התחמון של יוסי שריד

הטענות כלפי יוסי שריד, יו"ר ועדת פרס ספיר לספרות הן, שהוא לא נקט גילוי נאות ולא מילא כנדרש טופס מתאים המצהיר על קשריו עם הוצאת ידיעות אחרונות שהוציאה לאור את ספרו של אלון חילו, וכן באשר לקשר המשפחתי שלו עם רנה ורבין ששימשה עורכת ספרו של חילו.

 

ברשימתו "הווידוי של יוסי שריד: תפסו אותי על חם", שפורסמה בהארץ, מתייחס יוסי שריד לעניין זה וטוען כי: "על קשריי הידועים לכל עם ההוצאה הודעתי כבר לפני שלוש שנים בטופס המתאים".

 

עינינו הרואות: יוסי שריד, למרות שהוא טוען ברשימתו שהמדובר בעובדה הידועה לכל – ובלשונו: "סוד כמוס הידוע לכל חמור ולכל סוס" – למרות זאת הוא מצא לנכון לדווח על כך בטופס המתאים.

 

ואם הוא מצא לנכון לדווח על קשריו עם ידיעות אחרונות, מתעוררת מאליה השאלה למה הוא לא דיווח, באותו אופן, גם על קשריו עם קרובת משפחתו רנה ורבין?

 

יוסי שריד מתייחס לשאלה זו באלה המילים:

 

"הקירבה המשפחתית בינינו גם היא ידועה בציבור, בוודאי בציבור הסופרים והמבקרים והעורכים והמו"לים, רנה ואני דיברנו עליה בפומבי לא פעם, ולא ידענו שנינו שיש לנו מה להסתיר או לגלות".

 

הנה כי כן: על קשריו – הידועים בציבור – עם ידיעות אחרונות מילא יוסי שריד טופס מתאים, ועל קשריו – הידועים אף הם בציבור – עם רנה ורבין נמנע יוסי שריד מלמלא את הטופס.

 

ויתרה מכך, מדבריו של שריד עולה בבירור, שקשריו עם ידיעות אחרונות ידועים לציבור רחב יותר מאשר קשריו עם רנה ורבין – מה שהיה מחייב אותו למלא את הטופס בעניין רנה ורבין מקל וחומר.

 

ובכן, מדוע זה נמנע יוסי שריד למלא טופס מתאים בעניין קשריו המשפחתיים עם רנה ורבין כדרך שמילא טופס בעניין קשריו עם ידיעות אחרונות? האם המדובר במקרה? בשכחה? בתום לב? יכול להיות.

 

אבל יכול להיות גם דבר אחר:  יוסי שריד ידע היטב, שקיים הבדל רב ומשמעותי בין מצב שבו קשריו המשפחתיים עם רנה ורבין מרחפים להם בחלל האוויר, לבין מצב שבו הוא מצהיר על כך, שחור על גבי לבן, בטופס מתאים בחתימת ידו.

 

יוסי שריד ידע היטב שהצהרה, שחור על גבי לבן, על קשריו המשפחתיים עם רנה ורבין תעגן ותקבע באופן רשמי מצב בלתי נסבל של ניגוד עניינים, תהפוך את תפקידו כיו"ר ועדת הפרס לבלתי אפשרי, ותאלץ אותו להתפטר מהוועדה. 

 

ועל התענוג לכהן בתפקיד המכובד של יו"ר ועדת פרס ספיר לספרות – יוסי שריד לא יכול היה בשום אופן לוותר. לא הוא.

 

וכך התפתה יוסי שריד והעדיף להותיר את רנה ורבין באוויר בעמימות קצת מצחינה – במקום להניח לה לנחות, מלוא משקלה, על נייר וטופס – על כל מה שהיה מתחייב מכך.

 

כי יוסי שריד – אפילו יוסי שריד – נכנע כאן ליצריו, ונכשל ומעד במהלך מרדף אחר הכבוד.  

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 04/07/2009 at 09:29

    הקמפיין שלך שכנע אותי לחלוטין:
    האיש נקי כפיים והכל נעשה ביושר מוחלט, ואף כי רציתי שספר אחר יזכה, אחוזת דג'אני נבחר בתום לב ומסיבות ספרותיות לחלוטין (ועל עניין של טעם אפשר להתווכח אבל לא לערער).

  • יוסי דר  On 04/07/2009 at 09:33

    אסתי,
    ברוך בואך…
    ולגופו של עניין?
    מדוע ידיעות אחרונות כן ורנה ורבין לא?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 04/07/2009 at 10:06

    כי כשהולכים לקנות לחם, אתה לא לוקח אתך עורך דין…

  • nachum  On 04/07/2009 at 10:09

    בתפקיד המכובד של יו"ר ועדת פרס ספיר לספרות

  • עוז  On 04/07/2009 at 10:50

    איזו תשובה מעולה, חבל שהכותב לא חתם.

    "כי כשהולכים לקנות לחם, אתה לא לוקח אתך עורך דין…"

  • עוז  On 04/07/2009 at 10:50

    איזו תשובה מעולה, חבל שהכותב לא חתם.

    "כי כשהולכים לקנות לחם, אתה לא לוקח אתך עורך דין…"

  • שרון  On 04/07/2009 at 11:53

    כל עולם הספרות הוא הוא ביצה קטנה. כולם קשורים לכולם וחברים של כולם. פתאום אחרי חלוקת הפרסים נזכרו ששריד קרוב לעורכת של הספר הזוכה. אם הספר לא היה זוכה לא הייתה נשמעת טענה אחת בנושא. כל נושא הגילוי הנאות, הטפסים למיניהם הוא לא רלוונטי בכלל. אני בטוח שגם השופטים האחרים מכירים את המתמודדים ואת העורכים שלהם אישית. כולם כותבים באותם 4-5 הוצאות ספרים אז העובדה ששריד הוציא את הספר באותה הוצאת ספרים של חילו היא לא רלוונטית בעליל

  • דוד שליט  On 04/07/2009 at 12:02

    לא יעזור בית דין. גלגול העיניים הצדקני של שריד, האיש המשתין שמן זית זך, עשה אותו מטרה ראויה בסיפור הספיר הזה. ברור ששריד היה צריך למלא טפסים, את כל הטפסים, ולחדש חתימות גם על טפסים מהעבר. קראתי את דבריו מהארץ אתמול. התשובה היחידה של העיתון לבעלות של מעריב על קמפיין ההדחה. לנו יש את המונולוג (היהיר, איך אפשר אחרת עם שריד?) של המודח. כאילו לא מספיק לקחת ממנו תגובה במסגרת ידיעה עיתונאית, צריך לתת לו עמוד שער עם הטור האישי שלו. ותיקון מהותי לגרסת השריד. הוא טוען שכל השופטים קשורים, שותים ואוכלים, מהביצה הספרותית. ובכן, אם זכרוני אינו מטעה אותי, יו"ר ועדת השופטים בתחילת שנות ה-2000 היה שאול אלוני, אשכרה שופט, וממש לא קשור לצחנת הביצה.

  • פרידמן  On 04/07/2009 at 12:06

    ואם היה ממלא גם את הסעיף השני בטופס זה כן היה בסדר מבחינתך? הרי לפי ההגיון שלך, שום ספר של ידיעות ושום ספר בעריכת רנה ורבין לא היה יכול להיות מוגש לפרס ספיר מלכתחילה.
    נראה לי מוגזם. בכל מקרה, אם היה כאן איזשהו טעם לפגם, היו צריכים ממילא להודיע לידיעות לא להגיש שום ספר לתחרות בשנים שבהם שריד משמש יו"ר הפרס. זה שנזכרים בזה רק אחרי שכבר נתנו את הפרס בהחלט מראה על קטנוניות וצרות עין. אפשר היה להימנע מגרימת סבל וטירחה מהרבה אנשים יקרים – לא רק הסופרים, אלא גם השופטים.

  • יוסי דר  On 04/07/2009 at 12:13

    לפרידמן,
    ציינתי מפורשות:
    "יוסי שריד ידע היטב שהצהרה, שחור על גבי לבן, על קשריו המשפחתיים עם רנה ורבין תעגן ותקבע באופן רשמי מצב בלתי נסבל של ניגוד עניינים, תהפוך את תפקידו כיו"ר ועדת הפרס לבלתי אפשרי, ותאלץ אותו להתפטר מהוועדה".

    אלא שהעניין הוא ששריד מן הסתם לא רצה להתפטר מהוועדה ולכן השאיר העניין באוויר בלי טופס.

  • אסתי  On 04/07/2009 at 12:43

    ולפני כל מילה אני רוצה לחתום על הטופם של גילוי נאות – אני, אסתי סגל, ברוב שנתי הבוגרות הצבעתי למפלגה שיוסי שריד עמד בראשה, ככה שאתה יכול מייד לפסול את דברי בשל קשרים כפולים ומכופלים.

    בכל מקרה מה שאני רוצה להגיד הוא אישית לך. אישית .
    מכיוון ששמתי לב שאתה, יוסי דר, מעולם לא יוצא לקמפיינים עקרוניים. מעולם לא מתעסק בנושא אידיאולוגי חשוב (לך כמובן) ויוצא להלחם למענו, אלא תמיד תמיד הולך על השתלחויות אישיות. זה תמיד פרסונלי אצלך. תמיד. החל מההשתלחות בעידן לנדו וכלה בפוסט הנוכחי,
    שזה גורם לי כל פעם מחדש לתהות מה המניעים העומדים מאחורי הפוסטים האלו, לבד מרצון לזכות ברייטינג אחרי שעמדת על דם של מישהו.

    זה מדהים איך אתה הראשון לפשפש בנשמתם של אחרים (כל פעם אחרים אחרים, אם כי יש הרבה אחרים שחוזרים), והראשון להטיל ספק ביושרתם.
    אופפפס למה ראשון? שני.
    כי גם את האומץ להיות ראשון אין לך. תמיד תמיד אתה יוצא אל המרפסת מרטיב אצבע ובודק לאן נושבת הרוח, ואז מזנק אל עגלת "הנאשמים" התורנים, כדי לשליך את האבן שלך. האישית כמובן. מעולם לא העקרונית.

    אותו כנ"ל מתרחש כמובן במקרה דנן עם הקמפיין הקטנוני זה שלושה ימים כנגד יוסי שריד באופן אישי כמובן.
    ולכן שאלתו הריטורית של פרידמן – היא ריטורית . הרי שום תשובה ושום הסבר ושום כלום לא ישביע את רעבונך למצוא פגם באחרים.
    במקרה הזה – ביוסי שריד.

  • עידו לם  On 04/07/2009 at 13:26

    אסתי למשל חושבת שעמוס קינן האלים שהיכה את אישתו הוא איש מוסרי וכול זה למה? כי הוא מחזיק בדעות הנכונות אליבא דאסתי אם אתה בעד 2 מדינות לשתי עמים הכול נמחל לך ולזה יקראו מוסר?

  • מואיז  On 04/07/2009 at 13:38

    ולמען הגילוי הנאות, מעולם לא הצבעתי מר"צ, ואני לא ממש אוהב את שריד ואני לא חושב שהוא איש כל כך נאור וישר.

    אבל המקרה של הפרס הזה הטענות שמועלות נגד שריד לגמרי מגוחכות. אז העורכת היא קרובת משפחה שלו, מה זה בכלל אומר על איכות הספר? מה ההבדל בין העורכת למגיב? ואם המגיה היה קרוב משפחה של שריד? אז מה? ואם בית הדפוס היה שייך לאשתו של שריד? מה זה היה אומר על זכייתו של חילו.

    עוד גילוי נאות, עדיין טרם קראתי את ספרו של חילו.

    אבל אם נקח את זה ששריד וחילו מפרסים באותה הוצאה לאור הרי שאיש במדינת ישראל לא היה יכול לשפוט בשום פרס, הכוונה היא לאף אדם שפירסם ספר או כמה ספרים. כמה הוצאות יש כבר בארץ שמומעדמות לפרס ספיר? אז איש לא ישפוט. לדוגמא בפרס ראש הממשלה השנה זכה חילו ואחד השופטים היה מנהל הוצאת ידיעות, ויותר גרוע מכך, ארבעה או חמישה מבין הזוכים הוציאו ספרים בהוצאת ידיעות. מה נעשה? נבטל גם את הפרס הזה?

    לפי הקריטריון הזה אני חושב שצריך לבטל טת כל הפרסים שניתנו במשך עשרים שנה לפחות, אבל אם יש חוק התישנות הרי שנצטרך לבטל את כל הפרסים ב 7 השנים האחרונות.

    וגם אם כל זה ממש חמור מאוד זו עדיין לא סיבה לבטל מתן של פרס, שישפטו את שריד. אני חושב שאם היו מגלים שחילו מסר מעטפה עם חמישים אלף שקל לאחד השופטים אז אולי היה מקום לבטל טת הפרס שלו, אבל לא ניגוד אינטרסים של ועדת השיפוט. זה עניין לושפטים. אף אחד הרי לא טוען שחילו ניסה להשפיע על הפרס. היו גם שערוריות גדולות עוד יותר בעבר ולא ביטלו את הפרס (אני חושב שזה היה במקרה של הספר של אבני), והכול המשיך כרגיל.

  • יוסי דר  On 04/07/2009 at 13:56

    תודה לך גברת סגל,
    האם אני אמור למנות כאן כרוכל מה עשיתי ולא עשיתי?
    נראה לי קצת אידיוטי.
    ובכל זאת,

    לפני כעשר שנים פירסמתי שני ספרים (ראי בשולי דף הבית) על בית המשפט העליון, ובמיוחד על העומד בראשו, ועל השחיתות הקשה שדבקה בו.
    היום כבר מקובל לתקוף את בית המשפט העליון מעשה יום יום, אבל לפני עשר שנים – כשאהרן ברק היה בשיא השיאים של כוחו והשפעתו – המעשה הזה נחשב התאבדות ממש.
    ולא, לא בדקתי לאן נושבת הרוח קודם שפירסמתי הספרים. היה מיותר לבדוק. כי פירסום הספרים היה אז נגד הרוח.
    וכשפירסמתי הספרים – על תוכנם הקשה – הסתכנתי לא רק בתביעת לשון הרע, או העלבת עובד ציבור, או בעבירה פלילית מיוחדת של העלבת שופט, אלא בעיקר סיכנתי את הרישיון שלי לעריכת דין – על כל המשתמע מכך (לשכת עורכי הדין מוסמכת לשלול את הרישיון בהליך משמעתי והיא עושה כן ללא עכבות מיוחדות).

    מה זה אומר על אומץ – תחליטי את.

    וחוצמזה, מה זה הרצון הזה שאת מייחסת לי לזכות ברייטינג? עם מה אוכלים את זה? משלמים עם זה בסופר?

    וכשאת אומרת שאני זורק אבנים לא עקרוניות – את פשוט נובחת ליד העץ הלא נכון (ראי פוסטים לרוב נגד אנסים ומבצעי מעשים מגונים, או בעניין גלעד שליט, או נגד שופטים סורחים ועוד ועוד).

    ובאשר ליוסי שריד – פעם הערצתי אותו, נשבע לך.
    ולא תאמיני, שלחתי לו אפילו ספר אחד במתנה וקיבלתי ממנו בתשובה מכתב אישי ולבבי.

    אלא שלפני כארבע שנים – בעקבות פוסט המטיל ספק ביושרתו של שריד – קיבלתי מבנו (עו"ד ישי שריד) מכתב התראה לסלק את הפוסט.

    כמו כן קיבלתי מעו"ד שריד טיוטה מוכנה של כתב תביעה על סך רבע מיליון שקל שתוגש נגדי עקב פירסום הפוסט.
    התביעה לא הוגשה בסופו של דבר.

    הנה הפוסט האמור:

    http://www.notes.co.il/dar/25327.asp

    מה הפוסט הזה אומר על יושרתו של יוסי שריד – גם כאן תחליטי את.

    אני חייב לציין שאני מרגיש לא ממש נוח לדבר על עצמי – אני לא טוב בזה.

    בכל אופן, אם זעזעתי את האקסיומות שלך באחוז אחד – עשיתי את שלי להיום.

  • פרידמן  On 04/07/2009 at 14:59

    היה עליך לציין זאת בפתח הפוסט שלך.

  • איה מ  On 04/07/2009 at 15:07

    יש שמשהו בדבריה של אסתי

    אתה חופר ומחפש בכוח והטון הנימה צדקניים וצבועים

    כל כך הרבה חרא בארץ הזאת שדווקא מתעסקים עם שריד כאילו הוא פושע הדור. כל כך הרבה נזק נעשה על ידי אנשים באמת רעים – אבל בשריד מתעסקים

    אם בנו של שריד לא קיבל שכר טירחה – מה רע הם עשו? מה אתם מחפש שם דווקא? בן לא יכול לשמש עו"ד של אביו? למה?

