Tag Archives: בנימין נתניהו

סרנה הפסיד הרבה יותר ממאה אלף

כשמישהו מספר לך סיפור שנראה על פניו הזוי, הנטייה הראשונה שלך היא להסיק שהמספר הוא אדם תמהוני.

וזה בדיוק מה שקרה ליגאל סרנה.

וכדי שלא נחשוב שהוא תמהוני הוא הקפיד לציין ולהדגיש שהסיפור אמיתי.

ועכשיו הוא לא רק תמהוני אלא גם קצת טמבל.

סרנה חשב שבאמצעות כמה קלישאות חבוטות על חופש הביטוי, הסיפור ההזוי שלו יוכל להידחק איכשהו אל מתחת לכנפיו של חופש הביטוי המקודש הזה.

אבל בית המשפט סרב לעבור לדום.

סרנה מבקש גם לשכנע אותנו שאנשי יחידת האבטחה של נתניהו מצופפים את השורות כדי לחסום את דרכה של האמת אל האור. אני מכיר כמה יושבי קרנות ומחשבי קונספירציות שממליחים את הסלט שלהם עם הקשקוש הזה.

ועכשיו, כמו אותו לוחם יפני שמתרוצץ עדיין ביערות כי לא סיפרו לו שהמלחמה נגמרה, סרנה מספר לנו שהוא הולך לערעור.

איפה החברים של סרנה כשצריך אותם?

נתניהו כמותג

הפרקליטה המלווה את חקירות נתניהו מבקשת שנאמין שלא ייתכן שנתניהו קיבל מתנות בשווי מאות אלפי שקלים מבלי שנתן משהו בתמורה לכך.

ונתניהו מנגד חוזר ללא הרף על הטענה שהוא לא נתן דבר בתמורה למתנות שקיבל.

הגיע הזמן שהפרקליטות תתחיל להתמודד ברצינות עם השאלה האם כל "משהו" מצד עובד הציבור נחשב כתמורה כדי לגבש עבירת שוחד.

אין להיתמם: כל מי שמתחכך עם ראש הממשלה מפיק תועלת מעצם ההתחככות הזו – במיוחד כאשר מדובר בראש ממשלה מפורסם וידוע הרבה מעבר לתחומי מדינתו ובמיוחד בארצות הברית.

ובמילים אחרות, איש לא יכחיש שאם אתה חבר של בנימין נתניהו, יש בכך "לפתוח דלתות" במקומות הנכונים – גם בארצות הברית. איש לא יכחיש שלהיות חבר של נתניהו עושה טוב לביזנס.

כי במערכת יחסים שכזו נתניהו נותן למקבל את הזכות להשתמש בעצם עובדת קשרי החברות ביניהם ולהפיק מעובדה זו תועלת בעולם העסקים – גם ללא טלפון המלצה מנתניהו.

השאלה אם ניתן להכניס מערכת יחסים שכזו לתוך תבניות השוחד המוכרות בדין שלנו.

אם הפרקליטות סבורה שלא – כדאי שתעבור לתיק הבא.

 

זוהיר בהלול לתפקיד שר התרבות והספורט

הרבה סיבות טובות יש לבנימין נתניהו לשאוף להקמת ממשלת אחדות, ואחת החשובות שבהן היא לסכם עם הרצוג, שאחד השרים מטעם מפלגתו של הרצוג יהיה זוהיר בהלול שימונה לתפקיד שר התרבות והספורט (בתקווה שבהלול יאות לקבל עליו את התפקיד כמובן).

כדי כך חשוב וראוי הדבר מבחינת נתניהו בפרט והמדינה בכלל – עד שכדאי שנתניהו יביע נכונות למנות את בהלול לתפקיד שר – אפילו על חשבון מכסת שרי הליכוד – אם לא יהיה מוצא אחר.

מהלך כזה של נתניהו יתרום רבות לטיפול במשקעים הקשים שהותירה אחריה מערכת הבחירות, שאחד משיאיה היו התבטאויותיו הקשות של נתניהו כלפי הערבים ביום הבחירות.

יוזמה מעין זו של נתניהו בכוחה להביא לא רק להרפיית מתחים בין יהודים וערבים בארץ, אלא גם להרגעת העולם – בעיקר האמריקאים – שביקרו קשות את נתניהו, ואת הדמוקרטיה הישראלית בכלל, בשל ההתבטאויותיו כלפי המיעוט הערבי.

גם עניינית אין מי שיבקר ברצינות את התאמתו של זוהיר בהלול לתפקיד שר התרבות והספורט – בוודאי שר הספורט.

אם נתניהו חרד למורשתו ולאופן שבו ההסטוריה תשפוט אותו – ראוי שיעשה מאמץ של ממש להתקרב אל ערביי ישראל באמצעות צירוף שר ערבי אחד או יותר לממשלתו.

 

iw → en
Education

החלום הרטוב של ביבי ובוז'י

אין צורך להיות פרשן על כדי להעריך שלנתניהו ולהרצוג יש בימים אלה חלום אחד משותף: להקים ממשלת אחדות.
לשניהם כאחד יש יותר מדיי סיבות טובות ליפול איש על צוואר רעהו ולצאת יחדיו לדרך.

נמנה כמה מהן:

נתניהו:

  • ממשלת ימין צרה, שבה נתניהו יהיה הסמן השמאלי תביא תוך זמן קצר לבידוד וללחצים בינלאומיים – על כל הנובע מכך.
  • נתניהו לא ממש משתגע על נפתלי בנט ובוודאי שלא על הדרישות שלו לקבל תיק בכיר. במילים אחרות, האפשרות להשאיר את בנט בחוץ קורצת לנתניהו הן מהבחינה העניינית והן מהבחינה המשפחתית.
  • האפשרות שכחלון יקבל את תיק האוצר נראית – בוודאי לנתניהו – כהרפתקה יותר מדיי מסוכנת. כחלון מחוייב ציבורית לשינויים דרמטיים, תוך זמן קצר, מול הבנקים ובמיוחד בעניין משבר הדיור, ואין זה בטוח כלל כי ההצלחה מול חברות הסלולר תחזור על עצמה גם בתחומים הכבדים של הבנקים והדיור, שהשפעתם על כל המשק היא קריטית, ומדיניות לא זהירה כלפיהם עלולה להכניס את כל המשק לחוסר שליטה.
  • נתניהו לא יתאבל אם החיבור שלו עם הרצוג יגרום להחלשת המחנה הציוני – עקב התנגדות של כמה איתן כבלים, שאולי יפרשו בעקבות כך מהמפלגה.
  • נתניהו היה רוצה – מאד רוצה – שהרצוג יקבל את תיק החוץ כדי לנסות ולהסדיר איכשהו את היחסים עם אובמה בפרט ועם העולם בכלל.

הרצוג:

  • מהבחינה האישית גם הרצוג מבין שעליו להשתפשף בתיק בכיר דוגמת תיק החוץ – אם הוא רוצה להתמודד פעם נוספת על תפקיד ראש הממשלה (לא שהוא מתאים להיות ראש הממשלה – אבל זהו כבר עניין אחר).
  • הצטרפות לממשלת אחדות וחלוקת ג'ובים לדמויות הבולטות במפלגה – תדחה, או לפחות תקהה, את הדרישה לחשבון נפש ואת שליפת הסכינים הארוכות (בנקודה זו דומה, שאם הרצוג יצליח לרכוש את תמיכתה של שלי יחימוביץ', באמצעות תיק ממשלתי נחשב, הזעזועים במפלגה לא יהיו הרסניים).
  • שותפות בממשלת אחדות תשפר את סיכוייו של הרצוג לצלוח בבוא היום את הבחירות הפנימיות לראשות מפלגתו.
  • לבני תחזור לתפקיד האהוב עליה: ניהול משא ומתן עקר עם הפלסטינאים.

אז מה הבעייה בעצם?

למעשה אין בעייה של ממש. רק צריך לאפסן כמה טקסטים ארסיים, שהיו בשימוש בעת מערכת הבחירות, ולהחליפם בטקסטים רכים וערבים לאוזן.
כמו כן יש להפר כמה הבטחות שנרשמו על הקרח ולבטל התחייבויות שניתנו ערב הבחירות (עניין של מה בכך עבור  ביבי).
ואז לא נותר אלא לצרף עוד מפלגה או שתיים מהקטנות שנותרו בחוץ –  כדי להשלים את הקואליציה, והרי לך ממשלת אחדות יציבה ואטרקטיבית – לתפארת מדינת ישראל.

 

רק לא בוז'י

השאלה הקריטית שחייבת להטריד ולהדיר שינה מעיניו של כל ישראלי היא האם יצחק הרצוג מסוגל לעמוד ולתפקד תחת הלחצים שראש ממשלת ישראל נתון בהם בשיגרת עבודתו.

האובססיביות הכמעט חולנית, שבה כמה ממובילי דעת הקהל בתקשורת תוקפים את נתניהו ורוצים לסלקו – מבלי לחשוב על האלטרנטיבה הצפוייה לנו במקומו – האובססיביות הזו מובילה שוב למסקנה, שהעיתונות בישראל נשלטת בידי פרחחים – לא פחות!

מה אנחנו יודעים על בוז'י הרצוג ועל יכולתו לתפקד תחת לחץ? כלום! פשוט כלום! המדובר בחור אחד גדול ושחור שהשד יודע מה יש בו – אם יש בו משהו.

דבר אחד אנחנו כן יודעים על הרצוג בוודאות: האיש נעדר תכונת מנהיגות וחף מכל כריזמה – עד שניתן להבחין, שאפילו הופעה בציבור מסבה לו כאב פיזי.

אני מנסה להיזכר אם הרצוג, באיזה מתפקידיו הביצועיים, נאלץ אי פעם להתמודד עם לחצים כלשהם, וכלום! דף חלק!

אני מבקש לראות עדות כלשהי שהכינה וחישלה את הרצוג – אפילו במעט – לקראת תפקיד ראש הממשלה, וכלום! הדף נשאר חלק.

הפרחחים בתקשורת דוחפים את הילד לבריכה, ואין להם מושג ירוק אם הוא בכלל יודע לשחות.

למה האמריקאים רוצים את בוז'י

אחת התכונות השולטות בבוז'י הרצוג ללא מיצרים היא הצורך הכפייתי שלו לשאת חן בעיני כולם ולהיות בסדר עם כל מה שזז, ומבחינה זו – אם הוא ייבחר לראשות הממשלה – הוא צפוי להפוך לדמות טראגית של ממש, והדברים ברורים ומובנים מאליהם.

הצורך של הרצוג לשאת חן בעיני זולתו – עד כדי התבטלות עצמית – עלול להעבירו על דעתו. שאחרת – קשה להבין מה דחף אותו בזמנו לזרועות האמריקאים כדי לשתף אותם בצפונות היותר אפלות של ליבו – משל היה סוכן CIA לכל דבר.

הכוונה כמובן לדברים המביכים והמעליבים – אם לא גזעניים – של הרצוג כלפי בן מפלגתו עמיר פרץ, שפורסמו במסמכי ויקיליקס.

הדברים המחפירים הללו של הרצוג באוזני האמריקאים – לא רק שהם פוגעים בכבוד הזולת, אלא שהם גם מעידים על קלות דעת, חוסר בשלות, ורצון עז לקנות אהדה אישית בכל מחיר, ולעזאזל הזולת וכבודו.

אבל היום הרצוג כמובן שלא היה נוהג כך – כי בינתיים ראובן אדלר הפך אותו למנהיג שקול ואחראי, אתם יודעים.

בוז'י הרצוג מבטיח לנו השכם והערב, שאחת המשימות הראשונות שלו – אם ייבחר לראשות הממשלה – תהיה לשקם את מערכת היחסים עם הממשל האמריקאי, ועל כך יש כמובן להריע לו מקיר לקיר.

אלא שהרצוג, בשל מבנה אישיותו הפייסני והצורך הכפייתי שלו להיות בסדר עם כולם, עלול להחשד תדיר כמי שהתמסר לאמריקאים באופן טוטאלי, ופועל בתחום המדיני על פי אינטרסים ותכתיבים שנרשמו בבית הלבן.

וכשזו תמונת המצב בכללותה, לא נותר לאמריקאים אלא לתפעל את הרצוג בזהירות רבה, על פי חוברת ההפעלה המצוייה בידיהם, שאם לא ינהגו בו בזהירות – הוא עלול להתפרק להם בין הידיים.

 

מאיר דגן לא בן אדם

לפני שנים, באחד מבתי הכלא הבטחוניים, נקלע אחד הסוהרים לצרה שעמדה לקפד את חייו: הסוהר טיפל בארון החשמל והתחשמל – עד שברגע האחרון ממש התערב בעניין אחד האסירים והציל את חייו.
האסיר, שהיה שפוט ל- 10 שנות מאסר עקב עבירות ביטחוניות, קיבל חנינה מיידית עקב מעשה ההצלה ושולח לביתו.
כל הכבוד לאסיר הביטחוני על ההצלה, וכל הכבוד למדינה שהכירה במעשה ההצלה ושחררה אותו לחפשי.

אבל ראש המוסד לשעבר מאיר דגן עשוי מחומרים אחרים – כמעט לא אנושיים.

כי אחד האנשים שסייע ללא לאות למאיר דגן להשיג תרומת כבד, וכך להציל כמובן את חייו, הינו לא אחר מאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו.

נכון, מאיר דגן מאזכר מפעם לפעם את תרומתו הגורלית של נתניהו להצלת חייו, אבל נראה שהוא עושה זאת רק מהשפה ולחוץ.

כי אחרת מאיר דגן לא היה כך מתנפל שוב ושוב על נתניהו במהלך מערכת הבחירות – עד שהגיעו הדברים לשיא בנאומו, הכמעט ארסי, במוצאי השבת האחרונה בכיכר.

אילו לפחות היה דגן מקפיד לשלם את מס השפתיים המתבקש ולהזכיר בנאומו, בחצי מילה, את מעשהו האנושי של נתניהו כלפיו, אבל לא: כי איזכור שכזה עלול היה לעמעם את המסר ולמהול את הארס במים זכים.

ובכלל, מה ייחוד נמצא במאיר דגן עד שמצא עצמו חייב להוביל את המערכה ברגעים המכריעים? איזה יתרון מוסרי טמון בו על פני האחרים?

למה להעלות למדרגת זקן השבט את מי שהתחבר בעסקים עם אהוד אולמרט לאחר שזה כבר היה שקוע עמוק בבוץ הפלילי?

והעיקר: למה מאיר דגן לא משתף אותנו ביתרונות החבויים בבוז'י הרצוג – עד שמצא אותו ראוי להחליף את נתניהו בהנהגת המדינה?

פוטושופ לראשות הממשלה

 

בוזיביבי נתניהו יכול להתחיל לארוז. באמת.

וזה לא בגלל הבקבוקים ולא בגלל הגלידה פיסטוק.

וזה אפילו לא בגלל שאנחנו ישנים עדיין באוהלי סיירים בהמתנה לדיור בר השגה.

כי גאון, פשוט גאון הוא מי שכך מולל והינדס את תוכנת הפוטושופ – עד שהוציא מתחת ידו את הדמות הזו הניבטת מהתמונה.

הרי הכריזמה שנוטפת מהתמונה – ממש מערפלת את החושים.

אתה מתבונן בדיוקן של הפלמ"חניק הזה, שכאילו התפנה לרגע מהקרב על הקסטל, ואתה מבין מיד שהתמונה הזו היא היא זו שתבריא באחת את כל תחלואי המדינה, ועוד יישאר לה עודף למדינה נוספת.

אני אישית מפקיד ללא היסוס את גורלם של ילדיי ונכדיי, ואפילו את החתולה שלי, בידיו האמונות של הפלמ"חניק הזה שכך ממקד מבטו באופק הוורוד הבלתי נגמר.

כי מעתה שוב אין ספק: האיש שבע הקרבות הזה הוא האיש להרים את הטלפון בשלוש לפנות בוקר ולטפל במצב חרום כאילו היה קלינט איסטווד הטוב.

אבל ציפי, מה יהיה עכשיו על ציפי?

אל דאגה, ציפי לא הולכת לשום מקום.

כי במעבדות המשוכללות של המחנה הציוני עובדים בשעות אלה ממש על דמותה של ציפי כדי לשכנע אותנו שהיא זו שצנחה מאחורי קווי האוייב במצנח אחד ביחד עם חנה סנש.

 

 

 

un → en
ם

האג'נדה האמיתית של בוז'י

צועקים אלינו מכל הגגות שהאג'נדה של נתניהו היא בת מילה אחת: שרידות.

אבל נוטים לשכוח שהאג'נדה הזו בדיוק תקפה במלוא חריפותה גם כלפי יצחק הרצוג.

כי בוז'י יודע היטב, שבמוצאי יום הבחירות, עם היוודע התוצאות, וכשיתברר לו סופית מה שהוא יודע כבר עתה, שאין ביכולתו להרכיב ממשלה – יישלפו הסכינים הארוכות המושחזות שיבקשו לסלקו מתפקידו בראשות העבודה.

שלא לדבר על כך, שחוקת מפלגת העבודה מחייבת בחירות חדשות לראשות המפלגה – למקרה שהיו"ר מפסיד בבחירות הכלליות.

בוז'י יודע, שהדרך האפשרית היחידה להימלט, אולי, מהגורל הזה היא להישאר על הגלגל, ובמילים אחרות: להצטרף לממשלתו של ביבי.

ואם כך, נשאלת השאלה באיזה תפקיד?

גם כאן התשובה ברורה: שר החוץ.

זוהי, אם כן, האג'נדה של בוז'י: לצבור מספיק מנדטים שיאפשרו לו לדרוש ולקבל את תפקיד שר החוץ, וכך להחלץ אולי מהצפוי לו מהאיתן כבלים למיניהם שממתינים בכליון עיניים לצניחת גופתו הפוליטית על המדרכה.

ובתפקיד שר החוץ יוכל בוז'י לספר לאנשיו שהוא בונה עצמו להתמודדות על ראשות הממשלה בעידן שאחרי ביבי (השאלה אם בוז'י יהיה מסוגל להשתחרר אי פעם מהתדמית שדבקה בו כמי שמתאים לכל היותר לשמש ראש עיר הנוער – היא שאלה אחרת).

מי שכנראה קלט את העניין הוא אביגדור ליברמן, שמבין שעם מספר המנדטים הצפוי לו הוא ייאלץ לפנות את כסאו כשר החוץ לטובת הרצוג.

על רקע זה יש להבין את הטפטופים של ליברמן שהרצוג ונתניהו כבר סגרו ביניהם דיל.

אליבא דאמת, ליברמן, שרואה את התמונה המצטיירת, כבר ויתר למעשה על תפקיד שר החוץ כשהכריז, שכתנאי לכניסתו לקואליציה הבאה הוא ידרוש את תפקיד שר הביטחון (שגם אותו כמובן שהוא לא יקבל).

האם בוז'י יצליח בתפקידו כשר החוץ? מה השאלה בכלל? שר חוץ הוא תפקיד שמעצם מהותו לא ניתן להיכשל בו – גם אם מתאמצים.

ובכל מקרה, בוז'י, על פי אופיו ומבנה אישיותו, יעדיף כשר החוץ לבצע שליחויות עבור ביבי, ובמילים אחרות: להיות הפקיד שלו.

לפיד, לך לאופוזיציה

על פי התפתחות העניינים מאז היוודע תוצאות הבחירות, נראה שיאיר לפיד מקבל את גודל ההישג של רשימתו ברגשות מעורבים – אם לא למעלה מזה.

במבט מפוכח יותר עדיף היה, מנקודת מבטו של לפיד, אילו במקום 19 מנדטים הוא היה מקבל בין 10 ל- 15 מנדטים לכל היותר.

שכן, רשימה בגודל של 19 מנדטים דוחקת את לפיד להציג לנתניהו רשימת דרישות כראוי לגודל רשימתו, וכך לסבך אותו כפי שמיד נראה.

כך למשל, כבר דובר רבות על כך שלפיד, משום גודל רשימתו, זכאי לקבל את אחד משלושת התיקים הגדולים – ביטחון, חוץ או אוצר.

ברור הדבר שלפיד, אישית, כראש הרשימה, הוא זה שצריך לקחת על עצמו את אחד מהתיקים הנ"ל, שכן אם הוא יוותר על אחד התיקים הללו לטובת אדם אחר (מתוך הרשימה שלו או מומחה חיצוני)  – יווצר בכך מצב אבסורדי ומגוחך, שבו לפיד ימנה לאחד מהתיקים הנ"ל אדם כלשהו מטעמו ואילו לפיד עצמו יכהן בתפקיד משני בחשיבותו ביחס לאדם שאותו הוא מינה.

ואם אכן לפיד הוא זה שצריך לקבל אישית את אחד משלושת התיקים כי אז:

על אוצר אין מה לדבר – הן משום שלא נראה שנתניהו יפקיר את הקופה בידי מפלגה אחרת, הן משום שלפיד חסר ניסיון ממלכתי מינימלי לקחת על עצמו תיק בסדר גודל שכזה, והן משום שגם לפיד יודע שהוא עלול להישרף ציבורית בתיק התובעני וכפוי הטובה הזה.

שהרי גם לפיד יודע שלצעוק יום ולילה "איפה הכסף" ולהבטיח הרים וגבעות למעמד הביניים זהו דבר מקסים ושובה את הלב – אבל להיות אחראי על הקופה ועל חלוקת העוגה התקציבית, עם הגרעונות המטורפים, זהו כבר סיפור שונה לגמרי.

על ביטחון אין מה לדבר ואין צורך להכביר מילים על כך.

נותר אם כן תיק החוץ, שהוא תיק לא ממש מסובך וצריך להיות מוכשר במיוחד כדי להיכשל בו – מה גם שהקשר עם האמריקאים ממילא מתנהל ממשרד ראש הממשלה.

אלא שתיק החוץ נמצא הרחק מחוץ לאג'נדה של לפיד כפי שהוצגה על ידו ללא הרף מאז שנכנס לפוליטיקה – אג'נדה שעוסקת כל כולה בענייני פנים וחברה בהם: אי שיוויון בנטל, דאגה למעמד הביניים, שינוי שיטת הממשל וכו'.

במילים אחרות, אם לפיד יקח על עצמו את תיק החוץ ויתחיל להסתובב בעולם יהיה עליו לספק הסברים בלתי אפשריים כיצד התיק הזה עולה בקנה אחד עם האג'נדה שלו.

ואם באג'נדה עסקינן – כלל לא ברור אם לפיד יוכל לכפות על נתניהו ממשלה קומפקטית של 18 שרים כפי שהתחייב. כלומר, שאם לפיד יתגמש בעניין הזה, כי אז כל ממשלה שתמנה יותר מ- 18 שרים תחייב הסברים והתנצלויות מצידו.

הנה כי כן, לפיד ניצב עתה בפני בעיות לא פשוטות שנובעות, כמה מוזר, מגודל ההישג שלו.

בכלל, עד לרגע זה לא ברורה מידת עמידותו של לפיד בלחצים של ממש ויכולתו האישית לקבל החלטות כבדות משקל בסביבה עויינת וחשדנית שאיננה יודעת לעשות הנחות.

נשאלת גם השאלה מה מידת עמידותו של לפיד בלחצים מצד העיתונות שממנה הוא בא. לא מן הנמנע שעובדת היותו עיתונאי בעצמו תפריע לו להתעלם מרעשי התקשורת (התרופה: להפסיק לקרוא עיתונים…).

באופן מעשי אין הכרח בהצטרפותו של לפיד לקואליציה. נתניהו יכול להרכיב קואליציה של 63 חכי"ם – כולל עלה תאנה קטנטן מצד שמאל בדמות רשימתו של מופז (שבמצבו היום יצטרף לכל קואליציה בכל מצב – ודאי אם יובטח לו תיק הביטחון).

על רקע כל אלה, ובמיוחד כיוון שלפיד לא יכול לקבל כיום את אחד משלושת התיקים הגדולים מבלי להיפגע קשות תדמיתית וציבורית – כדאי שהוא יהרהר באפשרות לנתב את המו"מ הקואליציוני למבוי סתום, שבעקבותיו הוא יילך לאופוזיציה הלוחמת – שם הוא יכהן כראש האופוזיציה, ישתפשף במדינאות ובפוליטיקה מעשית ויבנה עצמו כאלטרנטיבה לנתניהו בבחירות הבאות.