הקטינה שנבעלה על ידי הספר ונבגדה על ידי בית המשפט

ע' היתה קטינה – עוד לא בת 16 – כאשר הכירה את הספר.

 

ההיכרות בין השניים נוצרה באמצעות אימה של ע' שהיתה לקוחה במספרה של אותו ספר.

 

זה התחיל כקשר תמים: הספר היה זקוק לבייבי סיטר שתטפל בילדתו הקטנה, וכך, באמצעות אימה של ע' כאמור, נוצר הקשר והספר החל להעסיק את ע' כבייבי סיטר של ילדתו.


אבל הקשר הסתבך.

 

כי הספר לא הסתפק בשמרטפות. הוא חשק גם בגופה של הנערה הקטינה.

 

והוא בעל אותה כ-15 פעמים לאורך תקופה של כחצי שנה.

 

חמישה עשר מעשי הבעילה בוצעו על ידי הספר בביתו ובמכוניתו.

 

הספר הועמד לדין והורשע.

 

עד כאן כרוניקה פלילית לא ממש נדירה.

 

אלא ש-ע' שהיתה קורבן למעלליו של הספר – הפכה קורבן גם של מערכת המשפט.

 

כי מערכת המשפט, ברשלנותה ובאטימותה, פירסמה את הסיפור באינטרנט – עם שמותיהם המלאים של ע' ושל הספר.

 

ושמה המלא של ע' בצירוף עם השם הכפול של משפחתה – הוא שם יחודי למדיי.

 

ועתה, אם ע', שבגרה בינתיים, רוצה להתקבל למקום עבודה, או להכיר חבר, או סתם לפתוח פרק חדש בחייה – אין מצב.

 

כי כל שיש לעשות הוא להקליד את שמה המלא בגוגל ולמצוא שם בחצי שנייה, שבהיותה קטינה היא נבעלה 15 פעמים על ידי ספר בביתו ובמכוניתו.

 

והאינפורמציה באינטרנט – כולנו יודעים – תמיד זמינה ועומדת בשיני הזמן.

 

וכך, גם ילדיה ואף נכדיה של ע' יוכלו בבוא היום לגגל את אמם ולגלות שם את אשר ביצע בה הספר חמש עשרה פעמים בבית ובמכונית.

 

למה מערכת המשפט שלנו, המתגאה כמגן זכויות האדם, חוזרת שוב ושוב על העוול הזה, ומפרסמת בראש חוצות פרטי זיהוי מלאים של אנשים ששמם אסור לפרסום?      

 

כי מערכת המשפט המהוללת שלנו היא בית חרושת גדול לייצור אבק – אבק אדם.     

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ירושלמי ממז"א  On 22/06/2009 at 22:28

    אם היא אינה יכולה לתת לבחורה צ'אנס למצוא עבודה או כל דבר אחר.
    אין מה לדבר, המחדל של מערכת המשפט הוא משווע – אבל מערכת המשפט היא לא העם – והעם הוא שרקוב.

  • גלי  On 22/06/2009 at 22:30

    לו אני הייתי במקום ע', הייתי מיד משנה את שמי הפרטי ושם משפחתי במשרד הפנים.
    זה דבר ראשון. כי השם רשום כבר באינטרנט ואין מה לעשות. את הגלגל אי אפשר להחזיר לאחור.
    תמחוק במקום אחד ותגלה אותו במקום אחר…
    אפשר רק להתלונן כרגע.
    אחרי שהיא משנה את שמה במשרד הפנים לשם חדש, אז אפשר לחשוב על מהלך משפטי מתאים.
    הערה חשובה: הכותבת אינה עו"ד – כמו שרבים נוהגים לכתוב היום… 🙂

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 23/06/2009 at 00:00

    תציע למחוקק הצעת חוק הנוגעת לשמירת חשאיות שמות של קטינים שעברו אירועי אונס או פגיעה מכל סוג שהוא, לאחד מחברי הכנסת, הכי פופולרית בשבילך תהיה היום אורלי לוי. לך על זה במקום לילל.

  • יוסי דר  On 23/06/2009 at 00:05

    למגיב ללא שם,
    יש חוק וזה בניגוד לחוק גם כיום.

  • מיכל  On 23/06/2009 at 13:15

    אין אפשרות להוציא הוראה לכל הנוגעים בדבר פרסום העניין למחוק את המידע?

    גלי – פרקטיים פרקטיים, אבל להחליף שם אינו דבר פשוט לאדם. כלל לא פשוט.

  • יוסי דר  On 23/06/2009 at 13:38

    למיכל,
    פסקי הדין של מערכת המשפט מופצים באמצעות האינטרנט הן באתר של בית המשפט עצמו, והן לחברות פרטיות שמפרסמות את פסקי הדין באינטרנט ועל דיסקים – כך שלא ברור כמה יעילה תהיה הוראה או בקשה כזו.

    מזכיר לי שני מקרים מהעבר:
    כשהתפרסם פסק הדין של חנן גולדבלט, גיליתי ששמה של אחת הנאנסות פורסם במלואו בפסק הדין. התקשרתי מיידית אל השופטת הביתה (היה זה קרוב לחצות), והעמדתי אותה על העניין, והדבר תוקן לפני שהופץ.

    מקרה אחר קשור לחבר כנסת שמשמש גם כמוהל, שביצע מילה לתינוק וגרם לו נזק איום ונורא (בעקבות התקלה התפתח נמק ונאלצו לקטוע שליש מאיבר המין). העניין הגיע לערכאות וניתן פסק דין נגד המוהל לתשלום פיצויים גבוהים לתינוק.
    אלא שפסק הדין פורסם עם פרטיו המלאים של התינוק (שבינתיים היה כבר נער).
    התקשרתי מיד לבית המשפט העליון, ושם מחקו את פסק הדין כולו מהאתר שלהם.
    כיוון שהיה זה סמוך מאד למתן פסק הדין – העניין טופל באופן סביר.

    וראי כאן פוסט שפירסמתי לפני כשנתיים וחצי:

    http://www.notes.co.il/dar/25109.asp

  • מיכל  On 24/06/2009 at 09:34

    יוסי תודה על תשובתך המפורטת.

    לעניות דעתי, יעילה פחות או יעילה יותר, חובה שבקשה כזו תהיה חלק מחוק כלשהו או פעולה שבשגרה להגנה על צנעת הפרט.

    עדיף שלינק כזה, המדווח על אדם בפומבי את שלא אמור להיות מדווח, יתנוסס מעל דפי הרשת מספר למשך חודשים או שנה מאשר לדראון עולם.
    הייתי רוצה לראות את האדם הנפגע מסוגל להגן על עצמו, כלומר מדווח על מידע שחייב להימחק, והמידע אכן נמחק, מאשר מנסה להסתתר וחושש ממידע שעתיד להתגלות אודותיו.

  • יוסי דר  On 24/06/2009 at 10:06

    מיכל,
    העניין הוא כזה:
    מערכת המשפט מפרסמת פסקי דין, ויש בפירסום הזה חשיבות לצורך תקדימים, לימוד וכו'.
    כלומר, שהצעתך שפסק הדין ייעלם מהרשת כעבור שנה מנוגדת לעיקרון הבסיסי של הפומביות, ושל חשיבות הפרסום לצורך תקדימים ולימוד.
    מה שהמערכת פושעת בו הוא שבמקרים של צינעת הפרט – במקום לכתוב "פלוני" – היא מפרסמת את השמות המלאים.
    כל מה שיש לעשות הוא להחליף את השם המפורש במילה "פלוני"

    אגב, בארצות הברית למשל, ישנם גופים שונים, עמותות וכו' שכל תפקידם הוא לדאוג לעניינים הללו.

    כאן אצלנו, לא רק שאין מי שידאג לכך באופן מסודר, אלא שמערכת המשפט עצמה, כאשר מישהו כבר פונה אליה בעניין הזה – המערכת מגלה אטימות וטמטום.

    ועוד לא סיפרתי שום דבר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: