ביניש על אמון הציבור בבית המשפט

נשיאת בית המשפט העליון הפורשת, דורית ביניש, מתייחסת לאמון הציבור בבית המשפט וטוענת כי "אם נשפוט לפי מספר האנשים שפונים לביהמ"ש, אז זו לא ירידה באמון. בשעת צרה כולם באים לבית המשפט. גם כאלה שתוקפים אותו".

דבריה אלה של ביניש לוקים בטעות קלה ויש לעיין בהם מקרוב:

ראשית, באשר לטענתה שבשעת צרה כולם באים לבית המשפט – אני מכיר כמה עורכי דין, מעטים מדיי לטעמי, שנוהגים להזהיר את לקוחותיהם, ולעתים אף מצליחים לשכנעם, שלא להתקרב בשום אופן לבית המשפט – גם אם הם משוכנעים שהם צודקים בכל מאת האחוזים. וזאת מהסיבה הפשוטה שהתדיינות בבית המשפט היא עסק לא בריא – באשר היא כרוכה פעמים רבות בעלייה ברמת הסוכר, בנטייה לאולקוס, בהתקפי כעס וחרדה, בהצטברות שומנים בדם, ויש הטוענים שאפילו בסרטן לא עלינו, שלא לדבר על שיבוש ממשי של מהלך החיים בימים ובלילות.

אלא שסיבה לא מבוטלת לריבוי הבאים בשערי בית המשפט, ללא קשר למידת האמון בו, נעוצה בריבוי עורכי הדין שהציפו את המקצוע ומאיימים להטביעו. וכך, על כל עורך דין אחד שמנסה לשכנע את לקוחו שלא להתקרב לבית המשפט תמצא מאה עורכי דין שדוחקים את לקוחותיהם לזרועות השופטים – אם צריך ואם לא צריך.

ובכלל, מהיכן שואבת הנשיאה את הנתון שכולם באים לבית המשפט? האם הנשיאה לא שמעה על בד"צ? האם היא לא שמעה על בתי הדין של העולם התחתון?

סיפור אמיתי: לפני שנים נתגלע סכסוך כספי בין שני יהלומנים, חברים בבורסה, שעה שכל אחד מהם טען לבעלות על חבילת יהלומים בשווי של מיליון דולר בערך. השניים פנו לבוררות אצל בעל זרוע שהיה מוכר אז כאיש העולם התחתון (וכיום הוא כבר משייט לו אי שם במרומים). בעל הזרוע, שמן הסתם היה מודע לעינויי הדין ולהמתנה האין סופית לפסקי דין בבתי המשפט של ביניש, שמע את שני היהלומנים במשך כרבע שעה וכעבור עוד דקה וחצי נתן פסק דין. ופסק הדין קבע שכל אחד מהיהלומנים יקבל חצי מיליון דולר. פסק הדין הזה אומר כמובן, שאותו איש עולם תחתון, כשציווה לחלק הכסף חצי בחצי, ניחן בתחושה בסיסית של צדק. אלא שאחד משני היהלומנים, שכבר אחז במיליון הדולר, לא רצה להעביר לחברו את מחצית הסכום על פי פסק הדין. למחרת בבוקר מצא הסרבן את הוולוו שלו שרופה וחיש קל רץ לשלם לחברו את הכסף כפי שנצטווה. ומה כל זה אומר? שראוי להתקנא – לא רק במהירות ההליך השיפוטי בעולם התחתון, אלא גם בזריזות וביעילות של מנגנון ההוצאה לפועל שלו.

אין זאת אלא שמידת האמון בבית המשפט תלוייה, במידה רבה, בשניים אלה: מהירות במתן פסקי דין ויעילות מנגנון ההוצאה לפועל.

—————————————————

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דורון רז  On 10/02/2012 at 14:45

    ריבוי הפונים לבית המשפט נובע, לדעתי, לא רק מריבוי עורכי הדין, אלא גם מחוסר הוודאות של המצב המשפטי – שיצרו פסקי דין כ"אפרופים" ודומיו, וכן כל מנגנוני הפשרה למיניהם, 79א, 4ג ובכלל, הפיכת הסטטיסטיקה של סיום התיקים לאלוהים של מערכת המשפט..

    לו המצב המשפטי היה ברור היה נתבע מנסה להסדיר המצב עם התובע בלא שייוצר הצורך לפנות לבית המשפט. חברת ביטוח היודעת שלא תינזק מסרבנות תשלום בלתי מוצדקת – לו היתה חוטפת הוצאות משמעותיות, או ריבית עכ"פ ס' 28 לחוק, כל צד שיודע שאינו צודק אך ברור לו שאין לו מה להפסיד מהטיול/עינוי הדין בביהמ"ש – היו נמנעים מלהביא את ענייניהםפ לביהמ"ש.

    • יוסי דר  On 10/02/2012 at 14:56

      דורון,
      לעניין אפרופים ודומיו, לא נראה לי שתביעות הנוגעות לפרשנות חוזה הן אלה שסותמות את בתי המשפט.
      לעניין הליכים משפטיים נגד חברות ביטוח, אכן חברות הביטוח מאלצות תובעים, כדבר שבשגרה כמעט, לפנות לבית המשפט כדי להתיש אותם.

  • יוסי דר  On 10/02/2012 at 17:28

    נינה, תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: