יעקב נאמן ופיצול היועץ המשפטי

שר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן, הופך עולמות במטרה להביא לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה.  לאחרונה אף הודיע נאמן, שאם הדבר לא יעלה בידיו הוא יתפטר מתפקידו.

 

נשאלת השאלה מה מניע את שר המשפטים – כך במרץ בלתי נדלה – להביא לפיצול התפקיד.

 

התשובה ברורה למדיי: יעקב נאמן עצמו נכווה אישית מידיו של יועץ משפטי לממשלה שכמעט והחריב את עולמו.

 

המתנגדים לפיצול, ובראשם מאיר שמגר, אהרן ברק ויצחק זמיר שהיו בזמנם יועצים משפטיים לממשלה, טוענים שהפיצול יחליש את כוחו של היועץ אל מול הפשע והשחיתות.

 

אלא שיש לעומתם מי שסבורים, שכוחו של היועץ מופרז מדיי, והוא עלול – כפי שנראה מיד – להתפתות ולהשתמש בו באופן בלתי ראוי.

 

היה זה לפני כשלוש עשרה שנה בתקופת כהונתו הקודמת – הקצרה מאד – של יעקב נאמן כשר המשפטים: יעקב נאמן, כך פורסם, הודיע אז ליועץ המשפטי לממשלה מיכאל בן יאיר, שבכוונתו להביא לסיום תפקידו.

 

אלא שמיכאל בן יאיר חשב אחרת: הוא הוריד מהמדף תיק ישן ומאובק, שמן הסתם היה שמור אצלו ליום סגריר, והחליט להפיח בו רוח חיים.

קיצורו של דבר, היועץ, המועמד לסילוק, הודיע לנאמן על כוונתו להגיש נגדו כתב אישום, וכתוצאה מכך הגיש יעקב נאמן מיד את התפטרותו.

 

וכך, התיק המאובק הפך והיה לכתב אישום ומיכאל בן יאיר המשיך בתפקידו כאילו לא ארע דבר.

 

ומנגד, שר המשפטים המתפטר יעקב נאמן חבש את ספסל הנאשמים ולקה בלבו – עד שזוכה בבית המשפט זיכוי מלא.

 

לא ניכנס כאן לפרטי הזיכוי, ודי אם נציין שבכל מדינה מתוקנת היתה נפתחת חקירה פלילית נגד מי שהחליט על הגשת כתב האישום הזה.

 

לאחר שזוכה, החליט יעקב נאמן לפתוח במערכה נגד מי שהחליט להגיש נגדו את כתב האישום. לצורך כך דרש נאמן לראות את המסמכים הרלוונטיים במשרד המשפטים.

 

על רקע זה החלה מסכת האשמות הדדיות – מביכה עד כאב – בין היועץ בן יאיר לבין פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, כשכל אחד מהם מאשים את משנהו באחריות להגשת כתב האישום נגד נאמן.

 

הטחת ההאשמות ההדדית הזו מעידה כמובן, היא עצמה, שבמשרד המשפטים מכירים בנסיבות המפוקפקות שבהן הוגש כתב האישום נגד נאמן.

 

אבל נאמן עצמו לא זכה עד היום לרדת לחקר האמת בדבר הנסיבות להגשת כתב האישום נגדו.      

 

אלא שבדבר אחד אין צורך לחקור: כתב האישום הזה נולד כתוצאה מכפל התפקידים וניגוד העניינים המובנה שבו נתון היועץ המשפטי לממשלה. אילו היועץ המשפטי לממשלה בן יאיר, שעמד בפני פיטורין, היה משולל כוח להגיש כתב אישום נגד השר שרצה לפטרו – הוא, בן יאיר, לא היה יכול להתפתות למעשה המושחת הזה.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איציק  On 24/10/2009 at 09:35

    אם כל מה שנאמן היה רוצה זה להפריד בין היועץ המישפטי לבין ראש התביעה – הייתי מסכים איתך. מה שנאמן רוצה זה להחליש את היועץ המישפטי כמי שמתווה את המיסגרת החוקית שבתוכה פועלת הממשלה . הקביעות של היועץ יהיו בגדר עיצות שהממשלה יכולה לקבל אך יכולה גם לדחות. נאמן הולך כאן בדרך העורכדינית-סליחה אם פגעתי בך-המפולפלת שדי מאפיינת את נאמן; למצוא ללקוחות את גבול החוק וללכת מילימטר אחד ממנו בתוך תחום החוק מין ייעוץ מס כזה. זה רע גם כשזה קשור לתאגיד פרטי, קל וחומר לגבי ממשלה. מה שנאמן באמת רוצה הוא להחליש את בית המישפט העליון. דחיקת היועץ המישפטי מהתוויית מסגרת חוקית לפעילות הממשלה לייעוץ משפטי "עורכדיני"-מציאת הסף, תגרום לריבוי פניות לבג"ץ ולהחלשתו. זה מה שרוצה להשיג הצדיק המסכן-יעקב נאמן.

  • יוסי דר  On 24/10/2009 at 11:32

    לאיציק,
    יתכן שאתה צודק, אבל הרשימה הזו מתמקדת יותר במניעים של נאמן לצעדים שהוא נוקט.

    ובכל אופן, את השאלה מי הרעים ומי הטובים בסיפור הזה הייתי משאיר בצריך עיון.

    אנשים מתייחסים לפיצול תוך איזכור יועצים משפטיים מיתולוגים, והשאלה מה מקומם של יועצים מסוגו של בן יאיר בשיקולים אם לפצל או לא.
    אגב, בן יאיר הגיש כתב אישום גם נגד רפול שעמד להתמנות לשר המשטרה, ורפול זוכה מבלי שנתבקש אפילו להשיב לאשמה.
    והייתי יכול לזרוק כאן גם כמה פנינים על חריש – אבל נסתפק בזה.

  • דליה  On 11/11/2009 at 23:35

    בעניין זיכויו של נאמן, לא עמד ביהמ"ש המכובד ב"מבחן בוזגלו" המפורסם: הייתכן שאדם מן השורה, ולא ממעלתו של פרופ' נאמן, יעמוד לדין על הגשת תצהיר הכולל פרטים כוזבים, לאחר ששינה את עדותו במשטרה מספר לא מבוטל של פעמים, ויזוכה רק משום שביהמ"ש הנכבד מאמין לו, משום מה? משום מה, אני שואל: הרי לא ניתנו נימוקים מלבד נטיית ליבם של רוב שופטי ההרכב! אילו נימוקים כבדי משקל היו לפני בית המשפט בשעה שהחליט להאמין? הרי פרופ' נאמן לא עמד בבחינת עד ניטרלי: כתב אישום חמור עמד נגדו בעניין! אני נוטה להאמין, והרי זכותי להאמין שקולה כנגד זכותו של ביהמ"ש להאמין לפרופ' נאמן, מתוך ניסיוני האישי, גם אם הוא מוגבל קמעה, ש"יראת הגביר" הייתה מוטלת על ביהמ"ש בשעה שישב לפסוק בדינו של הפרקליט המכובד, ששימעו יצא למרחוק ואשר הופיע אינספור פעמים לפני הרכבים דומים ושונים. אני מזמין כל אחד להציג מיקרה כזה, שבו פשוט העם זוכה בדין באשמה חמורה כזו שדנתי בה לעיל. לצערי, פרופ' נאמן אינו נאמן עלי כלל ועיקר.

  • יוסי דר  On 12/11/2009 at 07:53

    לדליה,
    נאמן הואשם (וזוכה לחלוטין) במתן תצהיר כוזב.
    התברר כי מי שכתב את התצהיר לא היה נאמן אלא המתמחה שלו.
    התברר שבזמן כתיבת התצהיר היה נאמן בנסיעה במכוניתו, והוא הכתיב את התצהיר למתמחה שישב במשרד.
    אלא שהפרקליטות נמנעה מלהזמין את המתמחה – כותב התצהיר – לחקירה או לעדות בבית המשפט.
    למה? הפרקליטות כנראה יודעת.
    זו כשלעצמה סיבה טובה לזכות נאשם.

