Category Archives: כללי וגם פרטי

פעוטון 2017 (שתי תמונות)

האם אמנון אברמוביץ' מנסה לסחוט את ראש הממשלה

אין זה סוד שאמנון אברמוביץ' נלחץ והובך כהוגן בעקבות פירסום שיחתו עם יוסי וידר שהתחזה לאהוד ברק.

מה שבמיוחד מלחיץ את אברמוביץ' בסיפור הזה נעוץ מן הסתם בכך שראש הממשלה בנימין נתניהו פירסם בעמוד הפייסבוק שלו את השיחה שבין אברמוביץ' לבין יוסי וידר – דבר שמטבע הדברים מעצים עשרות מונים את התקלה המביכה הזו.

אבל אברמוביץ', כך הרושם, איננו מתכוון לוותר לנתניהו. שאם לא כן הוא לא היה משחרר אמירות שנראות על פניהן כניסיון ליצור מעין "מאזן אימה" בינו לבין נתניהו ולשכנעו בדרך זו להוריד את הקטע המדובר מעמוד הפייסבוק שלו.

הנה מה שאומר אברמוביץ' בטלוויזיה, בחדשות 2, לעמית סגל ולסיוון רהב מאיר:

"בנימין נתניהו שיתף את הפייק ניוז הזה אצלו בפייסבוק… אני חושב שבנימין נתניהו לוקח את הדבר הזה ושם אותו אצלו, הוא בונה לא רק על האיפוק שלי אלא גם על אתוס עיתונאי. כי אילו אני הייתי נוטל לעצמי חרות לנפץ את האתוס העיתונאי ומפרסם מה בנימין נתניהו הציע, מה הוא ביקש, מה הוא התחנן, היתה נגרמת לו מבוכה לא קלה".

ואם נתניהו לא קלט את המסר הזה, הנה בא אברמוביץ' ובמאמר כתוב שמפרסם בעניין הוא כותב כך:

"כאשר ראש הממשלה לוקח הקלטה בידורית ומצמיד אותה לפייסבוק שלו, זה סימן, עוד סימן, שהוא איבד עשתונות. שהוא החליט לשבור את כללי המשחק. האם זה אומר שגם לנו העיתונאים מותר להשתגע? האם רשאי עיתונאי לפרסם את שיחותיו עם ביבי – מה הציע, מה ביקש, על מה התחנן?"

הציטוטים הללו של אברמוביץ' מדאיגים כיוון שכאמור הם עלולים להתפרש כניסיון לסחוט את ראש הממשלה. אברמוביץ' מנסה לשדרג את חומרת מעשהו של ראש הממשלה בכך שטוען שנתניהו "החליט לשבור את כללי המשחק". ובכן, אפילו לשיטת אברמוביץ' אלו כללי משחק נשברו כאן? הרי נתניהו לא השתמש כאן בחומר עיתונאי חסוי. הוא השתמש במה שממילא פורסם והציף את הרשת. ועכשיו, לשיטת אברמוביץ' כשנתניהו שבר, כביכול, את כללי המשחק – הוא כאילו שיחרר את אברמוביץ' מחובותיו לאותו "אתוס עיתונאי" (עאלק)

הרי עצם אמירותיו הפומביות של אברמוביץ' שהוא אוחז בחומר מביך על ראש הממשלה יכולות להתפרש, בנסיבות העניין, כניסיון סחיטה במטרה לסתום את פיו של ראש הממשלה.

וכמו כל בריון שכונתי מצוי – לא מהסס אברמוביץ' להצהיר כאמור לעיל, שראש הממשלה בונה על האיפוק שלו (של אברמוביץ').

מה לעזאזל זה צריך להיות?!

אכן, ראש הממשלה צריך להודות לאלילת המזל שיש לו עסק עם אדם מאופק כמו אמנון אברמוביץ', ולא עם איזה לוחם דאע"ש.

ובכן, האם מי שאיבד כאן את העשתונות הוא נתניהו?

כנראה שזה חום יולי אוגוסט שעושה שמות בעשתונותיו של אמנון אברמוביץ'.

בין הצוללות והולילנד

לא צריך להיות מומחה לקרימינולוגיה כדי להבחין בדמיון הרב שבין פרשת הצוללות לבין פרשת הולילנד.

מיקי גנור מפרשת הצוללות הוא אחיו התאום של שמואל דכנר מפרשת הולילנד.

שניהם היו סרסורים, ובלשון פחות מגונה: מתווכים או מאכערים. הם לא בנו דבר ולא ייצרו דבר. כל מהותם היתה להתביית על אנשי מפתח במערכות השונות, לשפוך עליהם ערימות של כספי שוחד וכך לרכוש את שותפותם לפשע, אם במעשה ואם בהעלמת עין, ואגב כך להשחית את המערכות ולקשור את הקצוות הנכונים בדרכם אל הכסף הגדול.

הסרסורים הללו הקפידו מטבע הדברים לקיים מעין מידור בין השותפים לפשע – בכך שיצרו בקירבם אשלייה וגרמו להם להאמין שסיכויי הקשר המושחת ביניהם להחשף נמוכים מאד כיוון שהמדובר, כביכול, בקשר דו-צדדי בלבד, ולא בכנופיית פשע.
במילים אחרות, כל אחד ממקבלי השוחד האמין מן הסתם שרק הוא והמשחד מעורבים בעניין ולכן טובים הסיכויים לשמור על קשר שתיקה ולהישאר מתחת לרדאר של רשויות החוק.

אלא שכשהגיע הרגע ושני הסרסורים הללו הפכו עדי מדינה התברר לכל אחד ממקבלי השוחד שהוא היה בעצם חלק מכנופייה שפעלה כמכונה, שגוייסה והופעלה על ידי הסרסורים כדי לסלול את דרכם אל הכסף.

ועכשיו אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך שלייתה מן המים של מכונת הפשע הקרוייה פרשת הצוללות או תיק 3000.

מה שעוד עגום בפרשת הצוללות הוא שפרשה זו, כמו גם פרשות נוספות הנחקרות עתה, מתלקחת בסביבתו הקרובה של נתניהו – עד שאתה תוהה אם לא הגיעה העת להקים בתוככי משרד ראש הממשלה נקודת משטרה – כמו הנקודה שהוקמה בטייבה כשהפשע שם גאה.

נתניהו חושב מהבטן

אין לקנא בבנימין נתניהו בימים טרופים אלה. כל אחד מאתנו עושה ואומר שטויות. אבל המיקבץ של נתניהו בימים אלה הוא זה שמדאיג.

ועכשיו השאלה היא אם נתניהו הפסיד למופתי בנקודות או בנוק אאוט ממש.

כי המופתי, כידוע, שיתף פעולה עם היטלר בענייני הפיתרון הסופי, והעובדה שזה לא ממש אותו מופתי – איננה משנה בהרבה את מסלול התודעה שלנו ואת החלחלה שמעוררת בנו, גם בנתניהו, עצם המילה מופתי.

אבל נתניהו הוא ראש הממשלה. גם של הערבים. והוא צריך לספור עד עשר, או לפחות עד חמש, לפני שהוא עושה את השטות הבאה.

כך למשל, היציאה הליברמנית שלו בעניין חילופי שטחים שבמסגרתם הוא רוצה  שוואדי ערה תעבור לרשות הפלסטינאית. האם נתניהו חשב מה אמירה שכזו, מצד ראש הממשלה, מעוללת לרופא מוואדי ערה שעובד ברמב"ם ומטפל בנו, בכולנו, במסירות אין קץ? הרי לא כולם הם ראיד צלאח – גם אם הם מוואדי ערה.  למה הרופא המסור הזה צריך לחשוב שהמדינה לא רוצה אותו?

נכון, הם לא שרים "התקווה", אבל הם אזרחים שלווים שיוצאים מידי בוקר לעבודת יומם ורוצים לחזור בשלום הביתה. תתפלאו יש כאלה. אז למה לדחוף אותם בכוח לזרועותיו של שייח' ראיד צלאח שמתקנא במקומו ההיסטורי של המופתי ההוא?

הרושם הוא שנתניהו אפילו לא מתחיל להבין את מה שמתחולל בנפשם של אזרחים ערבים שלווים שנתונים להסתה ארסית אין סופית מצד ראיד צלאח ודומיו, ובכל זאת מצליחים שלא ליפול ברשתו.

כי הרושם הוא שנתניהו מתייחס אלינו – היהודים – כאל גוש בשר שכל ייעודו בחיים הוא להיות מובל כצאן לקלפי.

 

פוזה ושמה יאיר לפיד

יאיר לפיד רוצה להיות ראש הממשלה. לא כי הוא אובססיבי, אלא כי זה בוער בו. כך הוא עצמו אומר.

ועכשיו הוא עובד לפי הספר. מחושב ומתוכנת לפרטי פרטים. כמו מחשב על.

דגל הלאום ברקע. שיער מאפיר במינון הנכון. וכמובן כושר ביטוי שמכסה בקלות על כל ערווה.

בן גוריון ובגין כחגבים לעומתו. הוא לא היה מכניס אותם למקומות ריאליים ברשימה שלו.

אבל אם לפי הספר צריך לכרסם בליכוד, לפיד יעלה לקבר של בגין ויתלה את תמונתו במקום מכובד בלשכתו. מחשב על כבר אמרנו?

ועכשיו גם בן גוריון כבר גונח בקברו. כי יאיר לפיד מספר לנו שבעוד שנתיים יהיה לו צריף בנגב שבו הוא יתגורר בסופי שבוע.

וכדי שלא נטעה הוא מקפיד להדגיש שהוא לא משווה את עצמו לבן גוריון. נרגענו.

אבל רק רגע: אם לפיד לא משווה את עצמו לבן גוריון, למה הוא מצהיר שיהיה לו דווקא צריף? מה רע בבית עשוי בלוקים רגילים?

ועכשיו גם החרדים בלחץ: כי אשתו של לפיד עושה הפרשת חלה (ולאחר מכן היא טובלת את החלה בחריימה כדי להלחיץ גם את כחלון)

מעניין מה טומי לפיד היה אומר על השרלטן הזה.

 

סרנה הפסיד הרבה יותר ממאה אלף

כשמישהו מספר לך סיפור שנראה על פניו הזוי, הנטייה הראשונה שלך היא להסיק שהמספר הוא אדם תמהוני.

וזה בדיוק מה שקרה ליגאל סרנה.

וכדי שלא נחשוב שהוא תמהוני הוא הקפיד לציין ולהדגיש שהסיפור אמיתי.

ועכשיו הוא לא רק תמהוני אלא גם קצת טמבל.

סרנה חשב שבאמצעות כמה קלישאות חבוטות על חופש הביטוי, הסיפור ההזוי שלו יוכל להידחק איכשהו אל מתחת לכנפיו של חופש הביטוי המקודש הזה.

אבל בית המשפט סרב לעבור לדום.

סרנה מבקש גם לשכנע אותנו שאנשי יחידת האבטחה של נתניהו מצופפים את השורות כדי לחסום את דרכה של האמת אל האור. אני מכיר כמה יושבי קרנות ומחשבי קונספירציות שממליחים את הסלט שלהם עם הקשקוש הזה.

ועכשיו, כמו אותו לוחם יפני שמתרוצץ עדיין ביערות כי לא סיפרו לו שהמלחמה נגמרה, סרנה מספר לנו שהוא הולך לערעור.

איפה החברים של סרנה כשצריך אותם?

בלוף ושמו גדעון סער

גדעון סער איז בק אין טאון.

סוף סוף.

שנתיים וחצי היינו כעדר ללא רועה.

מופקרים לקפריזות של הביבי ושרתו.

מגיע לנו לחזור לשפיות.

אני פותח חרך בתריס ומציץ אל הרחוב בעיניים מפוחדות כדי שאוכל לספר לנכדיי שהייתי שם ברגע ההסטורי כשגדעון סער חזר לעיירה.

כי גדעון לא יחזור אלינו לבד. הוא יבוא אלינו עם גאולתו שהפכה באחת פליטת התאגיד.

"גדעון סער יחזק את הליכוד, גדעון סער יחזק את עמישראל" – זה מה שמבטיח לנו ליכודניק שנראה שפוי.

ומירי רגב כבר מחשבת את הקץ: היא לא תניח לאיש מלבדה לחזק את עמישראל. זה התפקיד שלה מאז שנולדה.

כי גם מירי רגב יודעת שפסק הזמן (עאלק) שגדעון סער לקח – לא היה אלא בריחה מחום המטבח של ביבי ושרה.

מי זה בכלל גדעון סער? מה הוא יודע לעשות האיש הזה שמוציא שם רע לצבע האפור?

למה אנחנו לא מבחינים באישיות הסוחפת של הפקיד הזה?

ביבי, שרה, יאיר, קאיה הכלבה – אנחנו עוד נתגעגע אליכם.

 

אל תאמינו לארי שביט

העיתונאי החשוב הזה התחיל בהודאה ב"יסודות של חיזור".

מה זה לעזאזל "יסודות של חיזור"? זה נשמע כמו הוקוס פוקוס של עורך דין פלילי שלוקח 1000 דולר פלוס מע"מ לשעה.

כלומר, זה לא ממש חיזור אלא רק יסודות – בלי קירות ובלי גג.

וכיצד רואה הנפגעת את היסודות הללו של העיתונאי החשוב? "הוא רכן לכיווני כמו חיה, אחז בעורפי ומשך אותי אליו… הפניתי את ראשי שמאלה והרכנתי את הראש כדי לחמוק מפיו".

אדון שביט: על היסודות האלה שוטר עם אזיקים אמור להמתין לך ב- JFK.

ואז באה הנפגעת השנייה, ועכשיו כבר יש לנו חרמן סדרתי שנשלט על ידי דחף לאו בר-כיבוש.

וכשבאה הנפגעת השנייה ארי שביט כבר מודה שהוא לקה בעיוורון.

מהו טיבו של עיוורון זה? התשובה ברורה: העיתונאי החשוב פשוט לא הבחין ולא שם לב לכך ששתי העלמות הללו היו לבושות.

ועכשיו הוא "לוקח אחריות מוסרית מלאה" על מעשיו. עוד אקרובטיקה של עורך דין ב- 1000 דולר פלוס מע"מ.

רוצה לומר לשוטר  עם האזיקים: לא עברתי את הרף הפלילי.

והוא גם הולך לעשות תיקון עם בני המשפחה – כמו היה נוצרי אדוק שיודע שהייעוד העיקרי של האל הוא לסלוח.

פחחחחחחחח

כשיוסי ביילין מחליט להשתגע

כשאתה רואה את יוסי ביילין כך מתנפל בטירוף על גופתו החמה של פואד, אתה מיד נזכר בפרשיה ישנה נושנה מימי הטוריה והשבריה על החייל שביצע מעשה סדום בילד קטן, ואתה תוהה: היתכן שהחייל הוא בעצם פואד והילד הוא יוסי ביילין? יש מצב.

כי כל התנהלותו של ביילין בימים האחרונים אומרת סגירת חשבון אישי נוקב וכואב עם פואד.

אבל אני מכיר את הראש של ביילין: הוא רואה בהתנפלות שלו על פואד מעשה היסטורי. משהו ברמה של הסכמי אוסלו. לא פחות.

ועכשיו לך תשכנע את נביא הזעם הזה מטעם עצמו שהוא טועה. אין מצב.

יוסי ביילין חייב לעבור בהקדם טיפול כדי לנקות את הגוף מהרעלים שהשתלטו עליו ועל תודעתו.

כי היום זה פואד ומחר זה עלול להיות שמעון פרס.

הלקח של רפי רפאלי

אחד הגופים המסוכנים שמהם מורכבת מדינה – כל מדינה – הוא אותו יצור רב חוליות, דמוי נחש, שבקצהו האחד שוטרים, באמצעיתו שופטים ובסופו – בית סוהר.

כל אזרח שומר נפשו צריך להיזהר שלא לדרוך חלילה על חוליה מחוליותיו של הנחש המסוכן וחסר הרחמים הזה.

שאם לא כן, יכיש אותו הנחש – כמו היה קוברה עצבני שזוחל לפעמים מתחת למיטה בחלומות שלנו.

אז איך זה שאביה של בר רפאלי לא נזהר?

האם הוא לא יודע שחלפו עברו להם ימיו של השוטר אזולאי?

כי היום הטרדת שוטר חמורה עשרות מונים מהטרדה מינית.

כי מה הוא שוטר אם לא צמד אזיקים מפלדת אל חלד המשתלשלים לו מאחוריו.