Category Archives: כללי וגם פרטי

מה שגידי גוב לא אמר (אבל חשב)

"מי זה הליברמן הזה שיגיד על יונתן גפן עוכר ישראל? מי הוא בכלל? הרי כולם יודעים שהוא מרגל רוסי שמקבל הוראות ישר מפוטין.

אתם זוכרים שפוטין ביקר כאן? אני זוכר. זה היה כמו לפני רגע. האיבט הזה ישב ליד פוטין, שניהם חייכו והחליפו ביניהם חיוכים מרומזים. בשלב מסויים ליברמן העביר לפוטין מתחת לכיסא פתק מקופל. לפי תנועות השפתיים פוטין אמר לו ספסיבה וקרץ לו.

אני יודע בדיוק מה היה בפתק הזה. יש לי קשרים בבזק והם יושבים לאיבט על הקו עשרים וארבע שבע.

אז אתם רוצים לדעת מה היה בפתק? זה היה מתכון סודי לבורשט שמיוצר מסלק כחול מבושל במים כבדים.

באמת, לא צריך להפעיל את הדמיון כדי לראות שליברמן ופוטין דומים אחד לשני כמו שתי טיפות וודקה.

בכלל הרוסים האלה. אתה נתקל במנקה רחובות שמספר לך במבטא רוסי כבד שברוסיה הוא היה מהנדס מכרות, אבל כאן "אין עבדה". ספר לבבושקה שלך שהיית מהנדס מכרות. היית מכסימום מהנדס מים.

והרוסיות, אוי הרוסיות… תגידו את האמת: יש רוסיה שהיא לא זונה? יופטפויומט. אני לא נתקלתי בכזאת.

אז בא הבלאד הזה ליברמן ואומר על יונתן גפן שהוא עוכר ישראל. ואני שואל אתכם: האם זו לא חוצפה שהמרגל הרוסי הזה יקבע לנו מי עוכר ישראל ומי סתם אידיוט?"

עד כאן ציטוטים ממוחו המיקרוסקופי של גידי גוב.

אל תתנצל גידי. אתה לא יכול. הגזענות מרותכת למוח שלך. אתה לא יכול להתנצל שאתה גידי גוב.

 

החברים של אליעד שרגא

האיש המנומק תמיד המדבר בשפה של מכסחת דשא מקולקלת בא להפגנה עם נייר מן המוכן וצרח ממנו את האבחנה שרק מי שעומד בראש התנועה לאיכות השלטון (עאלק) יכול לצרוח אותה היישר אל תוך אוזני מאמיניו.

מר שרגא צרח שח"כ דוד אמסלם הוא "בריון קשקשים, רפה שכל וזב חוטם" – לא פחות.

ממי לעזאזל העתיק מר שרגא את התובנה המלומדת הזאת?

אבל לא על מר שרגא רצינו  לדבר כאן. רצינו לפנות כאן אל חברי הנשיאות של התנועה לאיכות השלטון – האנשים הנכבדים מאד – פרופסור מיכאל סלע, מר מוריס קאהן, מר מרטין וייל, גברת רות חשין, פרופסור רות ארנון, מר דני קראוון, מר אבנר אזולאי, גברת נעמי פורטיס, מר דני גילרמן, גברת רינה מאייר, גברת רעיה שטראוס, פרופסור אבו דאלו, מר צבי סטפק, פרופסור אריה אלדד.

חברי נשיאות נכבדים מאד,
עד שלא תתנערו בשאט נפש מדבריו החולניים ורוויי הארס של האיש הזה שעומד בראש התנועה שאתם נשיאיה – הרי אתם כתומכים בדבריו ומאמצים אותם אל לבכם.

ויידע זאת הציבור.

ההסבר הצולע של הנשיא ריבלין

"אין תחליף לכיכרות העיר האמיתיות, הפיזיות" אמר כבוד הנשיא ראובן ריבלין, ועורר חמתם של רבים שטענו שהוא מעודד יציאה להפגנות.

הנשיא לא נשאר חייב לאותם אלה שחמתם בערה בהם, והטעים: "אין לי אלא להצטער שבעת הרגישה הזאת השתמשו בדבריי מחוץ להקשרם על מנת להוסיף שמן למדורה"

אני מאמין לנשיא. אני חייב להאמין לו. הוא הרי הנשיא שלי.

אלא מה? כאשר הנשיא עצמו מדבר על עת רגישה ועל שמן למדורה – לא ייתכן שהוא יטיל את כל האשמה כולה על אלה שטענו כלפיו מה שטענו, ולא יקח על עצמו איזה אחוז או שניים של אחריות.

