ארכיון תג: הטרדה מינית

למשוך את דן מרגלית ממאורתו

"אין ממש בטענות באשר לאירועים שנטען כי התרחשו לפני יותר מ-30 שנים. אין בכוונתי להקדיש את שארית שנותיי לוויכוח חסר כל סיכוי בעת הזאת ובאווירה הרווחת"

בעשרים ושבע המילים הללו סיכם דן מרגלית את טענותיהן של שמונה נשים על שתקף אותן מינית.

אכן, דן מרגלית היה עד לפני יום יומיים אושיית תקשורת, ממובילי דעת הקהל וקובעי סדר היום במדינה.

לא עוד.

עכשיו יש להפקיע ממנו גם את יכולתו להחליט שאין בכוונתו להתווכח על המעשים, לכאורה, שחרשו פצע עמוק ורב שנים בנפשן של הנשים הללו והשפילו אותן עד עפר.

אם אכן ביצע דן מרגלית את ה"ארועים שנטען כי התרחשו" כי אז הוא הוסיף עכשיו חטא על פשע בכך שהוא מכחיש אותם וטוען כי "אין ממש בטענות"

ועל החטא שעל הפשע נוסף חטא נוסף – באשר בעצם ההכחשה דן מרגלית פוטר עצמו מהתנצלות, שאולי היתה מקהה במקצת את הכאב המייסר.

וכדי למשוך את דן מרגלית ממאורתו אל תוככי בית המשפט יש לפקוד אותו על עוולה נזיקית שביצע כלפי קרבנותיו – לא התקיפות המיניות מלפני 30 שנה החוסות לכאורה בצל ההתיישנות, אלא עוולה שביצע כלפיהן לפני יומיים שלושה בלבד.

הכוונה לעוולת עגמת נפש שביצע דן מרגלית כלפי הנשים בעצם העובדה שהכחיש את טענותיהן.

כי ההכחשה המזיקה הזו הזאת כואבת ומקוממת כשלעצמה, אבל היא גם מקפלת בתוכה אמירה בלתי נסבלת שהנשים שקרניות, ומשכך יש בה, בנוסף לעגמת נפש, גם לשון הרע.

ובהקשר זה יודגש, דן מרגלית איננו אומר באופן נגטיבי "לא עשיתי", אלא טוען במפגיע ובאופן פוזיטיבי כי "אין ממש בטענות".

המתלוננות זקוקות עכשיו לקביעה מוסמכת של בית המשפט שדן מרגלית ביצע בהן לכאורה את מה שהן טוענות, ואין לאפשר לו את הלוקסוס להתחמק מבירור משפטי מוסמך ונוקב בעניין זה.

יש בכך עניין ציבורי רב – בגלל שהמדובר בדן מרגלית.

ויכול שיהיה בכך גם תקדים למכחישים עתידיים שמסתתרים מאחורי חומות ההתיישנות, שיחשבו היטב את צעדיהם – קודם שיתפתו להכחיש ולהוסיף בכך על כאבן וסבלן של הקורבנות.

השלד המדמם של מאיר שטרית

מאתיים ושבעים אלף שקלים שילם מאיר שטרית כדי לכבול את ידיו ורגליו של השלד בארונו לבל יתפרע, אך לשווא: השלד הסורר השתחרר מכבליו כמו היה הודיני והגיח מתוך הארון החוצה אל כותרות העיתונים.

כי מי שמבצע סיכול ממוקד באנשי הציבור הנבחרים – הם לא חוקרי המשטרה המתוחכמים ולא אנשי מס הכנסה החרוצים, אלא השלדים חסרי המנוח ימח שמם.

אבל מאיר שטרית, שבתחילת המירוץ ידע היטב שסיכוייו אל מול פואד ורובי אפסיים, לא התכוון להיבחר לנשיאות – לא בסיבוב הזה.

כל שרצה שטרית הוא להתקבע בתודעת הציבור כמועמד לנשיאות וכך לשפר את סיכוייו במרוץ לנשיאות בעוד שבע שנים – ממש כפי שעשה רובי ריבלין.

אלא שבדיוק אז החליט השלד של פואד לעשות מעשה ולבצע בו, בפואד, סיכול ממוקד ולהשליכו לתעלה עמוקה בצד הדרך.

וכך באחת הפך שטרית להיות מתמודד ריאלי – עם שלד מדמם בארונו – עד שממש נגע בנשיאות.

אבל איתן כבל – איש תמים עד בכי – שאל את שטרית "שאלות נוקבות".

כי איתן כבל התמים שכח לשאול קודם כל את עצמו – האם קיים סיכוי כלשהו שמאיר שטרית יודה במו פיו בדבר שיחסל אותו, וישליך אותו אל התעלה לצידו של פואד?

ובמילים אחרות, לאיזו תשובה בדיוק ציפה איתן כבל ממאיר שטרית כתוצאה מהשאלות הנוקבות הללו?

ושטרית בשלו: הוא טוען שאין בארונו שום שלד.

הוא צודק: זה לא שלד. זו סתם גופה במצב של ריקבון מתקדם.

בין משה קצב ואביב גפן

כולנו למדנו להכיר את שיטותיו של משה קצב ללכוד נשים ולקרב אותן אל יצועו.

משנתן קצב עינו במי מן הנשים שעבדו תחתיו או בסביבתו, הוא נהג לקרבן אליו באמצעות קידומן לתפקידים נחשקים, צירופן לפמלייתו, השתתפותן בישיבות נחשבות, שאיפת אוויר גבהים של מוקדי הכרעה, וכיוצא באלה פיתויים מפנקים שמרוממים את הנפש ומעסים את האגו.

ואז, ברגע המתאים, נהג קצב לדרוש את התמורה מאותן נשים: עיסוי אזור חלציו ועוד כהנה מעשי מין למיניהם.

אלא שכאשר מי מהנשים סירבה למלא את התפקיד שייעד לה קצב ומיאנה לספק לו את התמורה המינית הנדרשת, או אז גזר עליה קצב עונש משפיל של הרחקה לצמיתות מפמלייתו ומכל מנעמי החשיבות והכבוד שהרעיף עליה עד אז.

כי כידוע אין ארוחות חינם ובשביל כבוד צריך לעבוד.

והנה מתברר שלא צריך להיות דווקא שר או נשיא כדי לקרב ולהרחיק נשים על פי הפרקטיקה הבזוייה הנ"ל.

מספיק לצורך כך להיות אביב גפן.

הזמרת קרן הכט חושפת את הפן ה"משה קצבי" הזה של אביב גפן בראיון ארוך לעיתון מעריב.

קרן הכט מספרת כיצד, בתחילת דרכה, אביב גפן טיפח אותה והשקיע בה בתחום האמנותי והפך אותה לזמרת מבוקשת שזכתה לחשיפה גבוהה ולשבחים רבים בתקשורת.

 עד שהתברר לקרן הכט שגם אצל נציג הדור המזויין אין ארוחות חינם.

"לאחר שהייתי אדישה לניסיונות של אביב להגיע אליי במובן האינטימי החלה הידרדרות ביחסים בינינו"  מספרת קרן הכט באוזני מראייניה.

והיא מוסיפה עוד כהנה וכהנה פרטים ומספרת כיצד, בעקבות סירוביה לאביב רב הכוח וההשפעה, הוא גרם לטריקת הדלתות בפניה ולחיסול הקריירה שלה.

ומהי תגובתו של מר גפן לכל מה שקרן הכט סיפרה עליו? הוא מאחל לה הצלחה בהמשך דרכה.

מה אגיד לכם: התגובה של משה קצב בזמנו נשמעה יותר משכנעת.

 ———————————————————————————————–

נתן אשל מילכד את שלי יחימוביץ'

עיון בפרשת פרסום המייל של נתן אשל ע"י שלי יחימוביץ' עשוי להוביל למסקנה שיחימוביץ' נקלעה כאן למילכוד מסויים, שממנו נחלצה רק כאשר פירסמה את המייל.

זאת כיוון שהמייל הזה, שנשלח בטעות גם ליחימוביץ', הפך אותה –  שלא בטובתה – למעין שותפת סוד לתוכנו.

ושותפות הסוד הכפוייה הזו נוצרה, יש לזכור – לא רק בין יחימוביץ' לבין אשל, אלא גם בינם לבין הנמענת המקורית של המייל, שלומית ברנע, שהיא היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה.

במילים אחרות, גם אם נתן אשל לא הבחין בעצמו בטעות שעשה, כי אז סביר להניח ששלומית ברנע הסבה תשומת לבו לכך ששלי יחימוביץ' נמענת אף היא.

על פני הדברים ברור, ששותפות הסוד הכפוייה הזו לא היתה לרוחה של שלי יחימוביץ', וזאת בין היתר לאור חילופי המיילים הקודמים בינה לבין אשל, שתוכנם, כך פורסם, לא היה ממש מלבב, אלא להיפך: היה טעון מתחים.
במילים אחרות, מהרגע הראשון לא ממש התאים לשלי יחימוביץ' לשתוק ולהיות למעשה שותפת סוד עם אדם שנאלץ לפרוש מתפקידיו הציבוריים בנסיבות לא מחמיאות.

וכך, ברגע ששאלת שיתופו של אשל בצוות המשא ומתן צפה ועלתה בתקשורת – שלי יחימוביץ' שוב לא היתה יכולה להחריש והיתה חייבת לגלות דבר המייל ביוזמתה, וזאת משתי סיבות לפחות:

א. גבר החשש, שכתוצאה מהעיסוק התקשורתי בעניין יתגלה דבר קיומו של המייל, ואז שלי יחימוביץ' היתה נקלעת למבוכה – באשר היה עליה לספק הסברים למה שתקה, ובמיוחד כיצד זה שלא הפריכה ההכחשות בדבר הכוונה לשלב את אשל במו"מ הקואליציוני – למרות שידעה על כך היטב למקרא המייל שהתגלגל לידיה.

ב. המשך שתיקתה של יחימוביץ' בעניין קיומו של המייל היה למעשה מנטרל אותה מלתקוף את הכוונה לשתף את אשל במו"מ.

הנה כי כן, שלי יחימוביץ', כאשת ציבור ומנהיגת מפלגה, לא היתה יכולה ליטול על עצמה סיכון להמשיך ולהיות שותפת סוד לדבר קיומו של המייל, וזאת מחשש שברגע שעניין שיתופו של אשל במו"מ יגיע לתקשורת – גם המייל יגיע לתקשורת איכשהו, ואז יתגלה שהיא נתנה למעשה יד להסתרת הכוונה לשתף את אשל במו"מ ואף החרישה לנוכח ההכחשות בדבר קיומה של כוונה כזו.

אשר לשאלות אם יש בגילוי המייל משום עבירה על החוק או הפרה של ציווי מוסרי כלשהו – שאלות אלה איבדו במקרה זה מערכן וממשקלן – בוודאי מנקודת מבטה של שלי יחימוביץ' לנוכח הפגיעה האפשרית בתדמיתה – אילו היה העניין מתגלה שלא מפיה.

על מין ומיניות ואונס השפה

אתה יכול לומר לבחורה שהיא מגעילה אותך כי היא פלצנית ויש לה ריח רע מהפה והיא גם תוקעת גרפצים במקומות הלא נכונים והיא פוזלת בבוקר וצולעת בערב ויש לה אף נשרי והחצ'קונים שלה גורמים לך להקיא.

אבל חסר לך שבנוסף לכל התכונות המגעילות הללו שמנית באוזני אותה בחורה –  אתה גם תלחש באוזניה שהיא נראית מגוחך עם החזייה הגדולה עליה בכמה מספרים.

כי זוהי כבר הטרדה מינית – גם אם הדבר האחרון שחשבת עליו באותו רגע הוא לחזר אחרי אותה בחורה.

כי ביזוי והשפלה של אדם בשל מינו או מיניותו מהווים הטרדה מינית על פי החוק – גם אם אין לאומר כל מניע מיני וכוונות מיניות.

כלומר, שחצ'קונים ופלוצים וריח רע מהפה ולגלוג על מומי גוף – זה בסדר מבחינת החוק, אבל אם תוסיף עליהם גם את החזייה של הסבתא – אתה עלול לגמור בבית הסוהר עקב הטרדה מינית.

ריח של אבסורד מרחף באוויר.

—————————————————–