ארכיון תג: אביחי מנדלבליט

נתניהו לא לקח שוחד

כשהתמחיתי בפרקליטות מחוז תל אביב (פמת"א) עשיתי חלק מההתמחות אצל פרקליט המחוז עצמו. ניתנה לי אז ההזדמנות לראות כיצד מתקבלות החלטות בדיני נפשות: "אני לא שופט. שבית המשפט יחליט" נהג פרקליט המחוז לקבוע כשהובא אליו תיק גבולי.

תיק המתנות של נתניהו איננו גבולי; הוא סופר גבולי.

אכן ברור, וכך צריך להיות, שהיועץ המשפטי לממשלה הגביה את הרף של אותו "סיכוי סביר להרשעה" הנדרש לצורך החלטה על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה. כל מי שסבור אחרת עשוי מהחומרים שמהם עשוי מני נפתלי.

שישים הפגנות פוליטיות נגד היועץ המשפטי לממשלה אינן אמורות להסיט את מחוגי המצפן והמצפון של מנדלבליט אפילו לא בחלקיק המילימטר.

ואם היועץ חרד לעתידו בבית המשפט העליון, לא ראינו שהעובדה שמני מזוז סגר את תיק האי היווני על אצבעותיה של פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל – לא ראינו שעובדה זו מנעה מבעדו להגיע שם למעלה
.
ובמקרה נתניהו, כך נראים הדברים, פרקליט המדינה שותף לחיבוטי הקבר של היועץ.

בלא להכיר את הראיות בתיק, דומה שאחד הקשיים נעוץ בעדותו של ארנון מילצ'ן הנתמכת בעדות מזכירתו. במה דברים אמורים:
ארנון מילצ'ן, כך פורסם, טוען שחברותו עם נתניהו היה חשובה לו כדי שיוכל להשפיע עליו בענייני המדינה. אלא שמילצ'ן לא התלהב להעניק לנתניהו את המתנות, והיו אף מקרים שהוא התחמק מכך זמן ארוך עד שהסכים לתיתן. אם יש ממש בטענתו זו של מילצ'ן, שכאמור נתמכת בעדות מזכירתו, כי אז התנהלותו זו חסרה את הכוונה הפלילית הנדרשת להרשעה בשוחד.

ואם אכן נגיע למסקנה שהתנהלותו של מילצ'ן נעדרת כוונה פלילית, כי אז יש בכך להשליך על  שאלת כוונותיו הפליליות של נתניהו – באשר קיים קשר בין כוונת הנותן וכוונת הלוקח, וכבר פסק בעניין זה בית המשפט העליון כי "במודעות לכוונת הנותן טמונה השחיתות שלח הלוקח" (ע"פ 1877/99) ולכן תיק השוחד כולו עומד על כרעי תרנגולת.

יישב איפוא היועץ על המדוכה, יכתוב דו"ח מנומק, ינזוף בראש הממשלה ויחייב אותו להחזיר המתנות או את ערכן, והעיקר: יסגור את התיק.

כי היועץ המשפטי – שחקן כדורגל בעברו – יודע וחש בעצמותיו שזה תיק דרדלה.

היועמ"ש יסגור את התיק נגד שרה נתניהו

מי שקורא פעם ופעמיים את החלטת היועמ"ש בפרשת מעונות ראש הממשלה יכול להגיע להערכה מושכלת שהזמנתה של גב' נתניהו לשימוע, אינה אלא הזמנה למשא ומתן לסגירת התיק.

כל מה שנותר מערימת החשדות נגד שרה נתניהו הוא "זנב" קטן יחסית האומר שהיא ביחד עם עזרא סיידוף פעלו ליצירת מצג שווא שלפיו אין מבשלת במעון ראש הממשלה, וזאת כדי לסלול את הדרך להזמנת ארוחות מבחוץ.

אין במסמך של היועמ"ש פירוט כלשהו בדבר טיבו של אותו מצג וכיצד בפועל הוא נוצר, מה חלקו של כל אחד מהשניים ביצירת המצג, האם מדובר במעשה או במחדל וכו' וכו'.
יתרה מכך, היועמ"ש איננו אומר ששרה נתניהו יצרה מצג שווא אלא פעלה ליצירת מצג שווא, כלומר שעל פי הניסוח אין מדובר במעשה (או מחדל) ישיר אלא בהתנהלות עקיפה כלשהי ומרוחקת יותר מגוף העבירה.

כך או כך, נראה שהעדרו של אותו פירוט איננו מקרי. שכן לו היה היועמ"ש מפרט בנקודה זאת ומתאר כיצד בדיוק נוצר המצג הוא היה מזמין בכך לחצים מצד הציבור שלא לסגור את התיק. במילים אחרות, טענת מצג שווא בעלמא יש בה משום הסתרת טיבו של אותו מצג, ובכך נשמטת מידי הציבור יכולת ממשית לערער ציבורית על החלטת סגירה.

שונה בתכלית הוא מצבו של עזרא סיידוף, שכן היועמ"ש מייחס לו עבירות נוספות ובהן גם עבירה של זיוף מסמכים.

קשה להאמין שהפרקליטות רוצה באמת ובתמים לגרור את שרה נתניהו אל ספסל הנאשמים בנסיבות הנ"ל, והחלטת סגירה תוך חיוב כספי תהיה בהחלט צעד מידתי.