בג"צ עמנואל: ייקוב הדין את ההר ואת השכל הישר

קריאת פסק הדין של בג"צ בעניין בית הספר לבנות בעמנואל מעוררת הרהורים נוגים, שמא בג"צ הוא זה שלמעשה ליבה את האש המיותרת שהתלקחה סביב הפרשה.

בג"צ קובע באופן נחרץ, שתכלית ההפרדה של הבנות לשתי מגמות – המגמה החסידית מצד אחד והמגמה הכללית מצד שני – תכלית ההפרדה הזו היתה להפלות בין הבנות על רקע מוצאן העדתי.

מנגד טוענים הדוגלים בהפרדה, שאין כאן אפלייה על רקע עדתי, וכי תכלית ההפרדה היא להבחין בין הבנות על רקע רמת אדיקות שונה. כלומר שהמגמה החסידית אמורה לכלול בנות העונות על קריטריונים חמורים יותר של צניעות ואדיקות לעומת הבנות של המגמה הכללית.

בג"צ, בהרכב בראשות השופט אדמונד לוי כשלצידו השופטים ארבל ומלצר, דן ארוכות ועמוקות בדינים הנוגעים לחינוך ולאיסור אפלייה, וקובע קביעות ידועות ומושרשות – הכל בטון יצוק.

אבל כשמגיעים לעובדות הקונקרטיות של המקרה, מתברר – כמו שקורה לא פעם – שהשד נמצא בפרטים.

קובע השופט אדמונד לוי:

"נקל לקבוע כי במקרה שבפנינו תכליתן של ההוראות…הייתה אחת ויחידה: הפרדתן של בנות המגזר החסידי מעמיתותיהן הספרדיות… אגפים אלה…אופיינו בפילוח אוכלוסיה שאינו מקרי, ומצביע כאלף עדים על כוונתם המפלה של יוזמי ההפרדה".

אבל כמו שאמרנו: השד נמצא בפרטים.

כי מתברר על פי ממצאיו של בודק חיצוני, והדברים מובאים אף בגוף פסק הדין עצמו ללא כל מחלוקת, שהמגמה החסידית, האשכנזית כביכול, מונה לא פחות מעשרים ושבעה אחוזים של בנות ממוצא ספרדי. כמו כן מתברר, שהמגמה הכללית, הספרדית כביכול, מונה עשרים ושלושה אחוזים של בנות ממוצא אשכנזי.

הניתן להתעלם מהעובדות הללו?

אילו נניח היו במגמה החסידית תלמידה אחת או שתיים ממוצא ספרדי ניתן היה לטעון שהן בבחינת היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. אבל כאן הרי המדובר בעשרים ושבעה אחוזים של בנות ממוצא ספרדי, ולכן בשום אופן לא ניתן לומר שהן היוצאות מן הכלל בתוך המגמה. נכון, הן במיעוט אבל המיעוט אינו מבוטל כלל וכלל. ועל כל פנים בוודאי שהמיעוט אינו כזה שניתן יהיה לקבוע נחרצות לגביו, כפי שקבע השופט לוי, שהמדובר "בפילוח שאינו מקרי, ומצביע כאלף עדים על כוונתם המפלה של יוזמי ההפרדה". כיצד ניתן לייחס באופן כה פסקני כוונת אפלייה על רקע עדתי כאשר בפועל עשרים ושבעה אחוזים מהבנות ממוצא ספרדי לומדות במגמה החסידית? וכיצד, מצד שני, ניתן לייחס באופן כה נחרץ כוונת אפלייה על רקע עדתי כאשר במגמה הכללית (הספרדית כביכול) לומדות עשרים ושלושה אחוזים של בנות ממוצא אשכנזי?

וכיצד מתייחס בג"צ לנתונים המספרים המסויימים הללו? מה המשמעות של המספרים הללו בעיני בג"צ? כיצד הוא מרבע את המעגל הזה? אלה הן בהחלט שאלות מסקרנות, הלא כן?

ובכן, אל תבלבלו את בג"צ עם עובדות. בג"צ מתייחס אל הנתונים המספריים הללו כפי שהוא עושה לא פעם בפסקי דין: הוא פשוט לא מתייחס.

העובדה שבג"צ מתעלם ולא מייחס משמעות לנתונים המספריים הממשיים והספציפים הללו – העובדה הזו, כשלעצמה, מעידה שאין לבג"צ דרך משכנעת ליישב בין המספרים המסויימים הללו לבין קביעתו שהיתה כאן אפלייה עדתית.

אם בג"צ כה משוכנע בקביעתו שיש כאן אפלייה עדתית, למה הוא לא מתמודד עם הנתונים המספריים המסויימים הללו? האם עשרים ושבעה אחוזים של בנות ממוצא ספרדי הן מספר כה זניח בעיני בג"צ עד שאין צורך להתייחס אליו?

ההתעלמות הזועקת הזו של בג"צ מהנתונים המספריים המסויימים הללו וממשמעותם היא זו שמטרידה כאן, והיא זו שמעוררת תהייה, שמא בג"צ נחפז תחילה לירות את החץ ורק לאחר מכן סימן סביבו את המעגל שהבעיר את האש.

———————————————————————-

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שמעון  On 16/06/2010 at 20:09

    שלום יוסי,
    דבריך הם דברי טעם.מענייו אותי לשמוע את דעתך בקשר לשאלה שאני מתחבט בה:שמתי לב שהשופט אדמונד לוי היה 3 פעמים בדעת מיעוט בנושאים שקשורים לענייני פוליטיקה ודת – התנתקות,כביש 443 ולאחרונה-השלמת הכנסה לאברכים.לעומת זאת,במקרה הנ"ל הוא פסק כביכול נגד הדתיים (חרדים).השאלה שלי היא האם אין כאן הוכחה ברורה שהשופטים קודם יורים את החץ ואח"כ מסמנים את המטרה? אדמונד הוא מן הסתם דתי-ימני,ולכן פסיקותיו הם בהתאם.לעומת זאת,במקרה דנן,הוא פסק נגד ה"אפליה",אך גם נגד החרדים.אולי גם הפעם פסיקותיו נבעו מעצם היותו מזרחי (אגב,שמתם לב לאחוז המזרחיים בבית המשפט העליון?) .השאלה רלוונטית גם לגבי השופטים האחרים,שבעצם היותם שמאלנים וחילונים פוסקים כמעט תמיד נגד כל מה שקשור לדת או לימין.

    • יוסי דר  On 16/06/2010 at 20:14

      שמעון,
      אי אפשר לנתק את העמדות של השופטים מבית הגידול שלהם.
      מי שמנסה ליצור את הניתוק הזה עושה שקר בנפשו.

  • שי יאנובסקי  On 16/06/2010 at 20:32

    שלום יוסי,
    אינני מבין גדול בנושאי משפט, אך בהמשיך לשאלה ותשובתך אליה,
    אני חייב לשאול את השאלה המתבקשת. אם כך המצב, למה בג"צ, המהווה גורם כה חשוב בעיצוב החברה (הדמוקרטית) שבה אנו חיים, לא דומה כלל ברקע (המוצא / הדעות הפוליטיות) הרכבו להרכב החברה הישראלית?

    מהיכן בעצם חבורה סגורה וכמעט הומוגנית בדעותיה (בהשווה לכלל החברה) שואפת את הכח להיות הגורם שאמון על מה נכון ומה צודק?

    אגב, אני עצמי כמו ששם המשפחה שלי מרמז אשכנזי חילוני, כך שלי עוד אמור להיות נוח עם המצב הזה..

    תודה מראש, נהנתי מאוד לקרא את הניתוח שלך.

    • יוסי דר  On 16/06/2010 at 20:47

      שי,
      נגעת בנקודה שמעסיקה את הציבור ואת מערכת המשפט במשך שנים רבות.
      שופטי בית המשפט העליון, ואהרן ברק בראשם, טוענים שבית המשפט אינו פרלמנט ואינו אמור לייצג את המגזרים השונים.
      בכל אופן, מערכת המשפט מתקשה להתמודד ציבורית עם הטענה הרווחת בציבור, שלפיה מוצאם הרעיוני של השופטים של בית המשפט העליון הוא מקילומטר מרובע אחד ברחביה.

  • מנחם  On 16/06/2010 at 20:39

    יוסי- צדקת. הכל נמצא בפרטים הקטנים. אז לידיעתך – העובדה שבביה"ס בעימנואל ישנן 27% תלמידות ספרדיות ועל כן אין לדבר על אפליה עדתית אינה מדויקת. זה מכבר נקבע ע"י הרבנים האשכנזיים כהנחייה לרשת החינוך "בית יעקב" לקלוט מכסה של 30% מבני עדות המזרח בכיתות. לא תמצא בישראל מוסד חינוכי חרדי אשכנזי החורג ממיכסה זו. על עובדה זו למדה מערכת החינוך בעיריית ירושלים שגם בה מתקבלות מידי שנה תלונות על אפלייה עדתית של בני עדות המזרח.
    מפעם לפעם עשו שם מאמץ ללחוץ לקבלת פלונית או אלמונית ממוצא ספרדי ל"בית יעקב". את מי לא ערבו, חכ"ים, חברי מועצת עירייה חרדים, אגף התקציבים העירוני וכ'. וכן, היו הצלחות. התקבלו פרטים שפנו והתלוננו.

    אבל מה? מאוחר יותר התברר שבתרוצים שונים ביטלו הרשמה של בנות ספרדיות שכבר התקבלו, בנימוקים שהתגלתה חוסר התאמה ללימודים בבית ספר והן הושארו לשנה נוספת בגן, ובמקביל קיבלו את מי שהוריהם התלוננו על אפליה. וכך בכל מקרה "המכסה" נשמרה.
    [מדובר במקרים בודדים בלבד]
    עוד דבר… המכסה הזו התקבלה בתגובה למשבר על אותו רקע שהתרחש בעבר, וזאת כמגננה נגד הטיעון של אפלייה עדתית.

    • יוסי דר  On 16/06/2010 at 20:55

      מנחם,
      הדברים שהבאת בעניין המכסות מעניינים, אבל הם אינם מוזכרים כלל בפסק הדין של בג"צ.
      בכל אופן, טענתי כנגד בג"צ היא התעלמותו מהמספרים וממשמעותם. לטעמי לא יתכן שבג"צ יקבע שיש אפלייה תוך התעלמות טוטאלית מהמספרים.
      אדרבא, שיסבירו – אבל התעלמות היא לא הדרך, ועצם ההתעלמות אומרת דרשני לגבי מוצקות פסק הדין.

      • אם חרדית  On 04/07/2010 at 14:55

        נדמה כי לעיתים, אכן, דברים שרואים מכאן לא רואים משם.. אני מתגוררת בעיר חרדית ובנותי לומדות בבי"ס חרדי לבנות. זהו מוסד שאתה יכול בקלות לכנות 'חרדי אשכנזי', למרות שכל בתי הספר 'בית יעקב' לבנות שייכים למערכת החינוך העצמאי ואינם מוגדרים כך. בכל אופן בבית הספר בו לומדות הבנות שלי, אחד הגדולים והנחשבים בציבור החרדי, לומדות בנות ספרדיות ואשכנזיות באחוזים שווים לחלוטין. קל מאוד לבדוק את הדבר.
        איך יתכן לכתוב: לא תמצא מוסד חינוכי אשכנזי חרדי החורג ממכסה זו?
        אני מעדיפה לחשוב שמדובר בדיסאינפורמציה, ולא בהטעיה מכוונת..

  • מנחם  On 16/06/2010 at 22:38

    באמת חבל שעובדות אלה אינן מוזכרות בפסה"ד. העותר ללום, מודע להן היטב כיוון שהתלונן לפני כמה שנים בנושא בעיריית ירושלים. אם איני טועה הדברים הוזכרו בפס"ד של בית המשפט המחוזי בי-ם שדן בנושא ופסק שהקריטריונים לקבלת תלמידים צריכים להיות ברורים ושקופים ואין לקבל קיומה של "ועדה רוחנית" המחליטה בלי שהקריטריונים לפיהם היא פוסקת יהיו עלומים. בזמנו פסה"ד עורר סערה גדולה.

    כל זה אינו קשור למה שנכתב ברשימה, מפני שנראה כי בג"צ לא התייחס לכך כלל, או לא חקר בנושא…

  • shaylahag  On 16/06/2010 at 23:02

    טרם קראתי את פסק הדין וגם לא את ההחלטות שבאו אחריו אבל צריך להעלות עוד נקודה חשובה. מכוח איזו סמכות בדיוק החליט בג"צ לעצור את ההורים לשבועיים? האם מדובר בבזיון בית המשפט? אם כן, משהו פה לא מסתדר, שהרי ההורים הם לא אלה שנגדם הוגשה העתירה ולכן לא אלה הם שצריכים לאכוף את פסק הדין. בכלל, עתירות לבג"צ מופנות תמיד כנגד גופי שלטון ולא כנגד אנשים פרטיים. איך זה יכול להיות?

    • יוסי דר  On 16/06/2010 at 23:25

      ל-shaylahag,
      אכן המעצר הוא בגין ביזיון בית משפט.
      נקיטת צעדים עקב ביזיון בית המשפט אינה חייבת, על פי הדין, להצטמצם לבעלי הדין דווקא. הצעדים הללו יכולים להינקט נגד כל מי שמסייע, במעשה או במחדל, לביזיון בית המשפט.
      ומכיוון שההורים נמנעו מלשלוח את בנותיהם לבית הספר הם נחשבים כמי שסייעו בכך לבזיון בית המשפט.
      לעניין העתירות המופנות נגד גופים ולא נגד אנשים פרטיים – במקרה זה הוגשה העתירה נגד גופים (משרד החינוך, הרשות המקומית בעמנואל וכו') כך שמבחינה זו לא היתה כאן חריגה.
      (יחד עם זאת ייתכנו מיקרים – אמנם חריגים – שיינתנו צווים כנגד אנשים פרטיים, אבל כאמור זה לא המקרה)

      • menov  On 22/06/2010 at 09:33

        שלום יוסי,
        מאמר מאוד מעניין, רציתי לשאול, אמנם נקבע כי ההורים ביזו את בית המשפט. אך בית המשפט הינו רשות שלטונית אשר יכולה לפעול רק בתוך סמכויותיה, כלומר אך ורק על פי החוק. במקרה דנן, על פי איזו מטרייה משפטית יכלו שופטי בג"ץ להכריח את ההורים לשלוח את בנותיהן לבית הספר בעמנואל?
        חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי סעיף חוק אשר נותן אישור לבג"ץ לקבוע לאיזה בית ספר הורה יהיה חייב לשלוח את ילדיו.
        אם אכן אין סעיף כזה, הרי שלבית המשפט אין סמכות להכריח את ההורים לשלוח את בנותיהם לבית הספר בעמנואל. ואם כך, הרי שבכך שלא שלחו את בנותיהם, אין כאן ביזוי בית המשפט.

        • יוסי דר  On 22/06/2010 at 09:54

          ל-menov
          אתה נוגע בנקודה בעייתית בפסק הדין של בג"צ.
          כמו שאמרתי, בג"צ קבע שההורים נחשבו כמבזים את ביהמ"ש (עקב כך שסייעו להפר את פסק הדין).
          על פי האמור בפסק הדין מה שקרה הוא שההורים לא סתם נמנעו מלשלוח את ילדיהם לבית הספר, אלא הקימו מעין בית ספר פיראטי ולשם הם שלחו את ילדיהם. נוסף לכך הם השתמשו בביה"ס הפיראטי בריהוט של ביה"ס שאותו עזבו.
          אבל השאלה נשארת שאלה: יתכן שהיה בסמכות בג"צ לאסור על ההורים לקיים בי"ס פיראטי, אבל לא ברור מניין הסמכות לאלץ אותם לבקר בביה"ס שאותו עזבו.
          יתרה מכך, בג"צ עצמו קבע שיש להורים זכות לעזוב לבי"ס אחר (לא פיראטי), אבל רק לאחר תום שנת הלימודים.
          סה"כ פסק דין מאד בעייתי לדעתי.
          אני עושה מאמץ לכתוב משהו מסודר על כל העניין, מקווה שאמצא זמן לכך.

  • איל  On 17/06/2010 at 03:25

    בית המשפט מנמק מדוע הגיע למסקנה שיש כאן אפלייה:
    מצד אחד, תקנון הקבלה לבית הספר מיועד לאשכנזים (צריך להתפלל בבית בהברה אשכנזית, כי כך מתפללים בבית הספר) ומצד שני בפועל יש רוב אשכנזי עצום.
    מ.ש.ל

    אבל אני מסכים איתך שבית המשפט היה צריך לעסוק בנקודה הזו בפירוט רב הרבה יותר. זה לב העניין.

  • הרצל  On 17/06/2010 at 05:02

    ממה שאני מבין, ההורים החליטו שבנסיבות שנוצרו, הם מעדיפים שלא לשלוח את ילדיהם לבית הספר הנ"ל אלא לבתי ספר אחרים. בתוקף מה מבקשים להכריח אותם לשלוח את ילדיהם דווקא לבית הספר הזה?

    • יוסי דר  On 17/06/2010 at 08:08

      הרצל,
      המצב עכשיו הוא שההורים הולכים לכלא עקב ביזיון בית המשפט – למרות שההורים מלכתחילה לא היו צד להליך בבג"צ.
      בג"צ קובע שבהמנעותם של ההורים לשלוח את הילדים לביה"ס הם מסייעים להפרת הצו שהורה על ביטול ההפרדה, ולכן הם נחשבים כמי שמסייעים לביזיון בית המשפט.
      לא ממש משכנע, אבל זה המצב.

      • shaylahag  On 17/06/2010 at 09:42

        הרצל, אמרת את מה שרציתי לומר. השורה התחתונה של פסק הדין היא שלבית הספר אסור להמשיך להפלות. מאיפה בדיוק הזכות להכריח את שאר ההורים לשלוח את ילדיהם לאותו בית ספר? נראה לי שיש כאן תקדים. לא זוכר אף מקרה שבו ננקטו הליכי ביזיון בית משפט כנגד אזרחים כשמדובר היה בפסק דין של בג"צ. זאת בגלל העובדה הפשוטה שפסקי דין של בג"צ מטילים חובות על רשויות המדינה ולא על אזרחים פרטיים. קל וחומק שלא שמעתי על מקרה שבו נשלחים אזרחים לכלא בקונסטלציה כזו. נראה לי מטריד אפילו יותר מפסק הדין עצמו.

  • דב הלמן  On 17/06/2010 at 12:09

    ההורים היו צד להליך ושמותיהם צורפו ברשימה סגורה -לכן הטענה שהצו לא מכוון אליהם טעונה בדיקה

    • יוסי דר  On 17/06/2010 at 14:09

      ההורים היו צד להליך רק משלב בזיון בית המשפט.
      בעתירה המקורית הם לא היו צד.

  • אהרן ר'  On 17/06/2010 at 15:04

    יוסי

    לכאורה מדובר בהתגגשות תרבויות, אך הבעיה מתחילה שבבית המשפט יש עוד פחות אחוזי מזרחיים מאשר בבית יעקב הגזעני.
    איך מתמודדים עם זה?

    • יוסי דר  On 17/06/2010 at 19:00

      ברור שלא מתמודדים אעם זה בכוח או באמצעות צווים.
      מתמודדים עם התופעות הללו בעזרת חינוך מצד אחד וכמו כן נותנים לזמן לעשות את שלו.

  • אלון  On 17/06/2010 at 17:23

    מצטרף לשאלתו של הרצל, בניסוח מעט שונה :
    ברור לי (וגם מוצדק לדעתי) שבג"ץ אוסר הפרדה על ילדים שהולכים לאותו בית ספר.

    אבל אם ההורים מוותרים כליל על שירותיו של אותו בית ספר, היכן כאן האפליה ?
    צו הבג"ץ מתקיים, מפני שלא מתקיימת יותר אפליה באותו מוסד.

    הדרישה כי תלמידים יישארו ללמוד רק כדי להדגים בעצם נוכחותם את ביטול האפליה, היא לא ראויה.

    למה הדבר דומה ?

    נניח כי מחר ייאסר על מועדון להפלות בין בליינים עפ"י מוצא עדתי, ובג"ץ ישלח שוטרים לאסוף מהרחוב בליינים ממוצא זה או אחר ולהכניסם למועדון, כדי לקיים את הצו.

    נכון, ההורים (אולי) נוהגים בגזענות מכוערת, אבל מאחר והם אנשים פרטיים ולא גוף שלטוני, מה סמכותו של בג"ץ לאסור עליהם להיות כאלה ?

    תפקיד המדינה הוא לדאוג לכך כי בכל מוסדותיה לא תהיה אפליה, וכל אזרח יוכל להשתמש בהם על בסיס שיוויוני.
    אי אפשר להתערב בחופש הפרט של כל אזרח, גם אם מעורבים בכך שיקולים גזעניים.

    השיקול של "בזיון בית המשפט" צריך להתבטל כאן מפני שיקולי חופש הפרט.

    • יוסי דר  On 17/06/2010 at 19:04

      לאלון,
      עורך הדין של ההורים העלה את הנקודה הזו בדיון בבג"צ, אבל בג"צ לא התייחס אליה (כמו לשאלות אחרות שהתעוררו בתיק הזה).
      אולי אכתוב על זה משהו בהמשך.

  • ישראל ישראלי  On 17/06/2010 at 20:06

    אם מובילי דעת קהל בציבור החרדי היו עושים חלק קטן מההתפתלויות הסלטות, הקפיצות, העמידות על הראש, עיקומי הטענות, גירוד סיבות לסיבות, עיקומי שכל ישר שנעשו כאן הבעייה היתה נפתרת מזמן. הם נכנסו ראש בראש עם המערכת בלי שום רצון להבין שגם לנו הלא חרדים יש ערכים ששווים דבר מה. הם יושבים כנסת מחוקקים חוקים שכופים עלינו דברים בכח המדינה וקבעו שלבג"ץ אין שום משמעות כלל לעומת "רבנים". כשלא נוח להם הם מסרבים באופן טוטלי מוחלט אבסולוטי להתאים עצמם למערכת חקיקת החוקים, ניהול דינים, ודרכי התנהגות מול החוק כך בעניין בתי הספר כך בחפירות ביפו. כשהחוק לצידם, והם מרבים להשתמש בו, זה בסדר. אין זה כך אצל כיתות אחרות, למשל האיימיש והמנוניטים בארה"ב הממעטים לכפות חוקי מדינה על אחרים. ברור כנכון השמש בצהרים שיש כאן נסיון כוחני יזום לנהל ללא חילוניים את החיים דבר שבסוף הנו מיסים, כסף ועוד פעם כסף ושינוי דרכי חיים. זה מזכיר את הספינה התורכית. משהו יצא מול ישראל לקרב. הוא במידה מרובה יזם את המקום והשעה. הרי ברור שאחרי כל הטענות ניתן היה למצוא פיתרון זמני, אפילו סגירת בית הספר בגלל מכת עכברים, ובמשך הקייץ למצוא פיתרון. שימו לב איך כולכם מכים על החזה של בג"צ והחברה החילונית וממעטים לבקר את מי שבשום מקום בחו"ל, בודאי לא בארה"ב, היו נוהגים כך. גם באנגליה כפה בית הדין הגויי דרכי רישום בית ספר על היהודים והם פועלים לפיהם. גם ברור שאין לדבר סוף והכפייה אינה מסתיימת כאן. באשר לרבנים שקבעו מכסה "קווטה", זה אחד המעשים הכי שנואיים ומשפילים שנעשו ליהודים בגלות. גם בהשוואות נלוזות כאלו בין ישראל ומעשי הגויים בחו"ל הם מגזימים.

  • דויד  On 17/06/2010 at 20:21

    בעדר מנהל ושלטון תקין, קורים דברים מוזרים. לשון אחרת, כאשר ממשלת ישראל וכנסת ישראל, דהיינו, הרשות המבצעת והמחוקקת, לא מסדירה את ענייניה, נכנס בג"ץ ונאלץ לטפל בסוגיות שהם אינם עניינו.

    יחד עם זאת, קשה להתעלם מן העובדה, שבמגזר החרדי קיימת גזענות. הם ינסו לעטוף אותה במילים מכובסות כמו : רמת אדיקות דתית וכדומה. זה לא הפרדה עדתית, אלא גזענית. בואו נקרא לילד בשמו. ילדים אתיופים מופלים בביתי ספר דתיים מופרדים, ובינינו, בית ספר בעמנואל הוא לא יחידי. במהלך החודשים האחרונים היו לא מעט כתבות בטלוויזיה.

    לא יעלה על הדעת, שחרדים יתעמתו עם שוטרים אמריקאים בברוקלין, ישרפו וינקטו באלימות. לא יעלה על הדעת שבית ספר יהודי אמריקאי לא ילמד לימודי ליבה. מיעוט חייב לדעת את מקומו, הבעיה שהחרדים לא רואים עצמם כמיעוט עוד. זהו שורש הבעיה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 18/06/2010 at 22:57

    אם ההורים לא היו העותרים, מי הגיש את העתירה המקורית ולמה?

  • ניצן  On 23/06/2010 at 14:28

    בחייך, יוסי, דווקא תוצאה הפוכה אליה היה מגיע בית המשפט היתה מקוממת.
    זו התוצאה של הסגרגציה המתמשכת והסו-קולד "אוטונומיה, בחינוך הדתי (הדבר תופס גם לגבי מוסדות חינוך ערביים מסויימים). במקום לאחד את מערכת החינוך, ולאחר שעות הלימודים הפורמליות ילמד כל אדם ככל שיחפץ, הממשלות העלובות שלנו, ובראשן זו הנוכחית, נכנעו ללחצים סקטוריאליים רגעיים, ומי כמונו יודע באיזו קלות הרגעי הופך קבוע.
    צריך להפריד את הדת מהמדינה ולהחזיר את המדינה למצב שפוי יותר, ולא להשיב עטרה ליושנה. לא במקרה עקרון השיוויון לא הוכנס לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. האנשים האלו שחובשים כעת את דרגשי בית האסורים וקבלני הקולות שלהם הם אלה שמנעו מאיתנו מדינה דמוקרטית נורמלית, והנה המחשה מכוערת להפליא להפרת השיוויון, שנחשב העקרון החשוב ביותר בחוקה, ולא בכדי: אנשים מסוגלים לסבול פערים ענייניים, אבל כשהפערים אינם כאלה ("שוני לא רלוונטי", אם להשתמש במינוח מפסה"ד בעניין מילר), זה פשוט מרתיח.
    אין מה לחפש חורים ברטוריקה של פסק הדין. אולי הוא לא מושלם, אבל המסר ששולח בית המשפט ברור: אפלייה על רקע מוצא – לא בבית ספרנו.

    • דויד  On 23/06/2010 at 14:50

      ההפרדה בין דת ומדינה זה מיתוס ליבראלי, שלא קיים במציאות. דווקא כן יש צורך בלהחזיר "עטרה ליושנה" כי הדת המסורתית, אינה פונדמטלניסטית כמו שהיא היום והייתה בעבר סובלנית ופלורליסטית, ומעל לכל – לא היה ניסיון לפוליטיזציה של הדת.

      אמרת שצריכים לחזור ל"מצב שפוי". קצת אירוני משהו. הרצל והתנועה הציונית ידעו שאנו לא "עם נורמלי" ורצו לחתור לקראת "נורמלצזיה". הרצל קרא לזה העם "ככל העמים". כנראה שאם אתה אומר את זה, אז הרצל וחבריו נכשלו.

      למרות כל האמור, כן יש צורך לכתוב חוקה "ככל העמים" ולהדגיש מה מותר ומה אסור, במסגרת המשחק הפוליטי. משהו די דומה לעקרון "הסובלניות התאומות" של סטפן.

    • יוסי דר  On 23/06/2010 at 15:15

      לניצן,
      אין לי בעייה עם המסר.
      יש לי בעייה עם פסקי דין לא מנומקים – גם אם יש בהם מסר ציבורי.
      מכל הגגות צועקים שיש כ-30 אחוז בנות עדות המזרח במגמה החסידית, ואותו אחוז של הורים מעדות המזרח אף יושבים בכלא, ובית המשפט לא מתייחס.
      מה לעזאזל המשמעות של 30 האחוזים הללו? איך הם מתיישבים עם הקביעה שיש כאן אפלייה? למה בית המשפט לא מתמודד עם הנתון הזה?
      אם יש אפלייה אני רוצה שיטפלו באנשים הנכונים.

      • ניצן  On 25/06/2010 at 15:25

        30% זו המכסה המקסימלית לבנות מרוקאיות בכתה אשכנזית, שנקבעת ע"י מנהלי המוסדות הללו. כלומר, מראש מגבילים את אחוז הכניסה, כי מן המפורסמות היא שמרוקאים הם נחותים רוחנית ומורידים את הרמה של העילויים האשכנזיים.
        בדיוק קראתי כתבה במוסף סופשבוע של "מעריב" על העותר. שמע, הדברים שנאמרים שם על ידו קשים מאוד, ואינם מותירים ספק באשר לקיומה של אפליה מושרשת היטב בציבור החרדי.
        במציאות שלנו, במי שצריך לא יטפלו, כי אלה פרנסי הדעה החרדית, ויש להם כח פוליטי לא מבוטל. מה יעשו, יעמידו אותם לדין ויסתכנו בפוגרומים של השפוטים שלהם?

        • יוסי דר  On 25/06/2010 at 15:56

          ניצן,
          אחד המגיבים מעליך (מנחם) כבר דיבר על עניין המכסות.
          העניין הזה לא אוזכר בפסק הדין של בג"צ אפילו לא ברמז.
          והשאלה על מקומה עומדת: למה בג"צ אינו מתמודד עם הנתונים המספריים?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 26/06/2010 at 19:42

    אני חולקת עליך. בג"ץ התייחס לעניין המספרי בכך שאמר שישנה מראית עין של אפליה, ושההגנה לא הצליחה לשכנע שאין. בין השאר בגלל הקשיים הבירוקרטיים שהורים ספרדים שעמדו בתקנון נתקלו בהם כשניסו לרשום את בנותיהן למגמה.
    אבל בג"ץ גם ציין שהשאלה צריכה להיות מונחת לפיתחה של הרשות המחוקקת ולא השופטת, בדיוק כמו בסוגיית האברכים.
    השאלה היא: אם התלמידות יכולות לעבור לבית ספר אחר החל מהשנה הבאה, האם הדרישה שבית הספר יחזור להיות אחד ולא שניים עד סוף השנה היא מוגזמת?
    מעבר של כ-70% מילדי בית ספר באמצע השנה זה תוהו ובוהו. גם אם נניח שהבנות ה"דתיות יותר" יצטרכו לשבת בכיתה אחת עם בנות שחוגגות את ליל הסדר עם קרובי משפחה לא חרדיים – זה הטאבו הדתי שעליו יקום או ייפול דבר? שלושה חודשים ליד ילדה שרוכבת על אופניים – זה מה שיוציא את הבנות שלהם לתרבות רעה?
    פסיקת בג"ץ היתה בסדר גמור לדעתי, ואי הקיום שלה זה מאבק כוח בין גורו לבג"צ, למי חברי הכת יצייתו. וזה בהחלט סיוע מצד ההורים לבזיון בית המשפט.

    • יוסי דר  On 26/06/2010 at 22:23

      איך הקביעה שישנה מראית עין של אפלייה מהווה התייחסות לעניין המספרי?!
      בעובדה, בית המשפט קבע שיש אפלייה, אבל לא ניסה ליישב את קביעתו זו עם הנתונים המספריים, וזה כשלעצמו אומר דרשני.

      לא לך ולא לאף אחד אחר יש זכות לקבוע עבור זולתך מה רמת האדיקות שעליו לנהוג בה. אם יש מי שאינו רוצה שילדו יתחבר עם רוכבי אופניים בנימוק שיש בכך הקלת ראש במצוות הדת, זו זכותו – גם אם הדבר אינו נראה לך.
      וכנ"ל לגבי הסירוב לחגוג ליל הסדר עם קרובי משפחה לא דתיים.

      כאן זה לא מדינה בולשביקית, ולפרט יש זכות לנהוג כפי הבנתו בענייני דת מבלי שיכתיבו לו את רמת האדיקות שהוא רוצה לנהוג בה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: