החפיף של טירקל

אין הרבה הגינות בדרישתו של שופט בית המשפט העליון לשעבר יעקב טירקל לשנות את חוקי המשחק באמצע המשחק, ולהרחיב את סמכויות הוועדה לחקירת ארועי המשט לעזה שבראשה הוא עומד.

הרי ברור היה – מראש – שהמדובר בוועדה עם סמכויות של ועדת קישוט, שכל תפקידה הוא לנקז לחצים מבפנים ומבחוץ, וכך – להתחמק מהקמת וועדה של ממש עם שיניים שתוכל לחקור את העובדות ללא כחל וסרק.

הייתכן שהדבר הברור הזה היה ברור וגלוי לכולם פרט לשופט טירקל?

אין זה אלא שהאסימון נפל לו, לשופט טירקל, קצת מאוחר מדיי – מה שמצביע כשלעצמו על שיקול דעת קצת איטי, שלא ממש עומד בקצב ההתרחשויות.

מה עושה אדם אחראי כשפונים אליו לעמוד בראש ועדה? מה השאלה בכלל? הוא דורש לקבל לידיו מסמך – בכתב – המפרט את כל התנאים הרלוונטיים לתיפקודה של הוועדה – לרבות, כמובן, היקף סמכויותיה.

וכשבדיו מסמך שכזה, לוקח אותו אדם אחראי זמן למחשבה, ולא פחות חשוב: להתייעצות עם חברים ומביני דבר.

ולשופט טירקל, זאת לדעת, חברים מעולים שבמעולים – החל מנשיאי בית המשפט העליון לשעבר ברק ושמגר ודרומה.

וחבריו הטובים של טירקל היו מתבוננים במסמך ומן הסתם מעמידים אותו על כך, שאם הוא רוצה לכהן בראש ועדת קישוט – שיילך על זה.

אלא שהשופט טירקל, כך נראים הדברים, ספג אל קרביו את רוח החפיף – אותה רוח שאפיינה את מקבלי ההחלטות של ארועי המשט לעזה, שאותם הוא נדרש כידוע לחקור.

ועכשיו, לאחר שנפל לו האסימון, בא טירקל אל הממשלה ודורש להרחיב את סמכויותיו.

ומה תעשה הממשלה? כמובן שאין לה אפשרות אלא לקבל את הדרישה או להסתכן בהתפטרותו של טירקל והתפרקות הוועדה – על כל ההתבזות והמבוכה הבינלאומית הכרוכות בכך – התבזות שרק תתעצם לאור העובדה ששני המשקיפים הזרים בוועדה כבר נמצאים כאן והחלו למלא את תפקידיהם.

כן כן, שמענו דיבורים על כך שטירקל מדגיש שהוא לא איים על הממשלה שבדעתו להתפטר היה ודרישתו להרחבת סמכויות הוועדה לא תתמלא. אלה הם דיבורים ריקים. טירקל מכופף כאן את זרועה של הממשלה – תוך ניצול חששה הרב של הממשלה מהצפוי לה, בארץ ובחו"ל, אם דרישתו לא תתמלא.

הרי הדבר האלמנטארי לעשותו היה להעמיד את התנאים והדרישות עם קבלת ההצעה מהממשלה לכהן בראש הוועדה, וכך לאפשר לממשלה להחליט כפי שתחליט – בלא חשש מהצפוי לה עקב פירוק הוועדה.

אין זה אלא שאירועי המשט לעזה הם בעצם סימפטום לחפיף שמאפיין את דרך קבלת ההחלטות אצל מי שמנהלים את חיינו כאן, והשופט טירקל, שאמור לטפל באותו חפיף, חיפף בעצמו ונלכד אף הוא ברשת של הסימפטום הממאיר הזה.

——————————————————-

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  On 30/06/2010 at 09:58

    חברים מעולים שבמעולים – החל מנשיאי בית המשפט העליון לשעבר ברק-you mean it?

    • יוסי דר  On 30/06/2010 at 10:11

      לגמרי
      (כשאני אומר "מעולים", אני לא מתכוון רק לדרגת החברות, אלא גם לדרגת ההבנה בוועדות חקירה).

  • חיים שיבי  On 30/06/2010 at 17:46

    בכל הכבוד – נהפוך הוא. מקריאת הטיעון שלך ועל פיו עולה מסקנה שמדובר בשועל שלא מילכד את עצמו אלא את מי שרצה – כלשונך – להשתמש בו כקישוט. הבקשה להרחבת סמכויות משדרגת מניות ולא מורידה אותן. אני נוטה – דוקא בעקבות הפוסט שלך – להמתין למסקנות הצוות הזה ללא לעג מוקדם וידוע מראש. יתכן שבתולדות הועדות החוקרות מול דרג צבאי ומדיני הצוות הזה הצוות הזה לא ירשם כמקשט.

    • יוסי דר  On 30/06/2010 at 18:28

      חיים,
      על מה הויכוח?
      האיש לא רצה להיות קישוט? שיעמיד את הממשלה על העניין לפני שמקימים את הוועדה.
      תרצה הממשלה – תקבל. לא תרצה – לא תקבל.
      אבל עכשיו לאחר שיש ועדה הוא בעצם כופה על הממשלה את תנאיו, ולממשלה למעשה אין ברירה.
      כמו שאמרתי – לא מי יודע מה הוגן.

      אשר לעמדתי האישית – זו הובעה בתחילת הפוסט שעה שאמרתי שועדת טירקל נועדה לסייע לממשלה להתחמק מחקירה ללא כחל וסרק, אבל לא על זה הויכוח כאן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: