חוק החרם ועצומת הפרופסורים

שלושים ושניים פרופסורים למשפטים חתמו על עצומה ובה הם טוענים כי חוק החרם אינו חוקתי כיוון שלדבריהם: "הוא פוגע אנושות בחופש הביטוי הפוליטי ובזכות המחאה בישראל פגיעה שיש בה כדי לפגוע בכבוד האדם"

אין צריך לומר, שבמעשה זה של החתימה על העצומה עשו הפרופסורים הנכבדים שימוש בחופש הביטוי שלהם עצמם, וכך – השבח לאל – כבוד האדם שלהם לא נפגע.

כלומר, הבעת מחאה על שלילת חופש הביטוי, הבעת המחאה הזו היא עצמה מגלמת בתוכה את חופש הביטוי (של הפרופסורים).

אלא שכאן קרה דבר מעניין: אחד מיוזמי העצומה, פרופ' אלון הראל, מסביר לעיתון הארץ, שהם החליטו שלא להחתים דוקטורים למשפטים, למרות פנייה של דוקטורים רבים להצטרף לעצומה, וזאת מחשש שהחותמים ייפגעו כשיישקל קידומם באוניברסיטה.

בהנחה שהדוקטורים הרבים שביקשו להצטרף לעצומה הם בגירים, כלומר מעל גיל 18, לא ברור מה זכות ראה לעצמו פרופ' הראל לנקוט גישה פטרנליסטית שכזו כלפי הדוקטורים למשפטים, ואגב כך – צחוק השטן – לשלול מהם את חופש הביטוי (לחתום על העצומה) ולפגוע בכבוד האדם שלהם ולהשפילם.

אבל יותר מכך: בדבריו אלה מעיד פרופ' הראל שחופש הביטוי בפקולטאות השונות – כולל בפקולטאות למשפטים – מסור רק לחזקים (יש לשער שפרופ' הראל, שהוא מומחה לפילוסופיה של המשפט, מכיר את דבריו של הרטוריקן האתונאי פריקלס, שאמר שהרעיון של חופש הביטוי הוא דווקא בכך שהוא מסור לחלשים).

ובכל אופן, פרופ' הראל מעיד כאן בעצם שבאוניברסיטה אין חופש ביטוי.

ואם באוניברסיטאות, שהן מעוזי החשיבה והדעה, אין חופש ביטוי – יש להזדעזע על שתיקתם המתמשכת, והצבועה, של שלושים ושניים הפרופסורים הנכבדים הללו נוכח הטרור האוניברסיטאי הזה (שלא לדבר על האפשרות הסבירה שבין אותם שלושים ושניים פרופסורים ישנם כמה שמפעילים במו ידיהם את מכבש ההשתקה).

כך או כך, היה רצוי שמי שעוטה על עצמו גלימה צחורה של אביר חופש הביטוי יפשפש במעשיו היטב היטב, שמא הוא עצמו אינו דורך על איזה דוקטור מסכן ומבוהל ושותק מפחד מצמית הנושא עיניו אל הפרופסורה.

———————————————————

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוזנברג  On 14/07/2011 at 11:42

    תגיד, לא לומדים הבנת נקרא בבי"ס למשפטים יותר? בעת האחרונה החלה רדיפה פוליטית של מרצים, והחל לחץ ממשי לא לשכור שמאלנים עושי צרות מבריחי תורמים מעצבני מקארתיסטים. מה כאן כ"כ קשה?

  • נינה רמון  On 14/07/2011 at 15:07

    באקדמיה אין חופש ביטוי, ולא רק לאחרונה. פתיחות מחשבתית וסובלנות לדעות האחר זה לא הצד החזק שלה. תמיד היו שם יריבויות אישיות, קטנוניות, קנאה ומה לא. ימניים או שמאלנים – זו אותה הגברת בשינוי אדרת.

  • עידו לם  On 14/07/2011 at 18:28

    רוזנברג קשה ההבנה: מסתבר שהשמאל באקדמיה חסר סובלנות לדעות לא פחות מאם תרצו עצמם ומסרב לתת לימין לפתח את הנרטיב שלו עצמו באותם מוסדות ציוניים, מה כול כך מסובך להבין שזה לא תקין?

  • עודד  On 14/07/2011 at 23:56

    חוק החרם אינו מעלה או מוריד דבר. איני מבין על המהומה. טוב יעשה כל הרוצה לקדם עינייניו שלא יעסוק בהשמצות וחרמות אלא יפעל על פי כללי השוק החופשי. דהיינו, ישקיע את כל מירצו ומשאביו בפרסום העיניינים שאותם הוא רוצה לקדם. למשל, יפרסם את רשימת המפעלים המומלצים על ידו בחתימתו הברורה והמזוהה. ממילא המפעלים המוקצים ישארו מחוץ לרשימה. למיטב הבנתי, פרסום חיובי אינו יכול להיות עילה לתביעה משום סוג. כל שנותר הוא לגייס מרץ ומשאבים. בסופו של דבר תנצח התנועה שתגייס משאבים עשירים יותר בדרך החיוב ולא השלילה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: