ארכיון תג: ברק אובמה

נתניהו תואם אבו מאזן ולהיפך

כל מי שצפה בנאומיהם של נתניהו ואבו מאזן באו"ם יכול היה להתרשם שהשניים דווקא די נהנים מהתפקיד שההיסטוריה ייעדה להם.

שהרי שניהם כאחד מבינים, שבעתיד הנראה לעין אין סיכוי להגיע להסדר מוסכם ולפתרון הסכסוך (ומי שסבור שכן ניתן להגיע להסדר כזה אינו מתחיל אפילו להבין על מה הסכסוך).

משכך, מוטל על כל מנהיג לנצל את הגארבג' טיים הארוך הזה כמיטב כשרונו כדי לתחזק את הנרטיב של עמו ולשאת נאומים משכנעים יותר או פחות, תוך העמדת פנים וקימוטי מצח, בתקווה לימים אחרים.

הרושם הוא שביבי הוא ממש קוסם בעניין הזה של טחינת מים, ואין לו בעייה להתמיד בכך עוד מאה שנה – אם התנאים יחייבו זאת.

מבחינה זו צריך להודות שנתניהו הוא האיש הנכון במקום הנכון ובעיקר בזמן הנכון – אם לא לוקחים ברצינות רבה מדיי את רואי השחורות למיניהם ועיתון הארץ בראשם.

הבעייה היא שלא בכל שנה יש מערכת בחירות בארצות הברית. במילים אחרות, איש לא משלה עצמו שאובמה היה כך מחבק אותנו עד ריסוק צלעות – אלמלא היו הבחירות בפתח. ניתן, איפוא, להניח שאם אובמה יזכה בקדנציה שנייה הוא יתהפך עלינו – על כל המשתמע מכך.

אז מה עושים? מתפללים חזק חזק שאובמה ילמד סוף סוף את חוקי המשחק של האזור הזה, ויבין מתישהו שצביעות ושקרים והעמדת פנים ואפילו רטוריקה נבובה הם כלי עבודה חיוניים ומצילי חיים.

————————————————————-

צורר חדש קם עלינו

בזמן האחרון אני מוצא עצמי שוב ושוב חוזר ומעיין בפרקי הסטוריה העוסקים בהיטלר, ותוהה אלו ספרים קרא ארדואן בימים שבהם עוצבה השקפת עולמו.

ברור שארדואן, שנשבה בשכרון הכוח, מזהה חולשה במקומות שבהם היו אמורים להזהיר אותו שזה עלול להיגמר בבכי.

והכוונה היא בעיקר לבית הלבן שממתין זה זמן לדייר שיבין את מהות התפקיד של מנהיג העולם החופשי.

כי אובמה הולך ומתברר מיום ליום כתקלה.

אבל גם על האנגלים קשה לבנות: הם עדיין מלקקים את הפצעים מהתבוסה בגליפולי לפני קרוב למאה שנה.

והגרמנים גם הם בבעייה: כל ציוץ שלהם לנסות ולהרגיע את ארדואן עלול להקים עליהם את מיליוני התורכים עובדי הניקיון בגרמניה.

וכך, אנחנו כאן במידל איסט מתחילים סוף סוף להרגיש כמו דוד מול גוליית. מין תחושת צמרמורת נעימה שכזו – אם זוכרים איך גוליית גמר את הקריירה.

כי הגוליית התורכי הזה גמר אומר לבחון את גבולות הכוח בבזאר הזה של המטורפים.

משום מה מקננת בי איזו תחושה עמומה שהאיש לא ימות במיטה.

—————————————————

בי בי אובמה

כפי שהדברים נראים עכשיו – אובמה יכול להתחיל לארוז.

כי כזאת טרם היתה: דירוג האשראי של ארצות הברית הורד.

אמנם הדירוג הורד על ידי מוסד אחד מתוך השלושה שעוסקים בעניין, אך קשה להגזים בהשלכות של ההורדה הדרמטית הזו.

הורדת דירוג האשראי של ארצות הברית מצביעה קודם כל וראשית לכל על בעייה אחת עיקרית: העדר מנהיגות!

ההתנהלות של אובמה בשבועות האחרונים, טרם העלאת תיקרת החוב של ארצות הברית, עוררה חמלה של ממש.

ובהעדר מנהיגות התכתשו ביניהם הרפובליקנים והדמוקרטים, בשני בתי הקונגרס, עד זוב דם.

ומבוגר אחראי שיאחוז במושכות – לא היה בנמצא.

וכך נוצרה הפורענות שבסופו של דבר הביאה גם להורדת הדירוג.

ביל קלינטון, שמבין דבר או שניים במעשי מימשל ואף מכיר דרכים אחדות להשתעשע עם גבולות החוק, טען שהתעקשותו של אובמה להגביה את תיקרת החוב באמצעות חקיקה של הקונגרס היא התעקשות מיותרת. שכן, לדברי קלינטון, ניתן היה להגביה את התיקרה באמצעות צו נשיאותי, וכך לחסוך את מסע הייסורים בגבעת הקפיטול.

אבל אובמה התעקש וטען שלדברי יועציו המשפטיים, הדרך להגביה את התיקרה היא באמצעות חקיקה כדת וכדין בשני בתי הקונגרס.

ובזאת – גם בזאת – כשל אובמה: הוא לא החליף את יועציו המשפטיים.

כי אובמה, תלמיד מצטיין בפקולטה למשפטים באוניבסיטת הרווארד, היה שבוי בתורות המשפטיות ובסמינריונים של האוניברסיטה, והתקשה להחלץ מתוך הקופסה האקדמית המחניקה אל האוויר הפתוח של החיים.

ועכשיו, רק נס יציל את אובמה (או איזה מועמד ריפובליקאי שיתמודד מולו ויהיה מספיק אידיוט כדי לעשות כמה שטויות – כדי להציל את הנשיאות של האיש היושב כיום בבית הלבן).

————————————————-