קארייאן הנאצי אורח רצוי בקול המוסיקה

היטלר ודאי חוכך ידיו בהנאה כשהוא מסובב את הכפתור ברדיו שלו לקול המוסיקה כדי להאזין ליצירות בניצוחו של הרברט פון קארייאן.

כי קארייאן היה חבר במפלגה הנאצית (מס' חבר: 3430914) ובשנות המלחמה נהג להנעים את זמנם של הנאצים ברחבי הרייך השלישי.

מעריציו טוענים שחברותו במפלגה הנאצית לא היתה מסיבות אידאולוגיות אלא כדי לקדם את הקריירה שלו. מזכיר קצת את תירוץ הבורג במכונה של אייכמן.

עובדה היא שסמוך לפני תום המלחמה הספיק קראייאן לברוח לאיטליה – כנראה שהיו לו סיבות טובות לכך.

ועובדה היא שמנצחים דגולים, כמו טוסקניני ואחרים, ברחו מאירופה הנאצית שעה שקארייאן העדיף להישאר ולהמשיך בקריירה מוסיקאלית כחבר המפלגה תחת המשטר הנאצי.

וגם עובדה היא שאייזק שטרן ויצחק פרלמן סירבו לנגן בקונצרטים בניצוחו של קארייאן בשל עברו הנאצי.

אבל בקול המוסיקה סבורים מן הסתם שהיום אנחנו חיים על פלנטה אחרת.

—————————————————

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טראומה  On 10/12/2011 at 11:47

    פלנטה אחרת… אייכמן… אלה אכן מילים גדולות. אני מציע לא לסתפק בחרם (המרומז) על קאראיין. מה עם האנטישמים המדופלמים שופן ובאך (את יוהאנס פסיון אתה בטח מכיר)? מה עם ריכרד שטראוס, שר בממשלתו של היטלר? מה עם הנאצי הנלהב קארל אורף שאת כרמינה בורנה מנגנים כאן תחת כל עץ רענן? (מה-טוב שאת וגנר לא מנגנים!), ומה עם פורטוונגלר ואליזבת שוורצקופף, יקירי הרייך השלישי? מה עם המשומד מנדלסון שהעיז לכתוב אורטוריה על אודות פאולוס? ולמה לא להעיף לכל הרוחות את שקספיר מעל בימות התיאטרון ("הסוחר מוונציה", למען השם!), וגם את מארלו ("היהודי ממלטה", אבל ממילא לא מעלים כאן את מחזותיו), הקיצור – נעיף, נעלים ונחרים, נסלק, נבער ונכרית את כל שונאי ישראל. גם את היהודים שונאי ישראל נסלק מקרבנו. ולמה להסתפק בזה? נשמיע רק את הגויים אוהדי ישראל, הפילושמים, בטוחני שאפשר למצוא כמה כאלה! (למשל מקס ברוך, אפשר לשמוע את כל נדרי שלו בלופ בקול המוזיקה במקום כל שאר העמלקים)

    • יוסי דר  On 10/12/2011 at 12:20

      תודה על תגובתך.
      חוששני שלגבי ריכרד שטראוס אינך מדייק:
      הוא לא היה חבר במפלגה הנאצית ולא היה שר בממשלת היטלר (וגם לתפקיד המוסיקאלי שלו הוא מונה שלא בהסכמתו – עד שפוטר).
      נוסף לכך הוא תקף את הנאצים (בזמן אמת!).
      העובדה שנכדיו היו יהודים, שאף נרדפו על ידי הנאצים, אומרת גם היא משהו.
      ראה בפירוט כאן:
      http://en.wikipedia.org/wiki/Richard_Strauss

  • טראומה  On 10/12/2011 at 13:39

    הרבה עובדות וטעות אחת – דייני. על כל פנים התואר הרשמי של שטראוס, שקיבל בהסכמתו או שלא בהסכמתו, היה: "נשיא לשכת המוזיקה של הרייך", הוא נשאר כמובן בגרמניה בכל תקופת המלחמה (קאראיין כאמור ברח לאיטליה), והמשיך לנצח כאילו דבר לא מתרחש. ובאשר לביקורתו על הנאצים, שים לב איזו אופרה הוא כתב ב-1942 (!): "קפריצ'ו" – דיון מעודן על על מהות השירה והמוזיקה.
    אגב, אני מעריץ של המוזיקה של שטראוס, ואני נגד כל חרם אמנותי אידאולוגי, ובה בעת אני בעד הכרת הרקע האישי-היסטורי של היוצר. אין להתעלם מכך.

    • יוסי דר  On 10/12/2011 at 14:05

      בפוסט אני אומר שקארייאן ברח לאיטליה סמוך לפני תום המלחמה וכנראה שהיו לו סיבות טובות לכך, והנה מדבריך עולה שאתה זוקף זאת לזכותו – כנראה כיוון שאתה סבור שהוא ברח מפני הנאצים.
      עובדה היא שבפברואר 45 – ממש סמוך לתום המלחמה – האיש עוד נתן קונצרט בברלין, כך שברור שבריחתו היתה כמו בריחתם של נאצים רבים באותה תקופה מפני כוחות הברית המתקרבים.
      בכל אופן, אם אתה אומר שאין להתעלם מהרקע האישי הסטורי של היוצר זה גם משהו.

  • nachum  On 10/12/2011 at 14:00

    fors from the cars didnt like jews. is it stop someone to go with ford.herr k was young and did mistake. he said so many times. forgive him.

  • סקורצני  On 10/12/2011 at 14:46

    צודק לחלוטין.

  • א.ב.  On 10/12/2011 at 15:24

    הדבר היחידי שטוב בפוסט הזה זה שמצאתי את האתר של טראומה…

    ממש מגוחך כל השאר.

  • טראומה  On 10/12/2011 at 15:58

    לדיון הזה יש נטייה להתעסק דווקא בשולי. על כל פנים, אני לא היסטוריון וגם לא מומחה להרברט פון קאראיין (לרוב אני גם לא משתגע על אמנותו), אבל מהמעט שקראתי עולה כי לקראת סוף המלחמה הוא הרגיש כי יחסיו עם השלטונות "התקררו", כלשונו. הוא החליט לברוח לאיטליה עם רעייתו (אנה-מריה, "אניטה") שהייתה "רבע-יהודייה" (Vierteljüdin), אולי מחשש לשלומה. אני מניח כי אילו רצה לברוח מפני כוחות הברית, לא היה בורח לאיטליה המשוחררת דווקא. אולי אני טועה.
    אני בהחלט מסכים שקאראיין, כמו אמנים רבים אחרים, רבים מדי, היה אופורטוניסט גמור. עמיתיו המוזיקאים נעלמו זה אחר זה, חלקם ברחו וחלקם נלכדו ע"י השלטונות, חלקם גם נרצחו במחנות (המלחינים גדעון קליין ו-ויקטור אולמן, למשל), אך הדבר לא שינה במאומה את התנהגותו. הוא טמן ראשו בחול והמשיך להתרכז אך ורק בקריירה שלו.
    האם זה מצדיק חרם אמנותי? מה המחיר של חרם כזה? ואם נחרים את קאראיין, את מי עוד עלינו להחרים? האם יש לדבר סוף? אלה שאלות אחרות.

    תגיד, אתה אוהב מוסיקה? בוא נסכם בכמה מילים טובות על קול המוסיקה, איזו תחנה משגעת! אתמול בערב נתנו שם קונצרט נהדר, שתי רביעיות של בטהובן עם רביעיית מלוס, מיסה של היידן עם ארנונקור, ולסיום "אפסיונטה" עם אלפרד ברנדל הגדול. תחנה נפלאה!

    • יוסי דר  On 10/12/2011 at 16:41

      אין מחלוקת שקול המוסיקה היא תחנה מעולה – בועה שכיף לברוח אליה.

      איטליה היתה ידועה כיעד בריחה של הנאצים בשלהי המלחמה ולאחריה.
      בקישור המצורף מצויין ש-90% מהנאצים ברחו לאיטליה ומשם למדינות אחרות – ראה כאן:

      http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1175223

  • עמית  On 10/12/2011 at 19:50

    אני תוהה מדוע נזכרת עכשיו? כבר שנים שמשמיעים ביצועים של קאראיאן בקול המוסיקה. קרה משהו מיוחד בזמן האחרון?

    • יוסי דר  On 10/12/2011 at 21:06

      זה אכן מפריע לי כל פעם מחדש עד שהחלטתי לכתוב על זה (בעקבות ויכוח שהיה לי בבית בעניין).

  • אדי סוברי  On 13/12/2011 at 12:35

    יוסי, אתה יודע מה מטריד אותי יותר מכל בתופעה הזו?
    דווקא אלה שבורכו בכישרון יוצא דופן, זכו גם לנהוג בעולם בצורה בלתי אנושית.
    שכן, אם היינו רוצים לטעון שמדובר ב"חיות אדם" – הרי שיצירותיהם ופועלם האחר מבהיר שמכונת ההשמדה וחסרי הצלם היו אנשים מוכשרים, חכמים, בעלי דעה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: