אני שונא את המורה שלי

היה זה בכיתה ג' או ד'.

 

המורה לא אהבה שאני מפריע לה.

 

ובעיקר היא לא אהבה שאני שואל שאלות.

 

יום אחד החליטה המורה לשים קץ להפרעות שלי, ניגשה אליי, חטפה את הקלמר שלי מהשולחן והכניסה לי אותו בראש.

 

לא כל כך כאב.

 

אבל שיקשוק העפרונות אל מול פני הכיתה – כאב גם כאב.

 

מאז לא דיברתי איתה.

 

גם את החבר שלה לא אהבתי.

 

כי הוא היה חבר שלה.

 

לא סתם חבר שלה. אהוב ליבה. דיברו על חתונה.

 

הוא היה צנחן ונהג לבוא אליה עם ג'יפ צבאי ולאסוף אותה.

 

היו לו נעליים אדומות גבוהות עם סוליות קרפ.

 

עד שקרה האסון.

 

האיש האהוב נפל באחת מפעולות התגמול.

 

לימים התברר שהאהוב השתייך ליחידה מאה ואחת המהוללת של אריק.

 

היא לא נישאה מאז.

 

אשה של אהבה אחת.

 

כעבור כמה שנים עוד אסון.

 

אחיה יחידה נפל בששת הימים.

 

הקמטים לא אחרו לבוא.

 

וגם השיער האפיר.

 

לפני שנים אחדות קבע הגורל שנהיה שכנים.

 

כלומר, לא בדיוק שכנים. ברחוב המקביל.

 

מידי פעם אני רואה אותה מתנהלת לאיטה ברחוב.

 

מטופחת כמו תמיד.

 

רווקה לגמרי.

 

חשבון פשוט מגלה לי שהיא חייבת להיות היום כבת שמונים וחמש.

 

קשה לי להאמין שהיא זוכרת אותי.

 

אבל אני לא מעז להיישיר אליה מבט. מה שבטוח בטוח.

 

לפני כמה ימים אני עומד ברמזור, ואלוהים: המורה שלי עומדת לידי.

 

רק שנינו.

 

אני מתבונן היטב באיש האדום שממול. רק בו.

 

אני פוחד אפילו לפזול לעבר האשה חרושת הקמטים.

 

הייתי פונה אליה, אבל אני הרי מכיר אותה. היא לא תתנצל.

 

וכך שנינו, רק שנינו לבד ברמזור. אני ואשה בת שמונים וחמש.

 

לפתע מגיע בחורצ'יק צעיר, עומד לידינו שנייה ומחליט שהוא ממהר וחוצה באדום.

 

ח-ו-צ-פ-ה! מסננת המורה שלי לעבר עבריין התנועה.

 

עוד רגע והיא היתה תוקעת לו קלמר בראש.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נחום  On 11/12/2009 at 14:49

    אם היית אומר לה שאתה זוכר אותה מכיתה ג – היית עושה לה את היום. אולי את השבוע כולו.
    מה יש כבר לאישה כזו בחיים חוץ מזכרונות.

  • נינה  On 11/12/2009 at 14:56

    אוי, פשוט מקסים.
    איך שדברים מסויימים צרובים לנו עמוק בפנים…

  • י.ג.  On 11/12/2009 at 15:18

    פשוט שיר מקסים:)

    אני חושב שלכל אדם יש מורה שכזו, לי בכל אופן יש גם יש.

  • whisper  On 11/12/2009 at 15:56

    אני שולחת,
    ולמורה החמוצה
    בועטת חזק
    בתחת!
    😉

  • ח ל י  On 11/12/2009 at 23:03

    מורים טובים או רעים, בדיוק כמו אנשים, יש ויהיו תמיד, כמה חבל.

    זה פוסט שונה מבדרך כלל, מקסים.

  • יוסי דר  On 12/12/2009 at 00:40

    נחום, נינה, י.ג., whisper וח ל י,

    תודה על התגובות.

  • עידית  On 12/12/2009 at 10:07

    על רגשות מעורבים, כעס ועלבון עם אמפאתיה וסוג מסויים של עצב – ומעגל נסגר מול הרמזור. פוסט יפה מאוד. תודה.

  • דוד שליט  On 12/12/2009 at 10:46

    נוגע בכל האנפינישד ביזנס של החיים בכלל. תודה

  • יולי  On 12/12/2009 at 12:29

    לא רק לשבת חורפית ונר ראשון של חנוכה אלא לחיים בכלל.
    גם לי הייתה כזו מורה רק נראה לי כי איבדה את אהובה ולא את אחיה. הייתה מרירה גם כך. אם אפגוש אותה ברחוב, אמסור לה דרישת שלום מיוסי דר. (עורך דין, יוסי דר).
    שלא צריך כבר קלמר.

  • יוסי דר  On 12/12/2009 at 15:14

    עידית, דוד ויולי,

    תודה על התגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: