ארכיון תג: בנימין נתניה

אהוד ברק לא עבר שום עבירה

לשנוא את אהוד ברק זה כיף. אני יכול להעיד על כך באופן אישי.

אבל נא לא להתבלבל: יש לנו עדות מומחה – המומחה ב-ה"א הידיעה – שבשתיקתו מעיד, שאהוד ברק לא עבר כל עבירה בטחונית שעה שפיטפט מי מהשרים היה בעד, מי היה נגד ומי נמס במהלך הדיונים לקראת תקיפה אפשרית נגד איראן.

והמומחה שלנו הוא לא אחר מהצנזור הצבאי הראשי, שעד לרגע זה לא שמענו אותו מהרהר באפשרות שמא טעה כשאישר את פירסום הפטפטת.

נכון, אהוד ברק פיטפט באוזני שני עיתונאים – קודם שהצנזורה אישרה את פירסום הדברים, אבל כידוע, אישור בדיעבד כהרשאה מלכתחילה – אם להיזקק למושכל משפטי נדוש.

אהוד ברק מספר לנו שראש הממשלה היה בצד שלו לטובת תקיפה, אבל לא היה להם רוב בקבינט בעניין הזה.

אבל אהוד ברק – פטפטן אבל לא טיפש – יודע היטב שביבי היה בעד תקיפה – לאחר שווידא מראש שלא יהיה לו רוב בעניין הזה.

כי מי שהחליף דעה, ובלשונו של ברק נמס בדרך, עשה כן על פי הטקטיקה הזו של ביבי.

האם אהוד ברק באמת חושב שיובל שטייניץ היה נמס בדרך והופך את עורו מבלי להיות מתואם בעניין הזה עד הסוף עם ביבי (או עם אשתו)?

ובקיצור, זה הכל פיטפוטים של חום יולי אוגוסט, וכפי שקוראים לזה בבני ברק: מיקווה נייעס (חדשות שיהודים מחליפים ביניהם במיקווה).

השטות של רביב דרוקר

ניתן להניח שרביב דרוקר כבר חובט עכשיו את ראשו בקיר לאחר שהחליט לשדר את הכתבה שעסקה בתרומות למערכת הפריימריז של בנימין נתניהו.

גם רביב דרוקר אמור להבין שהוא נהג בפזיזות של טירון כאשר שידר את הכתבה האמורה – למרות ההסברים שקיבל מנתניהו מבעוד מועד.

אין זאת אלא שהכתבה הקודמת של דרוקר, ששודרה יומיים קודם לכן ועסקה בנסיעות של משפחת נתניהו לחו"ל, והיכתה גלים בציבור ובתקשורת – סיחררה כהוגן את ראשו של דרוקר ושיבשה את שיקול דעתו עד כדי עיוורון.

כי רביב דרוקר כשל הפעם לא רק מבחינה משפטית, אלא גם מבחינה טקטית כפי שיובהר כאן.

הכשל המשפטי של דרוקר נעוץ בכך שמרגע שדרוקר קיבל מנתניהו הכחשות והסברים מפורטים, שעל פניהם נראים משכנעים למדיי, באשר לתרומות הכפולות לפריימריז, ולמרות זאת החליט לשדר את הכתבה – הוא, דרוקר, קעקע במו ידיו את הגנת תום הלב שהיא חיונית מאין כמותה – אם יתברר שהדברים שפורסמו אינם אמת.

יתרה מכך, העובדה שדרוקר שידר את הדברים – למרות הסבריו של נתניהו – עלולה להקים עליו חזקה של ממש שהוא, דרוקר, נהג כאן שלא בתום לב.

עצם העובדה, שנתניהו – כך מתברר מהסבריו – החזיר בזמנו לתורמים את עודפי התרומות שקיבל מהם – עצם העובדה הזו יש בה אינדיקציה ברורה לכך שנתניהו הקפיד על הנהלת חשבונות נקייה ומסודרת במערכת הפריימריז, ומשכך – היה על דרוקר להתגבר על הפיתוי ולהימנע משידור הכתבה.

הרי דרוקר עצמו דיבר בכתבה משתי זוויות פיו – בכך שמצד אחד פירסם דברים שיש בהם לשון הרע, ומצד שני סייג עצמו שוב ושוב עד שאפילו טען שאין הוא אוחז במלוא העובדות והדבר מצריך חקירה ודרישה נוספת שאין ביכולתו לבצע.

ומשכך הם הדברים, ועל רקע ההסברים המפורטים שנתקבלו מנתניהו, ברור שהכתבה הזו של דרוקר – גם אם הושקע מאמץ בהכנתה – לא היתה ראוייה לשידור.

אבל נעשתה כאן טעות קשה גם מן הבחינה הטקטית:

הכתבה של דרוקר בעניין התרומות לפריימריז היתה נפרדת לחלוטין מהכתבה הקודמת על הנסיעות והמלונות ששודרה על ידו יומיים קודם לכן, וכך – גילגל דרוקר לידיו של נתניהו הזדמנות להגיש נגדו תביעת דיבה מתוחמת אך ורק לעניין הנקודתי הזה של התרומות, וזאת – בלא צורך להסתבך עם הסיפור הגדול של הנסיעות ובתי המלון ובלא שיהיה עליו, על נתניהו, להסביר או להתייחס בבית המשפט לשאלות שונות הכרוכות בסיפור הזה של הנסיעות.

אלא שהשטות של דרוקר לא מסתיימת בכך:

כי אם יתברר שדרוקר אכן נהג שלא בתום לב כששידר את הכתבה על התרומות, יהיה בכך להקרין באופן שלילי – בוודאי מן הבחינה הציבורית – על שאלת תום לבו גם כששידר את הכתבה הגדולה על הנסיעות ובתי המלון, והוא יתקשה לשכנע כי הוא מונחה אך ורק על ידי שיקולים מקצועיים ועיתונאיים שעה שהוא מטפל בנתניהו.

הנה כי כן,
אם דרוקר רוצה לצמצם, ולו במעט, את הנזק שגרם לעצמו ולמוניטין שלו – טוב יעשה אם יפרסם מיד התנצלות כנה ומעומק הלב על ההחלטה הנמהרת והשגוייה לשדר את הכתבה בעניין התרומות לפריימריז של נתניהו.

———————————————————–