    שריד היה יו"ר פרס ספרי במשך שנתיים לפחות לפני הבלגן האידיוטי הזה. למה נזכרו דווקא כעת ב"גילוי הנאות"? זה מריח כמו צביעות וצדקנות

    כמו גם הפוסטים שלך בעניין

    ומה אשם אלון חילו

    ומי העלה את כל העניין – איזה ארגון למען ארץ ישראל השלמה. הנה אנשים שתורמים למדינה לחיי הרוח שלה לתרבות- איזו תרומה, ללקק את האצבעות, ממש אהבת הארץ

  • יוסי דר  On 04/07/2009 at 15:20

    לפרידמן,
    יתכן שאתה צודק.
    אילו הייתי מפרסם את הדבר בפתח הפוסט ומפנה לפוסט הקודם בעניין האי היווני – הייתי גם מראה שהקטע הזה של ניגוד עניינים אינו חדש אצל יוסי שריד.
    כלומר שכבר יש כאן שיטה.
    שלא לדבר על כך שניגוד העניינים של שריד בסיפור הקודם חמור יותר מאשר כאן – באשר שם הוא דאג – בפרשה מתוקשרת מאד – לדחוף את המוניטין של בנו יוצא חלציו.
    ושלא לדבר על כך שעצם הניסיון לסתום פיות ולגרום לסילוק פוסט שלא מוצא חן בעיניו – מדבר בעד עצמו.

  • dugmanegdit  On 04/07/2009 at 15:25

    במסכת תענית (דף כ"ה ע"ב) מופיעה הסיפור הבא:
    "מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה ירד רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם עלינו וירדו גשמים הוו מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו".
    נדמה לי שטענתו של יוסי וגם של כמה מן המגיבים מובעות היטב בנ"ל. יוסי שריד מעולם לא העביר על מידותיו. אין מי שחמק בשבטו. אדם כזה אינו יכול להרשות לעצמו אפילו בדל של חשד מסוג כלשהו. ואם עשה מה שעה מעלה עליו הכתוב כאילו לקח מעטפות כסף מטלנסקי…

  • יוסי דר  On 04/07/2009 at 15:28

    איה,
    ההתחסדות המיתממת שלך: "בן לא יכול לשמש עו"ד של אביו? למה?"
    האם זה סתם בן ואביו?
    המדובר ביוסי שריד – איש ציבור, אדם פוליטי ורב השפעה ומתוקשר על למעלה מהאוזניים – שמשתמש בכוחו והשפעתו להגיש את הבג"צ, ועל הדרך מעלה את בנו על העגלה הזו ודוחף לו מוניטין כמו מנוע טורבו.
    הרי היה מדובר בפרשה מתוקשרת בכל כלי התקשורת לרבות בטלוויזיה, שלא ירדה מסדר היום התקשורתי ימים ארוכים.
    ויוסי שריד לא מסתפק בכך, אלא גם נותן לבנו קרדיט במהדורת החדשות.
    האם את מסוגלת להעריך כמה כסף שווה המוניטין הזה?

    מספיק עם ההתממות הזו.

  • יוסי דר  On 04/07/2009 at 15:33

    ועוד משהו איה,
    אני מבחין שוב ושוב שנקודת המוצא שלך לשיפוט אנשים היא עמדתם ומעשיהם הפוליטיים.
    אני לא נמצא במגרש הזה.

  • אסתי  On 04/07/2009 at 15:45

    מאחר ואני לא אוהבת להכנס באנשים אישית חייבת רק להסביר שדווקא בהתחלה מאוד חיבבתי את הבלוג שלך. עד ליום בו נכנסת בעידן לנדו
    http://www.notes.co.il/dar/51326.asp

    זה היה המקום בו החלטתי להיפרד בידידות מהבלוג הזה. אתה כאן ואני שם.
    ובכל זאת הרי כותרות הפוסטים שלך מגיעות לעמוד הראשי של רשימות, וככה אני רואה (באפקט המצטבר) שיש לך מנהג חביב לכתוב אין ספור פוסטים כשכותרתם שמות של אישיויות ציבוריות (בהם אתה נכנס כמובן) והנה מקבץ קטן ולא מחייב:
    יונתן שפירא:
    http://www.notes.co.il/dar/51485.asp
    גבי גזית:
    http://www.notes.co.il/dar/56643.asp
    נעמי לויצקי:
    http://www.notes.co.il/dar/55944.asp
    מירב מיכאלי:
    http://www.notes.co.il/dar/55384.asp
    אהוד אולמרט:
    http://www.notes.co.il/dar/57702.asp
    מרדכי קרמניצר:
    http://www.notes.co.il/dar/53661.asp
    אהרון ברק:
    http://www.notes.co.il/dar/57867.asp
    http://www.notes.co.il/dar/57922.asp

    אז יכול להיות שבחלק מהמקרים אני מסכימה עם נקודה זו או אחרת, אבל בהחלט לא מסכימה ולא מוקבלת עלי הדרך הזו של כניסה אישית בבני אדם. יש נושא שנראה לך בעייתי – סבבה, חשוב ורצוי וחובה להעלות אותו, אבל אמרו כבר חכמים לפני – הדרך היא המטרה והדרך אצלך… אללא יוסתור.

    בכל מקרה לעניינינו. אין לי מושג מה עשית בעבר ואלו מלחמות ניהלת וזה גם לא מעניין אותי ולא חשוב לגופו של דיון. אני מדברת על הבלוג ועל הפוסטים העולים בו, וזה המקום להזכיר לך שכבר שנו רבותינו "המלבין פני חברו ברבים – כאילו שפך דמים" וזה מה שאתה עושה פה.

    עכשיו כאמור מושא הקמפיין שלך הוא שריד, שלי אישית היו איתו כבר כמה וכמה תקלים וויכוחים מאוד מהותיים. הוא לא מהאנשים החביבים עלי, בעיני הוא אשם בחורבנה של מרצ, ויש לו עוד כמה וכמה דברים לא נעימים ביותר לחובתו. אבל כל זה לא קשור לשפיכת דמו ולקמפיין שיצאת להכפשתו , בעיקר כשעכשיו אנחנו מבינים שיש לך רקע קודם של מאבק איתו.

    בקיצור, ממליצה לך בחום לחשוב שוב על הדרך ועל ההתנהלות.

  • איה מ  On 04/07/2009 at 16:13

    צר לי יוסי אבל אתה טועה לגמרי – זו לא נקודת המוצא שלי. ממש ממש לא –

  • יוסי דר  On 04/07/2009 at 16:29

    אסתי,
    את מאכזבת אותי קשות.
    הסיבה שאת מביאה כאן לכך שהפסקת להגיב אצלי היא פשוט לא אמת.
    עובדה היא – ואת יכולה לבדוק בעצמך – שלאחר עידן לנדו המשכת להגיב לפוסטים שונים אצלי במשך כמה וכמה שבועות – בלא שום עכבות והסתייגויות, וסיפור עידן לנדו נשכח לחלוטין בתגובותיך אצלי.

    אלא שקרה משהו, שאין כל קשר בינו לבין עידן לנדו, שבעקבותיו נפגעת ממשהו (משהו אידיוטי ולחלוטין לא מוצדק לדעתי), ואז הפסקת להגיב.

    חבל שאת משכתבת את הסיבה לכך שהפסקת להגיב ומלבישה אותה לנוחיותך על סיפור עידן לנדו – למרות שכאמור המשכת להגיב זמן רב גם לאחר מכן וללא קשר לעידן לנדו.

    אשר לדוגמות של הפוסטים שאת מביאה – גם כאן את מעוותת את התמונה באופן בלתי נסבל.
    ראשית, אני מתגאה בכך שתקפתי את האנשים שהבאת בדוגמאות. לא תקפתי אף לא אחד מהם בנקודות שאינן רלוונטיות או בגלל שיש להם קרחת ואף עקום.
    תקפתי אנשי ציבור או אנשים מתוקשרים ובעלי כוח ציבורי.
    אלוהים המציא את הבלוגים בין היתר בשביל זה.
    וחוצמזה, עד היום פירסמתי 471 פוסטים, וכל כמה שתתאמצי לא תוכיחי את התזה שלך. הכל כאן בטל בשישים.

    בקיצור, חבל שאת משדרגת את הטענות שלך בעזרת עובדות שהן לא אמת.

  • מואיז  On 04/07/2009 at 17:49

    לא נראה לי שהשאלה העיקרית כאן היא שריד האיש, אלא על ההחלטה הספציפית הזאת שלו.

    כל מי שעוסק קצת בספרות יבין שמצב ניגוד האינטרסים שמתואר במעשיו של שריד הוא כמעט עניין של יום-יום ובלתי נמנע כמעט לחלוטין.

    יש בערך 10 הוצאות לאור חשובות בארץ שספריהם מגיעים לפרס ספיר ויש להניח שכול השופטים לפרס פירסמו בשלב זה או אחר באחת ההוצאות האלה או בכמה מהן.

    לגבי העריכה של אחיניתו, זה נראה לי קצת קטנוני. זה הספר של חילו , לא שהעורכת שלו. באמת הולכים רחוק מדיי.

    בכול מקרה יש כאן אולי חשד קטן שבקטנים אבל לא נראה לי שהוא נדיר במקומותינו, תמיד יש סיפורים כאלה מאחורי הפרסים (הוא גם לא נדיר בפרסים אחרים בעולם), ועל פי כל מה שקראתי אין שום מקום לשלול את הפרס מחילו.

    בכול אופן נראה שיש לבקר את שריד על דברים קצת יותר חשובים ובעייתיים מהעניין הזה.

  • שאבי  On 04/07/2009 at 19:34

    יוסי שריד זימר יותר מהר מדודו טופז.

    דודו טופז הכחיש עד שנעצר.

    כשנעצר, התחיל לזמר והפליל את כל השותפים שלו שהיו איתו בסוד העיניינים.

    יוסי שריד הודה וזימר בלי לעצור, מפליל את כל מי שהיו שותפים להחלטות שלו וכל מי שהיו נתונים להחלטות שלו:

    כי כשיוסי שריד מצהיר שהסופרים והמבקרים והעורכים והמו"לים ידעו על הקירבה המשפחתית
    הוא מפליל אותם בדיוק כמו את עצמו.

    את כל השופטים שידעו, הוא מפליל

    את הסופרים שרצו את הפרס, הוא מפליל

    את הנהלת מפעל הפיס, שידעו, הוא מפליל

    את כל היחצ"נים והאינטרסנטים המשבחים את ההחלטה, הוא מפליל

    את כ-ו-ל-ם הוא מפליל,

    כי הוא מצהיר: כ-ו-ל-ם ידעו !!!

    וכמו בדודו טופז, עוד יהיו גילויים מרעישים ומבזים נוספים.

  • שאבי  On 04/07/2009 at 19:53

    "פסק הדין-הענקת הפרס" נפסל כליל ובוטל כליל כי השופטים נפסלו עקב חשד הטעייה/הטייה/הסתרה וכו'.

    במקום אחר קראתי שמומלץ ללמוד ממקרה מושחת ולא הגון דומה שארע בפרס נובל ולראות במקרה המושחת והלא הגון ההוא תקדים תקדים מכונן
    ובזכות ובגלל ועקב התקדים המושחת והלא הגון ההוא יש להשיב הפרס לזוכים ולהשיב הכבוד לשופטים הפסולים.

    למה שרק הגויים יהנו משחיתות?!
    גם היהודים רוצים שחיתות!!!

    אני מביא ציטוט מדברי בועז כהן:

    היה מקרה חמור יותר עם חלוקת פרס נובל לספרות בשנת 1974, כשהתברר שבוועדת הפרס ישבו הסופרים ארבינד יונסון ו-הארי מרטינסון, והם הצביעו בעד עצמם(!) – ופרס נובל 1974 חולק לשניהם במשותף, כשהם משאירים מאחור את המועמדים (תנשמו עמוק)….
    סול בלו.
    גרהם גרין.
    ולדימיר נבוקוב.

    אבל אפילו במקרה ההוא, שבבירור היה מושחת ולא הגון, אפילו במקרה ההוא לא לקחו מהם את הפרס. רק שמאז מקפידים מאוד שבוועדה יישבו אנשים נכונים.

  • איציק  On 05/07/2009 at 13:03

    לאחר שקראתי את הפוסט שלך בעניין הייצוג המשפטי של יוסי שריד בבג"ץ בעניין האי היווני:
    אתה כותב שבנו של יוסי שריד ייצג אותו ללא שכר טירחה אלא תמורת צבירת מוניטין. אני מקווה שאין בפוסטים שאתה כותב משום השופט בצלמו שופט.

  • יוסי דר  On 05/07/2009 at 13:07

    לאיציק,
    האם אינך רואה את ההבדל?

  • מיקי  On 24/07/2009 at 02:11

    אם זה מריח כמו גמל
    יש לו דבשת של גמל
    והוא עונה לשם גמל

    ק"נ טעמים לא יטהרו את השרץ
    שחיתות היא שחיתות היא שחיתות

    מעניין עוד איזו קופה של שרצים תלוייה לו על ראשו המתחסד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: