הפשע הגדול של דן מרגלית

החננה הלאומי והצדיק האולטימטיבי, שהייתי משוכנע שאפילו בבית שלו הוא מתקלח בבגד ים, התגלה כבעל רוכסן בלתי נשלט.

האיש שבכל מאמר וריאיון הקפיד לחלק את היקום לבני אור ובני חושך, התגלה כמי שהחושך הוא אזור הנוחות שלו.

האיש שהצליף במשה קצב על שחילל את כבודן של הנשים, והמליץ לו לקבל טיפול כדי להתמודד עם דחפיו המיניים –  התגלה כמי שזקוק לסירוס כימי.

ועכשיו הוא טוען, שבאווירה הציבורית הנוכחית, אין לו עניין להתווכח עם המתלוננות.

עושה רושם שהוא מוותר מהר מדיי על שמו הטוב.

ולצד כל אלה: האיש שתעודת הזהות שלו היא הוקעת המושחתים מאולמרט צפונה ודרומה, האיש הזה הפך את המושחתים ועברייני הצווארון הלבן לצדיקים גמורים לעומתו.

הכל לכאורה כמובן.

לכאורה עד יום אחרון בזכות המקלט הטחוב של ההתיישנות

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • mr.glibm  ביום 18/10/2018 בשעה 15:15

    היכן כאן זכות החפות?
    האם יש להוקיע את האיש רק כי אישה מהעבר נזכרה לאחר שנים רבות שמשהוא קרה? אם בכלל.
    האם מכוון שדרכו אינה נראת לך אז מותר ללגלג על אמירתו?
    ואם כבר בזכרון אנו עוסקים. אז צריך במקביל לכל אמירה של מי ש"נזכרת" שהותקפה לבדוק את כוח זכרונה גם בארועים שאינם קשורים לאמירתה.
    אז ניתן יהיה לבחון ביתר רצינות את דבריה.
    עד אז עדיף כי תשתוק.
    את הנזק כבר הן עשו.
    אני מצדד בתגובתו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: