ארכיון תג: מלחמת לבנון השנייה

התרבות האירגונית של גל הירש

מרבים לדבר על כך שגל הירש יביא למשטרה תרבות אירגונית שתשפר את מערכות המשטרה.

ראוי, בהקשר זה, להביא כאן קטע מדו"ח ועדת וינוגרד, שמתייחס, בין היתר לתיפקודו של גל הירש – להלן הדברים:

"ההדגשה על הצורך לנתח את הפעלת הכוח במונחים של "ניתוח מערכתי" לוותה בצורת התבטאות מיוחדת... שפת ההתבטאות הייתה "גבוהה" ובעיקר בלתי מוכרת לחלק גדול מן המפקדים.
היו שהתנגדו לתפיסה כולה, והיו שהתנגדו לשפה בה נוהל הדיון בנושאים אלה. כאשר חלחלה השפה ה"גבוהה" החדשה לנהלים ולפקודות, התעוררה בעיה משמעותית יותר
, שכן נהלים ופקודות אמורים היו ליצור תשתית להבנה ולפעולה משותפת, וזו לעיתים לא הייתה קיימת. לכן חשוב לחזור ולהדגיש כי השפה הייחודית הזו, שרבים סברו כי הייתה מעורפלת, בלתי ברורה, מבלבלת וריקה מתוכן ממשי, לא הייתה חלק הכרחי מגישה מערכתית...
קשה להגזים בחשיבות השפה לפעולת הצבא, בכל הרמות. נשוב להשפעת השפה על הלחימה עצמה בפרק הבא. כאן אנו התייחסנו להשפעת השפה על הליכי המחשבה, הניתוח וההערכה של הדרגים הבכירים בצבא. נראה כי השפה הבלתי ברורה הפריעה להפעיל על המציאות עקרונות פשוטים של שכל ישר.
נדגיש שוב כי הבעיה לא הייתה רק עצם אי הבהירות של השפה, והעובדה כי לא הייתה משותפת, כגון בשימוש בביטויים כמו "התנפלות חטיבתית" או "התנפלות נחילית", אלא ששפה לא בהירה זו הצטרפה לשינוי עקרוני ומהותי בתפיסת ההפעלה עצמה מבחינת סוגי המטרות והיעדים של הפעלת הכוח הצבאי. כפי שנראה, הצירוף הזה, שלא הוטמע כראוי, תרם תרומה לליקויים שהתגלו בלחימה במלחמת לבנון…
בהקשר זה של שיח צבאי סתום של מפקדים בכירים ומפקדות עליונות, לא ניתן להתעלם מניסוחים חדשניים של מפקד האוגדה. נביא כאן כדוגמא שני ניסוחים שהיו אמורים להגדיר את הכוונה האוגדתית: "הדגמה מערכתית על העיירה בנת ג'ביל תוך נטרול, לכידת וכליאת המרחב, פירוקה השיטתי ע"י התנפלות נחילית סימולטאנית ורב מימדית
…" או, במקרה אחר: "הסתננות רחבת היקף בחתימה נמוכה (ענן צרעות) התנפלות – התייצבות מהירה על השטחים השולטים ויצירת מגע קטלני עם השטחים הבנויים (נחילים) תוך יצירת הלם ומורא, הקפאת מרחב הפעולה ומעבר לשלטנות, תוך פירוק מרחבי שיטתי של תשתיות אויב."..
אין מחלוקת כי שפתו של מפקד האוגדה הייתה יצירתית. היו שתיארו אותה כפיוטית.
חלקית, זו הייתה שפה שהוכנסה לשימוש במסגרת התפיסה המערכתית ותפיסת ההפעלה החדשה. היו מפקודיו שהכירו אותה היטב ולא התקשו להבינה. יחד עם זאת, לא כל המפקדים שלחמו תחת פיקודו של מפקד האוגדה היו פקודיו קודם למלחמה. אין להתפלא שהם ולוחמיהם התקשו להבין את המושגים הללו ולתרגמם לשפה צבאיתמבצעית...
מפקד האוגדה היה צריך לזכור כי לא כל פקודיו מכירים את שפתו. אולם היחסים בין מפקד אוגדה ומפקדי חטיבות שתחת פיקודו אינם מצטמצמים לקריאת הרעיון המערכתי בפקודה שהוציא. אם העמימות נשארה – יש כאן עדות לתקשורת לקויה, לא רק בין מפקד האוגדה למח"טים,
אלא גם בין המח"טים למפקדם. אנו מניחים כי לתקשורת לקויה מסוג זו יש לעתים שורשים עמוקים יותר של תרבות ארגונית בעייתית…".

עד כאן ציטוטים מדו"ח וינוגרד.

דומה, שבעיית התקשורת של גל הירש היתה נפתרת במידה מסויימת – אילו הוא היה משחק מפעם לפעם שש-בש עם הנהג שלו…

בין גל הירש לגורודיש

אתה מרגיש בקצות האצבעות שאסור למנות את גל הירש למפכ"ל המשטרה – גם אם אין לך נימוק מן המוכן לכך.

כי גל הירש כבר מזמן איננו גל הירש.

גל הירש הפך עצמו למכונה שנועדה כל כולה למטרה אחת: לטהר את שמו.

זו זכותו המלאה של גל הירש להקדיש את כל חייו, עד יומו האחרון, לטיהור שמו, אבל השאלה היא אם באותו זמן הוא יכול להיות גם מפכ"ל המשטרה.

והתשובה היא לא באל"ף רבתי.

כי גל הירש הוא עבד נרצע של המאבק האישי הזה שלו. הוא לא מסוגל להפוך דף. יש אנשים כאלה. גורודיש היה כזה.

וגל הירש יהפוך את המפכ"לות לכלי, עוד כלי, במערכה חסרת התוחלת הזו לטיהור שמו – בין אם ירצה בכך ובין אם לא.

כי זה כבר מעבר ליכולתו לכלוא את הצורך הטראגי הזה שלו לטהר את שמו.

האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו מפכ"ל, שבמקום לקום כל בוקר לעבודת המשטרה נטו – יהיה עסוק, למעשה, מבוקר עד לילה, בגירוד הפצעים שלו?

למה זה מגיע לנו?