דו"ח שמגר והחטיפה הבאה

אין לי מושג ירוק מה כולל דו"ח שמגר – בחלק החסוי שלו – באשר לדרך הטיפול וההתנהלות של הרשויות במקרה של חטיפה בעתיד. אבל אם החלק החסוי בדו"ח אינו כולל המלצה כפי שתפורט להלן – כל הדו"ח לא שווה את הנייר שעליו הוא נכתב.

ניתוח של ההתרחשויות סביב מעשי החטיפה שמהם סבלנו בעשרות השנים האחרונות מוביל כמובן למסקנה הידועה שאנחנו, כנראה יותר מעמים אחרים, רגישים באופן מיוחד לגורלו של כל מי שנחטף מתוכנו ואנחנו מוכנים לעשות מעל ומעבר, ואף לשלם מחירים מטורפים, כדי להשיב את החטוף אל משפחתו.
דומה, שהתכונה הזו טבועה עמוק עמוק בכל אחד מאתנו ולכן לא ניתן למעשה לרסן אותה גם בשעות משבר  – גם אם האוייב, בשפלותו, ידע תמיד לנצלה לטובתו.

אבל ישנו גורם קריטי אחד המשחק תפקיד מכריע בכל חטיפה, והוא בהחלט ניתן לריסון באופן ממשי: התקשורת!

כי אם נתבונן בחטיפות שארעו בעבר נמצא, שהתקשורת היא זו שתמיד חברה אל הרגישות המיוחדת שלנו לגורל החטופים, וכך שתיהן – התקשורת והרגישות – ליבו זו את זו ושיחקו לידי החוטפים שהאמירו את המחיר באופן שתיסכל אותנו עד ייאוש.

ואם כך, הדרך להתמודד עם הבעייה הזו היא פשוטה בתכלית ואינה מצריכה כל מאמץ: מיד עם קרות ארוע חטיפה על הממשלה לפרסם הודעה בדבר החטיפה ומי הוא החטוף, ובד בבד עם כך – על שר הבטחון לפנות לבית המשפט בבקשה שיוציא צו גורף ביותר לאיסור פרסום כל פרט ועניין הנוגעים לחטיפה.

ובאחת – דממה תקשורתית כפוייה ומוחלטת לפרק זמן בלתי מוגבל סביב החטיפה.

אכן, תמיד יימצאו גורמים – באינטרנט או בעיתונות חו"ל וכו' – שלא יכבדו את הצו ויטפטפו פרטים כאלה ואחרים, אך לא יהיה באלה מסה קריטית שבכוחה להתסיס את הרוחות ולתמרן את המצוקות שלנו, לטובת האוייב, באופן ובמימדים כפי שהדבר נעשה בחטיפות בעבר.

נותר כמובן העניין הרגיש של חופש הביטוי. ובכן, חופש הביטוי יצטרך, במקרה זה, לסגת מפני המחיר הבטחוני הבלתי נסבל שהיה כרוך עד היום בשחרור חטופים.

——————————————————-

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nina ramon  On 08/01/2012 at 13:23

    ואז יהיו לנו עוד רון ארד'ים…. האמנם זה מה שאנו רוצים? אני בוודאי שלא. ואני מציעה לכל מי שמנסה ליצור כללים להתנהגות בעת חטיפה, שיחשוב קודם כל איך הוא היה מגיב לו זה היה בנו, אביו, נכדו. אני סבורה שהתשובה ברורה…
    האפשרות היחידה שקיימת לדעתי היא להכות מייד, וחזק, כך שבפעם הבאה יחשבו פעמיים אם לחטוף חייל.

    • יוסי דר  On 08/01/2012 at 13:47

      אף אחד לא רוצה רון ארדים.
      העניין הוא שהשתתפות פעילה של התקשורת מסכלת למעשה משא ומתן ממשי ומשחקת לידי החוטפים שמנצלים את לחץ התקשורת הן להעלות את המחיר או להתעקש על מחיר גבוה, והן – ולא פחות חמור – לזרוע דמורליזציה בציבור, שלא לדבר על כך שהכניעה המוחלטת לחוטפים מזמינה עוד ועוד חטיפות.
      בקיצור, המשא ומתן צריך להתנהל בלי התקשורת.
      לגבי האפשרות שהצעת – הבעייה היא שלפעמים החוטפים הם גוף קטן וקיקיוני כך שלמעשה אין במי להכות.

  • nina ramon  On 08/01/2012 at 17:03

    להכות באיזור ממנו יצאו.

    • יוסי דר  On 08/01/2012 at 18:17

      במקרה של גלעד שליט, למשל, גם אילו צה"ל היה מפציץ את עזה יום ולילה כלום לא היה עוזר.
      בסופו של דבר, כשאין אופציה צבאית, צריך משא ומתן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: