אריה אליאס שלי

קשה לי להסביר מה אני אוהב אצל אריה אליאס, אבל בכל פעם שאני רואה אותו על המסך הוא מסדיר לי את זרימת הדם. פשוט תענוג אמיתי לראות אותו.

לפני כעשרים או שלושים שנה הלכתי להצגת יחיד של אליאס. סיפורים עיראקיים ללקק את האצבעות. בהפסקה ירד אליאס מהבמה ובידו טאסה ענקית מלאה במין עוגיות עיראקיות ממולאות קטנות כאלה וחילק לקהל. התמוגגנו מהנאה.

חבל שהמסקינים והרובינות והפינקלים לא כל כך אהבו אותו, כלומר את המבטא העיראקי הכבד שלו.

ולמה לא העניקו לו פרס ישראל על מפעל חיים? מה יותר חשוב מביקורים קבועים, לאורך שנים, בבתי הסוהר בניסיון לשקם אסירים בעזרת לימודי משחק?

ועכשיו הוא כבר לא אתנו.

אני אוהב אותך אהבת נפש אריה אליאס.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: