ארכיון תג: מוטי אלון

מוטי אלון – האמונה משתלמת

השמחה והאושר שאופפים את הרב מוטי אלון מאז הרשעתו במעשה מגונה בכפייה בקטין מעלים הירהור כבד שמא המעשה המגונה הזה בקטין אינו אלא אחד מתרי"ג מצוות שיש להקפיד ולקיימו בוקר צהריים וערב – רצוי בחדר חשוך.

מאז הרשעתו לא מפסיק העבריין הזה להודות לאבינו שבשמיים על שהביא עליו את החרפה הזו.

איך האלוהים הזה מסדר למוטי אלון את הראש כך שהשחור כשלג ילבין? ממש קוסם האלוהים הזה.

כי מוטי אלון מאמין עכשיו בעמקי לבבו שהוא צח כשלג וכי הקב"ה החליט להעמיד אותו בניסיון.

כולנו מכירים את התופעה של העבריינים שחובשים לפדחתם כיפה בגודל של פיילה.

אבל מוטי אלון איננו אחד מהם.

כי הוא נולד עם הכיפה.

והכיפה הענקית הזו היתה עדת ראייה ושמיעה למעשיו המגונים.

ואלוהים ראה ושתק כאילו היה חור שחור.

איפה הוא האלוהים הזה של מוטי אלון? אני רוצה לפגוש אותו.

הכוונה הטהורה של הרב מוטי אלון

"מאז התחלתי את דרכי החינוכית פעלתי מתוך אמונה ברורה כי יש לי הזכות והחובה לאהוב, לחזק ותסלחו לי – גם לחבק, כן לחבק, ואפילו חזק, בעיתות שמחה ומצוקה גם יחד… במהלך קשרים עם כל כך הרבה אנשים אפשר שנגרמה אי נוחות, או אי הבנה, או פרשנות שגויה של מעשיי. אם מישהו חש כך, אני מתנצל מעומק ליבי אם פגעתי. אלוקים עדי שכל מה שעשיתי היה מתוך כוונה טהורה".

אלה היו דבריו של הרב מוטי אלון בעקבות הגשת כתב האישום נגדו בגין מעשים מגונים בשני נערים.

מוטי אלון עצמו ער לאפשרות "שנגרמה אי נוחות" אצל מי מהנערים כתוצאה מחיבוקיו, אלא כדי שניתן יהיה להרשיעו צריך בית המשפט לקבוע שאלון נהג כפי שנהג "לשם גירוי או סיפוק מיני".

האם בית המשפט יקבל את הסבריו של אלון ואת טענתו שכל מה שעשה היה מתוך כוונה טהורה?

הנה מתוך דבריו של בית המשפט העליון (השופט קדמי) בהקשר דומה:

"לעניינה של הקטינה נ.ר., טוען בא-כוח המערער, כי כל שעשה עימה המערער נעשה על מנת להכשיר את הקרקע למתן טיפול פסיכולוגי; וכי אפילו ניתן לומר שחרג מן המקובל – הרי לא עשה זאת "לשם סיפוק מיני"… (לאמור: שאף אם מן ההיבט הפיסי-אוביקטיבי היו מעשיו בעלי אופי מיני, הינה מן ההיבט הנפשי-סוביקטיבי שלו – לא היו אלה מעשים אירוטיים)…
לא אוכל לקבל הסבר זה של המערער… תחושתה הטיבעית של נ.ר. כי המגעים הינם מגעים אירוטיים, מכריעה כאן הכף לחובתו של המערער…
אין אני שוכח כי באו בפני בית המשפט ראיות האומרות שזוהי דרכו של המערער מאז ומתמיד כאמצעי להתקרב אל המטופל ולהפוך ל"מקורבו". אין בכך, כדי להכשיר את המעשים: אם אלה נעשים "לשם גירוי, סיפוק… מיני", כי אז הם מהווים "מעשים מגונים" גם אם חוזרים עליהם וגם אם הופכים אותם אמצעי לקירוב לבבות לצרכי טיפול פסיכולוגי…".

עד כאן הציטוט.

הנה כי כן, טענת מוטי אלון שהוא עשה את שעשה מתוך כוונה טהורה עשוייה להתנגש עם תחושת הנערים כי המגעים הם מגעים אירוטיים, וכאמור – מוטי אלון עצמו, גם לגירסתו, ער לאפשרות שכתוצאה ממעשיו ("לחבק, ואפילו חזק") נגרמה למתלוננים אי נוחות (הערה: בכתב האישום מיוחסים למוטי אלון מעשים נוספים בעלי אופי מיני ממש).

ובכן, מה משמעה של "אי נוחות" זו שגם מוטי אלון עצמו מודה באפשרות שנגרמה?

אומר השופט קדמי באותו פסק דין:
"כידוע, אדם מוחזק כמתכוון ל"תוצאות" הצומחות מדרך הטבע ממעשהו, ולענייננו משמעותו של הכלל היא: שניתן ללמוד על תכלית עשייתו של מעשה מטיבו ומאופיו…; ובהעדר ראיה המשמיטה את המסקנה המתחייבת מטיבו ומאופיו של המעשה – הופכת מסקנה זו לעובדה מוכחת"

עיננו הרואות, מדבריו של השופט קדמי עולה שגם אם – סובייקטיבית – כוונותיו של מוטי אלון היו טהורות, ניתן להחיל עליו חזקה שהוא התכוון להגיע לגירוי מיני, והכל – תלוי כמובן בצמד המילים שמכריעות בכל פסק דין: "נסיבות העניין".

הרב מוטי אלון בונה קו הגנה

עד שהתפוצצה פרשת החשדות לעבירות מין שביצע הרב מוטי אלון, לא עקבתי אחר הליכותיו – לא בקשריו עם בני מינו ולא בכלל.

אבל מאז שהתפוצצה הפרשה, והרב אלון נראה תדיר בטלוויזיה, קשה שלא להבחין שוב ושוב בתופעה מביכה משהו: הרב נוטה להעניק חיבוקים אמיצים וממושכים, באופן מוגזם, לצעירים הבאים לחלות את פניו – משל המדובר באחים שלא ראו זה את זה חמישים שנה.

הנפילות הללו איש על צוואר רעהו – כמעט התגפפויות – מעוררות רושם שיש מחשבה מאחורי החיבוקים הכאילו ספונטאניים הללו.

הרב מוטי אלון, בחיבוקים המופגנים הללו, מזמין את הציבור, כך הרושם, לתת פרשנות אחרת, תמימה כביכול, לעבירות המין שהוא נחשד בהן ושהמשטרה ממליצה להגיש נגדו בגינן כתב אישום.

רוצה לומר: פורום "תקנה", ובעקבותיו חוקרי המשטרה, הבינו לא נכון את העובדות המחשידות ונתנו להן פרשנות מפלילה – כל זאת שעה שהרב אלון הוא, מטבעו, מהטיפוסים המחבקים ושולחים ידיים ללא כל כוונות מיניות.

שנאמר על ידי טוקבקיסט כלשהו: הרב מוטי אלון הוא ארך גפיים ורב חסד.

השאלה היא אם גם לפני התפוצצות הפרשה נטה הרב כך להתחבק ממושכות עם תלמידיו וליפול על צווארם, או שמא הוא אימץ לעצמו את הטבע הזה רק לאחרונה – כדי שנתפתה להאמין שכך, בתמימות, הוא נוהג מימים ימימה.

האם הפרקליטות תתפתה אף היא להאמין כך בבואה להחליט אם להגיש נגד הרב כתב אישום?

ימים יגידו.

———————————————————————–