הפרידמניזם בשירות ביניש

צועקים אלינו מעל כל הגגות ששר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן הסתלק, אבל רוחו הרעה ממשיכה לרחף במעגלי המשפט ולהרעיל כל דבר הנקרה בדרכה.

 

מפחידים אותנו שבחירתו של ח"כ אורי אריאל כחבר הוועדה למינוי שופטים היא פרי הבאושים של הפרידמניזם.

 

יתכן שכך ויתכן שאחרת, אבל כל הרעות והחולות שפרופ' פרידמן השפיע על מערכת המשפט הן אפס ואבק אל מול מעשה אחד שעשה פרידמן – מעשה שביצר את כוחו של בית המשפט העליון באופן חסר תקדים, ונתן בידי נשיא בית המשפט העליון כלי עוצמתי שאין דומה לו במדינות מתוקנות.

 

והכלי הזה הוא מתן כוח וטו לשופטי בית המשפט העליון לחסום את דרכו של מועמד לכהונה בבית המשפט העליון – אם הוא אינו נראה להם.

 

פרידמן, האיש המפחיד והמאיים הזה, הוא זה שנתן בידי שופטי בית המשפט העליון את הכלי העוצמתי הזה – כלי שאין כמוהו לסייע בהנצחת שיטת "חבר מביא חבר" הנפסדת והידועה לשימצה.

 

כי מאז קום המדינה החוק קבע שבוועדה למינוי שופטים ניתן לבחור שופט לבית המשפט העליון (ולשאר הערכאות) גם ברוב רגיל של חמישה מול ארבעה. בתקופתו של פרידמן ובהסכמתו המלאה שונה החוק באופן שבחירת שופט לבית המשפט העליון תחייב רוב של לפחות שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה. לא רוב של שישה כפי שהיו בכנסת שהציעו, אלא דווקא שבעה.

 

ולמה שבעה דווקא? כי מבין תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים – שלושה הם שופטי בית המשפט העליון.


במילים אחרות, עד לשינוי החוק, כדי לחסום מינוי שופט שאינו רצוי לנשיא בית המשפט העליון, היה עליו לארגן לא רק את הבלוק האוטומטי של שלושת שופטי בית המשפט העליון, אלא גם לשכנע ולצרף אל הבלוק הזה שני חברי ועדה נוספים.

 

ועתה, בעקבות השינוי, מספיק בלוק מצומצם של שלושת שופטי בית המשפט העליון בלבד, כדי לחסום חדירתם של "גורמים בלתי רצויים" אל תוככי היכל הצדק.

 

הנה כי כן, לנשיא בית המשפט העליון ניתן כאן כוח עצום של שומר סף בכניסה לבית המשפט העליון. 

 

כי כוח וטו הוא קודם כל וראשית לכל – כוח מגן, שבאמצעותו ניתן לייצב סביב בית המשפט העליון הגנה היקפית חזקה ויעילה, שתמנע חדירת גורמים עם מטען גנטי חשוד.


וכך, השמחה של השמחים על בחירתו של ח"כ אריאל כחבר הוועדה למינוי שופטים, אינה יותר משמחת עניים מרודים. כי כוחו של ח"כ אריאל בוועדה יבוא לידי ביטוי בבחירת שופט שלום לבית המשפט בקרית גת.

 

כי אפילו ח"כ אורי אריאל לא יוכל להבקיע את חומת המגן, שהיא כוח הווטו, המקיפה את בית המשפט העליון – חומת מגן שנבנתה על ידי דניאל פרידמן, שהוא אביו מולידו ומסמלו האולטימטיבי של הפרידמניזם.   

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איה מ  On 09/06/2009 at 21:03

    לפחות משהו טוב אחד הוא עשה. סתם. אני לא משפטנית ורק מהצד מתבוננת. באופן לא מקצועי. ואני עצמי מעולם לא חשבתי שפרידמן רשע או טיפש – הוא פשוט נראה כמו האיש הכי לא נכון במקום הלא נכון, לו ולכולם וכולנו, ובזמן הכי לא טוב

    אריאל זו בחירה רעה מבחינה מוסרית. לאיש הזה אסור לבחור שופטים. אדם קיצוני כזה שהוא בין האלה שמקימים בכל בוקר איזה מאחז אידיוטי אחר שרודים ומתעללים בפלסטינים והורסים מטעי זיתים ומה לא – זו בחירה נוראה. חוץ מזה העובדה שאין ייצוג למפלגה הגדולה ביותר באופוזיציה מפלגה שגדולה ההליכוד זה בלתי נסבל

  • בנין  On 12/06/2009 at 00:26

    אפשר להאשים את פרידמן בכל מיני דברים, אבל לא בטיפשות. אז למה הוא נתן בידי השופטים כח להטיל וטו? אולי מפני שכבר היה להם כח כזה בפועל, והשינוי הזה בחוק נותן כח גם בידי אחרים.

    ההסבר הוא כזה: בהנחה ששופטי העליון מצביעים כאיש אחד, לפי השיטה הקודמת הם היו צריכים לשכנע רק עוד שני חברים כדי למנות מועמד.
    בשיטה החדשה הם יצטרכו לשכנע 4 חברים.

    אמנם כעת יש להם כוח וטו מוחלט – אבל כך גם לכל 3 חברים אחרים בוועדה. זה יכול להביא למשא ומתן שבו לשני הצדדים יש כוח.

    להלן 2 קישורי רקע:
    פרוטוקול הדיון על ההצעה לשינוי החוק, בהשתתפות פרופ' ישראל אומן (זוכה פרס נובל, מומחה לתורת המשחקים – למי ששכח):
    http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/huka/2008-06-17.html

    הכתבה במעריב על אישור החוק:
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/766/228.html

  • יוסי דר  On 12/06/2009 at 07:37

    לבנין,
    שלושת השופטים הם בלוק קבוע וסולידי, וכל שלושה אחרים הם לכל היותר בלוק מזדמן לצורך בחירה כזו או אחרת.
    ברור איפוא שהבלוק הקבוע, כבלוק חוסם, חזק יותר.

    נוסף לכך, בעובדה – ראש לשכת עורכי הדין החבר בוועדה התנגד בזמנו לחוק סער, והסיבה ברורה: אמנם עד החוק הוא השתייך, באופן מסורתי, לבלוק של השופטים, אבל מאז החוק השופטים פשוט אינם זקוקים לו לצורך חסימה, ולכן ברור שכוחה של הלשכה בנקודה זו פחת.

    אשר לטענה שהדבר יוביל למשא ומתן שבו לשני הצדדים יש כוח, זה נכון אבל כשהמדובר בוועדה למינוי שופטים – הוכח לא פעם שחילוקי דעות בתוכה מובילים לא למשא ומתן, אלא דווקא למבוי סתום.
    כי ברור שהשופטים בוועדה הם בעלי עניין ישיר בשאלה מי יכהן עמהם בבית המשפט, ולכן הם יהיו פחות פשרניים בנקודה הזו בהשוואה לחברים אחרים בוועדה.

  • יוסי  On 13/06/2009 at 10:57

    מכל הבלאגן שעשו מסביב לפרידמן לא שמתי לב לדבר הקטן והחשוב הזה. תודה על ההארה.

    השופטים בכלל לא אמורים להיות מעורבים בבחירת שופטים אחרים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: