המיטה האמבטיה והבידה של ד"ר שיבר – אנטומיה של עבריין מין סידרתי


עם כל ההסתייגויות של לכאורה וכאילו וכביכול – הסיפור שהובא אתמול בתכנית "שישי" על עבריין המין הסידרתי (לכאורה כמובן), מנהל בית הספר ד"ר שמעון שיבר – הוא סיפור שפשוט לא ייאמן.

 

צירוף של פחד מצד אחד, ובטלנות זועקת לשמיים מצד שני – הביאו למצב הלא ייאמן הזה.

 

תודה ליעל דן.

 

 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  On 04/04/2009 at 08:29

    הכתבה טובה וחשובה. קצת מפתיע שעיתונאית מעולה כמו יעל דן מצטרפת ליחסי הציבור של המשטרה. הקריאה לנפגעות להעיד היא חסרת אחריות. משטרת ישראל לא תגן עליהן מעורכי הדין של החשוד ומתעשיית ההשתקה העניפה (והמכניסה) של חוקרים פרטיים, עד דור חמישי שלה ושל הנכדים שלה.

    נידמה שעברנו את השלב הצדקני לעבר השלב הריאלי של המאבק הפמיניסטי בישראל. אין לדחוק באחרים לעשות מה שהמציע לא עושה בעצמו. אחת המתלוננות תיארה במדוייק את המפגש במשטרה, ואיך הם הפעילו עליה מכבש פסיכולוגי לא להתלונן אלא רק להעיד. הסביר לה שהיא תאלץ להעיד, ולהחקר על ידי עורך דינו של החשוד, והיא כבר עשתה את החשבון (מפרשת קצב ומסיפורים של חברות) בעצמה והלכה הביתה בלי מספר פ.א.
    זו התוצאה של מדיניות ארוכת שנים לטייח עבירות מין של מקושרים ובכירים, בתוך השירות הציבורי
    כמו בפרשת החניונים ורבות אחרות

  • חנה בית הלחמי  On 04/04/2009 at 08:59

    עלה גם מתגובת בא כוחו של המנהל, שמייד הוציא הודעה המערערת על אמינות המתלוננות. בבחינת – זה מה שמצפה לכן. אני חולקת כאן על איריס בעניין יעל דן והאחריות. האחריות היא כן לבוא ולהעיד, בידיעה של מה שמצפה לך ולמרות מה שמצפה לך. הכשרת השרץ ע"י אי מתן תלונה, כמוה כהכשרת האונס הבא. זה הרבה יותר כבד לדעתי מעמידה מול השרץ ובא כוחו על כס העדים. ככל שיותר נשים תתלוננה – כך ילך וייטב מצבנו בבתי המשפט. ההימנעות איננה שיטה (בשום תחום בחיים, אגב). האמא שפחדה על ילדיה ולכן העבירה אותם לתיכון של…אשתו של האנס, זעזעה אותי לא פחות מהסיפור כולו. כן, אני מכירה את הפחדים ואת הויה דולורוזה שעוברות מתלוננות. יע"ז, זה הזמן להעלות מעל הפחד. הנורא מכל כבר קרה, ואיננו הפיך. מה שנשאר זה תיקון באמצעות ענישה מרתיעה לעבריין.
    מלבד זאת, יש להבחין בין המרחב הציבורי לזה האישי. מקומה של קבלת התבוסתנות הזו, הינה במרחב האישי. במרחב הציבורי, בו פועלת יעל דן, מחובתה ומחובת כל מי שנמצא/ת שם לדחוף ככל האפשר לתלונות. זה בדיוק המרחב בו גיניתי בזמנו את התנהגותה של זהבה גלאון במקרה דומה.

  • איריס  On 04/04/2009 at 09:11

    יש שכבה שלמה שמתפרנסת מחשיפות מזעזעות וקריאה לנפגעות להעיד, ואז עוברים לסיפור הבא. הן בעצמן לא מתלוננות כמובן, וגם לא הילדות והנשים של העיתונאים המתחסדים.

    מפנה אותך לשרשור בהעוקץ על החוג לסוציולוגיה. השורה התחתונה, להעיד ולא להתלונן בפ.א. אם המשטרה באמת תרצה להרשיע היא תוכל לפתוח את התלונות בעצמה. הרי לפי החוק ברגע שיש עדות לעבירה לא צריך את המתלוננת יותר.

    יש פה מלכודת ידועה מראש. החיים בפרטים הקטנים לא בנויים מהדרמה של ההרשעה, אלא מלחזור לחיים בראשון לציון, בשכונה, ביום יום. התעמתות עם שיברים למיניהם, בישראל, נגמרת תמיד , אבל תמיד, בהפסד למתלוננת.
    אני בעד להכיר במציאות ולא לפנטז.

    במיוחד לא על חשבון אחרים.
    אני יודעת שאת בהחלט עומדת מאחורי מה שאת אומרת, וגם פועלת בהתאם. לצערנו, את במיעוט זוהר מאד.

    ראינו מה קרה בסקופ הקודם של ערוץ 10 עם הילדה מבאר שבע. זה לא ממש עוזר, וערוץ 10 לא יממן את החיים של האמא והילדה ואת העימות עם עורכי הדין ושלוחיהם מעולם התחתון.

    בעיני, ככל שיכתבו פחות ויעשו יותר, זה עדיף.
    למשל, לחקור במח"ש בדחיפות את אופן הטיפול בתלונה של האמא שסיפרה איך הניאו אותה מלפתוח פ.א כביכול "לטובתה". אגב עברתי אותו תהליך ביאחה לא מזמן, אז מכירה את "הדאגה" הזו.

    כל עוד המשטרה מטייחת, אסור למתוננות לסכן את עצמן וחייהן.

  • איריס  On 04/04/2009 at 09:15

    בוא נחזור רגע לתבונתה של אורית קמיר, המתלוננות כבר עברו ושילמו את המחיר הגבוה ביותר, כאשר נפגעו. אין להן שום חובה לאף אחד יותר. בטח לא ל"אינטרס הציבורי". את כל המחיר צריכים לשאת אחרים, שלא במעגל הקירבון, והבטלנות, כפי שכותב יוסי, היא של הרשויות והציבור. בטח לא של הנפגעות.

    אולי הגיע הזמן גם לחזור לפרשת קצב ומה שהיא חשפה. כלומר, את ההטרדה של שנים ! שעברה אלף ממשרד התיירות. זה הנוהל המקובל בישראל, ומדובר בפערי הון, לטובת המבצעים. לדעתי, העצה שניתנה בזמנו לדוקטורנטיות מהחוג לסוציולוגיה צריכה לחול, כפליים, על דלת העם בראשל"צ. לא צריך להקריב קריירה אקדמית ובטח לא להקריב את החיים כולם, על מזבח תיאוריות שמישהו כתב ולא עומד מאחוריהן.

  • מיכל  On 04/04/2009 at 09:33

    אני מוצאת את הפחד של הנפגעות להתלונן כמבוסס.
    כל כך הרבה סיפורים (לכאורה, לכאורה) והיעדר כמעט מוחלט בתלונות של ממש מעידים על סיבות כבדות משקל לפחד. הוא מנהל בית ספר גדול בעיר.

    הממסד מוכרח להתערב כאן באופן שאינו משמתמע לשתי פנים.

  • חנה בית הלחמי  On 04/04/2009 at 10:00

    אי-תלונה אינה פוטרת אותן, למרבה הצער, מתוצאותיו. חיים שלמים של עניין לא סגור בנשמה, ובידיעה שהעבריין מהלך חופשי ושהחופש שלו מכשיר עבירות נוספות, קשים מההתמודדות עם הפחד – שאחריה יש "זמן פציעות", כלומר זמן שיקום.

    איריס, תבונה היא עניין של סוציוגרפיה. אורית קרובה לגלאון ובשנים האחרונות עמדתה גולשת לליברלית ולהימנעותית בעניינים אלו. למרות הסכמות בנושאים אחרים ולמרות הערכתי העמוקה אליה – בעניין זה אני לא מייחסת לעמדתה תבונה אלא מניעים אחרים, שאינני שותפה להם.

  • יונתן  On 04/04/2009 at 11:07

    אני לא מצליח להבין מה הפחד מהמנהל,מה הוא כבר יכול לעשות? גם לאדם שמקושר בצורה הטובה ביותר יש גבול מסוים שממנו הוא לא יכול לפעול ואיך שהוא אני בספק אם אותו פגע רע יכול לפגוע בהן.

    90% מהכוח של האנשים האלו הוא בפחד הלא מבוסס שהם מצליחים לזרוע אצל הקורבנות שלהם והמשת"פים שלהם(ה"קשרים") ככל שיתלוננו נגדו יותר נפגעות במשטרה(תלונה ולא רק עדות) ככה כוחו ילך וימעט.

  • איריס  On 04/04/2009 at 11:09

    החיים קצרים מידי כדי לעמוד בקצב של מערכת המשפט הישראלית. אני חושבת שצריכה להיות הלימות מלאה בין ההחלטות שאנחנו עושות ב"פרטי" לבין ההצעות בספקטרום ,הציבורי". אני לא אייעץ היום, אחרי מה שאני יודעת על ישראל, לאף נפגעת עבירת מין להתלונן במשטרה. אם כבר, אז לקחת בעצמה עורך דין ומשרד חקירות ויחצ"ן מעולה, ולהיכנס למו"מ עקיף עם התוקף. חזרה למשפט העברי-השבטי.
    האמת, שלפי השיטה המאצ'ו-ישראלית, הגברים היו צריכים לסגור את החשבון עם האנס, אבל גברברי ישראל עסוקים, אני לא יודעת עדיין במה. אולי במלחמה נגד הנשים ? כי זה הרבה פחות מסוכן.

    האשה, הילדה, הנפגעות לא צריכות לעמוד יותר מול הפוגע בשום צורה, זה תפקיד הקהילה.

    לגבי החיים אחרי…אני שמה לב שאנשים חיים טוב מאד בידיעה שיש פשעים חמורים לידם המתבצעים באין מפריע. כניראה שרוכשים את היכולת בישראל, יש לנו אימון בעזה, להסתכל לצד השני ולהמשיך לאכול טוב וללכת למכון הכושר ולסרט פמיניסטי או משהו כזה.

    כדאי לקרוא יותר על התמודדות עם עבירות מין במדינות כמו קולומביה ואחרות שבהן הפשע המאורגן השתלט. נידמה לי שלא הולכים שם למשטרה מזמן. כי הם מודיעים לעבריין מייד. זה מה שמצאו השבוע בימ"ר תל אביב לא ?

    אני משערת, בלי לדעת עובדות, שמשטרת ראשון לציון נמצאת בידיים של השיברים מסיבה טריוויאלית כלשהי. לגבי בית המשפט שם, אני לא מציעה למקומיים להיזקק לו, מניסיון אישי. השחיתות שם כבר החליפה את ,סדר הדין הרשמי, רק "בקשיש" ואיומים. רקוב מהיסוד. מאיר ניצן היה ראש עיר נצחי, וממה שקראנו הוא ניהל הרמון משה-קצבי להפליא, והחברים שלו רק למדו ממנו.

  • איריס  On 04/04/2009 at 11:19

    fucking up the investigation is common, ie warning perps before arrest, no arresting them, not looking for the evidence, debunking the plaintiff and witnesses with half-baked psychological theories with no professional back-up. Backlash from perps is not unknown, depends on their sense of invulnerability, the vulnerability of the plaintiff, perps sense of what is worthwhile doing etc. More often than not, they can rely on other factors to destroy or discredit the plaintiff. However, there have been cases of direct action against plaintiffs and where the plaintiff is a parent on behalf of an abused child, the law is a minefield, I'd put the chance of a favourable outcome as not better than fifty fifty.

  • חנה בית הלחמי  On 04/04/2009 at 11:51

    כלומר את מערכת המשפט כולה ובראשל"צ במיוחד (שם לי דווקא יש ניסיון מצויין – ואני לא מהקבוצה של השיברים), בגלל טענותנו הצודקות על התנהלותה. אני מעדיפה את הגישה האקטיביסטית והפרואקטיבית שמייצרת שינוי. כפי שציינתי, ההימנעות היא לטעמי לא דרך, והיא מחריפה את מצבה של הנמנעת.
    אני מסכימה עם יונתן בעניין זה – מחוץ לכל מעגל, יש עוד מעגל, שם כוחו של המאיים מוגבל יותר.
    אני לא אגכן כאן על המשטרה כי אני מסכימה איתך – היא בינונית, מושחתת ולא אפקטיבית גם בעיני. אולם במקרה דנן היא שלב הכרחי בדרך למיצוי הדין עם שיבר. האמת היא שדי נמאס לי מהמגננה הזו עלינו, ושלנו על נפגעות מתוכינו. היא פטרנליסטית ומטרתה הסוציולוגית/אנתרופולוגית הסמויה היא לעצור את התפתחותנו. כן, טאף לאק, נפגעתי. אז מה – שאני אתחפר בזה ולא אצא לנקום את נקמתי ונקמת החברה דרך מערכת המשפט, כי זו "חוויה קשה"? האונס היה החוויה הקשה מכולן. שחזורו במשפט הוא אכן חוויה קשה. רק שאם אמנע ממיצוי הדין עם האנס, אני מבטיחה בזה שני דברים:
    1. עוד חוויות קשות לנשים נוספות.
    2. הנצחת הקורבנות של עצמי וכירסום מבפנים.
    הגיע הזמן שנפסיק את המעגל הזה. הימנעות היא נשיות מסורתית מדוכאת ודכאנית, רק עם תירוץ חדש.

  • איריס  On 04/04/2009 at 12:15

    כתבתי מה לדעתי הדרך האפקטיבית. אולי היא "עוברת" דרך תלונה במשטרה, כדי שיהיה מסמך, אבל בזה מסתיים.

    יש מעגלים שיש סביבם מעגלים נוספים, ויש כאלה שאין. תלוי לאן מגיעים, ויש מקרים כמו א מבית הנשיא שהמעגל הבא נמצא רק באופציה של הגירה לארץ אחרת.

    אני חושבת שמאד תלוי מי הצד השני. בפרשת ראובן גרוס, גם את אמרת (וגם קמיר) ש"חבל על הזמן". ולא מדובר בנשיא אמריקה. אז מהחוג הזה יש די הרבה אנשים, ולצערי אני לא מסכימה איתך שיש דין ודיין במקרים האלה. זה לא אומר הימנעות, אלא פעולה בנתיב אחר, כפי שציינתי.
    כניסה למו"מ עקיף באותם ערוצים שהפוגע מבין. כלומר, לשנות את שפת ההידברות לשפה שאנשים כאלה מבינים.

    לדעתי המשטרה היא לא הכלי העיקרי במצב של שחיתות מובנית בתוך השיטה. בדרך כלל האינסטינקט של הנפגעות הוא מדוייק מאד, ואם היתה שתיקה עד כה, היתה לה סיבה בשטח, ולא "פחד" בעלמא. לא מקובל עלי שנשים נקלעות "לפחד" מתוך איזה תסביך פסיכלווגי קדום. כאשר אשה או ילד יודעים שיש מוצא, הם ילכו לקבל עזרה. כאשר ברור שאין מוצא, אז כדאי קודם להסיר את המכשול או לפעול בהתחשב במכשול ולא להיכנס לפסיכולוגיזציה מיותרת או תיאוריות.

    אין לי תיאוריה, אלא התבוננות על מה שקורה
    אני בטח לא שופכת כלום, אני רק מביעה את דעתי מהתנסות אישית רבת שנים ומימדים בתחום של עבירות מין. כדאי גם להיכנס שוב להתרעננות בבלוג של ענת גור על "ההימנעות" של מטפלים מלהעיד לטובת נפגעות, עקב הטראומה במפגש עם מערכת המשפט הישראלית, שחווים אנשי מקצוע ומומחים שבאים להעיד.

    נידמה לי שאת האמבטיה והתינוקות שפכה מערכת המשפט. שמחה שהיתה לך התנסות חיוביות בראשון לציון, לכל כלל יש חריג ויוצא מן הכלל. אולי לא נפלת על דיון שדורך על הרגל של "מיוחסים". אני בטוחה שכולם רוצים לעשות טוב, רק שיש מקרים בהם נוצרת מניעה

  • חגית  On 04/04/2009 at 21:37

    מדבריך משתמע שאין צורך לאף אחת ולא כדאי לה ללכת להתלונן. את אומרת: תאנסו בשקט ותשתקו, את טועה ומטעה ומפגינה מרירות ואטימות יותר מכל מערכת משפט באשר היא. חנה בית הלחמי צודקת . בעקבות מקרי תלונה רבים של נשים בשנים האחרונות השתנתה ההתייחסות לנושא, ולמשה קצב עומד להיערך משפט כי מאמינים למתלוננת הראשית,
    אם כי אחת אחרת שם אכלה אותה ובגדול כי באה לדרוש ממנו כסף כמס שתיקה. חשוב מאוד שמתלוננות יתלוננו, ואסור לרפות ידיהן בשום פנים ואופן.

  • איריס  On 04/04/2009 at 22:06

    תקראי מה כתבתי. אין לי כוח לחזור על זה. לא אמרתי לא לעשות כלום, אמרתי לא לתלות את הפתרון וההחלמה במשטרת ישראל, בשלב הנוכחי, אם הפוגע מקורב למלכות.
    כמובן שאם האנס ערבי, כדאי מאד להתלונן. וכיוצב

    דובר על מקרה שיבר, שמאפיין דפוס פשיעה מסויים הקשור בשחיתות ממסדית. במקרים האלה, כן, לא להתלונן. ואם כן, לא לצפות שזה יטופל, וכן לצפות לתגמול ולהתכונן.

    את רוצה להבין משהו אחר ? סבבה
    אני בודאי לא שופטת את המתלוננת מבית הנשיא שפעלה כפי שפעלה היא רק עשתה את זה בצורה לא נכונה, ובלי גיבוי של עורכי דין. גם אלף ממשרד התיירות שמרה על קשר עם הנשיא ועשתה לו חנדלך במטרה לקבל כניראה פיצוי כלשהו או הכרה רגשית ואחרת במעשים שעשה. כי כך מקובל. זה לא פוסל בעיני את התלונה על אונס. אבל בנסיבות הקיימות, היא פעלה כמקובל.

    אני לא חושבת שתיק קצב הועיל, ההיפך. גם אם הנשיא לשעבר יורשע במשהו, זה לא יועיל. המתלוננת המרכזית כבר עשר שנים אחרי האירוע, חיה תחת מצור, השנתיים האחרונות היו גיהנום חוזר, והעתיד לא ורוד. סך הכל, מה ? חמש עשרה שנה ? סליחה שאני חושבת שהיא עשתה מקח טעות. אולי למישהו שווה להקריב חמש עשרה שנה, בפרט שזה לא החיים שלה אלא של אלמונית כלשהי.

  • חגית  On 05/04/2009 at 00:51

    אז מה היית עושה במקומה רק אוכלת את הלב? שוכחת? זה לא קורה, האמת יוצאת החוצה.
    זו המציאות שלה, גם אם זה יקח עוד עשר שנים היא חיה בתוך הגיהנום הזה, שלא תתלונן?

  • איריס  On 05/04/2009 at 07:36

    בדיעבד אין בכלל מה לאמר. עצות בדיעבד זה חכמה קטנה. ברור שכל מה שהיא עושה זה בסדר, וזה בדיוק מה שהתכוונתי. אין להערים ציפיות ודרישות על הנפגעת.

    אמרתי רק שאם מייעצים לאחת כזו בהווה (בהנחה שיש מקרה זהה), אפשר כבר לקחת בחשבון את מה שאנחנו ידועים. אחד, שיש פשיעה מאורגנת ממסדית. שתיים, שהמשטרה לא מעילה, כשהיא לעצמה.

    התכוונתי, כאשר המשחק מכור, אין טעם לשחק לפי הכללים.

    רונית, אני בצד שלך. אני רק חושבת שהיה מסך עשן מכוון, שזרו אותו במשך עשרים שנה וגרמו המון נזק לנשים שהאמינו והלכו שבי אחרי הדיבורים, מבלי לדעת שהתיאוריות היפות, וגם החוקים הנאורים חלים באופן מאד סלקטיווי, כדי לפרנס נשים אחרות שחיות בעולם ובמציאות אחרת כניראה, או שלא מספרות את האמת.

    את מבינה, שכדי לתחזק מערכות כמו משה קצב (ויש אלפים אחרים), צריך היה מערכת הסברה ויחסי ציבור הפוכה, כאילו "הכל נאור ותקין". על זה ניסיתי לכתוב.

    אני בטוחה שכבר היום, ולא משנה תוצאות תיק קצב, הגברות אלף מרגישות יותר יטוב, כי כולם יודעים מה קורה באמת במערכות החוק, העיתונות ומסדרונות הממשל . עכשיו אפשר להסתכל הלאה ולחשוב מה עושים עם זה. קודם אי אפשר היה לדבר, כי זהבה גלאון היתה קופצת עליך, שהכל בסדר, ויש חקיקה. ויש מאמרים ומרכז הסיוע.

  • בו  On 07/04/2009 at 10:16

    מה כבר הורשע???

  • יוסי דר  On 07/04/2009 at 10:59

    לא הורשע (ולכן ננקטות מילות הסתייגות כמו "לכאורה" וכו').

  • ללא שם  On 22/05/2009 at 17:56

    קראתי בעיון את התגובות והתכתובות. קראתי גם את הכתבה בקישור וגם צפיתי בכתבה המשודרת.

    החוק מאפשר להרשיע על סמך עדות יחידה. שחקן טוב או במקרה זה שחקנית טובה ושופט או שופטת שטועים (כמו כולם כי הרי גם הם בני אדם) יכולים ל"הוכיח" את אשמתו.

    לגופו של עניין, מבלי להידרש ולקבוע מסמרות לעניין האמינות של צד זה או אחר, התגובה העניינית היחידה שמצאתי היתה דווקא של הדובר של שיבר, וזו היתה גם הראיה החיצונית היחידה שהיא בלתי תלויה. להלן הדברים:

    תגובת יועץ התקשורת מאיר סויסה בשמו של ד"ר שמעון שיבר: ד"ר שיבר סומך ידו על רשויות החוק והצדק במדינה. המתלוננת על האונס אינה עקבית בטענותיה וקיים פער של ממש בין תלונתה במשטרה לבין "תלונתה" בכלי התקשורת. ד"ר שיבר עבר בהצלחה בדיקת פוליגרף משטרתית בהפתעה, בעוד שהמתלוננת לא יצאה דוברת אמת בבדיקת הפוליגרף.
    עד כאן תגובת יועץ התקשורת שלא ראיתי בשום מקום שנסתרה או הופרכה.

    גם אם יבואו אלפי עדים ויספרו שאדם רצח, הרי שכאשר נראה את אותו אדם חי ונושם ערכן של העדויות יהיה חסר ערך.

    נכון, אין המדובר ב"ראיה" לפי פקודת הראיות אך המשטרה כמו גופים אחרים משתמשים בבדיקות פוליגרף. ריבוי תלונות כשלעצמו אינו מהווה ראייה כלשהי שהרי המדובר באדם שמעצם תפקידו ואולי אפילו אופיו היה בקשר טוב או רע עם לא מעט אנשים וסביר להניח שחלקם נוטרים לו טינה.
    אם לא כך, הרי שאנו באים והופכים את היוצרות כך שבמקום שהרשות תצטרך להוכיח את אשמתו של אדם האדם הוא שצריך להוכיח את חפותו. חוששני שלא לכך התכוונו אנו או אחרים.

    אינני אומר אם הדברים המיוחסים לשיבר נעשו או לא. אני רק מדגיש: לפי הכתבה מדובר בעבריין סדרתי. אני טוען שלא היתה שום בעיה למשטרה לטמון לו פח ולהשיג ראייה חותכת כגון הקלטה צילום וכיו"ב, אילו רק רצו בכך דבר שנעשה כבדרך שגרה בתיקים אחרים.
    אילו כך היו דברים נעשים (ושמא נעשו) לבטח היה הספק מוסר מליבנו.

  • יוסי דר  On 22/05/2009 at 21:29

    למגיב ללא שם,
    בין לבין, מאז פירסום הדברים, הוגש כבר כתב אישום, ולכן יש להמתין לתוצאות המשפט.
    בכל אופן, עצם הגשת כתב אישום אומרת שהפרקליטות סוברת שיש דברים בגו – על סמך ראיות שנמצאות בידיה, ואין המדובר רק בדברים שפורסמו בכתבה המשודרת או בכל כתבה אחרת.

    אשר לדעתך שניתן היה לטמון לשיבר פח באמצעות הקלטה או צילום וכו' – אם הדברים פורסמו בתקשורת קודם שהגיעו לטיפול המשטרה – ברור שהדבר למעשה אינו אפשרי.
    ומכל מקום, אין זה פשוט להשיג ראיות מוקלטות ביחסים שבינו לבינה – במיוחד אם המדובר בהטרדות או במעשים מגונים שנעשים כלפי כל מתלוננת באופן חד פעמי.

    ובאשר לדבריך ש"ריבוי תלונות כשלעצמו אינו מהווה ראייה כלשהי", ובכן אתה טועה: במקרים שבהם ריבוי התלונות מעיד על שיטה מסויימת שהחשוד נוהג בה כלפי המתלוננות – כי אז עדות השיטה מהווה ראייה לחובת החשוד.

    אגב, במשפטו של קצב יעידו כמה מתלוננות שהעבירות כלפיהן התיישנו, והן יעידו אך ורק כדי להוכיח את השיטה, וכך – לחזק את העדויות של המתלוננות שהעבירות כלפיהן לא התיישנו.

  • ללא שם  On 23/05/2009 at 12:48

    לגופו של עניין:

    הגשת כתב אישום כשלעצמה אינה מעלה או מורידה לדידי. אם יש רגליים לטענה זו מדוע לא יישמע היפוכה לגבי מקרה האונס שבו לא הוגש כתב אישום. ומה תאמר על ההחלטה לחידוש החקירה במקרה ליברמן אחרי 10 שנים? עברו הבחירות ונשתתקו הפיות.
    לדידי הגשת כתב האישום אינה תלויה כלל בטיב הראיות אלא בחומרת העבירה המיוחסת לנאשם ובמעמדו והלחץ הציבורי המופעל. ככל שהעבירה קלה יותר, כך קלה היד על הדק הגשת כתב האישום. הדברים ניכרים גם בהרשעת אדם בבית המשפט. בעבירות קלות נערך דיון קצר והכרעת דין פשוטה (בדרך כלל הרשעה). בעבירת רצח או הריגה נדרשים דיונים רבים ופלפולים ופרוטוקולים ארוכים. בבית משפט שלום מספר דיונים קצר. במחוזי מספר הדיונים ארוך. אין לכך ולעוצמת הראיות דבר וחצי דבר, שהרי אין הבדל בין אדם המעיד על פשע חמור לבין אחר המעיד על עבירה קלה.

    הטענה כי לא ניתן היה לגרום להפללתו של עבריין סדרתי לכאורה, בשל סמיכות הפרסום מופרכת שהרי בכתבה צוינו מקרים שלפני 14 שנה ולפני שנה ומחצה.

    הטענה כי לא פשוט להשיג ראיה בעניינים שבינו כשמדובר במקרה זה, אינה עומדת לצערי במבחן ה"עובדה" – תרתי משמע (ראה תוכנית "עובדה" והמשטרה תוכל אף להיעזר בשירותיהם של אמנון לוי, כלבוטק ועוד רבים אחרים).

  • ללא שם  On 23/05/2009 at 12:49

    ריבוי תלונות הינו אכן ראיה בבית המשפט. לדידי הדבר לא מעלה ולא מוריד מהצורך בראיה חיצונית ובלתי תלויה. בעברית ישנה מילה הנקראת "עלילה". משמעותה היא ריבוי תלונות כזב. כל אדם פשוט ברחוב שישאל איזו ראיה עדיפה בעיניו: בדיקת פוליגרף או אמרת מתלונן יעדיף את בדיקת הפוליגרף. מכל מקום, המדובר לפחות בראיה המקימה ספק סביר בהגיונו של אדם פשוט. דא עקא, בתי המשפט מרשיעים על סמך עדות יחידה כאשר הפוליגרף אינו קביל כראיה. הדברים מחייבים משנה זהירות, כאשר מצב הדברים הינו שהסנקציה הפלילית על מסירת הודעה כוזבת אינה מופעלת בפרקטיקה, כך שאין שום חשש להגיש תלונות שוא.

    שמתי לב שהתעלמת (במכוון או שלא) מנושא בדיקת הפוליגרף. לא ראיתי שטענה זו נסתרה היכן שהוא וגם אתה לא טענת זאת.

    אחרי הכל איני טוען שהמנהל חף מפשע או לא. טענתי היא, שעל פני הדברים, חסרה ראיה ממשית ואמיתית, חיצונית ובלתי תלויה, שניתן להשיגה בקלות.

  • יוסי דר  On 23/05/2009 at 13:55

    עניין הפוליגרף הוא סוגייה רחבה ועמוקה בפני עצמה, ונכתבו עליה הרבה ספרים ודוקטורטים.
    לטעמי אין זה המקום לפתוח כאן דיון על הפוליגרף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: