האם נתן אשל התכוון לסחוט את ר'?

מתרבים הפירסומים שלפיהם נתן אשל צילם במכשיר הסלולרי שלו אזורים מוצנעים בגופה של ר'. כך למשל, אתר ynet  טוען כי "לנציבות הגיעו כמה עדויות התומכות ומאשרות כי ר' סיפרה לכמה אנשים כי אשל צילם אותה בסלולרי מתחת לחצאית".

אם אכן יש דברים בגו, נשאלת השאלה מה היתה מטרתו של אשל שעה שהוא צילם כך את ר'.

מצד אחד ניתן להניח שהוא עשה כן כדי לספק את יצר המציצנות שלו ותו לא.

מצד שני נשאלת השאלה כיצד ולמה הגיעו הדברים לידיעתה של ר'. הרי אם בסיפוק יצר המציצנות גרידא המדובר, כי אז ניתן היה לצפות מנתן אשל שישמור העניין בינו לבין עצמו ולא יספר על כך לאיש.

כך או כך, אם ר' יודעת שנתן אשל אוחז בידיו תמונה או תמונות מביכות שלה, כי אז יש בכך להדאיג כפל כפליים – גם אם נניח שלכתחילה לא היו לנתן אשל כל כוונות זדון.

במה דברים אמורים?

הכרוניקה הפלילית לא חסרה מקרים שבהם צולמו אנשים – גברים ו/או נשים – במצבים אינטימיים או מביכים, וזאת למטרות סחיטה מינית או אחרת.

ולענייננו, גם אם לנתן אשל עצמו לא היו כוונות זדון כשצילם את ר' – אין אנחנו פטורים מלבחון את מצבה של ר', מנקודת מבטה, נוכח הסיטואציה הזו. כלומר, לבד מתחושת ההשפלה שבאופן טבעי מתלווה למצב שכזה, מתעוררת השאלה אם, מנקודת מבטה של ר', נתן אשל לא השיג כלפיה שליטה והיא נקלעה לעמדת נחיתות כלפיו, ולו בשל העובדה, לכאורה, שהוא אוחז בידיו תמונות מביכות שלה.

במילים אחרות, סביר מאד להניח שעצם העובדה, לכאורה, שנתן אשל אוחז בידיו תמונות מביכות של ר' – עצם העובדה הזו יש בה להוות איום מתמיד כלפי ר' – גם אם נתן אשל לא יגיד לה או ירמוז לה דבר בקשר לכך, ואפילו אם הוא ינסה להרגיעה שאין לו כל כוונה לעשות שימוש בתמונות. הרי טבע הדברים הוא ש-ר' תהיה במתח מתמיד ותעשה כל מאמץ שלא להתעמת או לעצבן את נתן אשל מכל סיבה שהיא – שעה שהיא יודעת שהוא אוחז בידיו תמונות מביכות שלה. הרי ברור מאליו, שבמצב עניינים מעין זה ר' תעשה כל מאמץ להענות לבקשות כאלה או אחרות של נתן אשל – בקשות שהיא לא היתה נענית להן אלמלא אחז בתמונות מביכות שלה.

הוא שאמרנו: אם אכן נתן אשל אוחז בידיו בתמונות מביכות של ר', כי אז הוא השיג בכך שליטה כלפיה, והיא מצידה נתונה כלפיו בתחושה מתמדת של השפלה ואיום – גם אם לו עצמו אין כל כוונות זדון בקשר לתמונות – באשר עצם יכולתו לעשות בתמונות שימוש זדוני הוא הדבר שמכרסם ללא הרף בנפשה של ר'.

———————————————————————

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nina ramon  On 31/01/2012 at 14:31

    שאלה: במה שונה המקרה הזה ממקרה חיים רמון?

  • nina ramon  On 31/01/2012 at 17:42

    אם אני זוכרת נכון, במקרה של רמון העניין הועבר היישר לפרקליטות ולמשטרה, ולחצו על הבחורה להתלונן.
    למה העניין הזה לא מטופל באותו האופן?

    • יוסי דר  On 31/01/2012 at 18:00

      במקרה של חיים רמון המדובר במעשה מגונה שכלל מגע פיזי ממש.
      כאן עדיין לא פורסם במה בדיוק המדובר ואם היה מגע פיזי כלשהו.
      ייתכן מאד שגם המקרה הזה מתאים לחקירת משטרה.
      ובשולי העניין – יש לזכור שבשני המקרים המדובר בשני יועמ"שים שונים, ואני מניח שאילו מזוז היה עדיין בתפקידו הוא היה מורה על חקירת משטרה (בהקשר זה, פורסם ששלושת הבכירים פנו אל מזוז, כאדם פרטי, קודם שפנו אל היועמ"ש, ומזוז אמר להם שאין להם ברירה אלא לפנות ליועמ"ש).

  • טל  On 01/02/2012 at 00:23

    האם יש איסור פרסום על שמה?

    • יוסי דר  On 01/02/2012 at 07:44

      טל,
      סע' 352א' לחוק העונשין (הנמצא בפרק העוסק בעבירות מין) קובע כך:
      "המפרסם ברבים שמו של אדם או של כל דבר שיש בו כדי לזהות אדם כמי שנפגע בעבירה או כמי שהתלונן כי הוא נפגע בעבירה לפי סימן זה, בין על ידי כלל הציבור ובין על ידי סביבתו הקרובה, או לרמוז על זיהויו כאמור, בין באמצעות פרסום של קולו, דמותו, כולה או חלקה, סביבתו או דמויות הקרובות לו, ובין בדרך אחרת, דינו – מאסר שנה".

      • טל  On 01/02/2012 at 15:29

        מעניין. יש מישהו שבחר לפרסם את שמה בכותרת הפוסט שלו. מעניין אם זה תקף גם לגביו ולגבי מנהלי האתר…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: