האם א' מבית הנשיא ניסתה לסחוט את קצב?

נניח שא' מבית הנשיא היתה פונה אל קצב בדרישה כספית ואומרת לו כך:

"אתה ביצעת בי עבירות מיניות וגרמת לי נזק, ולכן אני דורשת ממך פיצוי כספי. אם לא תשלם לי – אפנה למשטרה ואגיש נגדך תלונה"  

האם אמירה כזו מהווה עבירה פלילית של סחיטה באיומים? התשובה שלילית.

חוק העונשין קובע כך:

"המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם…דינו – מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו – מאסר תשע שנים".

ובכן, התנאי שהאיום על הנסחט יהווה עבירה פלילית הוא, שיהיה מדובר ב"פגיעה שלא כדין". כלומר, רק אם הפגיעה בנסחט היא "שלא כדין" יש לראות בכך עבירה פלילית.

בית המשפט, תוך ציטוט מספרו של קדמי, קובע בהקשר זה כי:

"כל עוד המדובר באיום של הגשת תלונה אמיתית והאיום מכוון בתום לב להשגת תכלית חוקית, כלומר להשגת דבר שהמאיים זכאי לו, אין לומר כי פגיעה הכרוכה במימוש האיום (קרי: בהגשת תלונה) מהווה פגיעה "שלא כדין"… כאשר מאיים אדם על מי שנטל את רכושו כי יפנה בתלונה למשטרה אם רכושו לא יוחזר לו (והוא הדין במי שניזוק ודורש באיום של הגשת תלונה למשטרה את נזקו) אין זו סחיטה…".

חשוב להדגיש, כפי שנקבע כאן, שהאיום בפניה למשטרה צריך להיות בתום לב, והמאיים צריך להאמין בתום לב שבוצעה כלפיו עבירה (וזאת, גם אם יתברר בהמשך בחקירת המשטרה, או בבית המשפט, שהעבירה לא בוצעה או שלא היו מספיק ראיות לביצועה).

נוסף לכך, צריך שהאיום בהגשת תלונה יהיה עקב עבירה שבוצעה כלפי המאיים ולא כלפי אדם אחר, שאם לא כן ייחשב הדבר סחיטה באיומים במובנה הפלילי.

כמו כן, צריך שהאיום להגיש תלונה יהיה קשור עניינית עם העבירה שהמאיים דורש פיצוי בעבורה. כלומר, שאם נניח המאיים ידרוש מהמאויים פיצוי בטענה שזה היכה אותו, ויאיים עליו שאם לא יפצה אותו על ההכאה, הוא יתלונן נגדו על מעשה מגונה שביצע בו בעבר – יהווה הדבר עבירה פלילית של סחיטה באיומים.

 ———————————————

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • irity  On 03/01/2011 at 14:35

    אין פה שום סחיטה. מישהו טרח להפיץ שמועת שוא המפחידה נשים רבות, כאילו אם ידרשו פיצוי על עבירות מין הן מבצעות "סחיטה". אין בזה אפילו שמץ אמת, ואין סיבה כלל לעלות על הדעת שאלה כזו. נוהג שגרתי הוא לכל מי שמגיע לו כסף, מכל סיבה, החל מת.ד. (או כל עוולה נזיקית אחרת) ועד הפרת חוזה שהוא מאיים "שיפנה למשטרה". אין בזה כלום, פניה למשטרה אינה יכולה להיות סחיטה, כפי שאיום שגרתי בכל מכתב של עו"ד מסתיים באיום לפנות לערכאות. זו שמועה לא תמימה, שמנסיוני הדל מצליחה מאד להלך אימים וטרור על נשים. נהפוך הוא, צריך לעודד את ציבור הנשים הנפגעות , בכל הקשר וסוג עבירה כזה, לפנות קודם כל בדרישה אזרחית לפיצויים, כדי לחסוך את ההליכים הפליליים הדי מיותרים לכולם, ברוב המקרים. (ברוח ימים אלה של סנהדרין, כדאי להזכיר שנושא זה טופל כעניין ממוני גם במשפט העברי, למעט בכל אותם מקרים שהאלימות היא קיצונית ומהווה בעצמה עבירה של תקיפה חמורה או ניסיון לרצח וכל כיוצב).
    הסיבה שעניין זה פחות מקובל בארץ מאשר בחו"ל (כולל הסכומים המגוחכים כאן לעבירות מין והטרדות בעבודה) נובעת מכך שזו חברה שמרנית ומתייגת, מצפים מאשה ש"תשמור על כבודה" ונטילת פיצוי מתפרשת כזנות, שזהו מכשיר שליטה נוסף המקטין את הבטחון האישי. אין כל סטיגמה שלילית במה שעשתה א, וטוב היה עושה משה קצב לו שילם לה ברוח טובה ויפה את מה שדרשה, גם ללא איומים. מדובר באדם המבוגר ממנה בהרבה (אם הבנתי נכון את הכתובים) ונשוי בעוד היא פנויה, שהיה מעסיק שלה, ברור שהיא יוצאת נפגעת מהקשר הזה, כך או אחרת. גם ברמה של הנציבות, היה עליה לקבל פיצוי פיטורין מוגדל, מענק הסתגלות וכל מה שנהוג אם זה היה קצין בחיל חימוש שנפל עליו קוםקום באפסנאות.
    כניראה שיש קורטוב אמת בשמועה הסטראוטיפית על הפרסים בנוגע לקמצנות. האיש לפי הגירסא שלו (המיטיבה איתו) החזיק פילגש בזמן העבודה, שניהם מועסקים על חשבון הקופה הציבור, היה עליו לדאוג לכל הפחות שאותה קופה ציבורית תתגמל אותה ברוחב יד לאור מנהגיו המפוקפקים בזמן העבודה. לא מדובר במעסיק פרטי.
    לדעתי האישית, על כמה מן הנפגעות הללו לתבוע תביעה קבוצתית את המעסיק הציבורי על מה שמכונה בארצות הברית FAILURE TO PROTECT, כפי שעושים במקרים של תקיפה מינית במתקן ציבורי כמו מועדון ספורט או קיבוץ. אנשים לא באים לעבוד בשירות המדינה כדי לפגוש שם זנאים, נואפים, סוטים מריירים, וחרמנים (ובטח לא אנסים, לפי הגירסא המחמירה).
    אגב, במקרים רבים של גברים נשואים המחזיקים פילגש, ישנם הסדרי ממון למקרה של הפסקת הקשר, לא שמעתי שזה נחשב "סחיטה". נהפוך הוא, נציבות שירות המדינה קיבלה (ויש לי דוגמא של הסכם כזה אמיתי) הסכם ממון כזה שמקצה חלק מקופות הגמל והפנסיה לפילגש.
    אם הוא טוען שהיא זונה, קל וחומר, עליה להגיש חשבון כמקובל בעולם הרחב על שירותים מסוג זה, גם לנשיא וגם לנציבות שירות המדינה, לרבות הצמדה וריבית מוגדלים או לפי התעריף שהיה נוהג לסורוגיט במקרים של נכי צה"ל שקיבלו על כך ,ראש נזק נפרד. מדובר במיליונים.

  • א.ב.  On 03/01/2011 at 18:44

    איריס,
    צודקת לגמרי!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: