אמיר בלחסן – צמח לא מוגן

איך נכון לומר – פָּגַע וּבָרַח בלשון עבר? או שמא – פְּגַע ובְרַח בלשון ציווי?

למקרא פסק הדין של השופט זכריה כספי התשובה ברורה: פְּגַע ובְרַח! בלשון ציווי.

כי ההמלצה לברוח – היא זו העולה מבין שורות פסק הדין האומלל הזה, שדן שני בני זוג לשלוש שנות מאסר על שברחו והפקירו את הילד אמיר בלחסן – שהפך לצמח לאחר שמכוניתם פגעה בו והטיחה את ראשו אל הכביש.

והם לא הסתפקו בבריחה מהמקום: הם אף לקחו את הרכב לשטיפה – כדי להסיר זכר וכתם כאילו דבר לא ארע.

לא נתפלפל כאן עם התקדימים שיצא השופט לקושש כדי להגיע לתוצאה שאליה הגיע.

כי הנצחת העוול היא שם המשחק כאן.

כי הנצחת העוול היא זו שמאפשרת לשופט – גם להטיל על בני הזוג שלוש שנים וגם לקבוע שזהו הרף העליון של הענישה ואף מעבר לו.

תעתוע הגורל: השופט חשין – כן כן, השופט חשין – התייחס באחד מפסקי הדין שלו לעבירת פגע וברח, וכך הוא קובע שם:

"עבירת ההפקרה אחרי פגיעה עבירה קשה היא; לא עוד אלא שעבירה היא הפוקדת עצמה עם העבירות שיש בהן כיעור. הנה זה שרוע על הכביש, מתבוסס בדמו, אדם שזה עתה נפגע בתאונה שהנהג היה מעורב בה – אדם שאפשר ניתן לעזור לו, אפשר ניתן להצילו – ותחת אשר יעצור ויושיט עזרה לפגוע, לוחץ הנהג על דוושת ההאצה ובורח מן הזירה, למלט נפשו מחיוב בעונשין. חומרה וכיעור אלה שבמעשה הנהג הביאו לבריאתה של העבירה ולקביעת עונש חמור בצידה: תשע שנות מאסר"

נסתפק בדברים האלה.

————————————————————–

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קורינה  On 13/07/2010 at 15:11

    נראה לי שצריך היה לקרוא לעבירה, "ברח אחרי שפגע", כדי להדגיש שהבריחה מוסרית חמורה מן הפגיעה. אף כי אין אולימפיאדה עם מדליות-זהב-או-כסף-או-ארד כאן.

    בעוד על הפגיעה עדיין ניתן לטעון חצי טענה שלא בכוונה מראש נעשתה – הרי שהבריחה היא בהחלט מתוך מודעות לחומרה. כלומר, אפילו אם האדם בהלם אחרי שפגע ובורח מתוך בהלה לעורו, פסקי דין שיחמירו ויצרבו בתודעת כל אדם שהבריחה מהושטת עזרה לנפגע היא עבירה פלילית יכולים להביא שינוי.

    הדבר לא חל רק על תאונות דרכים.
    לדעתי ולהרגשתי זה חל באותה מידה של חומרה על ח"כים שנוטלים לעצמם חופשות והעלאות משכורת ותנאים, ובורחים מן החובה להציל מקבלי שכר מינימום;
    חל באותה מידה של חומרה על ההורסים בתי מאות אלפי אזרחים-נטולי-אזרחות ברצועת עזה או בגדה, ולא עוצרים להושיט יד ולקומם את ההריסות ואפילו ברגל גאווה מונעים זאת – אבל רצים להתנדב להאיטי.
    זה חל על חוטפי השלטון שמעניקים לעצמם זכויות לטיפול רפואי מועדף ומושלם – ומונעים תקציבים ממשרד הבריאות כך שחוק הבריאות בעצם הנציח שיטת "ביטוח משלים" שאינו אלא כניסה לכיס המבוטחת, תוך בניית מערכות שהופכות רופאים בתחומים מסוימים לעלוקות מחליאות.

    הרשימה ארוכה. כל אחד ואחת יש לה ודאי מה להשלים מניסיונה. הבריחה מן החובה לדרוש ולקיים שינוי, היא אם ואב כל חטאת.
    למישהו איכפת?

  • פנינה מצרי  On 16/07/2010 at 10:26

    כאשר שופט במדינת ישראל מכריז כי העונש הינו צודק ומשמש פקטור של פסקי דין קודמים ופרקליטות המדינה מגינה על הסדר טיעון שכזה, כל אדם מן השורה צריך לעמוד על רגליו האחוריות, האם "צדק" שכזה משקף את הרצון של החברה והתשובה צריכה להיות חד-משמעית שלו, מכיוון שמערכת המשפטית ממזמן שכחה את תפקידה – צדק לא רק צריך להיעשות ולראות צריך אמור גם לחנך ואין בפסק הדין של השופט כספי ולו ערך חינוכי אחד אלא מה שעשו קודמי טוב גם לי… זה עצוב לא רק בגלל אמיר, זה עצוב בגלל כולנו.

  • פנינה מצרי  On 16/07/2010 at 10:27

    כאשר שופט במדינת ישראל מכריז כי העונש הינו צודק ומשמש פקטור של פסקי דין קודמים ופרקליטות המדינה מגינה על הסדר טיעון שכזה, כל אדם מן השורה צריך לעמוד על רגליו האחוריות, האם "צדק" שכזה משקף את הרצון של החברה והתשובה צריכה להיות חד-משמעית שלא, מכיוון שמערכת המשפטית ממזמן שכחה את תפקידה – צדק לא רק צריך להיעשות ולראות צריך אמור גם לחנך ואין בפסק הדין של השופט כספי ולו ערך חינוכי אחד אלא מה שעשו קודמי טוב גם לי… זה עצוב לא רק בגלל אמיר, זה עצוב בגלל כולנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: