האם השופט דנציגר מתאם עדויות?

נתחיל מכך, שאם שופט בית המשפט העליון נאלץ לבשר לציבור כי הוא ידידו של מי שהמשטרה ממליצה להעמידו לדין בעבירות שוחד, מירמה, גניבה, מרמה והפרת אמונים, עבירות מס והלבנת הון – כי אז אותו שופט בית המשפט העליון, שמבשר לציבור על הידידות הזו – נקלע למצב לא ממש סימפאטי.

השופט יורם דנציגר פירסם לאחרונה – באמצעות הודעה מיוחדת של דוברת בתי המשפט – כי הוא ידידו מזה כ- 20 שנה של ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני (שלגביו ממליצה המשטרה לעמידו לדין בעבירות הנ"ל).

נשאלת מיד השאלה מה פשר ההודעה המיוחדת הזו של השופט דנציגר? ולמה חשוב לו לשופט לציין כי הידידות בינו לבין לחיאני נמשכת 20 שנה?

ובכן, השופט דנציגר נמצא בימים אלה בעיצומה של מה שקרוי "בדיקה" משטרתית הבוחנת, בין היתר, את שאלת היחסים העסקיים במישור האישי בין דנציגר לבין לחיאני – יחסים שהתנהלו במקביל לכך שדנציגר, בהיותו עורך דין, ייצג את עיריית בת ים, שבראשה עומד כאמור שלומי לחיאני.

על פני הדברים, שלומי לחיאני, כעובד ציבור, נקלע כאן לניגוד עניינים – ניגוד אשר עלול בנסיבות מסויימות להתגבש לכדי עבירת שוחד.

ואם בעבירת שוחד עסקינן, כי אז המדובר כידוע בעבירה דו-צדדית, כלומר – היכן שנמצא מקבל שוחד – נמצא בדרך כלל גם נותן שוחד.

ולענייננו, אם שלומי לחיאני, במסגרת יחסיו המקבילים עם יורם דנציגר, נחשד בקבלת שוחד, כי אז עלולה להתקבל תמונת מצב, שדנציגר נחשד בנתינתו.

אלא שידידות אישית בין הנותן לבין המקבל יכולה, בנסיבות מסויימות, לשמש קו הגנה אל מול חשדות השוחד.

האם זהו אמנם הרקע לכך שהשופט דנציגר הודיע על ידידותו עם לחיאני?

ומדוע 20 שנה? התשובה לכך נעוצה מן הסתם בעובדה, שבשנת 95 הקים משרדו של דנציגר חברה עבור שלומי לחיאני – חברה שבאמצעותה רכש לחיאני, כנאמן, קרקע לטובת משקיעים שונים – בהם יורם דנציגר עצמו (אגב, העובדה שלחיאני שימש נאמנו של דנציגר ברכישת הקרקע נתגלתה רק כעבור שנים במסגרת הליך משפטי שהתנהל נגד מינהל מקרקעי ישראל).

והשאלה על מקומה עומדת: האם השופט דנציגר ביקש, באמצעות התקשורת, ליישר קו עם עדים אחרים כדי שכולם ייאחזו – במשותף – בגירסה כי ידידות בת 20 שנה היא זו שמפרנסת את יחסיו העיסקיים של עם לחיאני?

אם זו תמונת המצב, כי אז שיטת תאום העדויות באמצעות התקשורת עולה מדרגה: אם עד היום היינו רגילים לתופעה שחשוד נחקר במשטרה ומבשר לתקשורת מהו קו ההגנה שלו, וזאת כדי שעדים פוטנציאלים יאמצו אף הם את קו ההגנה הזה – הנה מתברר כי מי שמשמש, לכאורה, כלי לתאום עדויות היא דוברת בתי המשפט בכבודה ובעצמה.

כך או כך, דומה שבנסיבות אלה – כהונתו של השופט דנציגר בבית המשפט העליון מתחילה להעיק, והיה רצוי אולי שהשופט ישקול יציאה לחופשה עד שהעננה תוסר – מה גם שהשופט דנציגר ודאי מודע לכך, שחקירת שופט עליון מכהן מקשה במידה מסויימת על חוקרי המשטרה.

—————————————————

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יאיר דקל  On 08/03/2011 at 20:52

    בהודעה של דוברת בתי המשפט נאמר: "כבוד השופט יורם דנציגר מכיר את מר שלומי לחיאני יותר מ-20 שנים וטיפל בעניינים משפטיים שונים שלו".
    בטקסט שאני מצאתי לא נאמר דבר על ידידות.

    • יוסי דר  On 09/03/2011 at 05:17

      ליאיר,
      ציטוט מעיתון הארץ:

      "בהודעה מיוחדת של דוברת בתי המשפט נמסר עוד כי דנציגר הוא ידידו של לחיאני במשך למעלה מ-20 שנה".

      כאן:
      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1218969.html

      ציטוט דומה בעיתון ישראל היום:

      "מדוברות בתי המשפט נמסר אתמול כי לדנציגר יתאפשר למסור הודעה לחוקרי המשטרה לאחר חודשים ארוכים שבמהלכם נבצר ממנו מלהתייחס לקשריו עם לחיאני טרם התמנותו לכהונת שופט הן כידידו זה יותר מ20- שנה והן כעורך דינו"

      אגב, בהמשך הידיעה בישראל היום מצויין כך (שזה הציטוט שאתה הבאת):

      "בהודעת דוברות בתי המשפט שנמסרה בעבר בשמו של דנציגר נאמר: "כבוד השופט יורם דנציגר מכיר את מר שלומי לחיאני יותר מ20- שנים ואף טיפל בעניינים משפטיים שונים שלו".

      שים לב שהציטוט הזה מתייחס להודעת הדוברת שנמסרה בעבר, ואילו הציטוט המדבר על הידידות הוא הודעת הדוברת מאתמול.
      כלומר שיש כאן שתי הודעות של הדוברת – האחרונה זו מאתמול מדברת על ידידות בין השניים.
      אתה מן הסתם הסתמכת על ההודעה הישנה.
      תקן אותי אם אני טועה.

  • חגי  On 09/03/2011 at 15:27

    השאלה שאני לא מצליח לרדת לעומקה בכל הפרשה היא ממתי עיריות שוכרות עורכי דין פרטיים ליצוג. מה קרה לפרקליטות? היא כבר לא יכולה ליצג את המדינה?

    כל הסיפור הזה מדיף ריח רע מאוד

  • irity  On 09/03/2011 at 22:53

    האמת שהנושא שמעלה חגי חשוב יותר אפילו מהעובדה שמדובר בחשוד שהוא שופט בעליון.
    מאז שרשויות מקומיות שוכרות עורכי דין פרטיים, אין לאזרח עם מי לדבר, מדובר ב"חרב להשכיר" שיודע איפה החמאה מרוחה, (אצל ראש העיריה) ומתייחס לאזרחים, שהם בעצם שולחיו, כמו למטרד במקרה הטוב או מזון, במקרה הרגיל.
    היה נהוג בעבר שהיועץ המשפטי הוא שכיר של הרשות המקומית, וכפוף מקצועית למשרד המשפטים. אמנם זה לא מבטיח עצמאות מוחלטת, אבל לפחות יש סיכוי. כיום ברשויות רבות, המשרד שמייצג יושב הרחק מאזור השיפוט, ועונה לטלפונים של ראש העיר בלבד. כמובן שזו פירצה הקוראת לגנב ואפילו לא לגנב ממש אלא סתם לתאווי הבצע הרגילים.

    ההפרטה של היעוץ המשפטי הרסה את שלטון החוק, או מה שנותר ממנו. כך גם האצלת סמכויות תביעה מהיועץ המשפטי לממשלה למנהלי מחלקות גביה ברשויות מקומיות
    אני מבינה שיש מצוקה ועומס על צמרת משרד המשפטים, אבל זה לא הפתרון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: