חסיון מקורות עיתונאיים – תשובה לחיים שיבי

העיתונאי חיים שיבי מעלה ברשימתו סוגייה חשובה הנוגעת לחסיון מקורות עיתונאיים, וזאת בהקשר לחשיפת זהותו של אריה שקד, שהופיע כזכור בערוץ 2, כשהוא חובש פאה וקולו מעוות, ותקף את המתרחש בתוך רשות השידור.

תוך שהוא מצטט את כלל האתיקה האוסרים על חשיפת מקור עיתונאי טוען חיים שיבי, שהעיתונאי יואב יצחק נהג שלא כהלכה משחשף את זהותו של אריה שקד.

האמנם שלא כהלכה?

ראשית על הצד הפורמלי:

אכן, תקנון האתיקה של העיתונות קובע שעיתונאי לא יחשוף זהותו של מקור חסוי אלא בהסכמתו של המקור, והדברים ברורים.

אלא שיואב יצחק חשף כאן את הזהות – לא של המקור שלו אלא של עיתונאי אחר. ובכן, האם תקנון האתיקה התכוון לאסור על עיתונאי לחשוף זהות של מקורות עיתונאיים באשר הם – גם אם הם אינם מקורותיו? ברור שלא. עיתונאי חייב סודיות למקורותיו הוא, ואין להבין מתקנון האתיקה איסור גורף על עיתונאי לחשוף מקורות באשר הם – גם אם הם אינם מקורותיו.

אכן, עיתונאי החושף מקור של עיתונאי אחר עלול לפגוע בכך ביחסים הקולגיאליים עם אותו עיתונאי אחר, אבל אין זה רלוונטי לסוגיית חיסיון מקורות והדברים ברורים.

ועכשיו לצד הערכי של הסוגייה:

ניתן היה לקבל את טענותיו של חיים שיבי אילו יואב יצחק היה חושף את זהותו של של המקור סתם כך כדי לחשוף, או כדי להוכיח את כישוריו הבלשיים – ללא כל מטרה אחרת.

אבל הרי זה לא המקרה. אריה שקד לא היה "סתם" מקור המספר את הידוע לו מחמת תיקון עולם. הוא אפילו לא היה מקור המדווח על המתרחש בתוככי הרשות במטרה לנקום ברשות או במישהו בתוכה.

אריה שקד היה אחד מבין אחד עשר מועמדים שהגישו – במסגרת מכרז כדין – את מועמדותם לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. אריה שקד שרד את השלב הראשון ונותר כמועמד יחד עם עוד שמונה מועמדים. הוא אף שרד את השלב השני שבו נותרו שני מועמדים בלבד: הוא ויוני בן מנחם.

או אז, בשלב הגמר המכריע בינו לבין יוני בן מנחם, חבש אריה שקד פאה לראשו, עיוות את קולו ונזכר לספר לכל העולם כולו על המתרחש בתוככי רשות השידור, וזאת במסגרת כתבת תחקיר של הערוץ השני שבמהלכה גם הוכפש קשות מתחרהו יוני בן מנחם.

כאן עלינו לשאול עצמנו שאלה אחת מכרעת: כאשר אריה שקד כך היסווה עצמו – האם הוא עשה כן כדי להסתיר את זהותו כמקור, או שמא הוא עשה כן כדי להסתיר את זהותו כמועמד? ועל כל פנים ניתן לשאול מה היתה הסיבה הדומיננטית לכך שאריה שקד הסתיר את זהותו? התשובה ברורה כשמש: אריה שקד היסווה עצמו רק, ולפחות בעיקר, כדי להסתיר מהציבור את זהותו כמי שמתמודד מול יוני בן מנחם על התפקיד הנכסף.

הדעת נותנת, שכאשר מקור מסווה עצמו הוא עושה כן מחשש שיבולע לו בצורה כזו או אחרת. האם אריה שקד חבש פאה ועיוות את קולו מחשש שיבולע לו? ממש לא! הוא עשה כן כדי להסתיר את זהותו כמועמד לתפקיד המנכ"ל – אחד משני המועמדים שהגיעו לשלב הסופי.

ואם כך, אין לנו אלא להסיק שאריה שקד למעשה התחפש למקור עיתונאי במטרה לנצל את התחפושת הזו כדי להסתיר את העובדה המכרעת שלפיה – האיש מתחת לפאה עם הקול המעוות הוא זה המתחרה על תפקיד המנכ"ל.

הנה כי כן, אריה שקד התחפש למקור ונהג כפי שנהג במטרה לבצע סיכול ממוקד במתחרהו על תפקיד המנכ"ל, וזאת כדי לגרום לכך שהתפקיד יפול לידיו כפרי בשל.

וכשזו תמונת המצב, איזה עניין ציבורי יש בכך שמישהו ישתף פעולה עם התרגיל המכוער הזה של אריה שקד? הרי בדיוק להיפך: העניין הציבורי מחייב לקרוע את המסכה השקרית מעל פניו של אריה שקד כדי לחשוף את מעשיו – מעשים שאינם רק מכוערים, אלא גובלים, לדעתי, בהונאת הציבור – על כל החומרה הכרוכה בעובדה שהמדובר במועמדות במסגרת מכרז.

משכך, עיתונאי המכבד עצמו היה לא רק רשאי לחשוף את זהותו של אריה שקד, אלא היתה זו חובתו כעיתונאי לעשות כן.

ואת זאת עשה יואב יצחק.

———————————————————-

הערה: אני כותב באופן שוטף באתר "מחלקה ראשונה" של יואב יצחק.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חיים שיבי  On 01/08/2011 at 11:02

    תודה על תגובותיך – אתה מעלה טיעונים ערכיים מקצועיים שיש להקדיש להם חשיבה. אני עדיין דבק בעמדתי בעקבות ניסיון של שנות עבודה ככתב פרלמנטרי בדסק פוליטי. מעטים מאד היו המקורות שפגשתי שלא היה להם מניע אישי. בשנים הראשונות הופתעתי למצוא שההדלפות הזדוניות והפוגעות ביותר באו לעיתים מתוך שורות אותה מפלגה ומפי מקורות שנחשבו למקורבים לאיש שההדלפה נועדה לפגוע בו. לפעמים משורות עובדיו או עובדיו לשעבר. המדליף ניסה לפגוע – ולקדם את עצמו בו זמנית. אף אחד לא מדליף כדי לפגוע בעצמו.
    לאחר בדיקת מידע שבא מהדלפה ממקור שכזה ומציאתו כמידע אמין הנסמך על עובדות – האם המניע של המקור מצדיק את חשיפתו? לדעתי – כמובן שלא. את סוגיית המניע יש לקחת בחשבון בשקלול והערכת הדרך בה תוצג הכתבה. הדגשים שבה. רצוי לאכזב את המקור ולא לתגמל אותו בדרך ישירה או עקיפה. אפשר להחליט שהמניע כל כך זדוני עד שאין לפרסם. אך לעולם אין לחשף מקור. חשיפת מקורות כורתת את הענף עליו יושבת העיתונות החוקרת. חשיפת מקורות והוקעתם במקום העבודה- הצגתם כבוגדים מכפישים ונידויים – היא לחם חוקו של כל ממסד הרוצה לשתק ביקורת מבפנים.
    אני מעריך את קולו של יואב יצחק. לפעמים את העובדה שהוא "אינו עושה חשבון" לאיש אך יש לי תמיהה על חדוות חשיפת המקורות שלו בפרשה זאת וכתבתי זאת בפניה גלויה אליו – גם ב"חדשות מחלקה ראשונה".

    • יוסי דר  On 01/08/2011 at 11:31

      אתה אומר ש"אפשר להחליט שהמניע כל כך זדוני עד שאין לפרסם". אבל הרי זה לא העניין כאן. אריה שקד לא היה מקור של יואב יצחק, ושאלת הפירסום או אי הפירסום של הדברים לא היתה נתונה בידיו.

      מכל מקום, נדמה לי חיים שהנקודה שלך הובהרה, וכמו שאומרים: ישפוט הקורא.

      ובשולי העניין, נדמה לי שהעובדה שיואב יצחק הסכים לפרסם את רשימתך אצלו באתר, ואף לתת לה הבלטה, אומרת משהו על יושרתו כעיתונאי.
      אני לא מכיר הרבה עיתונים או עיתונאים שנותנים במה להעברת ביקורת עליהם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: