ארכיון תג: איתן כבל

האג'נדה האמיתית של בוז'י

צועקים אלינו מכל הגגות שהאג'נדה של נתניהו היא בת מילה אחת: שרידות.

אבל נוטים לשכוח שהאג'נדה הזו בדיוק תקפה במלוא חריפותה גם כלפי יצחק הרצוג.

כי בוז'י יודע היטב, שבמוצאי יום הבחירות, עם היוודע התוצאות, וכשיתברר לו סופית מה שהוא יודע כבר עתה, שאין ביכולתו להרכיב ממשלה – יישלפו הסכינים הארוכות המושחזות שיבקשו לסלקו מתפקידו בראשות העבודה.

שלא לדבר על כך, שחוקת מפלגת העבודה מחייבת בחירות חדשות לראשות המפלגה – למקרה שהיו"ר מפסיד בבחירות הכלליות.

בוז'י יודע, שהדרך האפשרית היחידה להימלט, אולי, מהגורל הזה היא להישאר על הגלגל, ובמילים אחרות: להצטרף לממשלתו של ביבי.

ואם כך, נשאלת השאלה באיזה תפקיד?

גם כאן התשובה ברורה: שר החוץ.

זוהי, אם כן, האג'נדה של בוז'י: לצבור מספיק מנדטים שיאפשרו לו לדרוש ולקבל את תפקיד שר החוץ, וכך להחלץ אולי מהצפוי לו מהאיתן כבלים למיניהם שממתינים בכליון עיניים לצניחת גופתו הפוליטית על המדרכה.

ובתפקיד שר החוץ יוכל בוז'י לספר לאנשיו שהוא בונה עצמו להתמודדות על ראשות הממשלה בעידן שאחרי ביבי (השאלה אם בוז'י יהיה מסוגל להשתחרר אי פעם מהתדמית שדבקה בו כמי שמתאים לכל היותר לשמש ראש עיר הנוער – היא שאלה אחרת).

מי שכנראה קלט את העניין הוא אביגדור ליברמן, שמבין שעם מספר המנדטים הצפוי לו הוא ייאלץ לפנות את כסאו כשר החוץ לטובת הרצוג.

על רקע זה יש להבין את הטפטופים של ליברמן שהרצוג ונתניהו כבר סגרו ביניהם דיל.

אליבא דאמת, ליברמן, שרואה את התמונה המצטיירת, כבר ויתר למעשה על תפקיד שר החוץ כשהכריז, שכתנאי לכניסתו לקואליציה הבאה הוא ידרוש את תפקיד שר הביטחון (שגם אותו כמובן שהוא לא יקבל).

האם בוז'י יצליח בתפקידו כשר החוץ? מה השאלה בכלל? שר חוץ הוא תפקיד שמעצם מהותו לא ניתן להיכשל בו – גם אם מתאמצים.

ובכל מקרה, בוז'י, על פי אופיו ומבנה אישיותו, יעדיף כשר החוץ לבצע שליחויות עבור ביבי, ובמילים אחרות: להיות הפקיד שלו.

השלד המדמם של מאיר שטרית

מאתיים ושבעים אלף שקלים שילם מאיר שטרית כדי לכבול את ידיו ורגליו של השלד בארונו לבל יתפרע, אך לשווא: השלד הסורר השתחרר מכבליו כמו היה הודיני והגיח מתוך הארון החוצה אל כותרות העיתונים.

כי מי שמבצע סיכול ממוקד באנשי הציבור הנבחרים – הם לא חוקרי המשטרה המתוחכמים ולא אנשי מס הכנסה החרוצים, אלא השלדים חסרי המנוח ימח שמם.

אבל מאיר שטרית, שבתחילת המירוץ ידע היטב שסיכוייו אל מול פואד ורובי אפסיים, לא התכוון להיבחר לנשיאות – לא בסיבוב הזה.

כל שרצה שטרית הוא להתקבע בתודעת הציבור כמועמד לנשיאות וכך לשפר את סיכוייו במרוץ לנשיאות בעוד שבע שנים – ממש כפי שעשה רובי ריבלין.

אלא שבדיוק אז החליט השלד של פואד לעשות מעשה ולבצע בו, בפואד, סיכול ממוקד ולהשליכו לתעלה עמוקה בצד הדרך.

וכך באחת הפך שטרית להיות מתמודד ריאלי – עם שלד מדמם בארונו – עד שממש נגע בנשיאות.

אבל איתן כבל – איש תמים עד בכי – שאל את שטרית "שאלות נוקבות".

כי איתן כבל התמים שכח לשאול קודם כל את עצמו – האם קיים סיכוי כלשהו שמאיר שטרית יודה במו פיו בדבר שיחסל אותו, וישליך אותו אל התעלה לצידו של פואד?

ובמילים אחרות, לאיזו תשובה בדיוק ציפה איתן כבל ממאיר שטרית כתוצאה מהשאלות הנוקבות הללו?

ושטרית בשלו: הוא טוען שאין בארונו שום שלד.

הוא צודק: זה לא שלד. זו סתם גופה במצב של ריקבון מתקדם.