון הארץ, והתייחס בין היתר להלוואה ארוכת שנים שקיבל אולמרט מג'ו אלמליח. למרות שהפרקליטות נמנעה מחקירת ההיבט הפלילי האפשרי של ההלוואה הנ"ל – טען לדור באותו ראיון שההלוואה האמורה היא "סיפור שערורייתי" וכו' וכו'.     

אולמרט לא נזקק ליותר מכך כדי לקפוץ על המציאה ולנצל את העניין על פי הטקטיקה של הנאשם והמכונית של השופטת שסופרה לעיל: הוא הגיש נגד לדור תביעת לשון הרע בגין ההתבטאות הנ"ל. 

ועכשיו – בין אולמרט לבין לדור יש סכסוך אישי.  

ומכיוון שיש בין השניים סכסוך אישי – לדור יהיה מנוטרל ומנוע מהיום והלאה מטיפול כלשהו – לרבות מהשתתפות בדיונים ממתן הנחיות וקבלת החלטות – בשלל החקירות והמשפטים הפליליים התלויים ועומדים כיום נגד אולמרט – לרבות בתיקי חקירה עתידיים אם ייפתחו כאלה.

יודגש: השאלה מה סיכוייו של אולמרט לזכות במשפט הדיבה נגד לדור היא לחלוטין לא רלוונטית. די בכך שלדור סיפק לאולמרט אל העילה להגיש נגדו תביעה אישית (וכך להעביר את היחסים ביניהם לפסים אישיים – על כל המשתמע מכך כאמור לעיל).

ואם שכחנו: גם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מנוע מנגיעה כלשהי בתיקיו הפליליים של אולמרט לאור העובדה שבעבר, קודם היותו היועץ המשפטי, הוא היה פרקליטו.

ועכשיו, לא נותר אלא לנסות ולהעריך את הנזק הממשי שנגרם כתוצאה מהעובדה, שהן היועץ המשפטי לממשלה והן פרקליט המדינה מנועים מלהתקרב בצורה כלשהי לחקירות ולתיקים הפליליים הנוגעים לאהוד אולמרט.

האם הראיון של לדור לעיתון הארץ היה הכרחי? השאלה מיותרת. 

———————————————————–

 

תבונתו של פרקליט המדינה

מי שיקרא את הראיון המקיף שהעניק פרקליט המדינה משה לדור לעיתון הארץ יתקשה שלא להגיע להרהורים נוגים בדבר מידת תבונתו של לדור.

לא זכור ראיון בהיקף ובעומק כזה שהעניק אי פעם פרקליט המדינה – תוך התייחסות וניתוח משפטי של ממש של תיקים תלויים ועומדים בבית המשפט ומצפים להכרעה.

את מי, לעזאזל, בא לשרת הראיון הזה? את האגו של לדור?

או שמא מבקש לדור ללחוץ על השופטים באמצעות התקשורת.

סוביודיצה, אתם יודעים.

וכשעושים שטויות, עושים שטויות ומספקים לאולמרט תחמושת לעוד ספין תקשורתי ומשפטי.

וכך, על כורחך אתה תוהה, אם זו התבונה וזה השכל – מה בכלל טיבו של שיקול הדעת של פרקליט המדינה כאשר הוא שוקל ומחליט אם להגיש או לא להגיש כתבי אישום.

אלא שפרקליט המדינה עצמו מגלה לציבור מה הוא חושב, ככלל, על ההליך השיפוטי.

אומר לדור בהקשר למשפט קצב:

"נכנסתי לקזינו, שמתי ז'יטון… על איזה מספר, כן? הזכייה היתה על מספר אחר. אני טעיתי?"

אין כמו הדברים הללו של פרקליט המדינה להמחיש שפרקליט המדינה סבור שבין השיקולים המשפטיים בפרקליטות לגבי תיק כזה או אחר, לבין ההליך השיפוטי בהמשך בבית המשפט – אין כל קשר ענייני וקיים ביניהם ניתוק מוחלט.

וכשכך רואה פרקליט המדינה את פני הדברים, מאליו ברור שפרקליט המדינה סבור שחוזק ראיות או סיכוי סביר להרשעה וכיוצא באלה כלי עבודה ומדידה של הפרקליטות – הם, בעיניו של פרקליט המדינה, סתם קלישאות נבובות וכך גם יש להתייחס אליהם – באשר כל מה שקורה בהמשך בבית המשפט ממילא פועל כפי שפועל קזינו.   

ובכלל, כיצד אמור פרקליט מן השורה להתנהל נוכח הדברים הללו של פרקליט המדינה, ומה המוטיבציה של אותו פרקליט להתאמץ בעבודתו שעה שהבוס שלו סבור שאין קשר בין המאמץ של הפרקליט בהכנת התיק לבין התוצאה בהמשך בבית המשפט.

וכך, מהצד השני של המתרס, יכול גם משה קצב לספר לציבור שהוא כלל לא הורשע בבית המשפט אלא הפסיד בקזינו – אותו גלגל קזינו שפרקליט המדינה זכה בו. קורה.

————————————————————–