בני בגין – על יושר ועל יושרה

ישנו איזה קונצנזוס בציבור האומר שהשר בני בגין הוא איש ישר כמו סרגל.

כמובן שאין להטיל ספק קל שבקלים ביושרו של בני בגין. די אם נתבונן בדו"ח הוצאות חברי הכנסת מתקציב לקשר עם הציבור.
הדבר פשוט מדהים: בעוד שחברי הכנסת מוציאים בדרך כלל בין אלפי שקלים לעשרות אלפי שקלים לשנה לקשר עם הציבור, הנה אנו מגלים שבני בגין לא הוציא מהתקציב הזה אפילו לא פרוטה אחת שחוקה.

ובאחת – בני בגין הוא הוא האיש לקנות ממנו מכונית משומשת.

אלא שלא על יושר רצינו לדבר כאן, אלא על יושרה – על יושרתו של בני בגין.

והשאלה המנקרת במוח ובלב היא מה חושב בני בגין על עתיד הארץ שבין הים לבין הנהר.

בני בגין מדבר על יישוב ארץ ישראל ביהודים כי זו האידאולוגיה הכי עמוקה שלו.

אבל אפילו בני בגין יודע שהארץ אינה ריקה. יש כאן עם נוסף.

ובכן, למה בני בגין לא מספר לציבור – ביושרה – כיצד הוא רואה את עתיד האזור הזה?

לאן כל האזור הזה הולך על פי חזונו של בני בגין?

כי לאחרונה נפל דבר במקומותינו:

משה ארנס – האיש שמרכיב את הגרעין הכי קשה בתנועתו של בני בגין – פירסם לאחרונה מאמר ובו הוא טוען, שבמצב שנוצר הוא תומך במדינה אחת בין הים לבין הנהר – מדינה דו לאומית. זהו לדעתו של ארנס המוצא מן המבוי הסתום שנקלענו אליו. ובמילים אחרות – כל תושבי האזור, יהודים וערבים פלסטינאים כאחד, יהיו אזרחים של מדינה אחת, וממשלה אזרחית אחת תשלוט בשכם וברמאללה ובכפר סבא ובתל אביב.

ונוכח האמירה הזו של ארנס – בני בגין שותק. לפחות נכון לעכשיו.

ובכן, מה פשר שתיקתו זו של בגין? האם אין דבריו של ארנס ראויים לתגובה? או שמא בגין חושב שארנס התחרפן? ואולי בני בגין ממתין למוצא פיו של רובי ריבלין?

והשאלה על מקומה עומדת: מה בני בגין חושב על עתיד האזור הזה?

מה בני בגין מספר לנכדים שלו על עתיד היהודים והערבים הפלסטינאים כאן ממערב לנהר? מהו הפיתרון המדיני בעיני בגין לתסבוכת שנוצרה כאן?

האם אין לצפות מבני בגין – כמינימום – שיספר לנו מה לדעתו יילד יום באיזור המיוסר הזה? האם התכנית ההתיישבותית של בני בגין בשטחים נוכח המצב בשטח והאילוצים השונים – האם התכנית הזו עדכנית ומעשית ועומדת עדיין על תילה? ולאן כל זה מוביל?

למה בני בגין אינו מגיח ממאורתו אל אור יום בעניין הכל כך גורלי הזה? למה בני בגין אינו מתייחס לדבריו של משה ארנס?

כי מתגנב חשד בלב, שהאיש הישר מכל ישר הזה, בני בגין, סובל בימים אלה לא רק מהעדר יושרה, אלא גם – אולי בעיקר – מאומץ לב רעוע במיוחד.

————————————————————-

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  On 06/07/2010 at 09:47

    ארנס התחרפן! arens is old man.so it wold be nice to use a better word.but as you wrote- arens is not importent and b.b knows it and let the dog sleep.

  • דויד  On 06/07/2010 at 10:57

    השר ארנס באמת הפתיע, אך במאמר הוא טוען שיש צורך לבדוק, דהיינו הוא לא בהכרח 'תמך'. אבל אלו פילולי לשון. אני מעריץ את האומץ של ארנס גם אם לא תומך בו, ומאמין שגם הוא הפנים שמשהו פה לא עובד.

    אבל חשוב לציין, שארנס דיבר הרבה עם נושא שילוב ערביי ישראל, הוא העדר שילוב ראוי של האזרחים הערבים. דווקא בתקופתו כשר ביטחון הוא פתח עוד יותר תפקידי לחימה ואחרים לבני מיעוטים בצבא.

    ובאשר לבני בגין, הוא זורע חול בעיני הציבור. צריכים להגיד את האמת, גם אם לא נחה. בהעדר שלום של פשרה עם הפלסטינים והפרדה בין המדינה הישראלית לפלסטינית תאלץ ישראל לאבד את זהותה. במובן הזה, לדעתי אביו הבין וזה גם הבסיס הרעיוני לדבריו של ארנס.

