יוסי שריד, אל תתנצל

"מבחינתי מנחם בגין ויצחק שמיר הם לא פחות טרוריסטים מיאסר ערפאת" – זה המשפט שנשר מבין שפתותיו של מי שהיה שר החינוך שלנו וראה בתפקידו זה את פסגת חייו.

שריד מסרב לחזור בו מדבריו אלה.

היתכן ששר החינוך לשעבר אינו מבחין בין טרור לטרור?

הייתכן ששר חינוך יהיה אפס בהיסטוריה?

האם בגין ושמיר שלחו את אנשיהם להרג מכוון של גברים נשים וילדים ללא אבחנה?

ומי שכח את יאסר ערפאת מספיד בקול חגיגי וברוב פאתוס את "המהנדס" ההוא, יחיא עייאש, ששלח מתאבדים להתפוצץ באוטובוסים עמוסי גברים נשים ילדים וטף.

לא יוסי, אל תתנצל על העיוות ההיסטורי הזדוני והמטומטם הזה שהגיח מגרונך.

כדי שחלילה לא יתקיים בך הפסוק "מודה ועוזב ירוחם".

המשך כך להסתובב כתמהוני בכיכר העיר ולחלק לעוברי אורח את הפרוטוקול הארסי הזה של זקני ציון.

ואנחנו וילדינו לעולם לא נדע עד כמה בני מזל היינו על שבהיותך שר החינוך לא הספקת להחדיר את הפרוטוקול המעוות והשטני הזה אל תוככי תוכנית הלימודים.

————————————————————

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • dorade  On 09/06/2011 at 20:21

    מה אתה רוצה משריד ? יוסי שריד מסתמך על האומה הבריטית הנאורה והדמוקרטית .אלה היו הבריטים הנאורים שכינו את בגין,שמיר ושטרן כטרוריסטים.

    בסרטון רואים ושומעים את המגיש המפורסם וולטר קרונקייט מכנה את בגין ואירגונו כטרוריסטים.

  • רני  On 09/06/2011 at 20:29

    שלום
    צדקת. האיש במקום לעשות מעשים כבורג, שנהיה לאזרח צרפתי ואיש עסקים. כיוסי בילין, גם הוא איש עסקים, שמאמרו על העתיד האפל והמפחיד של מצרים היום, בישראל היום יכול היה להכתב על ידי בני בגין וארנס ואולי לא בידי מרידור. או כברעם, או בן עמי או עשרות אחרים שעושים מעשיהם היכן שהם נעשים נהייה לחיית שעשוע בגן החיות של שוקן. כמו עורב שקורא הוא כותב: רק רע רק רע רק רע.
    והקו מוביל מטה מטה מטה, אח למירב מיכאלי ולעמירה הם בן ותלמיד לגדעון לוי עוד השמצה עוד התחכמות אנטי אנטי אנטי. אפילו לא חבל. פשוט התאפסות התאיינות לכלום ליצן אומלל שאפילו לא מעלה חיוך. אפס אפסים.

  • יואב  On 09/06/2011 at 21:47

    "האם בגין ושמיר שלחו את אנשיהם להרג מכוון של גברים נשים וילדים ללא אבחנה?"

    הנה תזכורת הסטורית קצרה (רק בנוגע לבגין, רק במשך שנתיים):

    • ב-29 במאי, ביום ההתקפה על ביר־עדס, יצאו אנשי הארגון בירושלים לפעולת התנקשות בבית הקולנוע הערבי 'רקס', ששכן במורד רחוב הנסיכה מרי (היום שלומציון המלכה) והרבו לבקר בו ערבים ואנגלים. מעיל עמוס בחומר נפץ התפוצץ. נפגעו שמונה עשר איש מהם שנים עשר ערבים, ארבעה בריטים ושני יהודים. לקולנוע נגרם נזק בשיעור של אלפיים לירות ארץ־ישראליות. באותו בקר הופעל מטען השהיה בחנות פירות ערבית; חמישה ערבים נהרגו ותשעה עשר נפצעו. למחרת הכריז המפקד הצבאי של ירושלים על סגירת כל בתי הקולנוע, בתי הקפה ויתר בתי-השעשועים שבעיר היהודית.
    • ב-30 במאי הותקפו ביריות רובה ואקדחים שני אוטובוסים ערביים, האחד ליד ליפתא והשני ליד שכונת טלביה. עשרה נוסעים נפצעו. שעה קלה לאחר הירי בליפתא החל המון ערבי לרגום באבנים אוטובוסים יהודיים של 'המקשר' בכביש המוליך לגבעת שאול. ארבעה אוטובוסים ניזוקו, כמה נוסעים נפצעו קל משברי זכוכית ונוסע אחד, אברהם נחמיאס, נפצע קשה בפניו. תגובת השלטונות: הפסקת מהלך האוטובוסים בקווי 1, 3, ו-5, דבר שהוסיף לסבל היהודי.
    • ב-6 ביוני הותקף מוכר נפט ערבי בדרך פתח תקווה, פינת צ'לנוב. האיש נפצע קשה. כמו כן נורו שני ערבים, שהובילו קרון מיפו לסלמה. אש התוקפים החטיאה אותם אך השלטונות הגיבו בהפסקת התנועה אל תל־אביב וממנה.
    • ב-7 ביוני ירה איש אצ"ל במוביל ירקות ערבי בירושלים והרגו. השלטונות, שטענו כי הרצח בוצע בנוכחות יהודים שלא ניסו למנעו, הורו לסגור חנויות יהודיות באזור הרצח וכן ביטלו את הצוו לפתיחתם המחודשת של בתי הקפה והמסעדות שבעיר.
    • ב-9 ביוני, תוכנן פיצוץ גדול בקרב קרובי האסירים הערביים, שבאו לבקרם בבית הסוהר המרכזי שבמגרש הרוסים. המוקש הוטמן בסל גדול, שאותו נשאה (חבשוש). הפעולה נכשלה. רחל נאסרה ונידונה למאסר עולם. שם נחקרה וכנראה גם עונתה. כעבור שבע שנים קיבלה חנינה מהנציב העליון ויצאה לחופשי.
    • ב-10 ביוני חיבלו אנשי האצ"ל בבית הדואר המרכזי שבקצה רחוב יפו בירושלים. שתי פצצות התפוצצו. קצין משטרה אנגלי וחייל נפצעו. ערב הפיצוץ בבית הדואר המרכזי, שבו נפצעו קל כמה פקידים ערבים ופקיד יהודי, נעשה ניסיון להשליך מעטפת נפץ לתוך תיבת דואר בפינת הרחובות ממילא ויוליאן. גם פעולה זו נכשלה.
    • ב-11 ביוני הניחו אנשי אצ"ל מוקש באותו מקום. המוקש נתגלה, אך בעת פירוקו נהרג פריד קלארק, המומחה הבריטי לחומרי נפץ. מפקדת האצ"ל הביעה את צערה על מותו המקרי. לבית הדואר נגרם נזק כבד.
    • ב-12 ביוני התפוצץ מוקש, שהוטמן על־ידי אנשי אצ"ל, בדרך לכפר הערבי פג'ה הסמוך לפתח תקווה. ערבי אחד נפצע. בלילה הוצת בית ערבי ביפו. הסמל הבריטי אוסוולד, שחש למקום הבעירה, נפצע מרסיסי מוקש, שהונח במקום.
    • ב-15 ביוני, בשעה 07:00, ירה איש אצ"ל בשלושה ערבים ברובע סלמה. אחד נהרג ושנים נפצעו. באותה שעה נזרקו שתי פצצות על קבוצת ערבים בגבול יפו- תל־אביב..
    • ב-16 ביוני, ששה ערבים נהרגו ועשרה נפצעו בהתקפות במקומות שונים בירושלים.
    • ב-17 יוני ירו אנשי אצ"ל על עגלה ערבית בגבול תל־אביב. – יפו וזרקו עלייה פצצה. ערבי אחד נפצע.
    • ב-19 ביוני בשעה 06:15, התפוצצה אנשי אצ"ל פצצה בשוק הירקות אשר בעיר התחתית בחיפה. הפצצה הוטמנה בתוך ארגזי ירקות, על גב חמור שהובל לשוק. עשרים ואחד נהרגו ועשרים וארבעה נפצעו. יהודי בשם אלפרד כהן, שנכנס – כנראה מתוך סקרנות- לבית החולים בחיפה, שם שכבו הקורבנות, נדקר בגבו על־ידי נשים ערביות ונפצע קשה.
    בעקבות האירועים הללו, פרסם בן גוריון, ב-20 ביוני, בכמה עיתונים, מאמר בשם "קוו", ובו תקף, בשם הסוכנות, את פעולות האצ"ל, במילים חריפות .
    • ב-26 ביוני, בשעה 06:15, התפוצצו שני מוקשים שהוטלו מתחת לרכבת ערבית בין עכו לחיפה. פסי הברזל נופצו. הקטר ושלושה קרונות ירדו מהפסים. בשעה 14:30 נהרג ערבי ברחבת ג'וריינו בחיפה. באותו יום, בשעה 19:20 התפוצצה פצצה באחד הבתים בשכונת וואדי סאליב בחיפה. שלושה ערבים נפצעו. בשעה 20:20 נהרג ערבי ביריות אנשי אצ"ל, בשכונת מאה שערים בירושלים.
    • ב-27 ביוני נפצעו בחיפה שלושה ערבים מפצצה שהוטלה לתוך בית קפה.
    • באותו יום, הוחדרה מעטפת נפץ לתיבת הדואר שהיתה תלויה על קיר הגדר של מחנה שנלר בירושלים. בפיצוץ נפצעו קל חמישה ערבים שעבדו במקום. ילד נפצע קשה.
    • ב-28 ביוני, בשעה 05:00, נפצע ערבי, מיריות אנשי אצ"ל, בדרך נבי סמואל, בירושלים.
    • ב-29 ביוני בשעה 05:30, נורה למוות ערבי בדרך יפו- תל־אביב, סמוך לרחוב נחלת בנימין. באותה שעה ממש נורו יריות על עגלה ערבית בקרבת שכונת שעריים שברחובות. ערבי נוסף נהרג בשעה 06:00, ליד פרדסי שייח' מוניס. כמו כן נורו יריות לתוך אוטובוסים ערבים, שנסעו לכיוון יפו. ארבעה נהרגו ואחד נפצע. רגעים אחדים לאחר 05:00 בבוקר, ירו אנשי אצ"ל על שלושה ערבים בדרך מפתח תקווה לראש העין. שניים נהרגו והשלישי נפצע קשה. באותו זמן נורו שני ערבים בק"מ ה-78 בדרך חיפה – יפו. אחד נהרג והשני נפצע קשה. בשעה 17:20 התפוצצה פצצה בבית הקפה הערבי 'ארמונד' ברחוב המלכים בחיפה, מרחק 200 מ' מתחנת המשטרה. ערבי אחד נהרג וארבעים ושניים נפצעו. סך הכול נהרגו באותו יום עשרה ערבים ונפצעו ארבעים וחמישה. העיתון 'דבר' הוקיע את המעשה בכותרת ראשית ומועצת עיריית תל־אביב קבלה החלטת מחאה והביעה זעזוע לשמע "מקרי ההתנקשות נוכח ערבים חפים מפשע.
    • ב-30 ביוני, בשעה 08:00, נורה ערבי על־ידי אנשי האצ"ל, בשכונת מאה שערים בירושלים. באותו היום, בשעה 10:00, התפוצצה פצצה בבית קפה ברחוב ממילא בירושלים. שנים עשר ערבים נפצעו. בליפתא נהרגו ביריות שני ערבים ואחד נפצע. כתוצאה מכך סגרו הבריטים את בתי הקפה שבבעלות יהודית בירושלים והפסיקו את התחבורה העברית.
    מסוף יוני וועד מחצית יולי 1939 תכפו והתעצמו התקפותיו של הארגון בכל רחבי הארץ. הן נועדו לשמש אות אזהרה לפורעים ומשום כך לא הסתירה מפקדת האצ"ל את זהותו של הכוח העברי שהיה אחראי להם. מחלקת ההסברה של הארגון פרסמה חוזרים ("בולטינים"),מטעמה שתחילה שודרו בתחנת השידור המחתרתית "קול ציון הלוחמת" ואחר כך הודפסו והופצו ברבים
    • ב-3 ליולי התפוצץ מטען ברחוב המלכים בחיפה. שמונה עשר ערבים נהרגו ושלושים וחמישה נפצעו.
    • ב-4 ביולי נהרג ערבי ברחוב יפו בירושלים, ערבי נוסף נהרג מירי ברחוב המלך ג'ורג' וערבי אחר נפצע. לתוך משאית ערבית ליד העיר הוטלה פצצה. שלושה ערבים נפצעו. על ירושלים הוטל עוצר. באותו יום, בשעה 18:20, התפוצצה פצצה בבית הקפה הערבי 'ארמונד', ברחוב המלכים בחיפה. ערבי אחד נהרג וארבעים ושנים נפצעו. מתוכם עשרים ושבעה במצב קשה.
    הבריטים העריכו כי לא מדובר בהשתוללות יצרים אלא במדיניות מחושבת. מפקדי חטיבה 16 בחיפה העריכו שמדובר בפעולות שמטרתם לפגוע ביחסים של הערבים עם הבריטים ולהביא לחידוש המרד, שהרי "היהודי אינו רוצח למען הרצח". ייתכן שלהערכה זו היהמשקל מה במדיניות הבריטית כלפי הטרור היהודי.
    ב-12 ביולי הודיע שר המושבות בפרלמנט הבריטי, כי לא יינתנו רישיונות עלייה מה-1 באוקטובר 1939 ועד ה-31 במארס 1940. ב-18 ביולי קיים היישוב יום שבתון כללי במחאה על הפסקת העלייה השרירותית.
    • ב-20 ביולי, החליט האצ"ל לחדש את הטרור העיוור. כרגיל היו אלה קורבנות מקריים של עוברים ושבים, מבלי להסביר מדוע הוא פוגע דווקא בערבים אם הכוונה היא להילחם בשלטון הבריטי. ערבים נורו בקריית מאיר בתל־אביב וליד גשר רידינג בצפון העיר, וכן ברחוב העלייה וברחוב סלמה. ערבים הותקפו גם ליד פתח תקווה, ליד כביש רחובות-כפר ביל"ו וסמוך לרמלה. קציר הדמים באירוע זה היה שמונה ערבים הרוגים ושבעה פצועים. התגמול הבריטי הונחת על כלל הציבור היהודי, בו ביום, על־ידי הטלת עוצר.
    • ב-30 ביולי נהרג ערבי ליד תחנת הרכבת ביפו, שלושה ערבים נהרגו ליד תחנת רידינג בתל־אביב, ואחד נהרג ברחוב נווה שאנן. בקריית מאיר (שרונה) נהרגו שני ערבים.
    • ב-2 באוגוסט, חיבל לוחם האצ"ל, מאיר צפניה, בבית השידור הממשלתי ברחוב מליסנדה בירושלים, לאחר שהטמין שם שלוש מעטפות נפץ. בפיצוץ נפצעה קשה אישה (מאי וייסנברג), שעבדה במקום ושמשה גם כמקור של האצ"ל וכעבור זמן קצר מתה מפצעיה. כמו כן מהנדס ערבי (אדיב מנצור) נפצע פצעי מוות וטכנאי נפצע קל.
    האצ"ל ביצע בתשעה עשר חודשים אלה, שבין 14 בנובמבר 1937 לסוף יולי 1939, כחמישים וחמש פעולות, חלקן ללא תוצאות. ממוצע של שלש פעולות נקם לחודש. על בפעולות נהרגו למעלה מתשעים בני אדם.

    לא יוסי, אל תתנצל.

    • יוסי דר  On 10/06/2011 at 05:51

      יואב,
      תודה על התגובה.
      בלא קשר לרשימה הזו או לאמינותה (אפשר לקבל קישור או מקור?) לא אמרתי שלא היה טרור מן הצד של בגין ושל שמיר.
      הטענה שלי נגד שריד היא על שאינו מבחין ביניהם.
      השאלה היא אם בגין ושמיר שלחו להרוג גברים נשים וילדים ללא הבחנה.
      השאלה היא אם הם בנו את הנרטיב שלהם על מוות ועל הרג.
      כך למשל, ערפאת הספיד בארוע טקסי כלשהו את המתאבדים ובראשם את יחיא עיאש, ומבחינה זו ערפאת מעיד על עצמו ועל הנרטיב של המוות שהוא מקדש. האם אתה רואה את בגין או שמיר בסיטואציה כזו? האם, לאור זאת, נכון לשים את בגין ושמיר בסל אחד עם ערפאת?
      ובנוסף לכל אלה:
      בכל התיאורים הנ"ל אתה מדבר על טרור של האצ"ל בסוף שנות השלושים שעה שבגין טרם עלה ארצה (הוא הגיע ארצה עם צבא אנדרס בשנת 42 וקיבל את הפיקוד על האצ"ל רק בשנת 43).

  • רני  On 09/06/2011 at 22:44

    איני נציג של מר דר.
    אני בהחלט לא מתנצל על מה שכתבתי על י. שריד פוליטיקאי שנכשל בכל אשר עשה שמאז נכנס לאורוותו של שוקן שופע רעל וארס ושנאה ללא גבול. ייתכן שלפנינו מקרה שזקוק לניתוח של פסיכולוג טוב כולל יחסו של שריד לאביו ולשתי האמאות, יולדתו רוחצתו עד אחרי בגרות ושולה אלוני, ולישראל כמייצגת גוף בוגר שממשיך לגדול ולהתפתח למרות מעשי שריד. יש אמת בפתגם שאין כעס ככעסו של הנובח על העגלה המתקדמת למרות נביחותיו. יותר מדי נורמליות הגיון פוליטי דימוקראטי ונסיון לשכנע מצביעים בדרך דימוקרטית אין בכתביו. כמו הרבה מחבריו באורוותו של שוקן הוא מיחל ופועל להתערבות חיצונית בישראל. כשלונו לדבר אל האלקטורט הישראלי הביא אותו למעשה הכי אנטי-דימוקראטי שיכול להיות, הפיכתו למי שמייחל ופעל להתערבות לא דימוקראטית מבחוץ.
    באשר לרשימה.
    אכן בין 1935 ל 1940 לערך הייתה מלחמת אזרחים בארץ-ישראל. הרשימה כעוד רשימות כמותה המופצות בארץ ובחו"ל מציגה את הערבים כקורבן מוחלט ואת היהודים כרוצחים מוטרפים. זה שקר, זו אינה התמונה. מי שמציג רשימה כזו צריך להכניס גם יהודים וגם ערבים. אכן היו פעולות טרור בצד היהודי ובצד הערבי. אבל מעולם בצד הערבי לא היה מנהיג מקובל בראש מפלגה וקואליציה מייצגת רוב שלחם נגד טרור, כבו גוריון שייצג למעשה ולהלכה את רוב הציבור היהודי בארץ ישראל באותה תקופה. איני מאמין לכל הכתוב ברשימה זאת מידיעה שערבים גם רצחו אחת את השני באותה תקופה. ברשימה יש גם שטויות ושקרים מגמתיים למשל: ש"ב-26 ביוני, בשעה 06:15, התפוצצו שני מוקשים שהוטלו מתחת לרכבת ערבית בין עכו לחיפה. פסי הברזל נופצו. הקטר ושלושה קרונות ירדו מהפסים". לא היו רכבות ערביות. זה אינו דיקדוק עניות, זו תוצאה של בדיקה חפוזה שמרמזת על איכות הרשימה והצורך בבדיקתה.
    דר הגזים ופתח פתח לתעמולה פרו פלשתינית שמוכנה תמיד במחסנית. אכן היה טרור יהודי אבל שלא כמנהיגות הפלשתינית זה היה מיעוט ונציגי הציבור היהודי היו נגד טרור בדיבור ומעשה וראה הסזון. אין מקום להשוות טרור ותפקידו באתוס-מיתוס ציוני ובמקבילו הערבי. גם שלטונות המנדט העירו מניסיונם בארץ-ישראל באותה תקופה, בטבלה שהובאה, שככלל יהודי לא רוצח בשביל לרצוח והם לא היו אוהבי יהודים קיצוניים.

  • פרדי  On 10/06/2011 at 02:05

    רני, לצערי אתה מתגלה כאנטי ציוני, אנטי יהודי, אנטי פטריוטי ופרו פלסטיני.
    בדיוק כמו יוסי שריד, גם אתה מסכים שהיה טרור יהודי.
    אתה מסביר שמדובר במיעוט, אבל שריד לא טען שבן גוריון או לוחמי ההגנה היו טרוריסטים,
    אלא רק המיעוט הקיצוני בהנהגת בגין ושמיר.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: