אינוס על ידי אשה – חוק כושל

הרבה קלקולים מזמן לנו התיקון לחוק המאפשר להאשים אשה באונס גבר.

 

לא ניכנס כאן לכל האספקטים של התיקון המוצע ונעסוק רק בעיקרו של התיקון.

עיקרו של התיקון אומר כי אשה הגורמת לגבר להחדיר איבר מאיברי גופו או חפץ לאיבר מינה בנסיבות האמורות בסעיף 345(א) של חוק העונשין – דינה כדין אונס.

 

התיקון האמור מבקש ליצור מעין סימטריה עם סעיף 345(א) הנ"ל הקיים בחוק, העוסק באינוס על ידי גבר, והקובע בחלופתו הראשונה כי:

 

"הבועל אשה שלא בהסכמתה החופשית…הרי הוא אונס". 

 

(הערה: קיימות חלופות נוספות של אינוס על ידי גבר, אולם זו הראשונה היא כמובן הנפוצה ונעסוק כאן רק בה).

 

ובכן, האם התיקון המדובר יוצר סימטריה אמיתית בין הגבר לבין האשה? לא ממש.

 

במה דברים אמורים?

 

מציעי התיקון היו ערים מן הסתם לאי אלו הבדלים פיזיולוגיים בין הגבר לבין האשה, ולכן הם נאלצו לעקוף איכשהו את האלמנט הפיזי של החדירה הכרוך במעשהו של הגבר.

 

וכיצד מתבצעת העקיפה? המציעים קובעים שאם האשה גורמת לגבר לחדור אליה, כי אז היא זו שאונסת אותו.

 

וכשזה המצב – אנו מגיעים לתוצאה הבאה:

 

האשה – כשהיא אונסת – גורמת לביצוע חדירה.

 

והגבר – כשהוא אונס – מבצע חדירה.

 

וכאן בדיוק טמונה הבעייה:

 

הן המעשה של הגבר והן המעשה של האשה יכולים, כאילו, להתקיים באותו ארוע עצמו – במיוחד כיוון שהמדובר בשני מעשים עוקבים בזה אחר זה.

 

ולא זו בלבד שהמדובר בשני מעשים עוקבים שיכולים להתקיים באותו ארוע עצמו, אלא שהמעשה של האשה – הגרימה – תמיד יקדם לזה של הגבר. העובדה הזו, כשלעצמה, מקנה לגבר – ולא לאשה – את היתרון לטעון "היא התחילה".

 

והבעייה רק מסתבכת:

 

שכן, מעשה האונס מצד הגבר הוא בעיקרו מעשה פיזי ומוגדר של חדירה, בעוד שמעשה הגרימה של האשה יכול שילבש צורות שונות ומשונות – החל ממגעים פיזיים וליטופים וכלה במעשים שאינם פיזיים כגון אמירות, פיתויים, קריצות וכיוצא באלה.

במילים אחרות, בניגוד למעשה הפיזי המוגדר והמתוחם של החדירה של הגבר, הרי שלתוך מעשה הגרימה של האשה ניתן לצקת תכנים שונים ומשונים שקשה להגדירם או לתחום אותם באופן ברור.

 

המצב הלא מתוחם והלא מוגדר הזה של "גרימה" פועל בעליל לרעת האשה והוא גם מנוגד לעקרון בסיסי של המשפט הפלילי המחייב קונקרטיזציה של העבירה.

 

וכשזו תמונת המצב – גובר כמובן המניע של גבר, המוגשת נגדו תלונה על אונס, להתגונן באמצעות הגשת תלונה נגדית בטענה שהוא זה שנאנס – באשר המתלוננת גרמה לו לבעול אותה.

 

ויתרה מכך, גבר שביצע אונס, וחושש שהאשה תתלונן נגדו, יכול למהר ולהקדים אותה בהגשת תלונה נגדה בטענה שהיא גרמה לו לבעול אותה.

 

עיננו הרואות: על פי המצב כיום, לפני התיקון המוצע, גבר שמוגשת נגדו תלונה על אונס, יכול להתגונן ולטעון שהאשה פיתתה אותו, ואילו אם יתקבל התיקון יוכל הגבר להשתמש בטענת הפיתוי – אותה טענת פיתוי עצמה – לא רק כדי להתגונן אלא גם כדי לתקוף.

 

במילים אחרות, המגן הנמצא בידי הגבר להגנתו הופך – בעזרתם של מציעי התיקון – לחרב מתקפה.

 

ולא זו אף זו: כיוון שכאמור, עבירת הגרימה של האשה מקדימה את עבירת החדירה של הגבר – יש בכך להקנות לגבר יתרון באשר באפשרותו לטעון שהיא התחילה.

 

אם נשווה את הסיטואציה הזו לעבירות דו צדדיות אחרות – כגון קטטה או תיגרה – נמצא שבמקרה של קטטה שמורה לכל צד האפשרות לטעון "הוא התחיל".

מה שאין כן בסיטואציה של תלונה דו צדדית של אונס – כאשר כל צד מתלונן שהוא נאנס על ידי משנהו. במקרה של תלונה דו צדדית יכול הגבר שנגדו מוגשת תלונה על אונס לטעון שהיא התחילה כיוון שפיתתה אותו וכו', ואילו האשה שנגדה מוגשת תלונה על אונס מנועה למעשה מלטעון שהוא התחיל – באשר רק היא זו שניתן להאשימה בעבירת הגרימה כמפורט לעיל.

 

הנה כי כן, אשה העומדת להגיש תלונה על אונס צריכה להערך לאפשרות שבעקבות התלונה שלה – או אפילו לפני כן – היא עלולה להחקר כחשודה במעשה שהיא מתלוננת עליו. 

 

האם התיקון הזה בחוק יתרום למגמה לעודד ולפתוח את סגור ליבן של הנשים קורבנות אונס? השאלה מיותרת.

 

האם מציעי התיקון לחוק חשבו על השלכות התיקון המקולקל הזה? ספק.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קורינה  On 24/02/2010 at 16:25

    לכן ולשם כך מציעים אותו.
    נ.ב.
    האם יש באמירה הזו שלי משום פיתוי?
    אם לא כדאי להתאים את החוק גם לעילה שכזאת.

  • חנה בית הלחמי  On 24/02/2010 at 21:23

    כמי שחשופה לדיווח משפטניות שהיו שם, מסתבר שהיועצות המשפטיות של משרד המשפטים לא מבינות את ההבדל בין "ביצע" ו"גרמה לחדירה", וכפי שהוסבר לי היום ע"י משפטנית שהיתה שם – בין חקיקה התנהגותית לתוצאתית.
    אני, שמתבוננת בכל מצב מנקודת מבטח חברתית בעיקר, מעלה השערה שמא התקף אי ההבנה המקצועית-קוגניטיבית של המשפטניות (הצעירות במקצוע וללא התמחות בדיני פגיעה מינית) נובע מהדוקטורינה השלטת, של מי שגם משלם להן משכורת וגם מעוניין בהחלתו של המשפט ההלכתי בישראל – לפיו האשה אשמה תמיד בפתיינות ודרדור הגבר לדבר עבירה, והוא נקי מאשמה. היתכן?

  • טל  On 24/02/2010 at 21:27

    תודה

  • רון סי  On 25/02/2010 at 04:31

    במרכיב זה קיימת סימטריה. גבר שרוצה להשיג הסכמתה של אשה ליחסי מין, ולא מתכוון לכפות עצמו עליה בכוח פיזי, נמצא במצב זהה לאשה שרוצה להשיג הסכמתו של גבר לקיים עימה יחסי מין.
    שהרי גם גברים לא בהכרח רוצים לקיים יחסי מין עם אשה מסויימת בתנאים מסויימים, ממש כמו שנשים לא בהכרח רוצות.
    בענין זה של השגת הסכמה, יכולה האשה להשיג אותה בדרכי מרמה, ממש כמו הגבר.
    ויש מצבים שאם עולה זממה בידה, ההשלכות עבור הגבר כבדות הן נפשית והן כלכלית, לאורך שנים רבות.

  • יוסי דר  On 25/02/2010 at 05:35

    לרון,

    אתה יוצר סימטריה בין שני אלמנטים שנמצאים על מישורים שונים:

    אינוס על ידי גבר, ללא שימוש בכוח פיזי כלשהו, הוא מקרה פרטי (ודי מצומצם) של בעילה שלא בהסכמה חופשית. אינוס על ידי גבר, ללא שימוש בכוח כלשהו, הוא בסה"כ ניואנס די קטן של עבירת האינוס (על ידי גבר).

    ואילו אינוס על ידי אשה, ללא שימוש בכוח פיזי כלשהו, הוא המקרה הכללי ובעצם הבלעדי – באשר אינוס על ידי אשה מתחיל בשלב הגרימה (וזו גרימה נטולת מרכיב כוחני פיזי).

    יתכן שאחדד את העניין בגוף הרשימה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: