שפיותו של דודו טופז

 

אין צורך במומחיות מופלגת כדי להעריך שסיכוייו של דודו טופז לשכנע את בית המשפט, שהוא ביצע את מעשיו הנפשעים מחמת אי שפיות – סיכוייו אלה שואפים לאפס אם לא אפסיים לחלוטין.

 

החוק קובע שתי חלופות לאי שפיות:

 

האחת, שהנאשם לא ידע להבחין בין מותר לאסור;

השנייה, שהוא לא יכול היה להימנע מעשיית המעשה – כלומר, שהוא פעל מתוך דחף לאו בר כיבוש;

 

אשר לחלופה הראשונה, ברור שטופז יתקשה לטעון שהוא לא הבחין בין מותר ואסור. שהרי פעולתו באמצעות שליחים מעידה, כשלעצמה, שהוא רצה להסתיר ולטשטש את הקשר שלו אל המעשים האמורים – משמע, שהוא הבין וידע היטב שהם אסורים.

 

ובאשר לחלופה השנייה – ובכן, הניתן ברצינות לקבוע שדודו טופז פעל מתוך דחף שהוא לאו בר כיבוש?

 

כדי להכיר בתקפותו של דחף לאו בר כיבוש אין זה מספיק שהדחף ינבע מתוך מה שקרוי בשפת הרחוב "קריזה" או "עצבים" וכו', אלא – כפי שקובע החוק – על הדחף הזה להיות דחף שנבע מ"מחלה שפגעה ברוחו" של הנאשם – כלומר, ממחלת נפש.    

 

ובכלל, הדעת נותנת, וניסיון החיים מלמד, שפעולה המתבצעת מתוך דחף לאו בר כיבוש היא פעולה, בדרך כלל ספונטאנית, של הנאשם במו ידיו, ולא סידרת מעשים מתוכננים מראש – המתבצעים באמצעות שליחים שנשכרו לצורך העניין – במטרה להסתיר ולטשטש את הקשר של הנאשם אל המעשים האמורים.

 

(הערה: נוסף לאי שפיות קיימת בחוק אפשרות לטעון טענת שכרות; "מצב של שכרות" מוגדר בחוק כ"מצב שבו נמצא אדם בהשפעת חומר אלכוהולי, סם מסוכן או גורם מסמם אחר, ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה".

במילים אחרות, טענת שכרות חוזרת אף היא אל שתי החלופות הנ"ל – חוסר יכולת להבחין בין מותר ואסור, או – דחף לאו בר כיבוש).  

 

הנה כי כן, שתיים הן העובדות המוצקות הפועלות באופן מובהק כנגד טענותיו של טופז לאי שפיות:

 

האחת, שטופז לא פעל לבדו, אלא באמצעות שליחים שגייס ושכר לצורך ביצוע המעשים.

 

השנייה, שהמדובר בסדרת מעשים מתוכננים מראש שהתפרסו על פני כמה וכמה חודשים בהפרשי זמן זה מזה.

 

במילים אחרות, יכול דודו טופז להביא את טובי המומחים שיחוו דעתם ויטענו לאי שפיותו – בעקבות נטילת תרופות מסויימות או סמים או מכל סיבה אחרת – ובכל זאת יהיה בידי בית המשפט לקבוע שהנסיבות האופפות את מעשיו של טופז פועלות נגד חוות הדעת של המומחים ומכריעות אותן.

 

קובע בהקשר זה בית המשפט העליון:

 

"משבא בית המשפט להכריע בשאלה כגון זו, מוטל עליו לבחון ולשקול לא רק את חוות הדעת של המומחים, אלא גם את יתר הראיות, אשר באו לפניו, ואת המימצאים העובדתיים שהוכחו, וכולל מעשיו של הנאשם והתנהגותו; מסקנת בית המשפט מוסקת ממכלול הראיות, שחוות הדעת הרפואיות הן רק חלק מהן. ומשנמצא כי המעשים וההתנהגות אינם משתלבים עם התיזה הרפואית המוצעת, ובית המשפט מוצא, כי ההפרעות הנפשיות אינן מגיעות כדי מחלת נפש במובנה המשפטי, כי אז עשויה חוות הדעת הרפואית להשאר תלויה על בלימה".   

 
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלי  On 19/06/2009 at 09:32

    איך בן אדם נורמטיבי שהיתה לו תוכנית בידור וגם עזר בתוכנית הבידור הזו לאנשים נזקקים ואני זוכרת שהוא היה עוזר להשלים בסחסוחים משפחתיים… אז איך בן אדם כמוהו מן השורה פתאום נהפך לכזה פושע? כל פעם כאשר אני רואה את הכתבות על דודו טופז אני ממש לא מבינה איך הסיפור על דוקטור ג'ייקל ומיסטר הייד יכול להפוך למציאות? או אולי זה לא הדימוי הנכון. איך בן אדם שנראה שהיה עד כה מאוד חביב על הקהל ובאמת נחשב לבדרן טוב ואפילו קראו לו הראשון בבידור, ופה ושם מעד מעידות קטנות – כמו עוד כמה בדרנים בארץ שמועדים – פתאום נהפך למסוכן לציבור ולמואשם בפשעים חמורים כאלה? זה לא מובן לי המהפך הזה? אתה יודע זה לא מהפך קטן, זה מהפך מאזרח טוב לאזרח רע, זה מהפך מבדרן לפושען, אם אפשר לקרוא לזה כך. זה לא מובן לי ואפילו מפחיד אותי, כי זה נותן לי מחשבות שזה אפשרי המהפך הזה…
    שאולי יש משהו בפרסום החולני הזה במצלמות שיכול לגרום למהפך הזה אצל אנשים מסוימיים שיש להם הנטייה לכך?

  • נינה  On 19/06/2009 at 10:10

    מעניין יהיה לראות אם אכן בית המשפט לא יקבל טענת אי-שפיות זמנית או השפעת כדורים פסיכיאטריים….

    מה שיותר מטריד בהקשר הזה הוא, ואולי אני חורגת כאן מתוכן הפוסט הזה – שאדם שטענת אי-שפיותו הזמנית מתקבלת – יוצא לחופשי…
    כי אם אדם נתון להתקפי אי-שפיות זמנית – יתכבד ויישב כל ימיו בבי"ח פסיכיאטרי. שהרי מי יערוב לנו שמחר לא יקבל עוד התקף זמני?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 19/06/2009 at 10:12

    נורמטיבי הוא לא היה. רק היתה לו היכולת למכור את הסחורה שלו להמונים.
    קראי שוב את מקרה שניצר
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/897/682.html
    והיזכרי במקרי התקיפות הנוספים שלו. אלא שמעשיו, הבלתי נורמטיביים באופן בוטה, נבלעו בשואו הגדול והרעשני של המגלומניה. ברגע שלא היו עוד קונים לסחורתו, הוא התפנה לעסוק בתוקפנות פרופר במשרה מלאה.
    ואגב, גם מעשי הנדבנות היו חלק משואו של מלך, ומלכתחילה היו מבזים. לי הם תמיד גרמו מבוכה, אם להתבטא בעדינות.

  • תץ.  On 19/06/2009 at 10:30

    באמת תהיתי בעניין

  • גלי  On 19/06/2009 at 12:37

    אני חייבת לומר שמאז פרשת דודו טופז מעט איבדתי את בטחוני. למרות שאני לא מפורסמת ולא שייכת לעולם הזה של התקשורת. אבל מה שמעניין הוא שהפרשה הזאת גרמה לאזרחים כמוני וכמוך מן חוסר נוחות וחוסר ביטחון. אתה רואה מישהו המון שנים בטלוויזיה והוא אפילו מופיע כחביב ונחמד בטלוויזיה, והילדים שלך מכירים אותו ואת הבובה שלו גולו, ואחר כך אומרים לך שהוא מפלצת. זה משדר המון חוסר בטחון ופחד מהתקשורת.
    בכל אופן תקראו היום את מה שפרסם העו"ד הבא בדה מרקר על דודו טופז ואי שפיות:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1088490

  • יוסי  On 19/06/2009 at 13:46

    גם אם העו"ד יראה שיש סיכוי שדודו לא היה שפוי/לא הבחין בין טוב לרע, אין בכל הארץ שופט אחד שיעז לפסוק זאת או להקל עימו.

    השופט ובית המשפט נמצאים תחת עינה הפקוחה של התקשורת, שאנשיה הם הנפגעים בפרשה.

    דודו פשוט התעסק עם האנשים הלא נכונים.

    אאוץ'

  • יאיר דקל  On 19/06/2009 at 17:26

    יש לנו נטיה לבלבל בין אנשים מפורסמים ובין אנשים חשובים.
    דודו טופז הוא נושא לרכילות. הסיפורים עליו מעניינים. אבל הוא בדרן ובדרנים אינם אנשים חשובים.
    נדמה לי שהדיון הציבורי והשאלה איך בדרן מפורסם הפך להיות חשוד בפשעים, חרגה מכל פרופורציה.
    הרחבתי על כך באתר:
    http://www.notes.co.il/deckel/57088.asp

  • תגובה  On 20/06/2009 at 13:56

    שטופז יאושפז במחלקה סגורה פסיכיאטרית בתום המשפט. הפארדוקסים שאופפים את הסיפור שלו גדולים, הוא ירד מהפסים לגמרי וזה לא המשקפיים של שניצר . יכול להיות שהיה בהשפעת סמים קשים ואת זה אתה לא יודע. שילוב קטלני של סמים קשים ותרופות פסיכיאטריות מביא לשיגעון, ברור שהוא יעדיף להיות בבית חולים פסיכיאטרי מאשר בבית סוהר, הוא עושה ת'צמו משוגע, לא לשכוח שהוא לא בדרן אלא קודם כל שחקן שהצליח לעבוד על מליון אנשים והתרגל לשחק מול המצלמות . זה לא בעיה גדולה לעבוד על פסיכיאטרים, הוא כבר התחיל במשחק שלו מול השופט כשהוא ביקש לצאת ליממה לראות את הילדים שלו, ואמר לשופט שהשופט יודע שהוא לא אלים….נראה שהוא רק יקצין את ההתנהגות שלו בכלא במטרה לסדר לעצמו בית סוהר בבית חולים לחולי נפש.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 20/06/2009 at 14:25

    זכורות לי המחוות שצירף למעשי ה"נדבנות" שלו. תמיד מכה חזקה, חביבה כביכול, תמיד אמירה פוגענית בקול המתוק המעושה. תהיתי תמיד איך לא רואים את תוקפנותו.

  • ממ  On 20/06/2009 at 21:46

    לא בטוח שאשפוז בבית חולים לחולי נפש, בחברת חולים פסיכוטיים, זה כיף גדול יותר מבית סוהר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: