ארכיון תג: הולילנד

הנוסטלגיה של דן מרגלית

לא עובר שבוע בלי שהעיתונאי דן מרגלית יזכיר בעיתונו לשופטי בית המשפט העליון את העיכוב, שנמשך חדשים ארוכים, בפירסום פסק הדין בעניין אולמרט ופרשת הולילנד.

כותב השבוע דן מרגלית:

"הסחבת ברשויות החוק הופכת לבלתי נסבלת. להערכתי, ויינשטיין יסגור לאשכנזי את התיק. בית המשפט העליון דוחה את מתן פסק הדין של אהוד אולמרט בפרשת הולילנד. לבוזגלו האגדי של אהרן ברק אין מזל כזה"

ההתרפקות הנוסטלגית הזו של מרגלית על אהרן ברק עלולה עוד להביא את הקורא למחשבה, שאהרן ברק היה כותב ומפרסם את פסק הדין בעניינו של אולמרט מיד עם סיום הדיונים בערעור.

אבל גם דן מרגלית יודע היטב, שכאשר אהרן ברק החליט פעם לעכב פסק דין הוא לא הסתפק בעיכוב של חדשים; שלוש שנים תמימות עיכב ברק תחת ידו את פרסומו של פסק הדין בעניינו של פרופ' איתמר רבינוביץ' מסיבות שונות ומשונות, ולא עזרו הטרוניות והלחצים והמאמרים – כולל של דן מרגלית עצמו.

כתב באותם ימים דן מרגלית:

"…עתה אורבת סכנה שתפקידו המרכזי של בג"ץ בעיצוב החברה הישראלית ייהפך למיתוס מסוכן, כמעט לפולחן אישיות אליטיסטי, שאין אחריו ערעור והרהור וספק. אמנם השיטה הנוהגת בארץ חתרה בתבונה להבטיח את אי תלותה של מערכת המשפט בזרועות השלטון, אך מה על הבקרה?
הנה דוגמה: לפני כשנתיים הוגש בג"ץ לאסור את יציאת פרופסור איתמר רבינוביץ' לכהונתו כשגריר בוושינגטון מפני שהודה בעבירת מס הכנסה ושילם כופר. הרכב השופטים בראשות ברק דחה את הטענה והבטיח לפרסם את הנימוקים במועד מאוחר יותר… כאשר פנה עמיתי אמנון דנקנר אל דוברת משרד המשפטים אתי אשד לברר מדוע בוששו דווקא הנימוקים בפרשת רבינוביץ', נענה שיש שאלות שאין עליהן תשובה…
מי יעז לדרוש זאת מבג"ץ? מי שחושד נושא זאת בליבו, שכן שופטי בג"ץ אינם נדרשים למסור דו"ח לאיש…" 

עד כאן הציטוט מדבריו של דן מרגלית.

מי שסבור שהדברים הללו ודומים להם הזיזו לאהרן ברק – לא מכיר את אהרן ברק. הוא עיכב את פסק הדין שנה נוספת – סה"כ 3 שנים – עד שפירסם אותו ברגע שמצא לנכון ובנסיבות שאיש כבר לא התעניין בפסק הדין הזה.

החשבון של אולמרט

אם יש דבר שמקשה על אולמרט להרהר באפשרות ללכת לעיסקה עם הפרקליטות, זו הטלוויזיה הארורה.

כי הטלוויזיה מעוותת את המציאות ואת הפרופורציות. אין בטלוויזיה ישן וחדש. הכל טרי כאן ועכשיו – גם אם הוא שודר לפני עשר שנים.

כלומר, נניח שאולמרט יחליט ללכת לעיסקה. הרי ברור הדבר שבמסגרת העיסקה יהיה עליו להודות בקבלת שוחד – על פחות מכך הפרקליטות לא תהיה מוכנה לדבר.

ובכן, מה יהיה אז? היש בכלל ספק, שפחות מרגע אחרי שאולמרט יודה בשוחד – יישלף מהארכיון הסרטון ההוא של מוצאי יום העצמאות, שבו אולמרט מצהיר חגיגית ונשבע ש"מעולם לא לקחתי שוחד"?

ואז כבר יהיה לאולמרט עסק איתנו. כי אנחנו מוכנים לסבול הכל – רק לא את מי שמשקר לנו בפרצוף.

במילים אחרות, אם יש לאולמרט את כוחות הנפש להודות שנטל שוחד – הוא יתקשה מאד לאזור את אותם כוחות נפש כדי להתמודד עם המסקנה: שבמוצאי יום העצמאות ההוא, בהיותו ראש הממשלה, הוא שיקר לנוכח פני האומה – בלא ניד עפעף ובמצח נחושה.

אבל גם לגופו של עניין: גם אם נניח שאולמרט בוחן אפשרות לעיסקה, נראה שעדיף שימתין עד להכרעה בערעור בפרשת הולילנד, שבה הוא נדון בערכאה התחתונה ל-6 שנות מאסר. מבלי להידרש כאן לנימוקים מפורטים לכך, יש לאולמרט, לעניות דעתי, סיכוי לא רע להפחית בערעור כמה שנים ממאסרו, וזאת עקב כשלים פרוצדוראליים ומהותיים קשים בהתנהלותו של השופט רוזן ששפט אותו בבית המשפט המחוזי.

השופט רוזן בשבתו כבית דין שדה

האם כבוד השופט דוד רוזן שמע אי פעם על הליך הוגן?

האם הוא שמע על זכויות נאשם?

דומה שהחיזיון הצפון קוריאני שהתנהל אצל כבוד השופט בהליך גזר הדין של שולה זקן יש בו כדי להבהיל ממש ולהדאיג כל מי שעדיין מאמין שבית משפט שואף להוציא את הצדק לאור.

זה לא ששולה זקן החליטה לנצל את זכות המילה האחרונה לפני גזירת הדין כדי לסגור חשבון עם אולמרט.

זה השופט רוזן בכבודו ובעצמו שהחליט לנצל את המעמד כדי לחקור את זקן כדי לשאוב ממנה עוד ועוד פרטים על מעשי העבריינות של אולמרט.

וכל זאת כשאולמרט עצמו, או לפחות מי מפרקליטיו, אינו נוכח באולם, וכך נשללת ממנו זכות התגובה – שלא לדבר על הזכות לחקירה נגדית כדי לנסות ולהפריך את דברי העדות של זקן.

אבל לא רק זאת: מעבר למימצאים שהתקבלו מפיה של זקן בחקירתה אצל השופט – קיבל השופט לעיון תמלילי שיחות הנוגעים אף הם למעשים עברייניים של אולמרט, ושוב: מבלי שניתנה לאולמרט אפשרות להתמודד בבית המשפט עם החומרים הללו.

כי השופט רוזן, במהלך מתחכם משהו, השתמש בחומרים הללו לא רק בעניינה של שולה זקן, אלא גם, אולי בעיקר, כדי לצקת עוד מלט ובטון אל תוך פסק הדין שכבר נתן קודם לכן בעניינו של אולמרט, וזאת בידיעה ברורה שהתיק יגיע לבחינה בבית המשפט העליון.

ובמילים אחרות: השופט רוזן מתכתב עם בית המשפט העליון באמצעות פסק הדין הפורמלי שנתן בעניינו של אולמרט, וכן באמצעות "חומרי שכנוע" נוספים ומאוחרים שכובשים את כותרות העיתונים ועתידים בבוא היום לרחף בחלל בית המשפט העליון.

במה דברים אמורים:

בזווית האחת של פיו אומר השופט בגזר הדין של שולה זקן שהוא לא היה זקוק לחומרים הנוספים והמאוחרים הללו כדי להרשיע את אולמרט, ואולם באותו הבל פה ממש משדרג השופט את מעמדו של פסק הדין ומספר לנו שהחמרים הללו הם כדבריו "תוספת ראייתית" ו"תוספת ממשית" לראיות שעליהן הסתמך כדי להרשיע את אולמרט.

ומדגיש השופט וקובע באותו עניין כי: "יש בראיות שהמציאה (שולה זקן) לחוקרי המשטרה ולנציגי המאשימה כדי לעגן עוד את התשתית הראייתית שהובילה להרשעתו של נאשם 8 (אולמרט) בקבלת שוחד על סך 61 אלף ₪".

עינינו הרואות: השופט רוזן מרפד ומדפן את פסק הדין של עצמו בראיות ובחומרים מאוחרים – חומרים שלאולמרט לא ניתנה הזדמנות להתמודד איתם בבית המשפט.

וכל זאת לקול מצהלות אספסוף ועיתונאים בחצי גרוש שמינו עצמם לשומרי החומות של האמת והצדק ואינם מבינים שאפילו לבוגדים של ממש מגיע הליך הוגן.

אורגיית השוחד בהולילנד

כדאי לאהוד אולמרט לאכול הרבה גזר – כדי שיתחיל להתרגל לכתום.

אתה קורא את כתב האישום עמוד אחר עמוד ולא מאמין שאורגיית שוחד שכזו (לכאורה כמובן) התנהלה בישראל.

כלומר, אתה נדהם לא מהקטע של השחיתות אלא מההפקרות.

איך, לעזאזל, ניתן לנהל מערכת שיחוד גרנדיוזית ומסועפת שכזו מבלי שיעלה על הדעת של מי מאדריכליה למנות לעצמם קב"ט שידאג לכל ענייני הביטחון, הקשר והמידור של הרשת העבריינית הזו?!

שהרי בדרך כלל עיסקת שוחד נעשית בשניים – נותן ומקבל שוחד – וכך כל אחד מהשניים אוחז את רעהו במקום רגיש ומבטיח בכך את סודיות העיסקה.

אבל כשיש אורגיה רבת משתתפים – הרי אין לך מספיק ידיים כדי לבצע כהלכה את מלאכת האחיזה במקומות הרגישים של כל משתתפי האורגייה, ואתה חייב לסמוך על אחרים שיעשו עבורך את המלאכה החיונית הזו, הלא כן?

אבל יותר מכך: בדרך כלל התוצאות של עסקות שוחד אינן מתגלות לעין השמש. כלומר, שלא רק העסקות עצמן נעשות בחדרים אפלים, אלא גם רישומן ותוצאתן אינם מושכים את העין.

ומה היה לנו כאן? מפלצת ארכיטקטונית שאי אפשר שלא להשגיח בה. אילו נניח היה השוחד מתבטא בהענקת רישיון לבניית שכונת מגורים רגילה – לא היה בכך לדקור את העין.

אבל בהולילנד התבצע אונס לאור היום של קו הרקיע.

וכך, מה שחסר עכשיו לאולמרט וחבריו הוא, שמי שינהל את משפטם בבית המשפט בתל אביב יהיו שופטיו של משה קצב, שכידוע מבינים דבר או שניים בענייני אונס.

 ———————————————————–