יש כמובן לדחות מכל וכל אפשרות שהנשיא בעצם התכוון שדבריו יוצאו מהקשרם.

ומכל מקום, המהפך האישי המדהים שרובי ריבלין שלנו עובר מאז היה לנשיא עוד עלול יום אחד להביאו לידי הכחשה שהוא זה שטבע בזמנו את הביטוי "כנופיית שלטון החוק" כאשר בעבר נמנע מינויו לתפקיד שר המשפטים.

כי בקצב הזה הנשיא עצמו כבר מתחיל לצאת מהקשרו.

 

שרת המשפטים וצרכי העם

שרת המשפטים, גב' אילת שקד, תקפה לאחרונה את בג"צ וטענה כי "פסקי הדין של בג"צ מנותקים מצרכי העם"

מעצם הטענה הזו של שרת המשפטים ברור שהיא עצמה יודעת מהם צרכי העם.

ובכן, מהם "צרכי העם" גב' שקד?

האם צרכי העם זה המצע של מפלגת העם היהודי המונה שמונה מנדטים מצ'וקמקים?

האם צרכי העם זה לעלות עם די ניין על בג"צ?

האם צרכי העם זה להיות "הומופוב גאה"?

האם צרכי העם זה להפריד בין יולדות יהודיות וערביות?

ומה דעתך, גב' שקד, על אלה ממפלגתך שכך התבטאו? האם גינית אותם?

אכן, מפלגת העם היהודי זכתה מן ההפקר ומן הוואקום המנהיגותי וקיבלה שני תיקים חשובים, המשפטים והחינוך, שבעזרתם היא מנסה לחנך אותנו מחדש ולהנחיל לנו ערכים נאורים בדבר "צרכי העם".

כי "צרכי העם" הוא ביטוי מתורגם מגרמנית, שנעשה בו שימוש בימים חשוכים.

 

 

פעוטון 2017 (שתי תמונות)

האם אמנון אברמוביץ' מנסה לסחוט את ראש הממשלה

אין זה סוד שאמנון אברמוביץ' נלחץ והובך כהוגן בעקבות פירסום שיחתו עם יוסי וידר שהתחזה לאהוד ברק.

מה שבמיוחד מלחיץ את אברמוביץ' בסיפור הזה נעוץ מן הסתם בכך שראש הממשלה בנימין נתניהו פירסם בעמוד הפייסבוק שלו את השיחה שבין אברמוביץ' לבין יוסי וידר – דבר שמטבע הדברים מעצים עשרות מונים את התקלה המביכה הזו.

אבל אברמוביץ', כך הרושם, איננו מתכוון לוותר לנתניהו. שאם לא כן הוא לא היה משחרר אמירות שנראות על פניהן כניסיון ליצור מעין "מאזן אימה" בינו לבין נתניהו ולשכנעו בדרך זו להוריד את הקטע המדובר מעמוד הפייסבוק שלו.

הנה מה שאומר אברמוביץ' בטלוויזיה, בחדשות 2, לעמית סגל ולסיוון רהב מאיר:

"בנימין נתניהו שיתף את הפייק ניוז הזה אצלו בפייסבוק… אני חושב שבנימין נתניהו לוקח את הדבר הזה ושם אותו אצלו, הוא בונה לא רק על האיפוק שלי אלא גם על אתוס עיתונאי. כי אילו אני הייתי נוטל לעצמי חרות לנפץ את האתוס העיתונאי ומפרסם מה בנימין נתניהו הציע, מה הוא ביקש, מה הוא התחנן, היתה נגרמת לו מבוכה לא קלה".

ואם נתניהו לא קלט את המסר הזה, הנה בא אברמוביץ' ובמאמר כתוב שמפרסם בעניין הוא כותב כך:

"כאשר ראש הממשלה לוקח הקלטה בידורית ומצמיד אותה לפייסבוק שלו, זה סימן, עוד סימן, שהוא איבד עשתונות. שהוא החליט לשבור את כללי המשחק. האם זה אומר שגם לנו העיתונאים מותר להשתגע? האם רשאי עיתונאי לפרסם את שיחותיו עם ביבי – מה הציע, מה ביקש, על מה התחנן?"

הציטוטים הללו של אברמוביץ' מדאיגים כיוון שכאמור הם עלולים להתפרש כניסיון לסחוט את ראש הממשלה. אברמוביץ' מנסה לשדרג את חומרת מעשהו של ראש הממשלה בכך שטוען שנתניהו "החליט לשבור את כללי המשחק". ובכן, אפילו לשיטת אברמוביץ' אלו כללי משחק נשברו כאן? הרי נתניהו לא השתמש כאן בחומר עיתונאי חסוי. הוא השתמש במה שממילא פורסם והציף את הרשת. ועכשיו, לשיטת אברמוביץ' כשנתניהו שבר, כביכול, את כללי המשחק – הוא כאילו שיחרר את אברמוביץ' מחובותיו לאותו "אתוס עיתונאי" (עאלק)

הרי עצם אמירותיו הפומביות של אברמוביץ' שהוא אוחז בחומר מביך על ראש הממשלה יכולות להתפרש, בנסיבות העניין, כניסיון סחיטה במטרה לסתום את פיו של ראש הממשלה.

וכמו כל בריון שכונתי מצוי – לא מהסס אברמוביץ' להצהיר כאמור לעיל, שראש הממשלה בונה על האיפוק שלו (של אברמוביץ').

מה לעזאזל זה צריך להיות?!

אכן, ראש הממשלה צריך להודות לאלילת המזל שיש לו עסק עם אדם מאופק כמו אמנון אברמוביץ', ולא עם איזה לוחם דאע"ש.

ובכן, האם מי שאיבד כאן את העשתונות הוא נתניהו?

כנראה שזה חום יולי אוגוסט שעושה שמות בעשתונותיו של אמנון אברמוביץ'.

בין הצוללות והולילנד

לא צריך להיות מומחה לקרימינולוגיה כדי להבחין בדמיון הרב שבין פרשת הצוללות לבין פרשת הולילנד.

מיקי גנור מפרשת הצוללות הוא אחיו התאום של שמואל דכנר מפרשת הולילנד.

שניהם היו סרסורים, ובלשון פחות מגונה: מתווכים או מאכערים. הם לא בנו דבר ולא ייצרו דבר. כל מהותם היתה להתביית על אנשי מפתח במערכות השונות, לשפוך עליהם ערימות של כספי שוחד וכך לרכוש את שותפותם לפשע, אם במעשה ואם בהעלמת עין, ואגב כך להשחית את המערכות ולקשור את הקצוות הנכונים בדרכם אל הכסף הגדול.

הסרסורים הללו הקפידו מטבע הדברים לקיים מעין מידור בין השותפים לפשע – בכך שיצרו בקירבם אשלייה וגרמו להם להאמין שסיכויי הקשר המושחת ביניהם להחשף נמוכים מאד כיוון שהמדובר, כביכול, בקשר דו-צדדי בלבד, ולא בכנופיית פשע.
במילים אחרות, כל אחד ממקבלי השוחד האמין מן הסתם שרק הוא והמשחד מעורבים בעניין ולכן טובים הסיכויים לשמור על קשר שתיקה ולהישאר מתחת לרדאר של רשויות החוק.

אלא שכשהגיע הרגע ושני הסרסורים הללו הפכו עדי מדינה התברר לכל אחד ממקבלי השוחד שהוא היה בעצם חלק מכנופייה שפעלה כמכונה, שגוייסה והופעלה על ידי הסרסורים כדי לסלול את דרכם אל הכסף.

ועכשיו אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך שלייתה מן המים של מכונת הפשע הקרוייה פרשת הצוללות או תיק 3000.

מה שעוד עגום בפרשת הצוללות הוא שפרשה זו, כמו גם פרשות נוספות הנחקרות עתה, מתלקחת בסביבתו הקרובה של נתניהו – עד שאתה תוהה אם לא הגיעה העת להקים בתוככי משרד ראש הממשלה נקודת משטרה – כמו הנקודה שהוקמה בטייבה כשהפשע שם גאה.

נתניהו חושב מהבטן

אין לקנא בבנימין נתניהו בימים טרופים אלה. כל אחד מאתנו עושה ואומר שטויות. אבל המיקבץ של נתניהו בימים אלה הוא זה שמדאיג.

ועכשיו השאלה היא אם נתניהו הפסיד למופתי בנקודות או בנוק אאוט ממש.

כי המופתי, כידוע, שיתף פעולה עם היטלר בענייני הפיתרון הסופי, והעובדה שזה לא ממש אותו מופתי – איננה משנה בהרבה את מסלול התודעה שלנו ואת החלחלה שמעוררת בנו, גם בנתניהו, עצם המילה מופתי.

אבל נתניהו הוא ראש הממשלה. גם של הערבים. והוא צריך לספור עד עשר, או לפחות עד חמש, לפני שהוא עושה את השטות הבאה.

כך למשל, היציאה הליברמנית שלו בעניין חילופי שטחים שבמסגרתם הוא רוצה  שוואדי ערה תעבור לרשות הפלסטינאית. האם נתניהו חשב מה אמירה שכזו, מצד ראש הממשלה, מעוללת לרופא מוואדי ערה שעובד ברמב"ם ומטפל בנו, בכולנו, במסירות אין קץ? הרי לא כולם הם ראיד צלאח – גם אם הם מוואדי ערה.  למה הרופא המסור הזה צריך לחשוב שהמדינה לא רוצה אותו?

נכון, הם לא שרים "התקווה", אבל הם אזרחים שלווים שיוצאים מידי בוקר לעבודת יומם ורוצים לחזור בשלום הביתה. תתפלאו יש כאלה. אז למה לדחוף אותם בכוח לזרועותיו של שייח' ראיד צלאח שמתקנא במקומו ההיסטורי של המופתי ההוא?

הרושם הוא שנתניהו אפילו לא מתחיל להבין את מה שמתחולל בנפשם של אזרחים ערבים שלווים שנתונים להסתה ארסית אין סופית מצד ראיד צלאח ודומיו, ובכל זאת מצליחים שלא ליפול ברשתו.

כי הרושם הוא שנתניהו מתייחס אלינו – היהודים – כאל גוש בשר שכל ייעודו בחיים הוא להיות מובל כצאן לקלפי.

 

פוזה ושמה יאיר לפיד

יאיר לפיד רוצה להיות ראש הממשלה. לא כי הוא אובססיבי, אלא כי זה בוער בו. כך הוא עצמו אומר.

ועכשיו הוא עובד לפי הספר. מחושב ומתוכנת לפרטי פרטים. כמו מחשב על.

דגל הלאום ברקע. שיער מאפיר במינון הנכון. וכמובן כושר ביטוי שמכסה בקלות על כל ערווה.

בן גוריון ובגין כחגבים לעומתו. הוא לא היה מכניס אותם למקומות ריאליים ברשימה שלו.

אבל אם לפי הספר צריך לכרסם בליכוד, לפיד יעלה לקבר של בגין ויתלה את תמונתו במקום מכובד בלשכתו. מחשב על כבר אמרנו?

ועכשיו גם בן גוריון כבר גונח בקברו. כי יאיר לפיד מספר לנו שבעוד שנתיים יהיה לו צריף בנגב שבו הוא יתגורר בסופי שבוע.

וכדי שלא נטעה הוא מקפיד להדגיש שהוא לא משווה את עצמו לבן גוריון. נרגענו.

אבל רק רגע: אם לפיד לא משווה את עצמו לבן גוריון, למה הוא מצהיר שיהיה לו דווקא צריף? מה רע בבית עשוי בלוקים רגילים?

ועכשיו גם החרדים בלחץ: כי אשתו של לפיד עושה הפרשת חלה (ולאחר מכן היא טובלת את החלה בחריימה כדי להלחיץ גם את כחלון)

מעניין מה טומי לפיד היה אומר על השרלטן הזה.

 

סרנה הפסיד הרבה יותר ממאה אלף

כשמישהו מספר לך סיפור שנראה על פניו הזוי, הנטייה הראשונה שלך היא להסיק שהמספר הוא אדם תמהוני.

וזה בדיוק מה שקרה ליגאל סרנה.

וכדי שלא נחשוב שהוא תמהוני הוא הקפיד לציין ולהדגיש שהסיפור אמיתי.

ועכשיו הוא לא רק תמהוני אלא גם קצת טמבל.

סרנה חשב שבאמצעות כמה קלישאות חבוטות על חופש הביטוי, הסיפור ההזוי שלו יוכל להידחק איכשהו אל מתחת לכנפיו של חופש הביטוי המקודש הזה.

אבל בית המשפט סרב לעבור לדום.

סרנה מבקש גם לשכנע אותנו שאנשי יחידת האבטחה של נתניהו מצופפים את השורות כדי לחסום את דרכה של האמת אל האור. אני מכיר כמה יושבי קרנות ומחשבי קונספירציות שממליחים את הסלט שלהם עם הקשקוש הזה.

ועכשיו, כמו אותו לוחם יפני שמתרוצץ עדיין ביערות כי לא סיפרו לו שהמלחמה נגמרה, סרנה מספר לנו שהוא הולך לערעור.

איפה החברים של סרנה כשצריך אותם?