  • דליה  On 16/11/2009 at 14:03

    ליוסי,
    אני מודע לחלוטין לכך שהוא זוכה, אבל בעיני אין זה לחלוטין, משום שפסק הדין לא נבחן בעירעור, עקב לחץ ציבורי שמנע הגשת עירעור, ואני גם חולק על הפסיקה: בסיס הזיכוי היה טכני לחלוטין, ועל פי הפסיקה המקובלת אין למתמחה שום מעמד – התצהיר הוא מטעם מגיש התצהיר והוא האחראי הבלעדי לתוכנו! משום מה (הטעם לא הוברר עד היום) בחר בית המשפט לזכות את הנאשם בנימוק בלתי שייך לעניין, באופן שסותר את הנוהג שהיה מקובל לפני וגם אחרי פסק הדין הזה. שער בנפשך מה היה פסק הדין במקרה שבוזגלו היה הנאשם (אגב, אין צורך לשער – הסטטיסטיקה פתוחה לפני כל המעונין): אני חושב שאין צורך להרחיב כאן. הרשה לי להפנותך למאמר מעניין, פרי עטו של יובל קרמניצר מיום
    01/07/2004 בעיתון מעריב: http://www.the7eye.org.il/articles/pages/article5103.aspx
    אצטט פיסקה אחת מתוך המאמר לצורך סיבור האוזן:
    "האם עו"ד סול היה עד מרכזי? מדוע היו לך ספקות האם ראוי לחקור אותו?
    גרוסמן: "התצהיר הספציפי הזה נחתם על–ידי אדם שביום חתימתו נשא שלושה תארים: עורך–דין, פרופסור למשפטים ושר המשפטים. התצהיר הוא של עושה התצהיר, לא של עורך–הדין. עורך–הדין יכול לעזור לו בניסוח, ולקיים את מצוות האזהרה, החובה להבהיר לחותם התצהיר את משמעות החתימה על תצהיר כזה." (סוף ציטוט). היעלה על הדעת שעו"ד כ"כ מכובד, ידוע ובעל מוניטין רב שכזה יגיש תצהיר חתום על-ידו בלי לבדוק? בכל אופן, על דעתי לא עולה כדבר הזה, ובוודאי שאין זו סיבה טובה לזכות את הנאשם, כפי שאתה טוען. אילו טעה בענינו של לקוח היה סמוך ובטוח שאותו לקוח היה תובע אותו על גרימת נזק ברשלנות ואולי גם על מעילה באמון וחוסר תום לב.

  • יוסי דר  On 16/11/2009 at 17:25

    לדליה,
    האם את את או אתה?

    בכל אופן, עיקר האכזבה שלי כאן היא מתנ"צ גרוסמן.
    התשובה שלו היא פשוט עלבון לאינטלגנציה.
    מה הקשקוש הזה שנאמן נשא שלושה תארים??? זו תשובה של אדם הגון?
    עורכי דין חותמים אינספור פעמים ביום על מסמכים שונים, והם עושים כן באופן אוטומטי – תוך מתן אמון באלה שערכו את המסמכים.
    ישנם עורכי דין שהמסמכים והתיקים על השולחן שלהם מגיעים עד התקרה ממש, והם אמורים לעיין בכולם ולחתום.
    תגיד ודאי שהמדובר בתצהיר. ובכן זו טענה פורמליסטית.
    דוגמה: קרה שהוגש לי תצהיר לחתימה. אלא שהתצהיר היה בחמישה עותקים, ואחד מהם – לא העליון – היה שונה מהשאר. חתמתי על כולם מבלי להבחין בכך. לגישתך הייתי אמור לקרוא את כל העותקים, הלא כן?

    בכל אופן, מישהו שכח כנראה שיעקב נאמן עמד לדין פלילי המחייב הרשעה מעבר לכל ספק סביר.
    במקרה הזה היתה שרשרת של פעולות שבוצעו על ידי יותר מאיש אחד, והיה צורך לבדוק ולחקור כל חוליה בשרשרת כדי לוודא שכל חוליה חזקה מעבר לספק סביר.

    אין תשובה ממשית למה לא זימנו את כותב התצהיר.

    ברור שגרוסמן לא יכול להודות בטעות – בוודאי לא במחדל מכוון – במיוחד כיוון שמדובר בשר, כך שזו התוצאה.

    גם פרקליטת המדינה לא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה. אנחנו עדים כדבר שבשגרה שהפרקליטות מחזירה תיקים למשטרה לצורך השלמות וכו'. ובכן, למה שם היא שתקה?

    מעניין שלא מזמן נסעו והרחיקו עד לדרום אמריקה כדי לאסוף או לחזק ראיות נגד שר משפטים אחר – כנראה שלמדו את הלקח מהסיפור של נאמן.

    לעניין ההשוואה שאתה עושה עם האפשרות שנאמן היה טועה בעניינו של לקוח – זו אינה ממין העניין. בעניין אזרחי מספיק להוכיח על פי יותרת הראיות (משהו כמו 51 אחוז נניח), ובמשפטי פלילי צריך מעל לכל ספק סביר (שזה מעל 95 אחוז נניח), כך שאילו לקוח היה תובע את נאמן על רשלנות היה עליו לעמוד במידת הוכחה פחותה בהרבה מאשר במשפט פלילי.

  • דליה  On 25/11/2009 at 13:57

    אתה שוב חוזר על אותם טיעונים פורמליים בלי להתייחס ענינית! לגבי מתן ציונים הרי שהתשובה שלך היא היא עלבון לאינטליגנציה ולא דבריו של גרוסמן, כי אם אתה, או כל עו"ד אחר, מעיז לחתום על מסמך בלי לבדוק אותו – צריך להעניש אותו(ך) ואל תקשקש לי על עומס עבודה: אם אין עליך חובה לעיין בחומר לפני הגשתו הרי שאין משמעות ואין טעם לחתימתך. הדבר דומה לנהג שרגיל לעבור בתמרור עצור בלי לעצור, ואז, כשיום בהיר אחד תופס אותו שוטר הוא טוען שמחמת לחץ זמן לא היה סיפק בידו לעצור. אשר לתארים – בוודאי שביהמ"ש מתיחס אחרת לשר המשפטים, מבחינת האמון שהוא נותן בו, מאשר לבוזגלו (הרי אתה נותן אמון מוחלט בעוזריך, קל וחומר!), אבל אתה בוחר להעמיד פנים כאילו אין זה כך. מעניין אותי איך היית מגיב אילו שופט היה חותם על פסקי דין בלי לעיין בחומר הראיות ורק על סמך מילת סטאז'ר. נוסף לכך, יש הבדל בין חתימה על מסמך בעניין פחות ערך לבין חתימה על תצהיר שבו אתה נאשם בפלילים. לעניין ההשוואה שאני עושה עם האפשרות שנאמן היה טועה בעניינו של לקוח הרי היא בוודאי ממין העניין, שהרי אם בדבר שדי להחליט בו על סמך 51 אחוז כפי שאתה טוען (לא ברור מניין אתה שואב את הנתון,אבל בוודאי שהוא משחק דווקא לטובת טיעוניי!), ושבו האחראיות פחותה מאשר זאת הפלילית, היה צורך להקפיד, על אחת כמה וכמה בעניין פלילי! גם הטיעון של יותרת הראיות לא עומד במבחן המציאות מאחר והגורם המכריע כמעט בכל פסקי הדין הוא האמון שנותן ביהמ"ש בדברי הצד הזוכה ובכך הוא מכריע ב-100 אחוז ולא ב-51! לא תמצא ולו פסק דין אחד תקף שבו נאמר במפורש (ואפילו במשתמע) שההחלטה נפלה על סמך "יותרת הראיות". ההערה שברור שגרוסמן לא יכול להודות בטעותו – אין לה טעם ואין לה מקום, אבל גם אם נלך לשיטתך, הרי היא תקפה באותה מידה, אם לא ביתר שאת, כלפיך וכלפי פרופ' נאמן!

  • יוסי דר  On 25/11/2009 at 22:05

    אני לא יכול להפסיק להתגלגל מצחוק נוכח האמירה הזו שלך:

    "מעניין אותי איך היית מגיב אילו שופט היה חותם על פסקי דין בלי לעיין בחומר הראיות ורק על סמך מילת סטאז'ר"

    הלוואי והשופטים – לא כולם, אבל חלק גדול מאד מהם – היו חותמים על סמך מילה של סטאז'ר. הבעייה שהם חותמים על סמך כלום – לא חומר ראיות (שהם לא קוראים), ולא מילה של סטאז'ר.

