ארכיון תג: בוז'י

רק לא בוז'י

השאלה הקריטית שחייבת להטריד ולהדיר שינה מעיניו של כל ישראלי היא האם יצחק הרצוג מסוגל לעמוד ולתפקד תחת הלחצים שראש ממשלת ישראל נתון בהם בשיגרת עבודתו.

האובססיביות הכמעט חולנית, שבה כמה ממובילי דעת הקהל בתקשורת תוקפים את נתניהו ורוצים לסלקו – מבלי לחשוב על האלטרנטיבה הצפוייה לנו במקומו – האובססיביות הזו מובילה שוב למסקנה, שהעיתונות בישראל נשלטת בידי פרחחים – לא פחות!

מה אנחנו יודעים על בוז'י הרצוג ועל יכולתו לתפקד תחת לחץ? כלום! פשוט כלום! המדובר בחור אחד גדול ושחור שהשד יודע מה יש בו – אם יש בו משהו.

דבר אחד אנחנו כן יודעים על הרצוג בוודאות: האיש נעדר תכונת מנהיגות וחף מכל כריזמה – עד שניתן להבחין, שאפילו הופעה בציבור מסבה לו כאב פיזי.

אני מנסה להיזכר אם הרצוג, באיזה מתפקידיו הביצועיים, נאלץ אי פעם להתמודד עם לחצים כלשהם, וכלום! דף חלק!

אני מבקש לראות עדות כלשהי שהכינה וחישלה את הרצוג – אפילו במעט – לקראת תפקיד ראש הממשלה, וכלום! הדף נשאר חלק.

הפרחחים בתקשורת דוחפים את הילד לבריכה, ואין להם מושג ירוק אם הוא בכלל יודע לשחות.

למה האמריקאים רוצים את בוז'י

אחת התכונות השולטות בבוז'י הרצוג ללא מיצרים היא הצורך הכפייתי שלו לשאת חן בעיני כולם ולהיות בסדר עם כל מה שזז, ומבחינה זו – אם הוא ייבחר לראשות הממשלה – הוא צפוי להפוך לדמות טראגית של ממש, והדברים ברורים ומובנים מאליהם.

הצורך של הרצוג לשאת חן בעיני זולתו – עד כדי התבטלות עצמית – עלול להעבירו על דעתו. שאחרת – קשה להבין מה דחף אותו בזמנו לזרועות האמריקאים כדי לשתף אותם בצפונות היותר אפלות של ליבו – משל היה סוכן CIA לכל דבר.

הכוונה כמובן לדברים המביכים והמעליבים – אם לא גזעניים – של הרצוג כלפי בן מפלגתו עמיר פרץ, שפורסמו במסמכי ויקיליקס.

הדברים המחפירים הללו של הרצוג באוזני האמריקאים – לא רק שהם פוגעים בכבוד הזולת, אלא שהם גם מעידים על קלות דעת, חוסר בשלות, ורצון עז לקנות אהדה אישית בכל מחיר, ולעזאזל הזולת וכבודו.

אבל היום הרצוג כמובן שלא היה נוהג כך – כי בינתיים ראובן אדלר הפך אותו למנהיג שקול ואחראי, אתם יודעים.

בוז'י הרצוג מבטיח לנו השכם והערב, שאחת המשימות הראשונות שלו – אם ייבחר לראשות הממשלה – תהיה לשקם את מערכת היחסים עם הממשל האמריקאי, ועל כך יש כמובן להריע לו מקיר לקיר.

אלא שהרצוג, בשל מבנה אישיותו הפייסני והצורך הכפייתי שלו להיות בסדר עם כולם, עלול להחשד תדיר כמי שהתמסר לאמריקאים באופן טוטאלי, ופועל בתחום המדיני על פי אינטרסים ותכתיבים שנרשמו בבית הלבן.

וכשזו תמונת המצב בכללותה, לא נותר לאמריקאים אלא לתפעל את הרצוג בזהירות רבה, על פי חוברת ההפעלה המצוייה בידיהם, שאם לא ינהגו בו בזהירות – הוא עלול להתפרק להם בין הידיים.

 

למה הרצוג מסוכן למדינה

אני צובט את עצמי בכל פעם מחדש כדי להאמין שבוז'י הרצוג כך נשאב למעלה עד שהפך להיות מועמד ממשי לראשות הממשלה, וכי אין המדובר בחלום.

האפשרות המבעיתה, שהרצוג יהיה ראש הממשלה מעוררת במלוא חריפותה את השאלה מה התכונה הדומיננטית הנדרשת מראש הממשלה.

והתשובה ללא ספק היא בת מילה אחת: מנהיגות.

אין לי סיבות להטיל ספק ביכולתו של הרצוג להיות בסדר עם כולם, וליצור קואליציות לשנה או לרגע, ואני מוכן גם להניח שהוא מספיק נבון לקבל החלטות טובות – בין בעצמו ובין באמצעות יועצים חכמים ושליחים נבונים.

אלא שהשאלה היא אם התכונות הללו – חשובות ככל שיהיו – שקולות בחשיבותן כנגד תכונת המנהיגות.

כי תכונת המנהיגות של העומד בראש המדינה היא מרכיב קריטי בכוחה האסטרטגי של המדינה – ממש כך.

ראש ממשלה נעדר מנהיגות וכריזמה עלול לזרוע דמורליזציה בקרב העם ברגעי משבר או במצבים קשים.

האם מישהו באמת יכול לראות בעיני רוחו את בוז'י הרצוג נושא נאום לאומה בשעת משבר?

אבל יותר מכך וכאן הסכנה הגדולה: בוז'י הרצוג, בגלל העדר תכונת המנהיגות והכריזמה, עלול להזמין מצבים קשים מצד אוייבים וגורמים אחרים, שיבקשו שוב ושוב לבחון אותו ואת יכולתו להתמודד עם מצבים כאלה.

וכשזו תמונת המצב, אתה מתבונן באותו עדר בן מאתיים מפקדי צבא בכירים המבקשים לסלק את נתניהו ביודעם שהאלטרנטיבה היחידה לנתניהו היא בוז'י הרצוג, ואתה מגיע למסקנה העגומה, שכל יתרונם של הגנרלים הללו הוא בכך שהם אכלו יותר בשר לוף מבני תמותה רגילים.

פוטושופ לראשות הממשלה

 

בוזיביבי נתניהו יכול להתחיל לארוז. באמת.

וזה לא בגלל הבקבוקים ולא בגלל הגלידה פיסטוק.

וזה אפילו לא בגלל שאנחנו ישנים עדיין באוהלי סיירים בהמתנה לדיור בר השגה.

כי גאון, פשוט גאון הוא מי שכך מולל והינדס את תוכנת הפוטושופ – עד שהוציא מתחת ידו את הדמות הזו הניבטת מהתמונה.

הרי הכריזמה שנוטפת מהתמונה – ממש מערפלת את החושים.

אתה מתבונן בדיוקן של הפלמ"חניק הזה, שכאילו התפנה לרגע מהקרב על הקסטל, ואתה מבין מיד שהתמונה הזו היא היא זו שתבריא באחת את כל תחלואי המדינה, ועוד יישאר לה עודף למדינה נוספת.

אני אישית מפקיד ללא היסוס את גורלם של ילדיי ונכדיי, ואפילו את החתולה שלי, בידיו האמונות של הפלמ"חניק הזה שכך ממקד מבטו באופק הוורוד הבלתי נגמר.

כי מעתה שוב אין ספק: האיש שבע הקרבות הזה הוא האיש להרים את הטלפון בשלוש לפנות בוקר ולטפל במצב חרום כאילו היה קלינט איסטווד הטוב.

אבל ציפי, מה יהיה עכשיו על ציפי?

אל דאגה, ציפי לא הולכת לשום מקום.

כי במעבדות המשוכללות של המחנה הציוני עובדים בשעות אלה ממש על דמותה של ציפי כדי לשכנע אותנו שהיא זו שצנחה מאחורי קווי האוייב במצנח אחד ביחד עם חנה סנש.

 

 

 

un → en
ם

האג'נדה האמיתית של בוז'י

צועקים אלינו מכל הגגות שהאג'נדה של נתניהו היא בת מילה אחת: שרידות.

אבל נוטים לשכוח שהאג'נדה הזו בדיוק תקפה במלוא חריפותה גם כלפי יצחק הרצוג.

כי בוז'י יודע היטב, שבמוצאי יום הבחירות, עם היוודע התוצאות, וכשיתברר לו סופית מה שהוא יודע כבר עתה, שאין ביכולתו להרכיב ממשלה – יישלפו הסכינים הארוכות המושחזות שיבקשו לסלקו מתפקידו בראשות העבודה.

שלא לדבר על כך, שחוקת מפלגת העבודה מחייבת בחירות חדשות לראשות המפלגה – למקרה שהיו"ר מפסיד בבחירות הכלליות.

בוז'י יודע, שהדרך האפשרית היחידה להימלט, אולי, מהגורל הזה היא להישאר על הגלגל, ובמילים אחרות: להצטרף לממשלתו של ביבי.

ואם כך, נשאלת השאלה באיזה תפקיד?

גם כאן התשובה ברורה: שר החוץ.

זוהי, אם כן, האג'נדה של בוז'י: לצבור מספיק מנדטים שיאפשרו לו לדרוש ולקבל את תפקיד שר החוץ, וכך להחלץ אולי מהצפוי לו מהאיתן כבלים למיניהם שממתינים בכליון עיניים לצניחת גופתו הפוליטית על המדרכה.

ובתפקיד שר החוץ יוכל בוז'י לספר לאנשיו שהוא בונה עצמו להתמודדות על ראשות הממשלה בעידן שאחרי ביבי (השאלה אם בוז'י יהיה מסוגל להשתחרר אי פעם מהתדמית שדבקה בו כמי שמתאים לכל היותר לשמש ראש עיר הנוער – היא שאלה אחרת).

מי שכנראה קלט את העניין הוא אביגדור ליברמן, שמבין שעם מספר המנדטים הצפוי לו הוא ייאלץ לפנות את כסאו כשר החוץ לטובת הרצוג.

על רקע זה יש להבין את הטפטופים של ליברמן שהרצוג ונתניהו כבר סגרו ביניהם דיל.

אליבא דאמת, ליברמן, שרואה את התמונה המצטיירת, כבר ויתר למעשה על תפקיד שר החוץ כשהכריז, שכתנאי לכניסתו לקואליציה הבאה הוא ידרוש את תפקיד שר הביטחון (שגם אותו כמובן שהוא לא יקבל).

האם בוז'י יצליח בתפקידו כשר החוץ? מה השאלה בכלל? שר חוץ הוא תפקיד שמעצם מהותו לא ניתן להיכשל בו – גם אם מתאמצים.

ובכל מקרה, בוז'י, על פי אופיו ומבנה אישיותו, יעדיף כשר החוץ לבצע שליחויות עבור ביבי, ובמילים אחרות: להיות הפקיד שלו.

אשתו של בוז'י

אשתו של בוז'י לא ממחזרת בקבוקים (כלומר, היא כן ממחזרת: היא מגדלת בהם גלעינים של אבוקדו).

אשתו של בוז'י יודעת להתלבש.

אשתו של בוז'י לא זורקת נעליים משומשות על המשרתות שלה.

אשתו של בוז'י לא שותה יין (בקושי שותה מים וגם הם ממוחזרים מהבריכה של ביבי).

אשתו של בוז'י לא מוציאה את הכביסה המלוכלכת החוצה (הכוונה לחו"ל).

אשתו של בוז'י לא מכריחה אותו לארוז כל ביצה בנפרד (מה זה הסיפור הזה?).

אשתו של בוז'י יודעת לשמור על שתיקה (או לפחות על זכות השתיקה).

אשתו של בוז'י לא מפעילה סוכנים על בעלה.

אשתו של בוז'י משעממת עד מוות.

אבל מי זה בוז'י?

הכריזמה של בוז'י

כשאני חושב על הכריזמה של יצחק הרצוג אני נזכר מיד בכריזמה של המלפפון שאכלתי הבוקר.

כי בוז'י הרצוג והמלפפון שאכלתי הבוקר מסעירים את הדימיון ומחשמלים את האווירה באותה מידה ממש.

בוז'י הוא מאותם אנשים שגם אם יעמדו לבדם בטבורו של מגרש כדורגל – לא תבחין בהם.

האיש מספר לנו שהוא יהיה ראש הממשלה הבא.

אין ספק: אישיותו הסוחפת תעשה עבורו את העבודה.

איך שאני רואה אותו בטלוויזיה אני תוקע לאשתי מרפק: הנה הוא!!!

כי איך אפשר לעמוד בפני המנהיג הכובש הזה?

כי בוז'י מוציא שם רע לצבע האפור.

טונות של חומרי איפור צריך לשפוך עליו כדי לבגר מעט את דיוקנו ולהוסיף לו קמטי רצינות על המצח.

והדיבור המאנפף הזה, הילדותי משהו, שמעלה תחושה כבדה שטרם התחלף לו הקול.

לך תסביר לבוז'י שאפילו רשג"ד בצופים גדול עליו בכמה מספרים.

וכל זה עוד בטרם שבדקנו אם ללבלר האפור הזה יש בכלל עמוד שידרה.