מבקר המדינה משתלט על המדינה

איש לא יקח ממבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס את תרומתו לביעור השחיתות במינהל הציבורי.

ואיש כמובן שלא יתחרה בחולשתו למיקרופונים ולאורות הבמה ובכשרונו הלא מבוטל לתמרן את כלי התקשורת כדי להאדיר את פועלו, ופה ושם גם להשתמש בכלי התקשורת כדי לכפות על רשויות אחרות במדינה את עמדותיו.

השאלה היא אם מרוב להיטותו של המבקר לנקות את האורוות הוא שכח לרגע, שגם הוא – אפילו הוא – אמור להבחין באי אלו קווים אדומים ולהקפיד שלא לחצותם.

האלוף יואב גלנט מגיש לבג"צ – במסגרת הליך שיפוטי – כתב טענות שבו הוא בא בטרוניה על התנהלות המבקר בעניינו.

ואז מבקר המדינה, נשיא בית משפט מחוזי לשעבר, מחליט שכתב הטענות המשפטי הזה איננו יותר מסתם ידיעה בעיתון, ולכן יש להגיב באופן מיידי על כתב הטענות הזה על ידי שחרור הודעה קנטרנית לכלי התקשורת.

ועכשיו, האם אחד העובדים של בית המשפט העליון אמור לצלם את ההודעה הזו של לינדנשטראוס ולצרף אותה לתיק בית המשפט ככתב תגובה לכתב הטענות של גלנט, או מה בדיוק?

לא ייאמן: אדם קובל, במסגרת הליך שיפוטי, על היחס כלפיו מצד מוסד ממוסדות המדינה, ואז ראש המוסד המכובד הזה, נשיא בית משפט מחוזי לשעבר, באמצעות דוברו הרשמי, מתרוצץ ברחובות ובאוזני עובדים ושבים תוקף את כתב הטענות שהוגש לבית המשפט, ומשתתף במו ידיו בגרירת ההליך השיפוטי הזה החוצה אל הכיכרות.

האם בג"צ יעמיד את המבקר במקומו?

אין חשש.

שהרי גם שופטי בג"צ – אפילו הם – לא היו רוצים ליפול לתוך לועו של המבקר המתוקשר הזה.   

כי אמנם המדובר כאן במבקר המדינה, אבל לינדנשטראוס מתהלך כאן זה זמן כאילו המדובר במדינת המבקר.

———————————————

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יאיר דקל  On 03/02/2011 at 23:11

    מבקר המדינה הוא מבקר. התפקיד שלו לבדוק אם הרשויות מתנהלות כראוי לפי החוקים והנהלים.
    מבקר המדינה הנוכחי הינו פעלתן יותר מקודמיו ועד כה יכול להצביע על הרבה הצלחות – ביקורות שהפכו לכתבי אישום. בדוגמא של יואב גלנט ראוי המבקר לכל שבח על שהצליח לעצור מהלך בלתי ראוי (לדעת היועץ המשפטי ואישור בעקיפין של בית המשפט העליון).
    אולם יש מי ששוכח שתפקידו של מבקר רק לבקר. יש חבר כנסת, שיוזם הצעת חוק לתת למבקר סמכויות ביצוע. זה חבר כנסת, ששכח את התפקידים: ביצוע הוא תפקידה של הממשלה. פיקוח על הביצוע נתון בידי הכנסת. המבקר הוא חלק מגורמי הביצוע וצריך לדווח לכנסת.
    המבקר אינו אמור להחליף את הממשלה ולכן אסור לתת לו סמכויות ביצוע!
    המצב בארץ אינו ראוי. ממשלה חלשה שאינה מקיימת את המוטל עליה ולכן תפקידיה זולגים לבתי המשפט ואולי גם למבקר המדינה.
    העובדה, שהמבקר מצליח בתפקידו, נותנת לו את האשראי להמשיך ואת הצל"ש על ההצלחה. עובדה זו מצביעה גם על חולשת הממשלה וגם על כך שהגוף המבצע אינו מקיים את הכללים.
    צריך להחזיר את הגופים השונים לתפקידם. ואם המבקר אוהב פרסומת – ניחא. חיבתו לתקשורת הביאה לו (ולנו!) הצלחות.