    המצב בעניין הזה הוא יותר ממייאש.

    לגבי עיון בתצהיר ובמסמך קודם חתימתו – יש את התיאוריה ויש את החיים.
    הדוגמא עם הנהג שחוצה בלי לעצור בתמרור עצור – נו באמת.

    גרוסמן – האמת שכל השנים די החזקתי ממנו, אבל מאז שראיתי את דבריו בעניין נאמן ערכו ירד בעיני פלאים.

    והעיקר מבחן התוצאה: נאמן זוכה – ולא מחמת הספק – ומצד שני עדנה ארבל והיועמ"ש דאז (שכחתי את שמו) הטיחו זה בזה האשמות מביכות מי אחראי לפשלה הזו.

  • דליה  On 26/11/2009 at 22:36

    כן, הזכות להתגלגל מצחוק אכן שמורה לאלה שאין להם תשובה ענינית. עכשיו אני מבין אותך היטב: אתה מיואש מכל המערכות, השופטים אינם שופטים (אלא אם כן הם מזכים את שאהבה נפשך), מילה של סטאז'ר טובה ממילתו של שופט, העקרונות המשפטיים כפופים לחוקים בלתי כתובים שרק אתה מכיר בהם, דוגמאות אינם באות להמחיש דבר (גם אם הם מעידים בדיוק על ה"חיים") ערכו של גרוסמן יורד פלאים רק משום שלפתע הוא חושב באופן השונה מזו שלך, ובקיצור, כאשר המציאות טופחת על פניך כל מה שנשאר הן האשמות המוטחות בין הפרקליטים והיועצים למינהים לבין עצמם (שאפילו לא ראויים שיזכרו את שמם). לי הדבר נשמע פתטי למהדרין, ומוטב שתפעיל קצת חשיבה חיובית, לטובתך.

  • יוסי דר  On 27/11/2009 at 06:04

    איזו מציאות טופחת על פני???
    נאמן הרי זוכה על ידי שלושה שופטים – בניגוד לגירסה העלובה של גרוסמן.
    למה הפרקליטות לא ערערה? כנראה שגם היא לא ממש אימצה את העמדה המפוקפקת הזו של גרוסמן.

    וכן, לא רבים הם השופטים שמחליטים על פי החומר בתיק.
    יש לך גם בעיות בהבנת הנקרא. לא אמרתי שמילה של סטאז'ר טובה ממילתו של שופט (ואיני אומר גם ההיפך). מה שאני אומר הוא שהלוואי שהשופטים היו מחליטים – לפחות – על פי מה שהסטאז'ר מציע להם על סמך הראיות שבתיק. הצרה היא שאפילו זאת הם לא עושים.

  • דליה  On 02/12/2009 at 21:57

    אני מצטער, אבל אין לי כוונה להיות הגננת שלך. המשך לכשכש בביצה שלך, התעלם מכל הטיעונים והראיות המונחות לפתחך וכך תוכל להמשיך לחיות בגן עדן של שוטים. כבר נאמר "הכלבים נובחים אך השיירה עוברת" ודי לחכימא ברמיזא…

  • דליה  On 02/12/2009 at 22:03

    האם השופטים המכובדים זיכו את נאמן על-סמך התעלמות מהחומר בתיק, שעו לדבר סטז'ריהם או סתם לא עשו אף אחד מהדברים, לשיטתך?
    בכל מקרה טיעונך מגוחכים.

  • יוסי דר  On 03/12/2009 at 07:04

    נדמה לי שהדיון הסתיים

  • דליה  On 08/12/2009 at 21:08

    אני מסכים, בייחוד לאור ההצהרות האחרונות והטריות של נאמן, שגם מהן הוא ממהר להתנער כאשר הוא מבין את טעויותיו, למרות שהצהרותיו ניתנו קבל עם ועדה, סותרות האחת את השניה בעליל, ללא כחל וסרק. אין גבול לזילזול באינטליגנציה של הציבור.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: