ארכיון תג: יהודה זפט

לא רק השופט זפט – גם אהרן ברק לא גילה

שופט בית המשפט המחוזי יהודה זפט עומד בימים אלה במתקפה עקב גילוייו של עו"ד יעקב וינרוט כי הוא ייצג בעבר את השופט זפט בתביעה משפטית, וכעבור כמה שנים הוא, עו"ד וינרוט, החל לייצג בעלי דין במשפטים שונים שהתנהלו בפני השופט זפט – כל זאת מבלי שהשופט יגלה לבעלי הדין שכנגד כי הוא עצמו היה בעבר לקוחו של וינרוט.

מסתבר שהתנהלות מעין זו אינה רק נחלתו של השופט זפט, וכי גם שופט בבית המשפט העליון – וליתר דיוק הנשיא לשעבר אהרן ברק – התנהל באופן דומה מבלי לגלות את שהיה עליו לגלות.

במה דברים אמורים: 

ערב כניסתו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה נזקק אהרן ברק לעורך דין מומחה לענייני מס הכנסה, שיתן לו ייעוץ משפטי וחוות דעת בקשר לענייני מס ההכנסה הפרטיים שלו.

המדובר היה בהכנסותיו של ברק מתקופת עבודתו בחו"ל (באו"ם) כמה שנים קודם לכן.

בהקשר זה יצויין, שמבחינת חוקי המס – שאלת החבות במס על הכנסה שנוצרה בחו"ל לקתה באותם ימים באי בהירות משפטית, והיתה תלוייה בפרשנות ובאופן סיווג העבודה שנעשתה בחו"ל. 

ערב כניסתו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה רצה ברק לנקות את השולחן ולהסדיר את ענייני מס ההכנסה שלו בקשר להכנסות הללו.

לצורך כך נזקק ברק לייעוץ ולחוות דעת משפטית שתבהיר גם את שאלת החבות שלו במס נוכח אי הבהירות לעיל.

ברק פנה אל תלמידו לשעבר מהאוניברסיטה, שהפך בינתיים למומחה בענייני מיסים – הלא הוא עו"ד יעקב נאמן – כיום שר המשפטים.

עו"ד נאמן ייעץ לברק בענייני המס ואף ציידו בחוות דעת משפטית כזו, האומרת שהכנסתו מהעבודה באו"ם בזמנו איננה חייבת במס הכנסה.

אין ספק שענייני מס הכנסה של אדם – כל אדם – הם מהרגישים שבענייניו, והדברים ידועים.

ובעניינו של ברק, הדברים – מעצם טבעם – היו טבועים ברגישות יתר, לאור העובדה שהוא מכהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

לעניין זה, מה לנו יותר מכך שחוות הדעת שהכין עו"ד נאמן נערכה עבור ברק שלושה ימים בלבד לפני כניסתו של ברק לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. הרי עובדה זו, כשלעצמה, מעידה על רגישותו הרבה של העניין ועל רצונו של ברק לנקות את השולחן בחיפזון ערב הכניסה לתפקידו.

וכעדות נוספת לרגישות עניינו של ברק, מתברר כי במשך יותר מעשרים שנה שמר עו"ד נאמן בכספת הפרטית שלו את חוות הדעת המשפטית הנ"ל, אבל הקפיד למחוק מראש העמוד, בדיו שחורה, את שמו של אהרן ברק ואת כתובת מגוריו.

ואז, בהיותו היועץ המשפטי לממשלה, הגיע לשולחנו של ברק תיק חקירה שנפתח נגד אבא אבן, שנתפס בהחזקה של שלוש מאות וחמישים אלף דולר (היה זה בתקופה שהחזקת מט"ח ללא היתר היתה עבירה פלילית).

ברק החליט לסגור את תיק החקירה נגד אבן באופן שעורר תמיהות והתנגדות – לרבות התנגדותו של פרקליט המחוז – וזאת בין היתר כיוון שזמן קצר קודם לכן סרב ברק לסגור תיק החזקת מט"ח בסכום של עשרים אלף דולר, שהיה כמובן נמוך משמעותית מזה של אבא אבן – דבר שכזכור הביא אז להתפטרותו של רבין.

אלא שברק לא גילה אז – כולל לא לאנשי הפרקליטות שעבדו עימו על התיק של אבן – שעורך הדין של אבן שאף הופיע אישית מולו, מול ברק, היה גם עורך דינו הוא – הלא הוא יעקב נאמן.  

היכול מישהו לטעון ברצינות שברק היה מסוגל לדון ולהחליט – ללא משוא פנים – בעניין לקוח של עורך דין, שעה שגם הוא עצמו היה לקוחו של אותו עורך דין, וכל זאת בעניין כה רגיש השמור בסוד בכספת של אותו עורך דין – על כל המשתמע מכך?

היכול מישהו לטעון ברצינות שעמדתו של ברק והחלטתו לסגור את התיק של אבא אבן לא הושפעה מהסיטואציה האישית שאליה הוא עצמו נקלע?

האם, בנסיבות אלו, ברק היה משוחרר וחפשי לחלוטין להחליט בעניינו של אבא אבן באופן שלא יושפע מהעובדה, שעורך דינו של אבא אבן היה גם עורך דינו הוא, ועדיין שומר בכספתו מסמך רגיש השייך לו?

נשאלת, איפוא, השאלה האם, במצב עניינים רגיש שכזה, ראוי היה בכלל שברק ישתתף בדיונים – ואף יכריע – בעניינו של אבא אבן?

היש בכלל ספק שברק נקלע כאן לניגוד אינטרסים אסור?

היה זה אהרן ברק עצמו, שזמן לא רב לפני כן, קבע בחוות דעת משפטית הנוגעת לסוגיית ניגוד האינטרסים כי:

"איסור זה של ניגוד אינטרסים, הינו לא רק על קיומו של ניגוד בפועל. זהו איסור על הימצאות במצב, בו ניגוד אינטרסים עלול להיווצר".

ובכן, האם ברק הפעיל – לגבי עצמו – את מבחן ה"עלול להיווצר", שהוא עצמו קבע, שעה שהוא אישית נקלע לסיטואציה שתוארה לעיל?

זאת ועוד:

כעבור שנים מעטות – והוא כבר שופט בית המשפט העליון – ידון השופט אהרן ברק  בכמה וכמה תיקים משפטיים – לרבות תיקי נישומים כנגד מס הכנסה – כאשר מי שמייצגם בפניו הינו עו"ד יעקב נאמן.

וכל זאת שעה שבכספתו הפרטית של עו"ד יעקב נאמן שמורה לה מכל משמר, ובסודיות רבה, חוות הדעת המשפטית בעניינו של השופט אהרן ברק בכבודו ובעצמו.

גם אילו הקשר שבין ברק לעו"ד נאמן היה מסתכם בכך שנאמן נתן לברק שירות בעניין משפטי טריוויאלי ונעדר רגישות כלשהי – עריכת הסכם לרכישת דירה למשל – גם אז היה על ברק לגלות העניין ולחושפו לאור השמש.

מקל וחומר כאשר המדובר הוא לא באיזה עניין טריוויאלי, אלא בעניין רגיש הקשור למס הכנסה.

אבל אהרן ברק דן והחליט בענייני לקוחותיו של עו"ד יעקב נאמן כאילו כלום.

שהרי אין ניגוד עניינים – אם איש אינו יודע על כך…

———————————————

הפרשה במלואה מופיעה בספרי "אהרן ברק ומנעמי שלטון החוק".

יצויין שבעקבות פירסום הספר פנה אחד העיתונים אל ברק (שכבר היה אז נשיא בית המשפט העליון) בשאלות, בין היתר, באשר לניגוד העניינים שנתגלה כאן.

אהרן ברק, כמה אופייני, השיב לעיתון ששאלותיו אינן ראויות להתייחסות.

 

האם השופט זפט פעל בניגוד עניינים

במסגרת הליך פלילי שמתנהל נגד עו"ד יעקב וינרוט גילה האחרון, שלפני כעשרים שנה הוא ייצג את השופט המחוזי יהודה זפט בתביעה משפטית כנגד חברת נדל"ן, וכעשר שנים לאחר מכן הוא, עו"ד וינרוט, החל לייצג בעלי דין במשפטים שונים שהתנהלו אצל השופט זפט – כל זאת מבלי שהשופט יגלה לבעלי הדין שכנגד כי בעבר הוא עצמו היה לקוחו של וינרוט.

האם השופט זפט פעל כאן בניגוד עניינים ובניגוד לכללי האתיקה לשופטים?

ובכן מסתבר, שכללי האתיקה לשופטים אינם נותנים מענה נקודתי לסוגייה הספציפית הזו.

כללי האתיקה לשופטים קובעים כי שופט לא יישב בדין כאשר: "עורך דין המייצג בעל דין מטפל בעניין של השופט או של בן משפחתו"

עינינו הרואות: הסעיף מדבר בלשון הווה ("מטפל") ולכאורה אפשרי מצב, על פי פרשנות מילולית של הסעיף, ששופט יישב בדין אם עורך הדין המופיע אצלו סיים לטפל בעניינו של השופט – אתמול.

אלא שסמוך לסעיף הנ"ל מופיעים שני סעיפים נוספים העוסקים בסיטואציות כביכול דומות, ובהם נקבעה תקופת צינון של חמש שנים.

אחד הסעיפים הנ"ל מדבר על איסור שופט לשבת בדין כאשר: "בעל דין או עד מרכזי היה לקוחו של השופט קודם מינויו לכהונתו, ולא חלפו לפחות חמש שנים מאז הטיפול בעניינו של אותו בעל דין או אותו עד".

הסעיף השני אוסר על שופט לשבת בדין כאשר: "עורך דין המייצג בעל דין היה שותפו של השופט ולא חלפו לפחות חמש שנים מאז היותם שותפים". 

ניתן לכאורה למשוך גזירה שווה משתי הסיטואציות הללו, המדברות על תקופת צינון של חמש שנים, לסיטואציה של השופט זפט ולטעון שגם במקרה שלו די בתקופת צינון כזו.

אלא שבין הסיטואציה של השופט זפט לבין שתי הסיטואציות האחרות ישנו הבדל אחד שאין להתעלם ממנו, וההבדל הוא בכך שבמקרה של זפט השופט עצמו היה לקוח של עורך הדין המופיע אצלו – מה שאין כן בשתי הסיטואציות האחרות.

שכן לקוח – זאת יודע כל עורך דין המטפל בלקוחות – מגלה לא פעם לעורך דינו את צפונותיו ואת סודותיו הכמוסים והרגישים ביותר – בוודאי כשהדבר דרוש לייצוגו היעיל והנאמן.

והסודות הללו – זה טבעם לא פעם – הם כאלה שאם הם ייוודעו ברבים, הם עלולים להביא את הלקוח במבוכה גדולה או לגרום לו נזקים כספיים ואחרים.

וכך, החוק מחייב את עורך הדין בשמירת סודיות הדברים והמסמכים שהוחלפו בינו לבין לקוחו, וזאת – לא לתקופת צינון כזו או אחרת, אלא עד קץ הימים.

ניתן, איפוא, לומר כי מבחינה זו של שמירת סודיות, הלקוח של עורך הדין לא מפסיק להיות לקוחו לעולם.

ולענייננו, השופט זפט לעולם יהיה לקוחו של וינרוט – ככל שהדבר נוגע לסודיות הדברים והמסמכים שהוחלפו ביניהם.

וכדי שלא להגיע לתוצאות קיצוניות, על כל שופט, באשר הוא, לקיים עם עצמו בירור מהותי, ולשאול עצמו אם בינו לבין עורך דינו אכן הוחלפו דברים או מסמכים רגישים.

כך לדוגמה, אם עורך הדין טיפל עבור השופט בעיסקה טריוויאלית כמו רכישת דירה למשל – ברור שאין בכך, בדרך כלל, רגישות או סודיות מיוחדת.

שונים הם הדברים כאשר עורך הדין טיפל, למשל, בתיק מעמד אישי של השופט, ואגב כך גילה השופט לעורך דינו שיש לו, נניח, פילגש ואיש מקרב בני משפחתו אינו יודע על כך. במקרה שכזה ברור שהדברים רגישים מעצם טיבם והדברים ברורים.

ברור, איפוא, שכאשר בין השופט לבין עורך דינו הוחלפו דברים או מסמכים בעלי רגישות אישית רבה לשופט – כי אז במקרה כזה יהיה בכך להקנות לאותו עורך הדין, שעה שהוא מופיע אצל אותו שופט, יתרון לא הוגן על פני הצד שכנגד, וזאת – לצמיתות ובלא קשר לתקופת צינון כזו או אחרת.

כאן המקום לציין שבכללי האתיקה לשופטים קיים סעיף סל הקובע כך:

"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט"

סעיף הסל הזה אמור כמובן להנחות את השופטים במקרים שונים – גם אם אין להם מענה בסעיפים העוסקים במקרים הספציפיים.

—————————————————————