  • איה  On 06/07/2010 at 15:19

    קודם כל יש הבדל בין יושרה לבין מבנה נפשי פסיכולוגי וגם שאין לי שום יומרה לנתח את נפשו שיהיה בריא… הרי ברור מדרך התנהלותו במשך השנים שהוא סובל מתסביך אב כבד ביותר, כבד מזה של בנימין נתניהו. שניהם גוררים מטען כזה כבר על לבם ומצפונם שלא מאפשר להם לזוז טיפה, זרזיף קטן שמאלה בלי להתכווץ מכאב ואשמה. כל תזוזה היא עול וייסורים. המציאות? שטויות, מה חשובה המציאות? מה שחשוב זה מה אבא אומר, או אבא מה היה אומר. חוץ מזה ברור שבני בגין משחק את עצמו כאילו הוא ערמומי, כלומר מנסה להיות "ערמומי", כפי שהוא מדמה ערמומיות בדמיונו. ובנוסף השתיקה שלו לא חדשה ובכלל לא יוצאת דופן. גם רבים אחרים בימין לא ממש הגיבו לדבריו של ארנס – גם ברור שהוא אמר מה שאמר מתוך פחד וייאוש, הוא לא מסוגל לראות פינוי של התנחלויות. השאלה היא כמובן מי בכלל, מבין חברי הממשלה וחברי הכנסת חסרי הדמיון מסוגל לראות פינוי התנחלויות מתוך הבנה שהעניין הכרחי, קריטי. ה"ערמומיות" של בני בגין – המלאכותית, המצחיקה בשקיפותה – היא מין שיקול כזה, ילדותי, (והרבה אנשי ימין פועלים לפי ההגיון הזה): תפוס ככל יכולתך, עדיף לאחוז בקרנות המזבח ולהתעקש "עד אינסוף" כלומר עד הרגע האחרון כמו למשל בהתנתקות, מאשר ל"וותר", כאילו שאין איזה אמצע, איזו דרך לעשות הסכם בדרך יצירתית, וזאת כדי להשיג כמה שיותר: אם אתה מתעקש על 100 יש סיכוי, אולי, שתשיג 80 אבל אם תתעקש על 20 תשיג אפס. משהו כזה. כלומר הוא מנסה להיות "חכם" בעניין, מתוך איזו מחשבה ילדותית, טיפשית יש לומר, שאם "לא נדבר על זה" אנשים "לא ישימו לב", כלומר הוא מנסה להסיט את מוקד תשומת הלב למקומות אחרים, יש לו "אג'נדה". איזה אג'נדה מה אג'דנה? יש מציאות! היא לא חשובה. יש אבא. וחוזר חלילה. כמו זה שמנסה למכור לך מכונית דפוקה אבל לא אומר דבר על הדפיקות שלה ומדברים בשבחה כאילו היא נהדרת כמו חדשה לא מזכיר את הדפק מתוך הנחה, שאם לא יזכיר אות, הקונה לא יבחין בו. רק מה, קונה חכם יבדוק היטב בטרם יקנה ומן הסם יבחין מיד בבעיה בטח אם מדובר בכזאת גלויה שצועקת לשמים. לכן אני לא הייתי קונה מכונית משומשת מבני בגין. אני גם מעולם לא חשדתי בו שהוא אמיץ גדול, תמיד הוא נראה לי הפחדן של הכיתה שמסתובב עם אגו קצת נפוח. אבל כן, ישר כמו סרגל

    • *  On 06/07/2010 at 16:08

      לאיה: סליחה, את מדברת על בני בגין שהצביע נגד הסכם השלום עם מצרים, ההסכם שהביא אביו – מנחם בגין – להכרעה בכנסת?

      את מודעת לחשיבותו של ההסכם בעיני בגין האב? למאמצים שהשקיע בכדי שההסכם יאושר בכנסת אבל בנו (בני) הצביע נגדו?

      קראת על האופן בו מקבל בני בגין את בנו שלו המפגין בבילעין?

      • גיל  On 06/07/2010 at 18:34

        בני בגין לא יכל להצביע נגד הסכם השלום עם מצרים מהסיבה הפשוטה שהוא בכלל לא היה חבר כנסת בתקופה ההיא. הוא היה חבר כנסת רק מ1998.

        • איה  On 07/07/2010 at 02:37

          הכוכבית התכוון בטח להסכם אוסלו

          אבל אני אכן אני זוכרת שקראתי בכמה מקומות שבני בגין התנגד להסכם השלום עם מצרים. אלא שהעמדה הזאת לא סותרת את ההגיון הפסיכולוגי, לדעתי. להפך, הוא "שומר הראש" הכי נאמן של אביו. שיכול להיות בכלל. ובנוסף על נוסף: הוא מפריד את עצמו, יש לו "אג'נדה" משלו. ולמה לא? כמו כן שמעתי או קראתי אותו מסביר את עמדתו של בגין האב בנושא הסכם השלום עם מצרים ובעניין "האוטונומיה לאנשים" ולא לטריטוריה וכו' שבגין האב חתום עליו, בעניין הסכם עתידי עם הפלסטינים. הרושם הכללי העיקרי הוא שבני בגין סבור – ובצדק – שאבין חתם על ההסכם (עם מצרים) מחוסר ברירה. כפי שיקרה גם לביבי או לזה שיבוא אחריו, עם הפלסטינים

          בכל מה שקשור ליחסו לבנו – אדם יכול לשאת על גבו תסביך אב כבד בלי להורישו בשלמותו לבנו, וזה יאמר לזכותו של בני בגין. אגב, יצא לי לראות את בנו אצל לונדון קירש והוא נראה צפוד למדי בדומה לאביו. מן הסתם גם הוא משלם איזה מחיר. יש מי שלא משלם?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: