ארכיון תג: הוועדה למינוי שופטים

התרגיל האפל של שרת המשפטים

שרת המשפטים, גב' איילת  שקד לא נחה לרגע – עד שיש פה ושם שכבר מתגעגעים לשר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן.

ועכשיו מתפרסמת יוזמה חדשה של השרה הנכבדה, שבמסגרתה יועברו עתירות של פלסטינים בענייני קרקעות מבג"ץ לבית המשפט המחוזי.

שרת המשפטים מנמקת את היוזמה בכמה סיבות, כולן לכאורה ראויות להישמע – בהן הרצון להקל את העומס על בג"ץ וכו'.

אלא שהשרה איננה מציינת את הסיבה האמיתית העומדת מאחורי היוזמה הזאת ויוזמות דומות לה שמיועדות למעשה לרוקן את בג"ץ מתכלית קיומו.

אומרת שרת המשפטים לעצמה: על שופטי בג"ץ אין לי השפעה. הם נמצאים בתחנה האחרונה של הקריירה השיפוטית שלהם. הם לא זקוקים לי, ולכן הם יכולים להרשות לעצמם לשפוט על פי מצפונם המוסרי והאידאולוגי – בלא חשש קידום וכיוצא באלה שיקולים שעלולים להסתנן למערכת שיקוליו של מי שסבור שעתידו עוד לפניו.

מה שאין כן לגבי שופטי בית המשפט המחוזי. הם שואפים לעלות למעלה. זה טבע הדברים וזה טבע האדם. ואם כך, הם תלויים כמובן בוועדה למינוי שופטים, שבה לשרה יש השפעה לא מבוטלת – עד שאם היא תסמן שופט מחוזי כלשהו בפנקסה השחור, סיכוייו לעלות לבית המשפט העליון יירדו אל מתחת לאפס.

וזו כל התורה כולה: שרת המשפטים בהחלט רוצה בית משפט פוליטי, אבל כזה שיהיה קשוב ל"צרכי העם" – כלומר לצרכי מפלגת הבית היהודי על שמונת מנדטיה.

ובפשטות, השרה הנכבדה רוצה שענייני המדינה הקרובים לעולמה הפוליטי והאידאולוגי יוכרעו ע"י שופטים "ממושמעים" שלא ירצו להרגיז אותה ואת חבריה אנשי הדי ניין למיניהם.

 

הבלוף של הסניוריטי

המצדדים בבחירת נשיא בית המשפט העליון על פי עיקרון הסניוריטי – כלומר, על פי הוותק – טוענים שהדבר מונע לובינג ותחרות אישית בין השופטים – באשר הוותק של כל שופט בבית המשפט העליון הוא נתון קשיח שאינו נתון למניפולציות.

אלא שיש בטענה הזו משום זריית חול בעיניים.

שכן, ניתן למעשה לתמרן את הוותק של שופט בכך שמחליטים מתי למנות אותו לכהונה בבית המשפט העליון.

זכור היטב המקרה שבו מועמדותה דורית ביניש לכהונת שופטת בבית המשפט העליון ירדה בזמנה מעל הפרק בהצבעה בוועדה לבחירת שופטים, וזאת עקב התנגדות שופטי בית המשפט העליון החברים בוועדה ובראשם הנשיא דאז מאיר שמגר. סיבת ההתנגדות של שמגר וחבריו השופטים לבחירתה של ביניש לבית המשפט העליון לא נודעה עד היום: האם הם התנגדו במועד המסויים ההוא וזאת מתוך רצונם למנוע מצב שעל פי עיקרון הסניוריטי היא תהיה בבוא היום הנשיאה, או שהתנגדותם היתה גורפת ונבעה מכך שהם לא רצו את ביניש בעליון לא אז ולא בכלל (כך או כך, מיד עם סיום כהונתו של שמגר נבחרו לוועדה שופטים חדשים ובראשם הנשיא החדש אהרן ברק שדאג מיד להעביר בוועדה את מינוייה של ביניש – תוך ידיעה, ומן הסתם תוך כוונה, שעל פי עיקרון הסניוריטי ברק ממנה בכך את יורשתו כנשיאת בית המשפט העליון בבוא היום).

המקרה של ביניש ממחיש עד כמה ניתן למעשה לקבוע מראש ולתמרן את בחירת נשיא בית המשפט העליון, וזאת בשלב מוקדם כשבוחרים אותו לשופט מן השורה, וזאת – תוך עריכת "המתמטיקה הנכונה" ופזילה קדימה אל הוותק של השופט כפי שיהיה בבוא היום.

וכך נוצר בעצם מצב אבסורדי ולפיו ביום שבו בוחרים אדם לכהונת שופט מן השורה כבר יודעים בוודאות, שעל פי עיקרון הסניוריטי הוא יהיה הנשיא של בית המשפט העליון, וכל זאת – קודם שהוא התיישב על כורסת השופט ולפני שהוא כתב פסק דין אחד.

דומה הדבר למצב שבו ביום שבו חייל מתגייס לצבא הוא כבר יודע בוודאות שהוא יהיה הרמטכ"ל.

ובכלל, לשיטת הסניוריטי אין כמעט צידוק ענייני. עצם הוותק של שופט בתפקידו השיפוטי עדיין אינו מכשיר אותו להיות הנשיא.

וכמו שנהוג לומר בתרגום חפשי משפה אחרת: העובדה שאדם ותיק יותר בעבודתו מעידה עליו פעמים רבות שבסך הכל הוא רק אכל יותר תפוחי אדמה.

———————————————————-

איך קונים שופט בארצות הברית

השיטה שלנו לבחירת שופטים באמצעות וועדה מותקפת חדשות לבקרים בשל פגמיה – החל מטענות בדבר העדר שקיפות של דיוניה וכלה בהאשמות על מינוי שופטים בשיטת "חבר מביא חבר".

אבל כל תחלואי השיטה שלנו גם יחד אינם מגיעים לקרסולי השיטה המושחתת והמשחיתה של מינוי שופטים בארצות הברית.

כל כך מושחתת עד שהניו יורק טיימס מצא לנכון להקדיש לאחרונה את מאמר המערכת שלו לבעייה הכאובה הזו.

והבעייה נעוצה בכך ששופטים בארצות הברית, כדי להיבחר לתפקידיהם, מקיימים מערכת בחירות – כמו היו פוליטיקאים לכל דבר.

וכדי לקיים מערכת בחירות צריך כמובן כסף. והרבה.

ומהיכן יגיע הכסף? מתרומות כמובן.

ומכאן ועד לאבדן הבושה ולשחיתות – קצרה הדרך.

דומה שהמקרה הבא ימחיש את הבעייה במלוא מערומיה:

חברה לכריית פחם ממערב וירג'יניה הפסידה במשפט מסויים 50 מיליון דולר. החברה ערערה לבית המשפט העליון של מערב וירג'יניה.

אבל קודם שערערה, תרם מנכ"ל החברה סך של 3 מיליון דולר לטובת מערכת הבחירות של שופט שהתחרה בשופט אחר על מקום בבית המשפט העליון של המדינה – אותו בית משפט שהיה אמור לדון בערעורה של חברת הפחם.

התרומה הוכיחה את יעילותה מעל ומעבר: השופט שקיבל 3 מיליון דולר ניצח את מתחרהו בבחירות, התמנה לכהונה בבית המשפט העליון, ישב בהרכב השופטים שדן בערעור של החברה שתרמה לו את הכסף, ופסק הדין של הערכאה התחתונה בוטל ברוב של שלושה נגד שניים – כלומר בזכות קולו המכריע של השופט שקיבל את התרומה.

המדהים בסיפור הוא, שעורך הדין של הצד שכנגד ביקש מהשופט לפסול עצמו, וזאת בנימוק שהוא קיבל 3 מיליון דולר מחברת הפחם ולכן הוא נגוע במשוא פנים לטובתה – אך השופט דחה את בקשת הפסילה.

העניין כולו עלה לבית המשפט העליון של ארצות הברית, וזה ביטל – ברוב של חמישה נגד ארבעה – את פסק הדין של בית המשפט העליון של מערב וירג'יניה והחזיר את פסק הדין המקורי על כנו.

העובדה שבית המשפט העליון של ארצות הברית ביטל את פסק הדין ברוב דחוק ולא פה אחד – מעוררת תמיהות בפני עצמה.

שופטי הרוב קבעו שיש לבטל את פסק הדין מטעמי משוא פנים של השופט שקיבל את התרומה.
אבל שופטי המיעוט, בראשותו של הנשיא רוברטס שכתב את פסק דין המיעוט, קבעו שפסק הדין של שופטי הרוב מחבל באמון הציבור במערכת המשפט, וזאת – כיוון שאין כללים מנחים ברורים בסוגייה הזו.
במילים אחרות, ארבעת שופטי המיעוט של בית המשפט העליון של ארצות הברית קבעו שביטול פסק דין שניתן על ידי שופט שקיבל מאחד מבעלי הדין תרומה של 3 מיליון דולר – ביטול פסק הדין יפגע באמון הציבור במערכת המשפט.

המדינות השונות בארצות הברית לא ממש התרשמו מפסק הדין של בית המשפט העליון. רק תשע מהמדינות קבעו תקרה כספית, המשתנה ממדינה למדינה, שמעליה על השופט לפסול עצמו (במילים אחרות, שופטים יכולים להמשיך ולקבל תרומות ואף לדון בתיקים שבהם בעלי הדין תרמו לאותם שופטים כסף במערכת הבחירות – אם הם לא עברו את התקרה).

בשאר המדינות המצב גרוע יותר: כך למשל במדינת נבדה – בית המשפט העליון של המדינה ביטל הצעה של ועדה לפסול שופט אם הוא קיבל מאחד מבעלי הדין סכום העולה על 50 אלף דולר. או למשל במדינת ויסקונסין – בית המשפט העליון של המדינה קבע שקבלת תרומה כספית, כשלעצמה, אינה מספיקה לפסול את השופט וצריך עילת פסלות נוספת לשם כך.

ומה קרה לשופט ההוא שקיבל את שלושת המיליונים? הוא קודם לתפקיד נשיא בית המשפט העליון של מדינתו מערב וירג'יניה.
———————————————————-