  • אזרח.  On 04/02/2011 at 00:42

    מסכים איתך מר דקל.
    המבקר נכנס לתוך הוואקום שנוצר בעקבות אי תפקוד הרשויות השונות,וציבור הנתינים יצא רק מורווח מכך.

  • תרצה  On 04/02/2011 at 13:02

    אמנם מבקרי המדינה שקדמו לו נהגו לפרסם כל שנה דו"ח. אך זה עורר רעש בתקשורת למספר ימים ותו לא. כך שבמובן זה, כשהמבקר מפרסם את דבריו לעתים תכופות, בכל אמצעי שהוא, יש לדבריו ולביקורת אפקט ותועלת יחסית לפרסום חד שנתי.
    אל לנו לשכוח שלתקשורת יש תפקיד חשוב כמתווך בין דעת קהל לבין מוסדות השלטון. יחד עם דעת הקהל יכול המבקר להשפיע ולתת לממצאיו "קול" יותר חזק. ומי יעורר דעת קהל ותשומת לב למחדלים ואי סדרים ברשויות ובמוסדות? מאין נדע שמשהו רקוב? פרסומיו בתקשורת של מבקר המדינה מעת לעת חשובים מאוד. לא כך?

    • יוסי דר  On 04/02/2011 at 13:13

      הכל נכון – השאלה היא של מינון ושל קווים אדומים.
      יש הבדל בין פירסום בתקשורת לבין מניפולציות באמצעות התקשורת.
      דוגמה:
      לאחר שהמבקר פירסם את תקציר הדו"ח פנה מישהו אל היועץ המשפטי לממשלה וביקש את תגובתו לדו"ח.
      היועץ השיב למראיין משהו בנוסח: "לך יש יתרון עלי כי אני טרם ראיתי את הדו"ח".
      במילים אחרות, המבקר פרסם את הדו"ח (שהיה מיועד אל היועמ"ש) עוד לפני שהיועמ"ש עצמו ראה אותו.
      הדו"ח כמובן שעשה בתקשורת את הרעש כצפוי.

      ברור הדבר שהמבקר, שלא ידע מראש כיצד היועמ"ש יתייחס אל הדו"ח, רצה כאן, באמצעות התקשורת, ללחוץ על היועמ"ש ולמעשה לכפות עליו את הדו"ח הר כגיגית, ולמעשה הוא לא הותיר בידיו ברירה.

    • י.ג.  On 04/02/2011 at 16:20

      תרצה, זכור לי שכאשר מריים בן פורת הייתה מפרסמת דו"ח, זה לא היה עובר באדישות ציבורית כמו היום. אומנם שחיתות שילטונית תמיד הייתה במידה מסויימת אך זה הציבור שהשתנה. כפי שאני רואה את הדברים- מאז רצח רבין יש ירידה תלולה בערך הממלכתיות וכיבוד החוק. מחדלים רבים, והאדישות הציבורית הנלוות אליהם, היא פועל יוצא מכך.

      תפקיד המבקר אכן הוא לבקר. בדמוקרטיות חזקות, יש לדבריו השפעה. ישראל כאמור, היא דמוקרטיה נחלשת בשני העשורים האחרונים.

      • תרצה  On 05/02/2011 at 17:50

        לדאבוני הרב אני נאלצת להסכים עם הדעה "ישראל היא דמוקרטיה נחלשת" בשני העשורים האחרונים.
        הציבור השתנה? לא בטוח.
        מניפולציה בתקשורת? tell me about it …. כולם משתתפים בחגיגה הזו, לא?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: