הצעירים שהיכו למוות את חסר הבית

מי שראה את סרטון הזוועה שבו שני צעירים מתעמתים עם חסר בית בכיכר החתולות בירושלים, כשלפתע אחד משני הצעירים נוטל קורת עץ ומכה בה את חסר הבית בראשו ומפילו אפיים ארצה ומביא למותו – מי שראה את הסרטון הזה אינו יכול להבין כיצד זה זיכה השופט המחוזי רפאל כרמל את השניים מאשמת הריגה והרשיע אותם בגרימת מוות ברשלנות.

הרי כל הרעיון של הרשלנות בכלל ושל גרימת מוות ברשלנות בפרט – בדין האזרחי כמו גם בדין הפלילי – סובב סביב הסוגייה של הפרת חובת זהירות כלפי הקורבן (העניין מפורט בהרחבה בספרו של קדמי "על הדין בפלילים").
ובכן, איך יתכן שהנפה מכוונת של קורת עץ על גופו של הקורבן – ללא קשר למיקום הפגיעה או לתוצאת המעשה – איך יתכן שמעשה זדוני שכזה יתורגם להפרת חובת זהירות? היש מי שאינו רואה כאן את האבסורד?

אבל השופט כרמל לא רואה כאן אבסורד נוסף הזועק לשמיים – במה דברים אמורים?

העונש המירבי על גרם מוות ברשלנות הוא שלוש שנות מאסר.

עכשיו, נניח לרגע שחסר הבית לא היה מת כתוצאה מהחבטה שספג בראשו, אלא רק נפצע באורח חמור, ובכן מה היה עונשם של שני הצעירים אז?

חוק העונשין קובע כי מי שבמתכוון פוצע אדם או גורם לו חבלה חמורה – דינו עשרים שנות מאסר.

ואם נניח לטובת הצעירים שלא היתה להם כוונה לגרום לקורבן חבלה חמורה – חוק העונשין קובע כי מי שחובל בחברו חבלה חמורה שלא כדין – דינו שבע שנות מאסר.

ואם נלך הלאה לטובת הצעירים ונניח שאותו חסר בית היה נפצע, אפילו רק באורח קל, כתוצאה מספיגת הקורה על ראשו – חוק העונשין קובע שהעונש במקרה כזה הוא אכן שלוש שנות מאסר, אלא שהחוק ממשיך וקובע שאם הפציעה נגרמה כתוצאה מנשק חם או קר – העונש מוכפל. ובכן, היש ספק שקורת עץ היא נשק קר?
ויתרה מכך, חוק העונשין קובע כי העונש מוכפל גם "כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם…". ובמקרה שלנו המדובר כזכור בשני צעירים שתקפו את הקורבן חסר הבית.

ובמילים אחרות, אילו היה חסר הבית נפצע, אפילו באורח קל, כתוצאה מהנחתת הקורה על ראשו – היה עונשם של הצעירים עומד על שש שנות מאסר, אבל כיוון שהקורה שהונחתה על ראשו של חסר הבית גרמה למותו הסופי והמוחלט – עומד עונשם של הצעירים על שלוש שנות מאסר.

וכך אנו מגיעים לאבסורד המשפטי של השופט המחוזי רפאל כרמל, ולפיו, מנקודת מבטו של העבריין האלים – טוב מותו של הקורבן מחייו.

———————————————————–

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nina ramon  On 23/02/2012 at 13:07

    1. זה באמת מקומם.
    2. לא הבנתי. האם האבסורד המשפטי הוא של השופט, או של החוק עצמו?

    • יוסי דר  On 23/02/2012 at 13:34

      האבסורד של השופט.
      כמו שאמרתי, רשלנות עוסקת בהפרת חובת זהירות כלפי הזולת, ואי אפשר לומר על מישהו שמכה בנבוט את הזולת שהוא הפר חובת זהירות כלפיו.
      על פי החוק והפסיקה בתחום – היה צריך להרשיע אותם בהריגה.

  • אסף  On 24/02/2012 at 01:05

    זה נורא פשוט: חסר בית הוא א פריורית חסר זכויות ובבחינת "שטח מת" בעיני המרחב הציבורי והחוק המסדיר אותו. משעה שהוא מת ואינו יכול לתבוע את חשבונו על אחת כמה וכמה. האם זו תהיה הכללה פופוליסטית לטעון שפסק הדין הזה (וגם מבט מבודד על המקרה עצמו, המזעזע) משקף את תהום החברה הישראלית? מן הסתם כן, ואף על פי כן, לא בהכרח בלתי נכונה.

    • יוסי דר  On 24/02/2012 at 10:36

      המחשבה הזו חצתה את מוחי בזמן שכתבתי את הפוסט.
      יש הזדמנות לתקן אם הפרקליטות תגיש ערעור.

  • יאיר דקל  On 24/02/2012 at 17:27

    מנסיוני למדתי, שיש הרבה סיבות לגזר דינו של שופט ולא כולן באות לידי ביטוי בנימוקיו הכתובים. עוד פחות מכך באים לידי ביטוי בדיווח העתונאי על פסק הדין וגזר הדין.
    גזר הדין של השופט רפאל כרמל טעון הסבר לציבור, כי על פניו הוא נראה כטעות בשיקול דעת.
    אני מקווה שהפרקליטות, המייצגת אותנו, הציבור, תגיש ערעור על גזר הדין כדי שנדע שיש דין בארץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: