בין אהרן ברק לניקולאי צ'אושסקו

מי אינו זוכר את החיזיון המדהים, שבו נראה הרודן הרומני ניקולאי צ'אושסקו עומד על מרפסת ארמונו ומנופף בזרועותיו בשביעות רצון אל מול ההמונים שעומדים בכיכר מולו ומריעים – עד שברגע מסויים לוחש אחד מיועציו של הרודן דבר מה באוזנו, ואז פניו של צ'אושסקו מתכרכמות פתאום בהבינו שהתרועות שהיה נדמה לו שהוא שומע, אינן אלא צעקות בוז של ההמונים המנסים לפרוץ אל הארמון.
 
בעיתון מעריב התפרסמה ידיעה המספרת שאהרן ברק חושש ששלטון החוק מתפורר ומוסד היועץ המשפטי לממשלה נמצא בסכנה. לא היתה שום הפתעה בהתבטאות הזו של ברק.
 
אבל מה שהפתיע הוא התגובות של הטוקבקיסטים שהגיבו לידיעה הזו. והם הגיבו לא ברומנית. בעברית.
 
נכון לרגע כתיבת שורות אלה הגיבו כ-140 קוראים, ומתוכם כ-130 לפחות תוקפים את ברק – חלקם בחמת זעם של ממש – כאשר הטענה העיקרית בפי המגיבים היא כי האחראי העיקרי למצב שהביא אותנו עד הלום הוא לא אחר מאשר אהרן ברק עצמו.
 
"סטלין פרש, אך עדיין מושך בחוטים" הגיב אחד הטוקבקיסטים לאותה ידיעה.
 
נכון, המספרים הללו אינם סטטיסטיקה ואינם מדע. אבל מהיחס הזה של המספרים לא ניתן להתעלם.
 
ומעניין שתוקפיו של ברק אינם מגיניו של אולמרט. ממש לא. להיפך. שהרי אולמרט זוכה, כך פורסם, ל- 6 (ששה!) אחוזים של פופולריות בקרב הציבור. כלומר שאם נתייחס אל התגובות במעריב כאל מדד, נמצא שהיחס של הציבור אל אהרן ברק ואל אהוד אולמרט הוא פחות או יותר זהה.
 
אבל אהרן ברק כבר ימצא לעצמו את ההסברים והתרוצים למצבו ולמצב מערכת המשפט, שעד לאחרונה הוא היה מייצגה האולטימטיבי.
 
ובין ההסברים הללו של ברק לעולם לא יימצא ההסבר המכריע: לא היה כאהרן ברק, במשך שלושים שנים תמימות החל מתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה וכלה בתפקידו כנשיא בית המשפט העליון – לא היה כמוהו לנצל את כוחו באופן מחפיר – ואף מושחת – לצבירת עוד ועוד כוח ולהשגת יעדים שהוא חתר אליהם.
 
אבל הכוח העצום להשחית שצבר ברק, מעולם לא הפריע לו להוכיח את זולתו בפסקי דין ובמקומות אחרים, ולצטט באוזני שומעיו את אימרתו הידועה של לורד אקטון, שכוח משחית, וכוח מוחלט משחית לחלוטין.
 
כי אהרן ברק יודע היטב עד כמה נכונה היא האימרה הזו: הוא מכיר אותה מקרוב ומנסיון הכי אישי.
 
ועדות אישית: לפני שנים אחדות התקבלתי לשיחה אצל חבר כנסת בולט – הידוע באומץ ליבו, ביושרו ובהגינותו. שאלתיו מדוע הוא שותק נוכח התנהלותו המחפירה של אהרן ברק. השיב לי חבר הכנסת בהגינות רבה: "לברק יש כוח של שמש, ואתה מצפה ממני שאצא למלחמה בשמש. אם אצא למלחמה באהרן ברק – אני אשרף".  
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רון  On 27/07/2008 at 15:46

    אהבתי לקרוא

  • חייש  On 27/07/2008 at 17:03

    ראשית, הטוקבקים במעריב רחוקים מלהיות ווקס פופולי. אם היית לוקח את הממוצע שם ונותן לו להכתיב מדיניות, היינו כבר מטרנספרים את הערבים ואת השמאל האנטי ציוני היינו שולחים לגולאג, במקרה הטוב.

    שנית, בין המשפט העליון לא אמור לפסוק לפי פרמטרים של פופולאריות. בשביל זה יש ממשלה. היא נבחרת ע"י הציבור ומנגנת לפי מה שנתפס בעיני העומדים בראשה כפופולארי. שופטים בארץ לא נבחרים על ידי הציבור, בין השאר כדי שיוכלו לנקוט בעמדות לא פופולאריות אך צודקות.

    אני לא חושב שאהרן ברק הוא איזה צדיק הדור, אבל לנסות להביא את עמדת הטוקבקים במעריב בתור איזשהו קריטריון, זה משהו שאתה עצמך לא היית עושה אילולי זה היה תואם את האג'נדה שלך בנושא.

  • אלון  On 28/07/2008 at 02:25

    "לא היה כמוהו לנצל את כוחו באופן מחפיר" איך? במה?
    " – ואף מושחת – " מה????

    "לצבירת עוד ועוד כוח"
    כח לעצמו? כח למע' המשפט? מה הכוונה?

    "ולהשגת יעדים שהוא חתר אליהם"
    יעדים פסולים? יעדים אסורים? יעדים לא לגיטימיים?

    "כח משחית וכח מוחלט משחית לחלוטין… כי אהרן ברק יודע היטב עד כמה נכונה היא האימרה הזו: הוא מכיר אותה מקרוב ומנסיון הכי אישי"
    למה אתה מתכוון?? הוא הושחת ע"י הכח? חשבתי שכבר היה מושחת, ולכן צבר כח, באופן מושחת, כדי לממש את שחיתותו. אז הכח השחית אותו או הוא השחית את הכח? לא הבנתי… וממש לא הבנתי במה הוא מושחת?

    תאמין לי, אין לי מושג מה נאמר פה חוץ מזה שברק לא פופולארי, כלומר, לא פופולארי לפי טוקבקיסטים במעריב.

    כשאתה ככה כותב על גאון משפטי, אולי גדול המשפטנים הישראלים, ובטח אחד המשפיעים על המשפט הישראלי (כך הוא נתפס כל עוד לא תראה אחרת) אתה לא חושב שזה מצריך קצת הסברים? זה לא קצת כמו לכתוב על האמפיפיור שהוא חוטא, האם אפשר כך להסתפק באמירה סתומה?

  • יוסי  On 28/07/2008 at 07:39

    לאלון,
    לתומי סברתי שהספר "אהרן ברק ומנעמי שלטון החוק" (שהקישור אל תקצירו נמצא בצד שמאל) הוא כבר מן המפורסמות.
    גם הספר השני "צדק של פלנגות" עוסק בשחיתות של ברק
    בכל אופן, בפעם הבאה כשאכתוב על ברק – לא אתעצל, ובגוף הרשימה אתן את הקישורים המתאימים.
    אני מניח שתקצירי הספרים יקנו לך לפחות מושג במה דברים אמורים.
    ואגב, הספרים הללו נמצאים בספריות של כמה וכמה אוניברסיטאות ומכללות למשפטים, וממיילים שאני מקבל מסטודנטים אני לומד לדעת שהם עושים שימוש בספרים הללו לצורך עבודות סמינריוניות שונות.

  • nachum  On 28/07/2008 at 09:41

    i wrote it but i think it is importent to say it again.barak is bad.you are right.but all thr true is so–he is shoa-child that the system took and used.he just the one that did the sevices to the system.

  • אלון  On 28/07/2008 at 12:21

    ליוסי, אחכה ללינקים

    ועל מה נחום מדבר, ממש ממש אין לי מושג

  • יוסי  On 28/07/2008 at 12:28

    אלון,
    ציינתי מפורשות שהלינקים נמצאים בצד שמאל של הדף (צילומי שני הספרים).

  • אלון  On 29/07/2008 at 02:34

    ואם אמנה שמות של מאמרים וספרים שטוענים לגדולתו של האיש… זו תהיה אסמכתא לכך שההאשמות שלך חסרות שחר?
    מה שכתבתי הוא שכשאתה מאשים כך מישהו כמו ברק ב"שחיתות" וכו' אתה צריך לומר על מה אתה מדבר…
    כי אני לא מבין למה הוא מושחת. והפרסום לספרים שכתבת, לא מבסס את הטענה שהוא מושחת…

    יכלתי באותה מידה לכתוב שיוסי דר מושחת… נו… אז…?

    אני מוכן להשתכנע שהוא מושחת, אבל רק אם תשכנע אותי (עכשיו תגיד לי שכתבת על זה ספר, בסדר, אז כשאתה קורא לו מושחת, אפילו תצטט את עצמך, במקום שבו ביססת את הטענה שהוא מושחת. אבל הבא את הביסוס לטענה, אחרת היא דומה לטענה שיוסי דר מושחת. כלומר, היא דיבורים בעלמא. למען האמת, היא יותר גרועה מדיבורים בעלמא, כי היא פוגעת, כפי שבך פוגעת הטענה שאתה מושחת… כפי שהיא הייתה פוגעת בי. וביתר שאת היא פוגעת באישיות ציבורית, כמו כבוד השופט (הנשיא) בדימוס פרופ' אהרון ברק, הנחשב לאחד מגדולי המשפטנים הישראלים, בעל שם עולמי, ובהחלט מהמשפיעים ביותר על המשפט הישראלי)

    אז אני אחכה לציטוטים האלה, שמבססים את הטענה, אולי לא הפעם… אבל מקווה שבפעם הבאה, כי אני לא רוצה לטעות בטיבו של האיש.

  • יוסי  On 29/07/2008 at 08:21

    אלון,
    האם קראת את הקישורים שהופנית אליהם?
    או שאולי יש לך בעיות בהבנת הנקרא?

    הנה כמה דוגמיות קטנות:

    הספר מתאר בהרחבה את התנהלותו של ברק ב"פרשת ידלין".
    הפרשה הזו, שהתרחשה בתקופת היותו של ברק היועץ המשפטי לממשלה, היא זו שלמעשה העלתה את ברק לתודעה הציבורית כ"מותג משפטי" וכאביר שלטון החוק.
    אלא שהציבור איננו יודע כמה עובדות חמורות שאפפו את התנהלותו של ברק באותה פרשה.
    כך למשל, הספר חושף כיצד ברק מוליך שולל את ממשלת ישראל – באמצעות מסמך כוזב שהכין – ובכך גורם לממשלה שתקבל החלטה שגוייה בעניינו של ידלין (שהיה מועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל).

    הספר מתאר את פרשת הדולרים של רבין ואת פרשת הדולרים של אבא אבן.
    שתי הפרשות התנהלו באותה תקופה.
    ברק, שהיה אז היועמ"ש, העמיד לדין את גב' לאה רבין (דבר שהביא, כזכור, להתפטרות רבין מראשות הממשלה).
    ואילו את תיקו של אבן – שנתפס בהחזקת דולרים בסכום גבוה פי עשרים כמעט – החליט ברק לסגור.
    לאה ויצחק רבין רתחו מזעם וטענו שוב ושוב שברק היפלה אותם לרעה לעומת אבן.
    אלא שלאה ויצחק רבין – וכמובן גם הציבור – לא ידעו את הסיפור שבתוך הסיפור:
    עורך דינו של אבן, יעקב נאמן, שייצג את אבן מול ברק ושיכנע אותו לסגור את תיקו, טיפל זמן לא רב קודם לכן בעניין אישי ורגיש (מס הכנסה) של לקוח חשוב אחר: אהרן ברק בכבודו ובעצמו.
    כך נוצר מצב שעו"ד נאמן טיפל בענייניו האישיים של ברק, וכעבור זמן לא רב פנה אל ברק – אותו ברק – עם לקוח אחר שלו: אבא אבן.
    ברק לא גילה לאיש על כך שנאמן טיפל בענייניו האישיים ועל ניגוד העניינים המובהק הזה שבו הוא היה מצוי.

    הספר מתאר את התנהלותו הבעייתית וניגוד האינטרסים של הנשיא ברק בעניינו של יו"ר מועצת המנהלים של אל על, יוסי צ'חנובר.
    מועצת המנהלים של אל על, בראשות צ'חנובר, מינתה אדם למנכ"ל החברה. התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"צ נגד המינוי בטענה שהוא נעשה בהליך לא תקין.
    העתירה הוגשה בתקופה רגישה לצ'חנובר עצמו: הקדנציה שלו כיו"ר מועצת המנהלים עמדה לפני סיום והוא רצה להאריכה. ברור שאילו היה מתברר בבג"צ שמינוי המנכ"ל היה לא תקין – היה בכך כדי לחבל בסיכוייו של צ'חנובר להאריך את כהונתו הוא.
    ברק, שכאמור היה כבר נשיא ביהמ"ש העליון, מינה את עצמו לראש ההרכב ושיכנע את העמותה לאיכות השלטון למשוך את העתירה תוך איום שאם לא תעשה כן – יטיל עליה הוצאות.
    אלא שברק לא גילה לאיש את ניגוד האינטרסים שלו: קשריו האישיים עם צ'חנובר (שכללו התארחות בביתו הפרטי של צ'חנובר בסביון).
    חשוב להדגיש: כיוון שהנשיא ברק מינה את עצמו – חרף ניגוד האינטרסים הנ"ל – לשבת בראש ההרכב – ברור שהוא עשה כן בכוונה מודעת כדי "לעזור לחבר" ולחלצו מאי נעימות (על חשבון טובת אל על כמובן).

    עד כאן הדוגמיות המקוצרות מתוך ספר מפורט בן למעלה מ-400 עמוד.

    האם אתה עדיין סבור שאני טוען שהוא מושחת ללא נימוקים?

  • אלון  On 29/07/2008 at 15:44

    אני מקווה שבספר זה מבוסס… כי פה זה נראה לי לא משכנע

  • יוסי  On 29/07/2008 at 16:01

    אתה חזק באמירות סתמיות.
    מה כאן לא משכנע?
    אגב, האם יש לך קשר כלשהו לתחום המשפט?

  • אלון  On 05/08/2008 at 02:30

    אני חושב שזה נמהר להסיק מהקשר של ברק לצ'חנובר שהיה פגם בהתנהלות שלו
    "ברק מינה את עצמו – חרף ניגוד האינטרסים הנ"ל – לשבת בראש ההרכב – ברור שהוא עשה כן בכוונה מודעת כדי "לעזור לחבר" ולחלצו מאי נעימות (על חשבון טובת אל על כמובן). "
    ברור? למה זה ברור?

    וזה גם נמהר להסיק שברק הטעה את הממשלה במסמך בפרשת ידלין (קראתי בזמנו את הפוסט שלך בנושא)

    ועל אפליה בפרשה של רבין… גם כן.

    יכול להיות שבספר זה מבוסס (בגלל זה הגבתי באמירה סתומה)… כאן זה עובדות/דיעות/פרשנות מעורבבים…

    כן, יש לי קשר לתחום המשפט (ראה תגובה שלי בפוסט שלך על אמנון לוי) אבל אני לא קרוב או חבר של אהרון ברק, והוא לא ישן אצלי בבית מעולם.

  • יוסי  On 05/08/2008 at 04:28

    אולי נתחיל מהמשבצת הראשונה:
    1. האם לדעתך שופט יכול לשבת בדין כשאחד הצדדים הוא חבר שלו?
    2. האם היועמ"ש יכול לנהל מגעים עם עורך דין לגבי תיק של חשוד המיוצג ע"י אותו עו"ד – כאשר אותו עורך דין הוא גם עורך דינו של היועמ"ש?

  • אלון  On 05/08/2008 at 11:10

    גם אם הייתי אומר שלא, זה שהוא עשה כך לא מעיד על שחיתות (אף שיתכן שכך, זה לא הכרחי, אפשר להסביר זאת בכמה דרכים סבירות אחרות – טעות כנה בשיקול דעת, מגלומניה – אני יכול להתגבר על הנטייה שלי לטובת זה או זה ולהיות אובייקטיבי – וכל מיני דברים אחרים).

    אבל יש גם עוד דברים להבדיל:
    צ'חנובר לא ישב בדין, המינוי שלו שנעשה לא על ידו נידון בעתירה – זה שונה לגמרי מחבר של שופט שמואשם ברצח והשופט דן אותו בלא לפסול עצמו.

    ולגבי העו"ד, אם אני כשופט מעסיק משרד גדול שיטפל בענייני מס שלי, והמשרד הזה מייצג מישהו שאני נוגע בעינייניו, אני לא מרגיש בבעיה, את העו"ד שמייצג אותו כנראה מעולם לא פגשתי ולא אפגוש, וזה לא מפריע לי להפעיל שיקול דעת בלא הטייה. אבל הכל תלוי נסיבות, אם הקשר שלי עם העו"ד המייצג הוא של חברים קרובים למשל, ודאי יש פסול…

    בקיצור, יהיה קשה לי לנהל את הויכוח כי אין לי מידע אלא רק השערות. אבל אני סמוך ובטוח שבספר זה מבוסס כהלכה, והתגובה שלי היא רק לגבי הטקסט שמופיע פה.

  • יוסי  On 05/08/2008 at 11:42

    לא הבנתי את התשובה שלך לשאלה הראשונה. שאלתי שאלה פשוטה: האם שופט יכול לשבת בדין כשאחד מהצדדים הוא חבר שלו? מה כל כך קשה להשיב לשאלה הזו?

    לגבי העניין השני – הדבר נעשה לא באמצעות משרדים ולא באמצעות עובדים אחרים במשרד. הכוונה ליועמ"ש ולעורך הדין אישית ולא באמצעות אחרים.

    שאלות פשוטות. מה הבעייה להשיב עליהן?

    ושאלה אינפורמטיבית: ראיתי באחת התגובות שלך שאתה מביא אסמכתאות לרוב.
    האם שמעת על בג"צ סיעת הליכוד, שהוא פסק דין מנחה ומקיף של ברק בעניין איסור ניגוד אינטרסים?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: